חותם תכנית/ציור ודוגמאות מספר הראשון יסוד תורה שבעל פה/פרק ראשון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

<< · חותם תכנית · ציור ודוגמאות מספר הראשון יסוד תורה שבעל פה · פרק ראשון · >>
יכלול ביחד מעט מתמצית של הדברים הנחוצים מן המבוא שלי לספר יסוד תורה שבעל פה, וגם מעט מעצם הספר.

א) דע כי היסוד הראשי בכל תורה שבעל פה, ובייחוסה אל תורה שבכתב ורוח החיה בכל אופניה, הוא הידיעה להפשיט הכוחות הפנימיים. ולמוד מלאכת ההפשטה בתכליתה היא, לעשות מן הפרטים כללים; והוא בערך חכמת ההרכבה וההפרדה בנמצאים הגשמיים, יסוד חכמת ההרכבה וההפרדה, הוא ענין הפשטת הכוחות הפנימיים מן הנמצאים הפרטיים ולהשתמש בהם בעניינים אחרים. כי כל הנמצאים הגשמים, מצד תוארם החיצוני הם נמצאים פשוטים ולא יולידו שום דבר חדש, ורק בעזרת ידיעת חכמה זו צלחה להחכמים לחדור בחדרי כל נמצא, ולהתבונן על חלקי הרכבתו ועל היסודות השונים שכלולים ומתאחדים בו, ואיך להפרידם ממנו ולהרכיב על ידם הרכבות חדשות. ואין שעור ומספר לרוב התועליות שהביאו בעולם המעשה והמדעים. יום יום יבראו מכונות חדשות, ואין קצה להחדשות והנצורות שנגלו על ידי זה. וכל אלו הם רק חדשות בערך התמונות והצורות שלהם, אבל הם ישנות בערך הכוחות אשר עליהם נוסדו, כי הם רק תמצית מסודות הנמצאים המוכנים והנבראים מימי הבריאה. והנה כפי ההשקפה הדקה והזכה על התכלית האמתית, יש לקרוא החכמה הזאת בשם "העתקת הפרטים לכללים". כי בלא ידיעה זו היינו חושבים כי כל נמצא, כמו אשר מצד צורתו ותמונתו הוא עניין פרטי, כן הוא מצד כוחותיו וסגולותיו, כי הם דבוקים רק בו, ולא יעתקו ממקומם. אולם על ידי החכמה הזאת הראו, כי הכוחות הפנימיים נעתקים ויוצלחו להשתמש בהם בעניינים אחרים, באופן כי כל הכוחות של הנמצאים הפרטיים הם כוחות כוללים. ותכלית טבע בריאה זו, היא להתבונן מזה כי בערך זה הוא גם ייחוסה של תורה שבעל פה לתורה שבכתב*). כי כל התורה הכתובה היא כוללת תמצית ועיקר של כל המשפטים המדעיים, וכלליות של תורה שבעל פה, היא הפשטת המושגים הפנימיים של המשפטים הפרטיים, לעשותם כללים כוללים, כי כל ריבוי ההלכות שנראה בכל תורה שבעל פה, הוא רק עניינים מורכבים, על פי היסודות הטמונים ונגוזים וחבויים בחביון עוזה של תורה הכתובה, וכל משפט הכתוב בתורה, אם כי הוא משפט פרטי כפי צורתו ותמונתו החיצונה, אולם כפי רוחניותו הוא עניין כללי, וזאת היא תכלית המדות שנמסרו למשה מסיני, כי הם ילמדו באיזה אופן נוציא המושגים הפנימיים ואיך לעשות מן הפרטים כללים. ובעזרת ידיעה זו חדרו משכיות לבב כל משפט ומשפט להוציא מהם משפטים רבים. כי על ידי זה עשו מן הפרטים כללים ומן הנגדרים גדרים.


*) שם בספרי בארתי לזה יסוד אחד: בררתי אשר כל הבריאה הגשמית, טבעה ומשטרה וסדר תהלוכותיה היא נערכת ממש כפי סדר הבריאה הרוחנית והמדעית, ואת זה לעומת זה עשה האלוקים. כי באשר הרוחנית היא נעלמה מעיני בשר והגשמית היא בריאה מוחשת ונתפסת בהחושים, על כן הבריאה הגשמית היא כמשל ומבוא להבריאה הרוחנית, תכלית ונמשל של הבריאה, בכדי שיהיה ביד האדם להתבונן מזה בשכלו על הבריאה הרוחנית. וביארתי שם כמה מאמרים לזה, ופה אבאר רק מאמר אחד המפיץ אור על אמיתי יסוד דברינו הנ"ל נראים למעלה.

בבראשית רבה (פרק יב) דרשו דתולדות שנאמרו בתורה חסרין ו', הוא כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן, ומאורות. ואמרו שם אחר כך וזה לשונם: "האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו וכו', כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר: "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב, ג), ובמה ברכו? באור, כיון ששקעה החמה בליל שבת, שמשה האורה וכו' התחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה נתיירא אדם הראשון, אמר שמא אותו שכתוב בו "הוא ישופך ראש וכו'" (בראשית ג, טו), בא להזדווג לי, ואומר אך חשך ישופני (תהלים קלט, יא), אתמהא, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא, זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה וכו'" עיין שם. והמליצה התוכית בכל המאמר הזה היא, כי בעת אשר האדם ירד ממדרגת השגתו הנעלה ולרגלי זה ירד מצב אור ההשגה האנושית בכלל, נשתנו לעומת זה כל העניינים הגשמיים של בריאת האדם אשר כוננו לעומת השגה חכמתו. כי חכמת אדם תאיר פניו, והחיים הוא האמצעי להשיג כל השלמות. וקומתו, כבר כתבו כי תבנית האדם מורה על שלמותו, ומה שנברא בקומה זקופה ופניו נוטים למעלה הוא לעוררו כי תכלית בריאתו היא, שישים עיונו בעניינים שמימיים ולא בעניינים הארציים. ועל כן כל מה שהשגתו היתה יותר נעלה, היתה קומתו יותר גבוהה ובולטת למעלה, וכשנעשה שינוי גדול בהשגתו נשתנו כל אלו בכדי שיהיו הציורים והמצוייר מותאמים. ופרי הארץ ופירות האילן ומאורות, הם הציורים הכוללים בבריאת העולם המכוונים לעומת אור התורה, וחכ"ע ואור השגת האדם. כי כמו שהצמחים תכליתם היא שישאו פרי, כן היא תכלית בריאת האדם וכוחותיו שישא כליהם אלומות השגת התורה. וזהו העניין של התהוות השינוי בצמים ובלידה בהתמהמהותם וברקניותם. כי בתחילה נוצרו בטבע זו שיצמחו ויגדלו ויעשו פרי בב"א, וכן העבור והלידה יהיו תכופין וסמוכין, ושכלם ישאו עליהם פרי. ואחרי ירידת האדם השיגו השינוי בזה שצריכין לשהות זמן רב. ויש גם צמחים ואילנות ריקנים, ולעתיד לבא יתוקנו כל אלה וישובו למצבם הראשון, כמבואר במדרש ובמאמרי חז"ל.


ב) הלימוד הזה הוא היסוד הראשון בידיעת תורה שבעל פה,, הן בהלכה והן באגדה, הן בייחוסה אל תורה שבכתב והן בעצם דרכי הלכותיה. כי כלל ההלכות והאגדות, בייחוסן אל תורה שבכתב, יש בהם שני מינים שונים: א) מופשטות. ב) מחוברות. המופשטות הן אלו אשר בעלי ההלכה או האגדה לא הזכירו מאיזה קרא נובע דבריהם, והמחוברות, הן אלו שהזכירו המקראות שעליהם סמכו דבריהם, אם בהלכה אי באגדה. והנה יש כמה מאמרים (וכמעט רובם ככולם) גם מן המופשטות, אשר יקרו רק מקראי. וכן יש כמה מאמרים מהמחוברות אשר כפי השטחיות החיצונית של שני הנושאים אינו ניכר שום רושם שווי עד כי ילאה הקורא להבין איה מקום חיבורם במקראות האלה. והאמת הוא, כי בכל אלו היה להם היסוד הזה לעיניים. כי על פי ההשקפה על המושגים הפנימיים שלהם הם שווים, והפשיטו המושגים של הפרטים ועשאום למושגים כוללים, עד שיכללו גם המושגים האלה.

ג) ועל פי היסוד הזה שהיה להם לקו בעשותם מן המשפטים הפרטיים משפטים כוללים, צעדו עוד צעד אחד הלאה. גם במשפטים כאלו אשר יסוד המשפט בכללו מצד תכונתו הוא משפט פרטי ואי אפשר בשום אופן להעמיק כל מושגיו לעניינים אחרים, בכל זאת אם מצאו במושגי המשפט הזה רק מושג אחר אשר מצד תכונתו יש מקום להעתיקו ולעשותו מושג כולל, עשאוהו למושג כללי. ועל דרך זה סובבים הולכים גם כל תהלוכות דרכי תורה שבעל פה, הקושיות והתירוצים, הראיות והדחויים, וזהו יסוד של כל תורה שבעל פה. כי לפעמים יש מושגים אשר נראים כנפרדים. ובאמת הם מתאחדים במושג הכללי. ולפעמים יש שנראים כמו שמתאחדים, ובאמת הם נפרדים זה מזה על פי יסודי ההבדל: המקשן הקשה מצד שהשיג רק מושג התאחרותם, והתרצן השיב לו בבררו לו מושג ההבדל. וכן על דרך זו הן הראיות והדחיות. סוף דבר, הכלל הזה היה להם לאור מאיר בכל דרכי תורה שבעל פה ותהלוכותיה.