שמות רבה ל ח

ח. [ עריכה ]
"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן". ר' יוסי אומר (שמות א, א) למה אהב אלהים יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו שנאמר (תהלים סח, ו): "אבי יתומים ודיין אלמנות". לכך כל הגוזלן כאלו גוזל להקב"ה שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו שנאמר "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם". משל לבת מלכים שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה כשהוא רואה אותם כאלו רואה את בתו לפניו ומי שהוא נוגע בהן נפרע ממנו. כך ישראל היו בציון והקב"ה שרוי ביניהן שנאמר (תהלים קלב, יד): "זאת מנוחתי עדי עד". וכיון שחטאו טרפה אף היא השליכה בניה עליו שנאמר (איכה ה, ג): "יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות". וכשהוא רואה לישראל שעושים מצותיו מתנחם על מה שעשה בציון ומבקש לה זכות שנאמר (זכריה ח, ג): "שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים". וכן דוד אומר (תהלים קכו, ד): "שובה ה' את שביתנו":