שמות רבה ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שמות רבה · ל · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ל[עריכה]

שמות רבה פרשה ל פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

<< · שמות רבה · ל א · >>


א. [עריכה]

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים צט, ד) ועוז מלך משפט אהב. אימתי נתן העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין בעובדי כוכבים. שכן אתה מוצא בנבוכדנצר הרשע על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ד, כז) הלא דא היא בבל רבתא. אמר לו הקב"ה רשע ליחה סרוחה נתגאית ואמרת בתקוף חסני ויקר הדרי ואין אתה יודע שהכל שלי הגדולה שלי והחסן שלי הכבוד שלי וההדר שלי. וכן דוד אומר (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת. ואומר (תהלים קד, א) ה' אלהי גדלת מאד. אמר הקב"ה לנבוכדנצר מעט מלכות שנתנה לך משלי הוא. וכן דניאל אומר לו (דניאל ב, לז) די אלה שמיא מלכותא חסנא תוקפא ויקרא יהיב לך. ואתה אמרת בתקוף חסני ויקר הדרי הוי ועוז מלך משפט אהב העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו. ומה שכתוב (תהלים צט, ד) אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעובדי כוכבים אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר שנאמר (ישעיה כז, ב) ביום ההוא כרם חמר ענו לה כלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל אלא מאחר שהוא מבושל הוא קוטפו ונותנו בגת ודורכו ומזמר והן עונין אחריו. כך אמר הקב"ה לישראל המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה שנאמר (תהלים ס, י) על אדום אשליך נעלי אני פותח לכם ואתם עונים אחרי לכך נאמר כרם חמר ענו לה. (ישעיה כז, ג) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה אני הוא שמשמר אותה להשקותה כוסות הרבה שנאמר לרגעים אשקנה אם בא אני להביט בהם מכלה אני אותם מן העולם אלא חמה אין לי כשם שהם מתמלאין חמה על בני אלא מה אני עושה להם (ישעיה שם, ד) אפשעה בה אציתנה יחד. אמר רבי לוי אמר הקב"ה לעובדי כוכבים ישראל שלי הם שנאמר (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים. והחמה שלי שנא' (נחום א, ב) נוקם ה' ובעל חמה ואתם מתמלאים משלי על שלי שנאמר (ישעיה שם) מי יתנני שמיר ושית במלחמה. ורבנן אמרין אמר להם הקב"ה אם משנה אני מדת הדין שלי בברק אחד אני מכלה אותן שנאמר (דברים לב, מא) אם שנותי ברק חרבי. ומה אני עושה ותאחז במשפט ידי. וכן הוא אומר (ישעיה שם, ה) או יחזיק במעוזי ואין מעוזי אלא דין שנא' (תהלים צט, ד) ועוז מלך משפט אהב. אמר להם הקב"ה לישראל כשם שאני יכול לעבור את הדין על עובדי כוכבים ואני איני מעביר אלא תופס אני בדין כך אתם לא תצאו חוץ לדין שנאמר ואלה המשפטים:

<< · שמות רבה ל · ב · >>


ב. [עריכה]

מה כתיב למעלה מן הענין ולא תעלה במעלות על מזבחי. וכתיב "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" וכי מה ענין זה אצל זה וכי ערותן של כהנים היתה מגולה והרי כתיב (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה אלא אמר רבי אבינא כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין:

<< · שמות רבה ל · ג · >>


ג. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" אמר רבי אבהו בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים ובכל מקום שכתוב אלה פוסל את הראשונים. כיצד (בראשית ב, ד) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". ומה פסל שהיה בורא שמים וארץ והיה מסתכל בהם ולא היו ערבים עליו והיה מחזירן לתוהו ובוהו כיון שראה שמים וארץ אלו ערבו לפניו. אמר אלו תולדות. לפיכך אלה תולדות השמים והארץ אבל הראשונים לא היו תולדות. כיוצא בו (שם ו, ט) אלה תולדות נח. ומה פסל דורו של אנוש ודור המבול וקינן וחביריו לפיכך אמר (שם י, ב) בני יפת גומר ומגוג. וכיוצא בו (שם כה, יב) "ואלה תֹּלְדֹת ישמעאל בן אברם" מוסיף על הראשונים. ומי הם מה שכתוב למעלה שנאמר (שם, ב) ותלד לו את זמרן ואת יקשן. ואף כאן ואלה תֹּלְדֹת ישמעאל בן אברהם בכור ישמעאל נביות רשעים היו כיוצא בהן. כיוצא בו (שם, יט) "ואלה תּוֹלְדֹת יצחק בן אברהם" מוסיף על הראשונים על מה שכתוב למעלה הימנו בני ישמעאל. ומי היה זה עשו ובניו שהיה בנו של יצחק. וא"כ יש לומר הואיל ואין כתוב אלא ואלה תולדות אף יעקב שהוא תולדות יצחק בכלל עשו אתה מוצא כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים אלה תולדות השמים והארץ. (רות ד, יח) ואלה תולדות פרץ. וטעם גדול יש להם למה אמר אלה תולדות השמים והארץ מלא מפני שברא הקב"ה את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם ובשביל כך הוא מלא וכיון שחטא אדם וחוה חסר הקב"ה כל תולדות שבמקרא וכיון שעמד פרץ נעשה תולדות שלו מלא שהמשיח עומד הימנו ובימיו הקב"ה מבליע המות שנאמר (ישעיה כה, ח) בלע המות לנצח. לפיכך תולדות השמים והארץ ותולדות פרץ מלא ולכך תולדת יצחק חסר להוציא יעקב מכלל הרשעים. כיוצא בו "אלה תֹּלְדוֹת יעקב" פסל לאלופי עשו. כיוצא בו (שמות א, א) ואלה שמות בני ישראל מוסיף על הראשונים. ומי היו אלו שכתב למעלה (בראשית מו, ט) בני ראובן ובני שמעון. כיוצא בו (במדבר ג, א) ואלה תולדות אהרן מוסיף על הראשונים. ומי היו אלו שכתב למעלה (שם א, מד) כל הפקודים אשר פקד משה ואהרן מה הראשונים היו צדיקים אף אלו צדיקים. אף כאן ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים. מה שכתוב למעלה (שמות טו, כה) "שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט".


דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מה כתיב למעלה מן הפרשה (שם יח, כב) ושפטו את העם בכל עת. ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע. משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע. כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ) באורח צדקה אהלך. התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת. אהלך בדרכן של עושי צדקה בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה שנא' שם שם לו חוק ומשפט. ודינין מאחריה שנאמר ואלה המשפטים:

<< · שמות רבה ל · ד · >>


ד. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו ואלו הן ישראל והתורה והדינים ישראל כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו שנאמר (ישעיה סג, יא) ויזכור ימי עולם משה עמו התורה שנאמר (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי. הדינין שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וכן אסתר נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה שנאמר (אסתר ד, ח) ולבקש מלפניו על עמה:

<< · שמות רבה ל · ה · >>


ה. [עריכה]

בא וראה כמה משובחת פרשה זו כמה פרשיות בה וכמה אזהרות הזהיר הקב"ה לישראל בפרשה זו. "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" "כִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" "וּמַכֵּה אָבִיו" ומה ענין אלו לאלו אמר להם הקב"ה לישראל אני קניתי אתכם במצרים בעשר מכות שהראיתי שנאמר ( תהלים קלט, יד) נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד כשם שאתם מצווים לא תעבוד באחיך יותר מו' שנים שלא בראתי את העולם אלא לו' ימים לפיכך נתתי לך ו' שנים שתהא רשאי לעבוד בעבד עברי. "כִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון "לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי שנאמר (שם סח, יט) עלית למרום שבית שבי. וכן דוד משבח (שם קמז, א) הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים. ר' שמואל אומר הזהיר הקב"ה קל בחמור שהרבה אזהרות יש כאן כגון מכה אביו ואמו. אמר הקב"ה חם אבי כנען לא הכה אלא ראה בלבד עכשיו הוא ובניו עבדים לעולם המקלל והמכה עאכ"ו ומי היו אלו עשרת השבטים שלא רצו ליתן עליהם עולו של הקב"ה ובא סנחריב עליהם והגלם. משל למלך שהיו לו עשרה בנים ומרדו בו ובטלו עשר דיוטגמאות שלו ציווי מלך. אמר להם כשם שבטלתם שלי כך אני משלח לזבוב ויפרע מכם. כך עשרת השבטים מרדו בהקב"ה ובטלו את התורה שנאמר (ירמיה ה, יב) כחשו בה' ויאמרו לא הוא הביא עליהם הזבוב שנאמר (ישעיה ז, יח) ישרוק ה' לזבוב זה סנחריב הוי אם בטלו ישראל את המצות כאילו מקללין אב ואם ואין אב אלא הקב"ה שנאמר (שם סד, ז) ועתה ה' אבינו אתה. וְאֵם זו התורה שנאמר (משלי א, ח) ואל תטוש תורת אמך והיא מגודלת בסיני שנאמר (שם ד, יא) בדרך חכמה הוריתיך:

<< · שמות רבה ל · ו · >>


ו. [עריכה]

בא וראה כמה צוה הקב"ה בפרשה זו על כל דבר ודבר שנאמר "כִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" אם מתה "וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" ואם לא מתה עונשין אותו ממון עד עכשיו לא ראה האור אלא נתון במעי אמו שבכל דבר ודבר התורה מזהרת לישראל. משל לבן מלכים שהזהירו אביו שלא יתקל בכל דבר וילקה והוא חביב עליו כבבת עינו. כך הקב"ה הזהיר לישראל על המצות. למה שהם חביבין עליו יותר מן המלאכים שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. וכן דוד אמר (תהלים צט, ח) ה' [אלהינו] אתה עניתם אל נושא היית להם ונוקם על עלילותם:

<< · שמות רבה ל · ז · >>


ז. [עריכה]

ר' יהודה אומר אמרו ישראל להקב"ה הרבה דיני מצות יש כאן "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה [וְגוֹ' חֲמִשָׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה]" לפי ששור גנבנו ועשינו עגל לפיכך חמשה בקר שלמנו תחתיו שמתו תחתיו אבותינו במדבר. וארבע צאן תחת השה ארבע מלכיות שמלכו בנו ושגנבנו ליוסף עשינו ארבע מאות שנה משועבדים במצרים.
ולמה בשור נותן חמישה ובשה אינו נותן אלא ארבעה בשור נותן חמשה שהוא מוציאו בפרהסיא. משל לשנים שעלו לבימה לידון אחד שמכר בנו של שר ואחד שזרק אבן באיקונין של שר. אותו שזרק אבן באיקונין של שר לקח חמשה קטפורס מכות. ואותו שמכר בנו של שר משלם ארבע מאות לרבו. לכך כתיב חמשה בקר. אמר דוד (תהלים קמג, ב) ואל תבא במשפט את עבדך:

<< · שמות רבה ל · ח · >>


ח. [עריכה]

"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן". ר' יוסי אומר (שמות א, א) למה אהב אלהים יתומים ואלמנות אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו שנאמר (תהלים סח, ו): "אבי יתומים ודיין אלמנות". לכך כל הגוזלן כאלו גוזל להקב"ה שהוא אביהם שבשמים והוא כועס עליו שנאמר "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם". משל לבת מלכים שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה כשהוא רואה אותם כאלו רואה את בתו לפניו ומי שהוא נוגע בהן נפרע ממנו. כך ישראל היו בציון והקב"ה שרוי ביניהן שנאמר (תהלים קלב, יד): "זאת מנוחתי עדי עד". וכיון שחטאו טרפה אף היא השליכה בניה עליו שנאמר (איכה ה, ג): "יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות". וכשהוא רואה לישראל שעושים מצותיו מתנחם על מה שעשה בציון ומבקש לה זכות שנאמר (זכריה ח, ג): "שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים". וכן דוד אומר (תהלים קכו, ד): "שובה ה' את שביתנו":

<< · שמות רבה ל · ט · >>


ט. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים קמז, יט): "מגיד דבריו ליעקב" אלו הדברות. "חוקיו ומשפטיו לישראל" אלו המשפטים. לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו מדת ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום הקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור. מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא שהלכו לרומי ודרשו שם אין דרכיו של הקב"ה כבשר ודם שהוא גוזר גזירה והוא אומר לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקב"ה אינו כן. היה שם מין אחד אחר שיצאו אמר להם אין דבריכם אלא כזב לא אמרתם אלהים אומר ועושה. למה אינו משמר את השבת אמרו לו רשע שבעולם אין אדם רשאי לטלטל בתוך חצירו בשבת אמר לו הן. אמרו לו העליונים והתחתונים חצירו של הקב"ה שנאמר (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו" ואפילו אדם עובר עבירה אינו מטלטל מלא קומתו אמר לו הן. אמרו לו כתיב (ירמיה כג, כד): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". דבר אחר מגיד דבריו ליעקב אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא משל למלך שהיה לו פרדס והיה נוטע בו כל מיני אילנות ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא שהיה משמרו משעמדו בניו על פרקן אמר לו בני הפרדס הזה אני הייתי משמרו ולא הנחתי אדם להכנס בתוכו אתם תהיו משמרין אותו כדרך שהייתי אני משמרו. כך אמר האלהים לישראל עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה שנאמר (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון". מהו אמון אומן שנאמר (במדבר יא, יב): "כאשר ישא האומן את היונק" לא נתתיה לאחד מן עובדי כוכבים אלא לישראל שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" מיד נתנה להם. הוי מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי. אלא למי ליעקב שבחרו מכל העובדי כוכבים ולא נתן להם אלא מקצת. נתן לאדם ו' מצות הוסיף לנח אחת לאברהם ח' ליעקב ט' אבל לישראל נתן להם הכל. אמר רבי סימון בשם ר' חנינא משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך ומיני תבשילין. נכנס עבדו נתן לו חתיכה שני נתן לו ביצה שלישי נתן לו ירק וכן לכל או"א. נכנס בנו נתן לו כל השולחן לפניו. אמר לו לאלו נתתי מנה מנה אבל את הכל נתתי ברשותך. כך הקב"ה לא נתן לעובדי כוכבים אלא מקצת מצות אבל כשעמדו ישראל אמר להם הרי כל התורה כולה לכם שנאמר (תהלים קמז, כ): "לא עשה כן לכל גוי". אמר ר' אלעזר משל למלך שיצא למלחמה והיו הלגיונות עמו והיה שוחט בהמה והיה מחלק לכל אחד ואחד מנה כדי שיגיע. הציץ בנו ואמר לו מה אתה נותן לי אמר לו ממה שהתקנתי לעצמי. לפיכך נתן האלהים לעובדי כוכבים מצות גולמיות שיגעו בהן ולא הפריש בהן בין טומאה לטהרה באו ישראל ופירש להם המצות כל אחד ואחד עונשה ומתן שכרה שנאמר (שיר א, ב). לכך נאמר "חקיו ומשפטיו לישראל":

<< · שמות רבה ל · י · >>


י. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מהו ואלה בא וראה כמה חיבב הקב"ה למשה שבשעה שחיסדו אותו דתן ואבירם במצרים שאמרו לו (שמות ב, יד): "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". אמר לו הקב"ה בזה שחיסדתם אותו אני נותן לו גדולה שנאמר ואלה המשפטים. דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". לפי ששמע משה מיתרו שאמר (שם יח, כא) "ואתה תחזה מכל העם" ארבע מדות אמר לו ולא מצא אלא אחת שנאמר (שם, כה) "ויבחר משה אנשי חיל" ומינה אותם שופטים על ישראל. אמר לו הקב"ה נתתי לך את המשפט ולאחרים מנית ואינן יודעין לֵךְ אתה ולמדם שנאמר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים":

<< · שמות רבה ל · יא · >>


יא. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים הדא היא דכתיב (איוב ד, כ): "מבקר לערב יֻכַּתוּ". משל לשנים שירדו למקמא לעסוק במלאכה אחד אומן ואחד הדיוט. מי גרם להדיוט ללקות לפי שלא היה לו מי שילמדנו. כך הקב"ה עמד על הר סיני ומחזיק בדין שנאמר (דברים לב, מא): "ותאחז במשפט ידי". אמר דוד (תהלים ז, ט): "שפטני ה' כצדקי" בדק ולא היה לו שילמדנו ולקה התחיל צווח (שם קמג, ב) "ואל תבא במשפט את עבדך". כל כך אימתי עד שלא סידר לפניו את המשפטים לקיים מה שנאמר מבקר לערב יֻכַּתוּ.

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מהו (איוב ד, כ): "מבלי משים לנצח יאבדו" אמר איוב להקב"ה (שם כג, ג) "מי יתן ידעתי ואמצאהו" (ד) "אערכה לפניו משפט". משל לבריון שהיה שכור. בעט בפלקי והוציא איסרין רגם איקונין של מלך קלל לשוטר אמר הודיעני באיזה המקום המלך שרוי ואני מלמדו את הדין. נכנס הראו לו המלך יושב בבימה סגר למטרונה וטרד אפרכוס סימא לדוכוס נתן קטריקי לקרטוס קרב קיסין למגיסטיר. כיון שראה המלך עושה כך נתיירא. אמר בבקשה מכם שכור הייתי ולא ידעתי כח המלך. כך היה איוב עומד וצווח מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט. רגם האיקונין שאמר (שם ג, ב) "יאבד יום אולד בו". בעט בפילקי והוציא איסרין (שם, ח) "יחשכו כוכבי נשפו". קלל לשלטון (שם, ה) "הלילה ההוא יקחהו אֹפֶל". ראה המלך יושב בבימה סגר למטרונה (במדבר יב, י): "והנה מרים מצורעת כשלג". טרד למשה (יב) "לכן לא תביאו את הקהל הזה". סימא לדוכוס זה יצחק שנאמר (בראשית כז, א): "ותכהין עיניו מראות". נתן קטריקי לאברהם שנאמר (שם טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך". קרב קיסין על יעקב (שם לב, לא) "והוא צֹלֵעַ על ירכו". כשראה איוב אמר בבקשה ממך שכור הייתי שנאמר (איוב יט, ד): "ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי". וכל כך למה שלא היו יודעין כחו של דין. הוי "מבלי משים לנצח יאבדו":

<< · שמות רבה ל · יב · >>


יב. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים [אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם]" הדא היא דכתיב (תהלים קמז, יט): "מגיד דבריו ליעקב [חוקיו ומשפטיו לישראל". (כ) "לא עשה כן לכל גוי]". פעם אחת אמר לו עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל. אמר לו לאומה זו אתה מבקש כמה בזיתי אותה כמה הרגתי אותה לירודה שבאומות אתה מבקש להתערב מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר אמר לו הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב' כמה יש משנברא העולם ועל מה העולם עומד ותורתן אמת. אמר לו לך ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל שכן כתוב "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי". ולמי לבני ישראל:

<< · שמות רבה ל · יג · >>


יג. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ" זה הקב"ה שברא את עולמו בדין שנאמר (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים". ברא ה' לא נאמר אלא אלהים ויאמר ה' יהי רקיע אינו אומר אלא אלהים וכן כולהון. וכן דוד אומר (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט ללמדך שבדין נברא העולם". "ואיש תרומות יהרסנה". זה אדם. מה דרכה של אשה בשעה שהיא מבקשת להפריש חלתה מגבלת את הקמח ואח"כ נוטלת חלה כך עשה האלהים גבל את העולם ואח"כ נטל אדם שנאמר (בראשית ב, ו): "ואד יעלה מן הארץ" ואח"כ (ז) "וייצר". כיון שחטא אמר לו האלהים (שם ג, יז) "ארורה האדמה בעבורך" לכך נאמר "ואיש תרומות".

דבר אחר "מלך במשפט יעמיד ארץ". זה יהושפט שנאמר (דה"ב יט, ו): "ויאמר יהושפט אל השופטים". ראו מה אתם עושים. "ואיש תרומות יהרסנה" זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות ואגדות. ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן והוא אומר להן עסוק אני במשנתי איני פנוי ואמר לו האלהים מעלה אני עליך כאלו החרבת את העולם לכך נאמר "ואיש תרומות יהרסנה". דבר אחר "מלך במשפט יעמיד ארץ" אלו ישראל שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". "ואיש תרומות יהרסנה" אלו דור המבול שלא היו עושין את הדין. ראה מה כתיב בהם (איוב כד, ג): "חמור יתומים ינהגו יטו אביונים מדרך". אמר רבי אחא בקש הקב"ה ליתן להם ארבעה דברים תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפלה ולא בקשו שנאמר (שם כא, יד) "ויאמרו לאל סור ממנו" אלו היסורין. "ודעת דרכיך לא חפצנו" זה תורה. "ומה שדי כי נעבדנו" אלו הקרבנות. "ומה נועיל כי נפגע בו" זה תפלה. אמר להם הקב"ה מי גרם לכם שתאבדו מן הערב של העוה"ז ומן הבקר של העוה"ב מפני שלא קבלתם את התורה שיש בה דין שנאמר (שם ד, כ) "מבקר לערב יֻכַּתּוּ". למה "מבלי משים לנצח יאבדו" ואין "משים" אלא דינין שנאמר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם":

<< · שמות רבה ל · יד · >>


יד. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" דוד אמר (תהלים יט, י): "יראת ה' טהורה עומדת לעד". מהו כך אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום. משל לאדם שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה יש לי אלף מדות של שמן ואלף של יין. אמר לו חבירו יש לך אפותיקאות אוצר ליתן אותן בהם אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום. כך אדם שונה הכל אמרו לו אם יש לך יראת חטא הכל שלך שנאמר (ישעיה לג, ו): "והיה אמונת עתיך וגו' יראת ה' היא אוצרו" לכך נאמר יראת ה' טהורה. והנביא צווח (שם א, כז) "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה":

<< · שמות רבה ל · טו · >>


טו. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים עב, א): "לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק". ר' אומר כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות כך הזהיר על הדין. למה שבו העולם תלוי שנאמר (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ" ובו ציון נבנית שנאמר (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה" ובו צדיקים מתגדלין שנאמר (תהלים קו, ג): "אשרי שומרי משפט". אתה מוצא משפטים הרבה יש בענין הזה לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מהו אומר על עבד עברי "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" אמר הקב"ה כשם שבראתי את העולם לו' ימים ונחתי בשביעי כך יעשה עמך ו' שנים ויצא בן חורין. מהו שכתב לפניו "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא" אם נכנס יחידי יצא יחידי אם באשתו יצא עמה. "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְגוֹ'" ואין ישראל נכנסין למדה הזו אלא אם כן פשעו במצות לפי שחביבין ישראל כבבת העין העליונה שנאמר (זכריה ב, יב): "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" אלו הסופרים והחכמים שתקנו הסייג הזה. משל למלך שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו הלך ועשה אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן. כך גזר הקב"ה שיהו ישראל משועבדים במצרים עד שירצה ויחזירם עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק לא שמרדו בהן אלא אמר להם האלהים הנהג בהם כעבדים ויעשו צרכיהם עד שתשלם הגזירה אלא אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. כך אחר הדברות הזהיר הקב"ה על המשפטים שלא יעברו עליהם ישראל ויעשה להם כשם שעשה למצרים לכך אמר הנביא להם לישראל (שם ז, ט-י) "אמת ומשפט שְׁפֹטוּ [וגו'] ואלמנה ויתום וגר ועני אל תַּעֲשֹׁקוּ":

<< · שמות רבה ל · טז · >>


טז. [עריכה]

ר' נתן אומר נאה לאלהים הדין שהוא שומרו ואינו נושא פנים שנאמר (ירמיה ט, כג): "כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ" שכן מצינו באברהם שעמד בעשר נסיונות ולא נשא (לו) פנים אלא בדבר אחד שאמר (בראשית טו, יג): "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" אלא הוא היה מבקש מן האלהים שישמור המשפט שנאמר (בראשית יח, כה): "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה שנאמר (איוב ה, יג): "לוכד חכמים בערמם". וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל ולבסוף נלכד בזקנתו והתחיל מפחד מן הרוחות שנאמר (שיר ג, ח): "איש חרבו על ירכו מפחד בלילות" והיו הרוחות מתחלה מתבעתים מפניו ולבסוף התחיל מפחד מפניהם לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב"ה שנאמר "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה". מי גרם לו כך אלא עיבור הדין שעיבר על אחרים. "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת" מי גרם לו מיתה שלא נסתכל בתורה שכתוב בה (בראשית ט, ו): "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה. אמר המלך לא קראת בדיוטגמא שלי שכל מי שנוגע באיקונין שלי הוא אבד. למה לא חסת על עצמך כך אם הרג אדם נפש מישראל כאלו הוא מעביר איקונין של מלך והוא נידון ואין לו חיים שאדם נברא בדמות מלאכי השרת ואם הרג בשגגה נתן לו האלהים מקום שיברח לשם ואם הרג במזיד אפילו כהן גדול הוא - נהרג. אין לך גדול משאול שנאמר (ש"ב א, כד): "בנות ישראל אל שאול בכינה". מי גבה הימנו הדם שהיה בידו במיתתו. לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים שנאמר (ש"ב כא, ו): "יותן לנו שבעה אנשים מבניו". הכהנים מחלו לו והגבעונים לא מחלו לו לכך ריחקם האלהים שנאמר (ש"ב כא, ב): "והגבעונים לא מבני ישראל המה" ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא שנאמר (תהלים נא, טז): "הצילני מדמים אלהים":

<< · שמות רבה ל · יז · >>


יז. [עריכה]

ר' שמעון אומר הרבה אזהרות כתובות כאן שנאמר "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה. קין לא נגע באחיו אלא מתוך מריבה. "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף" והזהיר האלהים כאן שנאמר "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ". למה כתוב אלהים כאן על כל דבר ודבר אלא שהבריות שטופים ביצר הרע שנאמר (בראשית ח,): "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" אם בלעו הקב"ה ליצר הרע הרי הכל באין לתחת כנפיו והקב"ה המיתהו. אתה מוצא יצר הרע הוא מרגיל את האדם לחטוא והוא הורגו שנאמר (חבקוק א,): "ממנו משפטו ושאתו יצא" לכך הזהיר הקב"ה על המשפטים שבתורה שנאמר ואלה המשפטים. אמר הקב"ה שמרו משפט בעולם הזה ואני מציל אתכם מן המשפט של גיהנם לפיכך הקב"ה דן לרשעים על כל הדינין האלה שנאמר (יחזקאל לד, כ): "הנני אני ושפטתי בין שה בִרְיָה ובין שה רזה". מצרים שיעבדה את ישראל ונפרע הימנה ודנה במצרים ודנה בים. למה היו דומין ללסטים שנכנסו לכרמו של מלך ורצצו גפנים. בא המלך ומצא כרמו מחובל ונתמלא חימה וירד על הלסטים לא היה צריך לא לדבר ולא לבריה אלא הוא ירד וקצצן ועקרן כשם שעשו לכרמו של מלך. כך מצרים דנו בניו של אלהים דינין קשים נתמלא עליהן הקב"ה חימה והכם מכה ראשונה ושניה ולא שבע מדמם שְׁפָטָם עשר פעמים ואמר לא עשיתי להן כלום באו לים והרג המונים שאין להן חקר. ומנין שאין פרעה מתנחם על המונו עד שיראה לגוג שנאמר (שם לב, לא) "אותם יראה פרעה ונחם על כל המונו":

<< · שמות רבה ל · יח · >>


יח. [עריכה]

ר' מאיר אומר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" נתן הקב"ה משפט לזקני ישראל כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני האלהים שנאמר (דניאל ז,): "חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וגו' דינא יתיב וספרין פתיחין" ישב הקב"ה שנקרא עתיק יומין שיפרע מאלו שבאו עליו בגאוה שנאמר (ש"א, ב): "אל תרבו תדברו גבוהה". משל למלך שהבריונים שלו גינו אותו בפורפירא שהוא לבוש. אמר לו המלך הנחתם הכל ועסקתם בפורפירא שאני לבוש חייכם שאני מחליפה ונפרע מכם כך אלו הרשעים שנגעו בעתיק יומין לא שהוא זקן אלא שייגעו במעשיהם כדתיב (מלאכי ג,): "הוגעתם ה' בדבריכם". אמר לו אני מחליפה שנאמר (ישעיה סג, ב): "מדוע אדום ללבושך" ופורע מכם שנאמר (שם מב, יג) "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה":

<< · שמות רבה ל · יט · >>


יט. [עריכה]

אמר ר' אלעזר כל התורה תלויה במשפט לכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם ומלמד את באי עולם שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין שנאמר (יחזקאל טז,): "גאון שבעת לחם ושלות השקט" ואף ירושלים לא גלתה עד שעיברה את הדין שנאמר (ישעיה, א): "יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם". ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים אלא שדן דין אמת לתמר לכן נעשה דיין העולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה. כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר. ואמר (בראשית לח,): "צדקה ממני" ועשאו הקב"ה נשיא. וכן היה בן זומא אומר ודורש נתביישת בעולם הזה אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא שהוא אש אוכלה. למה שאין בושתו של העולם הזה כלום אלא בושת עמידתו של העולם הבא שנאמר (תהלים לב,): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'":

<< · שמות רבה ל · כ · >>


כ. [עריכה]

ור' יהושע אומר: אמר הקב"ה: לפי שהרביתי עליכם דינין, אני מרבה עליכם שכר, והזהרתי אתכם על כל המצות שהיא חייכם, שנאמר (קהלת ח, ה): "שומר מצוה לא ידע דבר רע". וכן כל ענין שכתוב בפרשה הזו, להורג נפש, למכה שור, למבעיר בעירה, כל אחת ואחת כתבתי עונשה בצדה ושכרה בצדה.

משל למלך שהתקין שני דרכים, אחת מליאה קוצים ודרדרים וסיראות ואחת מליאה בושם. והעורים הולכין בדרך הרע, והקוצים מוסיפים מכה על מכותיהם; והפקחים הולכין בדרך הטובה, ונמצאו הם הולכין וכליהם מתבשמים הימנה. כך האלהים התקין שני דרכים: לצדיקים אחד ולרשעים אחד. מי שאין לו עינים, הולך בדרך רשעים ונתקל ואין לו עמידה, כבלעם הרשע שנטרף מן העולם, וכדואג ואחיתופל שנתרחקו מן החיים, וכגיחזי שיצא מן העולם ריקם; אבל הצדיקים, שמהלכים בתומם, הם זוכים ובניהם אחריהם, שנאמר (משלי כ, ז): "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו".

<< · שמות רבה ל · כא · >>


כא. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הרבה הוא דינן של רשעים מה שמוכן להם. מה כתיב בהם (תהלים יא, ו): "ימטר על רשעים פחים וגו'" לפי שהן עוברין על המצות ועל הדין שבתורה שלא ניתנו אלא אחר הדברות לכך עונשן חמור שהוא מבטל את הדברות. כיצד בטלו ישראל "לא יהיה לך" ומחל להם שאין בעבודת כוכבים ממש אלא קנאה שנאמר (דברים לב, טז): "יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו". וכן כתיב (תהלים קו,): "וימירו את כבודם בתבנית שור". וכשחטאו ישראל בשטים בזנות נפלו מהן כ"ד אלף. משל לבת מלכים ששיחקה לסריס כעס עליה המלך. אמרו לו והלא לסריס שיחקה. אמר לא כעסתי אלא על שהרגילה את עצמה לשחוק ולזנות. וכן שנו רבותינו שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה כיון שזינתה אמרו לאביה לקתה כ"ד קטפורוס ושתק. כך ישראל מה נהנו מעבודת כוכבים שלא רואה ולא שומעת ולא מדברת שנאמר (שם קטו,): "כמוהם יהיו עושיהם" אבל הזנות שהוא דבר של ממש לקו עליו ונמחל להם על עבודת כוכבים אבל על הדינין ועל המצות האלו הזהירן הקב"ה שנאמר (משלי ז, ב): "שמור מצותי וחיה" וכן "כתבם על לוח לבך".

<< · שמות רבה ל · כב · >>


כב. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" יש לעובדי כוכבים שופטים ויש לישראל שופטים ואין אתה יודע מה ביניהם. משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו. אמר לבני ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. אמרו לו לראשון אמרת שיאכל מה שירצה ולשני אמרת שלא יאכל דבר פלוני אמר להם הראשון אינו לחיים לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה אבל זה שהוא לחיים אמרתי הזהרו בו כך לעובדי כוכבים שנפרשים ואינן עוסקים בתורה ואינן עושין אותה שנאמר (יחזקאל כ, כה): "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" אבל המצות כתיב בהן (ויקרא יח, ה): "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם":

<< · שמות רבה ל · כג · >>


כג. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים צט,): "ועוז מלך משפט אהב". אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכם. למה שלא נתן לכם הקב"ה את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין שנאמר ועוז מלך משפט אהב. ואם עשיתם את הדינין עתיד הקב"ה להחזיר לכם בתי דינין שלכם שנאמר (ישעיה, א): "ואשיבה שופטיך כבראשונה". מה כתיב אחריו "ציון במשפט תפדה":

<< · שמות רבה · ל כד · >>


כד. [עריכה]

דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (ישעיה נו, א): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" זהו שאמר הכתוב (משלי כד, כג): "גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב". אמר הקב"ה מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון ע"י שקבלתם את התורה שכתוב בה (ויקרא כו, מו): "אלה החוקים והמשפטים וְהַתּוֹרֹת" אלא הוו יודעים הכר פנים במשפט בל טוב. מהו בל טוב אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו שנאמר (שופטים ב, יח): "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט" וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים והמלאכים אומרים לו רבון העולם מה יש לך והוא אומר להם ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי לי משם שנאמר (תהלים יב,): "משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'". ומה הקב"ה עושה שולף חרבו כנגדו להודיע שיש דיין למעלה שנאמר (איוב יט,): "גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון". שדין כתיב שיש דין בעולם לפיכך אמר שלמה גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אמר לו הקב"ה לא טוב לך שאני מניחך שנאמר (נחום א,): "טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו" לכך כתיב (ישעיה, נו): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה" ואני מקרב עצמי עמכם שנאמר (שם,): "כי קרובה ישועתי לבא". וכן אתה מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום נכנס דניאל אצלו וראה שהוא עתיד לטורדו שנאמר ( דניאל ד,): "ומן אנשא לך טרדין" עשה עצמו כאלו מרתת ומפחד שנאמר (שם,): "אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא". אמר לו למה את מפחד אמר לו רואה אני את החלום ואיני יכול לאמרו. אמר לו (שם,): "מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך" מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה שאמר לנבוכדנצר מרי חלמא לשנאך אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו. ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה. אמר נבוכדנצר לדניאל ראיתי בחלומי (שם,): "וארו אילן בגו ארעא ומזון לכולא ביה" זה מלך גוזר גזירה סוגר הים הכל מתים פותח הים הכל חיים. לכך ומזון לכולא בה. כיון שאמר לו החלום אמר לו מה אעשה היאך את מוליכני אמר לו להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק. אמר לו הקב"ה אני מסרתי את הצדקה לאברהם שנא' (בראשית יח,): "כי ידעתיו למען אשר יצוה" ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה לכך אמר לו שיעשה צדקה פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש. (דניאל ד,): "ולקצת ירחין תרי עשר וגו'" שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין. אמר הקול הזה מהיכן הוא אמרו לו אותן העניים שאמרת לתת להם חלק והיינו מחלקין להם י"ב חודש כמו שאמרת. אמר אלולי נכסים שהיה לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי שנאמר (שם,): "ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא" ואני מבזבז כל נכסים אם ילכו נכסי אין לי כבוד נעל את האוצרות. כיון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים שנאמר (שם,): "עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל". מי גרם לו לישב בשלוה י"ב חדש הצדקה. ומה אם הרשע כך ישראל על אחת כמה וכמה הוי (ישעיה, נו): "שמרו משפט ועשו צדקה. משל לאדם" שנכנס למדינה ושמע שפלוטמיא נעשית הלך ושאל ללודר. אמר מתי פלוטמיא נעשית אמר לו רחוקה היא. הלך ושאל לאותו שעושה פלוטמיא ואמר קרובה היא. אמר זה לא שאלתי ללודר ואמר לי רחוקה היא אמר לו זו היא דעתך שהיית שואל ללודר וכי רוצה הוא שאעשה פלוטמיא אינו יודע שהוא יורד ונהרג כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה אמר להם (במדבר כד,): "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב". אמר לו הקב"ה זו היא דעתכם אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי אלא היו דומים לאביכם שאמר (בראשית מט,): "לישועתך קויתי ה'" צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר (ישעיה, נו): "כי קרובה ישועתי לבא". דבר אחר "כי קרובה ישועתי לבא" כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו. אמר להם הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה. כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא,): "עמו אנכי בצרה" ואני גואל לעצמי שנא' (ישעיה, נט): "וירא כי אין איש וישתומם וגו'". וכן הוא אומר ( זכריה ט,): "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע" ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע. הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה, נו): "כי קרובה ישועתי לבא".
"דבר אחר שמרו משפט ועשו צדקה" הדא היא דכתיב (תהלים קיט,): "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי". אמרו לו ישראל רבון העולם הסתכל שאנו מבקשים לעשות צדקה ומשפט ואנו מתייראין מן עובדי כוכבים אלא אל תמסרנו בידיהם הוי עשיתי משפט וצדק. משל לסוחר מבקש ללכת בדרך שמע שלסטים בדרך. מה עשה לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות יצא לדרך ותפשוהו לסטים. אמרו לו מה בידך אמר להם כלי זכוכית. אמרו לו מכמה זו אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע. אמרו זה לזה בשביל אלו אנו הורגים אותו הניחוהו. נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות וישב למכור. נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר. אמרו לו בכמה זו אמר להם זו בעשרים זהובים וזו בשלשים. אמרו לו אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך שתים בסלע שלש בסלע אמר להם הן אלא אותה שעה הייתי במקום המות עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה אין אתם נוטלין אותה. כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר שנאמר (ישעיה, סד): "ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה". וכי מעולם לא שמעו אלא אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות לכך נאמר כי קרובה ישועתי לבא. אמר הקב"ה אני מביא את הישועה שנא' לה' הישועה. ומי שהוא עושה משפט כותב אני עליו שהוא מקרב את הישועה. וכן אתה מוצא ביהושפט שעשה שופטים שנאמר (דה"ב, יט): "ויעמד יהושפט שופטים" וכשבאו בני עמון ומואב הן היו עומדין והקב"ה עושה מלחמתן שנאמר (שם כ טו,): "כי לא לכם המלחמה כי לאלהים" כשם שאמר משה רבינו ע"ה (שמות יד,): "ה' ילחם לכם". למה מפני שעשו את הדין גרמו הישועה שתבא לכך נאמר "שמרו משפט ועשו צדקה". הוי "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". מה כתיב אחריו "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי":

<< · שמות רבה · ל · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.