קטגוריה:שמואל ב כא ב
ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה.
וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם־מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃
וַיִּקְרָ֥א וַ - ו' החיבור
יִּקְרָ֥א - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7121
מורפ': HC/Vqw3ms הַמֶּ֛לֶךְ הַ - מילית, ה' הידיעה
מֶּ֛לֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/4428
מורפ': HTd/Ncmsa לַגִּבְעֹנִ֖ים לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
גִּבְעֹנִ֖ים - שם עצם, ייחוס, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: l/1393
מורפ': HRd/Ngmpa וַיֹּ֣אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֣אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms אֲלֵיהֶ֑ם אֲלֵי - מילת יחס
הֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp3mp וְהַגִּבְעֹנִ֞ים וְ - ו' החיבור
הַ - מילית, ה' הידיעה
גִּבְעֹנִ֞ים - שם עצם, ייחוס, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: c/d/1393
מורפ': HC/Td/Ngmpa לֹ֣א לֹ֣א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn מִבְּנֵ֧י מִ - מילת יחס
בְּנֵ֧י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: m/1121 a
מורפ': HR/Ncmpc יִשְׂרָאֵ֣ל יִשְׂרָאֵ֣ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp הֵ֗מָּה הֵ֗מָּה - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 1992
מורפ': HPp3mp כִּ֚י כִּ֚י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 b
מורפ': HC אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 b
מורפ': HC־מִיֶּ֣תֶר מִ - מילת יחס
יֶּ֣תֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: m/3499 a
מורפ': HR/Ncmsc הָאֱמֹרִ֔י הָ - מילית, ה' הידיעה
אֱמֹרִ֔י - שם עצם, ייחוס, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/567
מורפ': HTd/Ngmsa וּבְנֵ֤י וּ - ו' החיבור
בְנֵ֤י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: c/1121 a
מורפ': HC/Ncmpc יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׂרָאֵל֙ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp נִשְׁבְּע֣וּ נִשְׁבְּע֣וּ - פועל, נפעל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 7650
מורפ': HVNp3cp לָהֶ֔ם לָ - מילת יחס
הֶ֔ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp וַיְבַקֵּ֤שׁ וַ - ו' החיבור
יְבַקֵּ֤שׁ - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1245
מורפ': HC/Vpw3ms שָׁאוּל֙ שָׁאוּל֙ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 7586
מורפ': HNp לְהַכֹּתָ֔ם לְ - מילת יחס
הַכֹּתָ֔ - פועל, הפעיל, מקור נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: l/5221
מורפ': HR/Vhc/Sp3mp בְּקַנֹּאת֥וֹ בְּ - מילת יחס
קַנֹּאת֥ - פועל, פיעל, מקור נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/7065
מורפ': HR/Vpc/Sp3ms לִבְנֵֽי לִ - מילת יחס
בְנֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: l/1121 a
מורפ': HR/Ncmpc־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׂרָאֵ֖ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp וִיהוּדָֽה וִ - ו' החיבור
יהוּדָֽה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: c/3063
מורפ': HC/Np׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיִּקְרָ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) הַמֶּ֛לֶךְ תביר (משנה, דרגא 3)
לַגִּבְעֹנִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)
וַיֹּ֣אמֶר מונח (משרת, דרגא 5) אֲלֵיהֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְהַגִּבְעֹנִ֞ים גרשיים (שליש, דרגא 4)
לֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) מִבְּנֵ֧י דרגא (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵ֣ל מונח (משרת, דרגא 5) הֵ֗מָּה רביעי (משנה, דרגא 3)
כִּ֚י יתיב (משנה, דרגא 3)
אִם־מִיֶּ֣תֶר מונח (משרת, דרגא 5) הָאֱמֹרִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וּבְנֵ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
נִשְׁבְּע֣וּ מונח (משרת, דרגא 5) לָהֶ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיְבַקֵּ֤שׁ מהפך (משרת, דרגא 5) שָׁאוּל֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לְהַכֹּתָ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)
בְּקַנֹּאת֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל טפחא (מלך, דרגא 2)
וִיהוּדָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
רש"י
"והגבעונים לא מבני ישראל המה" - כלומר והן הראו בעצמם מדת אכזריות שאינן מזרעו של אברהם אבינו ואינן ראויין לידבק בישראל ולכך גזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל אמר שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים וביישנים וגומלי חסדים מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי לידבק בו
"נשבעו להם" - בימי יהושוע כשנתנום חוטבי עצים ושואבי מים למזבח (יהושע ט טו)
"בקנאתו לבני ישראל" - בתתו לב לנקות ולטהר את ישראל ולעשות צרכיהם בקש להרגם וקנאה זו לטובה כמו (במדבר יא כט) המקנא אתה לי וכן (מלכים-ב י טז) בקנאו לה' דיהוא זהו פשוטו ולפי מדרשו לא אמר להרוג אלא את הכהנים וקנאה זו האמורה כאן אינה לטובה כי אם לרעה שידע שלא תמשוך מלכותו מיום שלא שמר מצות הקב"ה בעמלק ומאז נתקנא בהםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"בקנאתו" - ענין כעס כמו (דברים לב כא)הם קנאוני בלא אל
מצודת דוד
"ויבקש שאול להכותם" - בקש להרוג את כולם בעת אשר קנא לכעוס על ישראל ויהודה על מה שלא גלו אזנו בדבר מרידת דוד ומצא אז עילה עליהם לומר שגם הם ידעו ממרידת דוד בהיותו בעירם בנוב ולזה בקש להכות את כולם ולא עלתה בידו והרג מקצתם והנשארים ברחו לנפשם
"ובני ישראל נשבעו להם" - רצה לומר עם שהתורה אמרה על אנשי האמורי (דברים כ טז) לא תחיה כל נשמה עם כל זאת בעל כרחם החיו אותם כי בני ישראל נשבעו להם בימי יהושוע להחיותם
"לא מבני ישראל המה" - רצה לומר לא חמלו עליהם על כי לא היו מבני ישראל כי אם מיתר האמורי ולאויבים המה לישראל
"ויאמר אליהם" - דברי ריצוי למחול הדבר לבני ישראל ולברך אותם לא לקבול ולעורר דין עליהםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הצבור ומוחלים ומתפייסים, וכ"פ חז"ל ביבמות דף ע"ט (ע"א), שאז הראו שאין בהם מדת ב"י ביישנים רחמנים גומלי חסדים, והם העיזו בפני דוד ולא רחמו ולא עשו חסד, ובכ"ז רב ה' את ריבם כי "בני ישראל נשבעו להם", והיה הקצף הגדול על מה "שבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל", בחשבו אותם כמורדים וכאויבי ישראל מה שלא היה כן, והגזירה הזאת שבקש להכותם ולהשמידם לא נבטלה בעת ההיא כי העם עשו בם כרצונם כנ"ל, ולכן יצא הקצף דוקא בדור ההוא:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל ב כא ב"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.