עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

בקש לעשות ולא עשה? מדוע לא אמר על שהרג נוב עיר הכהנים שהיה חטא יותר חמור? מדוע לא בא העונש בימי שאול שחטא? ולמה נתאחר עד דור דוד? האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף כי מה חטאו ישראל? מה הרויחו הגבעונים בהכותם בני שאול אשר לא חטאו להם מאומה? איך נעשו דברים כאלה הסותרים למשפטי התורה בשלשה דברים, א] שהמיתו בנים בעון אבותם, ב] שהרגו שבעה ביום אחד, ג] שהלינו נבלתם על העץ ימים רבים הפך למשפט תורת משה? מ"ש אין לנו כסף עם שאול, ואין לנו איש להמית בישראל, מה רצו בזה, הלא מבואר שישראל לא חטאו בנפשותם? למה הלך דוד אז ולקח את עצמות שאול ובניו וקברם בקבר קיש ולא עשה זה עד הנה? ולמה כפל דבריו וילך דוד ויקח, ואמר שנית ויעל משם וכו'? ומז"ש ויעשו כל אשר צוה המלך?:

"ויהי רעב". הכתובים מורים כפי מ"ש ר' סעדיה ואחריו החזיק השר מהרי"א בתוספת דברים, כי עת הרג שאול את נוב עיר הכהנים, נמצאו שמה גם מן הגבעונים ונהרגו עמהם. ויאמר מהרי"א כי שאול נענש בשלשה ענשים, א] על שלא שמר דבר ה' בגלגל, נענש שלא תמשך מלכותו לבניו אחריו. ב] על אשר חמל על אגג, נענש שבימיו נקרע מלכותו ונקצרו ימיו כדי שימלוך דוד שנמשח תחתיו. ג] על שהרג את כהני ה' אשר בנוב, נענש שמת הוא ובניו בחרב ולא נקבר ונספד כראוי. ועל שישראל לא מיחו בידו, נהרגו גם רבים מישראל עמו. ועל הריגת הגבעונים לא נפקד בחייו, לפי שלא היתה הריגתם חמורה כ"כ, ונפקד אחר מותו ובבניו הקטנים ובבני פלגשו, להיות יחוס העונש אל העונש ויחוס זמנו אל זמנו ויחוס החטא אל החטא, ונענשו גם ישראל ברעב על שלא מיחו. ומה שאיחר העונש כ"ב שנים הוא ממשפטי ה' העמוקים ומחשבותיו. ומה שנענשו הבנים בעון אביהם, כי בדיני שמים יצוייר זה, אם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. אלה דבריו בקוצר. ואני אומר כי אחרי נהרגו הגבעונים אשר נמצאו אז בעיר נוב, שעז"א "אשר המית את הגבעונים", שפך שאול כאש חמתו גם על יתר הגבעונים הנמצאים בערי ישראל, וצוה לכלותם או לגרשם מן הארץ, אחרי שחשב עליהם כי ידם עם הכהנים המורדים, כי הם משרתי המזבח וכהני ה'. והגם שנשבע להם יהושע להחיותם, חשב כי הם הפרו ברית במה שמרדו במלך בשהם מיתר האמורי ואויבי ישראל וקוצים בכרם ה' צבאות, ועז"א "ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל ויהודה". והגם שלא קמה עצתו, בכ"ז כבר נתנו להפקר, ועשו בם איש הישר בעיניו, והיו לבז ואין מציל, גולים ומגורשים, שעז"א ואשר דמה לנו ונשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל. וגם אחרי מות שאול שמלך איש בושת תחתיו, גם בני ישראל שמרו להם משטמת אביהם, ואין חונן ומרחם על ענים. וגם עת שמלך דוד לא שמו על לבם לתקן העוות הזה, כי היו נקלים ובזוים בעיניהם. והגם שכהני ה' הושבו לכבודם ולמאודם, הגרים האלה העשקים בידי עושקיהם כח אין מנחם לדמעתם, וע"כ חרה אף ה' בעמו בימי דוד. ולפי דברי חז"ל היה זה קודם מעשה אבשלום קרוב לתחלת מלכותו, וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט, ויבא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר, כמו שנשברו האומללים האלה והיו מתי רעב, והיה הרעב שלש שנים שנה אחרי שנה, כי בשתי שנים הראשונים תלו הדבר בעונות אחרים מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמ"ש חז"ל (יבמות עח ב), והחטא הזה לא עלה על לב איש לתקנו, ובשנה השלישית שלא מצאו עון אשר חטא בקש דוד את פני ה' ושאל באורים ותומים: "ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים". ר"ל אל שאול שהמית קצת מהם ואל בית שאול ועוזריו שגרשום מהסתפח בנחלת ה' וע"י מתו ברעב ועוני, וכולל גם בית ישראל שנמשכו עוד עד היום אחר גזרת שאול, רק יחס עקר החטא אל שאול ששם אותם למשסה, ויהי הקצף מאת ה' על שלא עמדו הדור הזה בפרץ לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו: