ביאור:שמואל ב כא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"… מיד עמד דוד ונכנס לכל זקני ישראל וגדוליהן, ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא משלה בהם רמה, שנאמר: 'שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה'. ונטלו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת, ועברו את הירדן, שנ' ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו ויעש כל אשר צוה המלך, מה צוה המלך צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול שבטו, והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהן וגומלים חסד עם שאול ועם בנו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסד, וכן עשה עד שבא לארץ אחוזתו לגבול ישראל בארץ בנימין בירושלים, שנאמר: ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בסביב ירושלם, וכיון שראה הב"ה שגמלו חסד כל ישראל מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר: ויעתר אלוהים לארץ אחרי כן". (פרקי דרבי אליעזר יז)