שמות רבה ל טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה ל · טז · >>


הוסף ביאור

טז. [עריכה]

ר' נתן אומר נאה לאלהים הדין שהוא שומרו ואינו נושא פנים שנאמר (ירמיה ט, כג): "כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ" שכן מצינו באברהם שעמד בעשר נסיונות ולא נשא (לו) פנים אלא בדבר אחד שאמר (בראשית טו, יג): "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" אלא הוא היה מבקש מן האלהים שישמור המשפט שנאמר (בראשית יח, כה): "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה שנאמר (איוב ה, יג): "לוכד חכמים בערמם". וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל ולבסוף נלכד בזקנתו והתחיל מפחד מן הרוחות שנאמר (שיר ג, ח): "איש חרבו על ירכו מפחד בלילות" והיו הרוחות מתחלה מתבעתים מפניו ולבסוף התחיל מפחד מפניהם לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב"ה שנאמר "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה". מי גרם לו כך אלא עיבור הדין שעיבר על אחרים. "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת" מי גרם לו מיתה שלא נסתכל בתורה שכתוב בה (בראשית ט, ו): "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה. אמר המלך לא קראת בדיוטגמא שלי שכל מי שנוגע באיקונין שלי הוא אבד. למה לא חסת על עצמך כך אם הרג אדם נפש מישראל כאלו הוא מעביר איקונין של מלך והוא נידון ואין לו חיים שאדם נברא בדמות מלאכי השרת ואם הרג בשגגה נתן לו האלהים מקום שיברח לשם ואם הרג במזיד אפילו כהן גדול הוא - נהרג. אין לך גדול משאול שנאמר (ש"ב א, כד): "בנות ישראל אל שאול בכינה". מי גבה הימנו הדם שהיה בידו במיתתו. לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים שנאמר (ש"ב כא, ו): "יותן לנו שבעה אנשים מבניו". הכהנים מחלו לו והגבעונים לא מחלו לו לכך ריחקם האלהים שנאמר (ש"ב כא, ב): "והגבעונים לא מבני ישראל המה" ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא שנאמר (תהלים נא, טז): "הצילני מדמים אלהים":