שמות רבה ל טו

טו. [ עריכה ]
דבר אחר "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הדא היא דכתיב (תהלים עב, א): "לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק". ר' אומר כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות כך הזהיר על הדין. למה שבו העולם תלוי שנאמר (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ" ובו ציון נבנית שנאמר (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה" ובו צדיקים מתגדלין שנאמר (תהלים קו, ג): "אשרי שומרי משפט". אתה מוצא משפטים הרבה יש בענין הזה לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מהו אומר על עבד עברי "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" אמר הקב"ה כשם שבראתי את העולם לו' ימים ונחתי בשביעי כך יעשה עמך ו' שנים ויצא בן חורין. מהו שכתב לפניו "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא" אם נכנס יחידי יצא יחידי אם באשתו יצא עמה. "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְגוֹ'" ואין ישראל נכנסין למדה הזו אלא אם כן פשעו במצות לפי שחביבין ישראל כבבת העין העליונה שנאמר (זכריה ב, יב): "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" אלו הסופרים והחכמים שתקנו הסייג הזה. משל למלך שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו הלך ועשה אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן. כך גזר הקב"ה שיהו ישראל משועבדים במצרים עד שירצה ויחזירם עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק לא שמרדו בהן אלא אמר להם האלהים הנהג בהם כעבדים ויעשו צרכיהם עד שתשלם הגזירה אלא אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. כך אחר הדברות הזהיר הקב"ה על המשפטים שלא יעברו עליהם ישראל ויעשה להם כשם שעשה למצרים לכך אמר הנביא להם לישראל (שם ז, ט-י) "אמת ומשפט שְׁפֹטוּ [וגו'] ואלמנה ויתום וגר ועני אל תַּעֲשֹׁקוּ":