שמות רבה לא טו

"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" הה"ד (תהלים קיב, ה): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" בא וראה, כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה:

היום לוה מן הלילה והלילה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (שם יט, ג) "יום ליום יביע אומר".
הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה, וכשהקב"ה רוצה אינם יוצאים, שנאמר (איוב ט, ז): "האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום".
האור לוה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר (חבקוק ג, יא): "שמש ירח עמד זבולה".
החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה, שנאמר (משלי ז, ד): "אמור לחכמה אחותי את".
השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים, שנאמר (דברים כח, יב): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים".
החסד לוה מן הצדקה והצדקה מן החסד, שנאמר (משלי כא, כא): "רודף צדקה וחסד".
התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה, שנאמר (שם ז, ב) "שמור מצותי".

בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים, בשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל!

ואלו שנוטלין רבית, אומרים להקב"ה:

"למה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים אתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר?"

אמר להם הקב"ה:

"ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלויתה הארץ ואינה נוטלת רבית, אלא אני נוטל הקרן שהלויתי והיא נוטלת את שלה, שנאמר (קהלת יב, ז): "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"".

אוי למי שנוטל רבית! מה נאמר בו? (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה".

משל למלך שפתח לאחד אוצרו. התחיל מונה בו עניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו אביונים, מפשיט בו בני אדם ועושה אותם ערומים, ועשה בו חמס וגזל, וממלא אותו שקר, ומפסיד אוצרו של מלך.
כך הקב"ה פותח אוצרות ונותן לבריות מכספו וזהבו, שהם שלו, שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב". התחיל עני שהוא לוה מן העשיר, נוטל הימנו רבית, הורג בו אלמנות, אם לוותה ממנו אלמנה הרי הוא דוחקה ליטול הימנה רבית, מבזה בו אביונים אם בקשו ממנו צדקה הרי הוא מדקדק עמהם, והאלהים אומר (משלי יז, ה): "לועג לרש חרף עושהו". מפשיט בו ערומים, אם חייב לו מנה או יותר נוטל טליתו הימנו ויושב ערום ומתבייש, ועושה בו חמס וגזל, שהם מוסרים בידו משכונם והוא בולעם והקב"ה אומר (ישעיה לג, א): "הוי שודד ואתה לא שדוד", הקב"ה נתן לו ממון של אמת ועושה אותו שקר, שנאמר (הושע י, יג): "חרשתם רשע עולתה קצרתם", לכך אתם עוברים מן העולם שנאמר (משלי י, כה): "כעבור סופה ואין רשע".

לכך הקב"ה מזהיר בתורה: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי". ואם אינו משלם לך, דייך שאני קורא אותו רשע, שנאמר (תהלים לז, כא): "לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן".

זה הקב"ה שמזהיר את ישראל ואומר להם "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" החזירהו לו שלא יצעק לפני, שנאמר "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי".
וכן דוד אומר (שם מא, ב) "אשרי משכיל אל דל",
וכן שלמה אומר (משלי כב, כב): "אל תגזול דל כי דל הוא" למה (שם, כג) "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש".

-