ביאור:בבלי יבמות דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר: 'אתך' - בכל מקום שאתך. ^[1] אם כן מה תלמוד לומר: 'בארצכם'? בארץ צריך להביא ראיה ^[2], בחוצה לארץ אין צריך להביא ראיה - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה.' בא הוא ועדיו עמו - קרא למה לי? אמר רב ששת: דאמרי "שמענו שנתגייר בבית דין של פלוני": סלקא דעתא אמינא ^[3] לא ליהמנייהו - קא משמע לן. 'בארצכם' - אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר: 'אתך' - בכל מקום שאתך. והא אפיקתיה [למעלה: - בכל מקום שאתך]? חדא מ'אתך' וחדא מ'עמך' ^[4]; וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך להביא ראיה. ואלא הא כתיב 'בארצכם'? ההוא מיבעי ליה דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסלקא דעתא אמינא משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי, דליכא טיבותא ^[5], איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני - קא משמע לן [שמקבלים]. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך להביא ראיה. פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים!? מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה, דקמסייעי ליה קראי ^[6] - קא משמע לן.

תנו רבנן: '[דברים א,טז: ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר: שמע בין אחיכם] ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו - מכאן ^[7] אמר רבי יהודה: גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר; בינו לבין עצמו אינו גר ^[8]. מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו: "נתגיירתי ביני לבין עצמי!" אמר לו רבי יהודה: יש לך עדים? אמר ליה 'לאו'. יש לך בנים? אמר לו: 'הן'. אמר לו: נאמן אתה לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן לפסול את בניך.' [ומי] אמר רבי יהודה אבנים לא מהימן? והתניא [דומה לתוספתא מסכת קידושין ^[9] פרק ה הלכה ה]: '[דברים כא,יז: כי את הבכור בן השנואה] יכיר [לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו: כי הוא ראשית אֹנוֹ, לו משפט הבכרה]- יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה: ^[10] נאמן אדם ^[11] לומר: "זה בני בכור" ^[12]; וכשם שנאמן לומר "זה בני – בכור" כך נאמן לומר "בני זה - בן גרושה הוא" או "בן חלוצה הוא" ^[13]; וחכמים אומרים: אינו נאמן.' [ואם כן, רבי יהודה אמר שאדם נאמן לפסול את בניו!?] אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר ליה: לדבריך - עובד כוכבים אתה, ואין עדות לעובד כוכבים ^[14].

רבינא אמר: הכי קאמר ליה: "יש לך בנים?" - "הן!"; – "יש לך בני בנים?" – "הן!"; אמר לו: נאמן אתה לפסול בניך ^[15], ואי אתה נאמן לפסול בני בניך. תניא נמי הכי [דומה לתוספתא מסכת קידושין ^[16] פרק ה הלכה ה]: 'רבי יהודה אומר: נאמן אדם לומר על בנו קטן ואין נאמן על בנו גדול'; ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא 'קטן' = קטן ממש, ולא 'גדול' = גדול ממש, אלא קטן ויש לו בנים - זהו גדול; גדול ואין לו בנים - זהו קטן. והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק ^[17]. והתניא כוותיה דרבינא ^[18]? ההוא ^[19] לענין 'יכיר' איתמר ^[20].

תנו רבנן: 'גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ^[21] ומטורפין ויסורין באין עליהם?" אם אומר "יודע אני ואיני כדאי ^[22]" - מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו ^[23] מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות; אומרים לו: "הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת, אי אתה ענוש סקילה; ועכשיו אכלת חלב - ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה!"; וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן; אומרים לו "הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל

עמוד ב

לא רוב טובה ^[24], ולא רוב פורענות; ואין מרבין עליו ^[25], ואין מדקדקין עליו. קיבל - מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה ^[26] - חוזרים ומלין אותו שניה; נתרפא - מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ^[27]; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה - נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר ^[28]; ובמקום שנדה טובלת ^[29] - שם גר ועבד משוחרר טובלין ^[30]. וכל דבר שחוצץ בטבילה - חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ^[31].

אמר מר: 'גר שבא להתגייר אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר" ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות' - מאי טעמא? דאי פריש ^[32]? – נפרוש ^[33], דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב [ישעיהו יד,א: כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם] וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב ^[34]. [עיין תוד"ה קשים ותוספות ישנים] 'ומודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני': מאי טעמא? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ^[35] בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ^[36] ולא ניתן להשבון ^[37]. ^[38]

'ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו': אמר רבי אלעזר: מאי קראה? - דכתיב: (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה: אמרה לה: אסיר לן תחום שבת! [רות א,טז: ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך: כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, ואלקיך אלקי] באשר תלכי אלך [ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי]; אסיר לן יחוד ^[39]! - 'באשר תליני אלין' מפקדינן שש מאות וי"ג מצות! - 'עמך עמי' אסיר לן עבודת כוכבים ! 'ואלהיך אלהי' ארבע מיתות נמסרו לב"ד! - (רות א יז) באשר תמותי אמות [ושם אקבר; כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך] שני קברים נמסרו לבית דין ^[40]! 'ושם אקבר'. מיד (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא [ללכת אתה ותחדל לדבר אליה]:

'קיבל - מלין אותו מיד': מאי טעמא? שהויי מצוה לא משהינן.

'נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה [חוזרים ומלין אותו שניה]: כדתנן [שבת פ"יט מ"ו]: 'אלו הן ציצין המעכבין המילה: בשר החופה את רוב העטרה ^[41]; ואינו אוכל בתרומה ^[42] [וכן אם הוא עבד של כהן, שהרי אלו 'ציצין המעכבין']. ואמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה רוב גובהה של עטרה ^[43].

'נתרפא - מטבילין אותו מיד': 'נתרפא' – אין, לא נתרפא – לא? מאי טעמא? משום דמיא מרזו מכה ^[44].

'ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו': והא אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן: 'גר צריך שלשה'? הא אמר רבי יוחנן לתנא: תני 'שלשה'.

'טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו': למאי הלכתא? דאי הדר ביה ^[45] ומקדש בת ישראל ^[46] – 'ישראל מומר' קרינא ביה, וקידושיו קידושין ^[47].

'אחד גר ואחד עבד משוחרר': קסלקא דעתך ^[48] לקבל עליו עול מצות ^[49], ורמינהו: 'במה דברים אמורים? בגר, אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל ^[50] . אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן, דתניא: '[דברים כא,יג: והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך] ובכתה את אביה ואת אמה [ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה] – במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה ^[51], אבל קבלה עליה - מטבילה ומותר בה מיד. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף על פי שלא קבלה עליה - כופה ומטבילה לשם שפחות ^[52], וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ^[53],

הערות

^ ולקמן פריך 'הא אפיקתיה'!?
^ שבבית דין נתגייר, שמא גבעוני מהול הוא, ומשום שבחא דארץ ישראל הוא דקאמר הכי, ומשקר
^ מהו דתימא
^ [ויקרא כה,לה: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך - והחזקת בו] גר ותושב וחי עמך
^ דפסק חלב ודבש
^ דהא 'עמך' - כל מקום שאתך משמע, ואפילו בארץ; ו'בארצכם' למה לי? אלא לאו - אראיה קאי: דבארץ צריך להביא ראיה, ולא בחוצה לארץ
^ מדכתיב גר אצל 'ושפטתם'
^ גר בעי בית דין
^ ליברמן
^ שאם אין בית דין מכירים אותו
^ אביו
^ ליטול פי שנים
^ וכהן חלל הוא
^ הואיל ובניך מוחזקין בכשרות - אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן
^ דנפקא לן מ'יכיר'
^ ליברמן
^ דאמר: לדבריו - עובד כוכבים הוא, ואין עדות לעובד כוכבים, ואפילו אבנים לא מהימן
^ דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים; וקא סלקא דעתא דהא מתניתין - בגר שבא ואמר "גר אני" קמיירי
^ דקתני 'נאמן הוא על בנו קטן'
^ תניא אההיא מתניתא ד'יכיר' קאי דקתני 'וכשם שנאמן אדם לומר ז'ה בני בכור' כך נאמן לומר 'זה בני בן גרושה', ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן, דהא ישראל הוא, ויש לו עדות, והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו; אבל גבי גר - אפילו אבנו לא מהימן, דאין עדות לעובד כוכבים
^ שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו,ב): כפיית הכלי
^ ואיני ראוי להשתתף בצרתן, ומי יתן ואזכה לכך
^ לקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא
^ לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרינן במסכת סוכה (נב,ב): ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו
^ דברים לאיים עליו שיפרוש
^ חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה
^ דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך, בשעת טבילת מצוה - צריך לקבל עליו עול מצות
^ לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו
^ בארבעים סאה
^ ואף על פי שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות
^ לבעלה; ואף על פי שאין טבילתן [של גר ועבד משוחרר] לענין מגע טהרות כשאר טבילות
^ שלא יתגייר
^ ולא איכפת לן
^ לשון ספחת - שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר
^ שלא יאמרו "עניים הללו הלוקטין פאת שדה - גזלנים הם" ועומד עליהם והורגם בדיניהם; שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין (נו,א) ואזהרתן זו היא מיתתן: דלא בעו התראה, לפיכך
^ דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט, ולגבי ישראל הויא מחילה
^ אינו בחזרה, אלא נהרג; דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה כג), אבל בני נח - אמרינן בסנהדרין (נח,ב) 'אזהרתן זו היא מיתתן', וכיון שעבר על אחת משבע מצות - נהרג
^ לישנא אחרינא: מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כל כך, כדאמר ד'נהרג על פחות משוה פרוטה' - מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר; ולשון זה עיקר, דאי משום טעמא קמא - מאי לשון 'עון לקט שכחה ופאה'? יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו!
^ להתייחד עם אשת איש
^ אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות, ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך
^ שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה
^ אם כהן הוא: דכהן ערל אסור בתרומה, כדאמר לקמן בפרק 'הערל'
^ של אותה שורה, ולא תימא רוב היקיפה
^ מכבידין את חולי המכה, כמו 'מטרא רזיא לאילני' במסכת תענית (ג,ב)
^ לקדמותו ואחר כך
^ מקודשת, וצריכה גט
^ דישראל הוא
^ דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים
^ שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות
^ בשעת שחרור, דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות , דכתיב (דברים ה יג) למען ינוח עבדך ואמתך; ועוד: דגמרינן (חגיגה ד א) 'לה' [ויקרא יט,כ: והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה] 'לה' מאשה [דברים כד,א: וכתב לה ספר כריתת]
^ להתגייר
^ דכל טבילות עבדים על כרחן היא
^ ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה

[1] ולקמן פריך 'הא אפיקתיה'!?

[2] שבבית דין נתגייר, שמא גבעוני מהול הוא, ומשום שבחא דארץ ישראל הוא דקאמר הכי, ומשקר

[3] מהו דתימא

[4] [ויקרא כה,לה: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך - והחזקת בו] גר ותושב וחי עמך

[5] דפסק חלב ודבש

[6] דהא 'עמך' - כל מקום שאתך משמע, ואפילו בארץ; ו'בארצכם' למה לי? אלא לאו - אראיה קאי: דבארץ צריך להביא ראיה, ולא בחוצה לארץ

[7] מדכתיב גר אצל 'ושפטתם'

[8] גר בעי בית דין

[9] ליברמן

[10] שאם אין בית דין מכירים אותו

[11] אביו

[12] ליטול פי שנים

[13] וכהן חלל הוא

[14] הואיל ובניך מוחזקין בכשרות - אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן

[15] דנפקא לן מ'יכיר'

[16] ליברמן

[17] דאמר: לדבריו - עובד כוכבים הוא, ואין עדות לעובד כוכבים, ואפילו אבנים לא מהימן

[18] דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים; וקא סלקא דעתא דהא מתניתין - בגר שבא ואמר "גר אני" קמיירי

[19] דקתני 'נאמן הוא על בנו קטן'

[20] תניא אההיא מתניתא ד'יכיר' קאי דקתני 'וכשם שנאמן אדם לומר ז'ה בני בכור' כך נאמן לומר 'זה בני בן גרושה', ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן, דהא ישראל הוא, ויש לו עדות, והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו; אבל גבי גר - אפילו אבנו לא מהימן, דאין עדות לעובד כוכבים

[21] שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו,ב): כפיית הכלי

[22] ואיני ראוי להשתתף בצרתן, ומי יתן ואזכה לכך

[23] לקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא

[24] לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרינן במסכת סוכה (נב,ב): ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו

[25] דברים לאיים עליו שיפרוש

[26] חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה

[27] דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך, בשעת טבילת מצוה - צריך לקבל עליו עול מצות

[28] לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו

[29] בארבעים סאה

[30] ואף על פי שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות

[31] לבעלה; ואף על פי שאין טבילתן [של גר ועבד משוחרר] לענין מגע טהרות כשאר טבילות

[32] שלא יתגייר

[33] ולא איכפת לן

[34] לשון ספחת - שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר

[35] שלא יאמרו "עניים הללו הלוקטין פאת שדה - גזלנים הם" ועומד עליהם והורגם בדיניהם; שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין (נו,א) ואזהרתן זו היא מיתתן: דלא בעו התראה, לפיכך

[36] דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט, ולגבי ישראל הויא מחילה

[37] אינו בחזרה, אלא נהרג; דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה כג), אבל בני נח - אמרינן בסנהדרין (נח,ב) 'אזהרתן זו היא מיתתן', וכיון שעבר על אחת משבע מצות - נהרג

[38] לישנא אחרינא: מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כל כך, כדאמר ד'נהרג על פחות משוה פרוטה' - מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר; ולשון זה עיקר, דאי משום טעמא קמא - מאי לשון 'עון לקט שכחה ופאה'? יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו!

[39] להתייחד עם אשת איש

[40] אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות, ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך

[41] שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה

[42] אם כהן הוא: דכהן ערל אסור בתרומה, כדאמר לקמן בפרק 'הערל'

[43] של אותה שורה, ולא תימא רוב היקיפה

[44] מכבידין את חולי המכה, כמו 'מטרא רזיא לאילני' במסכת תענית (ג,ב)

[45] לקדמותו ואחר כך

[46] מקודשת, וצריכה גט

[47] דישראל הוא

[48] דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים

[49] שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות

[50] בשעת שחרור, דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות , דכתיב (דברים ה יג) למען ינוח עבדך ואמתך; ועוד: דגמרינן (חגיגה ד א) 'לה' [ויקרא יט,כ: והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה] 'לה' מאשה [דברים כד,א: וכתב לה ספר כריתת]

[51] להתגייר

[52] דכל טבילות עבדים על כרחן היא

[53] ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]