לדלג לתוכן

ביאור:בבלי גיטין דף נז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

במאי דפסיק אנפשיה[1]: כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה, ודייני ליה, וקלו ליה, ומבדרו דק"ס בכת"י גרץ נוסף: לקיטמיה  אשב ימי.


אזל [אונקלוס], אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאידבוקי בהו?

אמר ליה (דברים כג ז): לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים דק"ס בכת"י מ': כל ימיך לעולם  [לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם].

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

אמר ליה: בשכבת זרע רותחת[2].

אזל אסקיה [לישו][3]  דק"ס בכת"י ו1: לישו הנוצרי  (לפושעי ישראל) בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאדבוקי בהו?

אמר ליה: טובתם דרוש, רעתם לא דק"ס בכת"י מ': אל, נ"א: בל  תדרוש; כל הנוגע בהן כאילו נוגע דק"ס בכת"י מ': כנוגע  בבבת עינו.

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

אמר ליה: בצואה רותחת, דאמר מר[4]: כל דק"ס בכת"י מ' וו1: שכל, וליתא דאמר מר  המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת[5].


תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי עבודה זרה[6] דק"ס בכתה"י ליתא: עובדי עבודה זרה .

תניא, אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו.


אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא[7]:

דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא – מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר 'פרו ורבו כתרנגולים'.

יומא חד הוה קא חליף גונדא[8] דרומאי, שקלינהו מינייהו; נפלו[9] עלייהו[10], מחונהו [הכו היהודים אותם].

אתו, אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי. אתא עלייהו. הוה בהו[11] ההוא דק"ס בכת"י מ: חד  בר דרומא, דהוה קפיץ מילא שהיה קופץ למרחק מיל, וקטיל בהו. שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא כוליה! אי ניחא לך דק"ס בכת"י ו;1 ומ': קמך  – לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא!

אכשליה פומיה לבר דק"ס בכת"י מ: לההוא בר  דרומא, ואמר (תהלים ס יב): "הלא אתה אלהים זנחתנו דק"ס בכת"י מ' וו1-2 ערבבו פסוק אחר: אלקים זנחתנו פרצתנו  ולא תצא אלהים בצבאותינו".

דוד נמי אמר הכי?

דוד אתמוהי קא מתמה.

על לבית הכסא, אתא דרקונא, שמטיה לכרכשיה [מעיו] ונח נפשיה דק"ס בכתה"י ליתא: ונח נפשיה .

אמר [הקיסר]: הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא – אישבקינהו דק"ס בחלק מכתה"י: הואיל ואתרחיש לי ניסא, אשבקינהו האי זימנא . שבקינהו ואזל.

איזדקור[12] ואכלו ושתו ואדליקו שרגי, עד דאיתחזי[13] בליונא דק"ס בכת"י מ' וו1-2: כליונא  דגושפנקא[14] ברחוק מילא.

אמר [הקיסר]: מיחדא קא חדו בי יהודאי! הדר אתא עלייהו.

אמר רבי אסי דק"ס בכת"י ו1: ר' יוסי, ובכת"י ו2: רב יוסף : תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא, ובהך גיסא – הלולי וחנגי, ולא הוו ידעי הני בהני דק"ס בכת"י מ: הני בהנך והנך בהני .


(איכה ב ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב —

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך, דאמר רב יהודה אמר רב אסי דק"ס בכת"י ו1: שמואל : ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים - חוץ משלש שהיו בהן דק"ס בכתה"י: בה  כפלים כיוצאי מצרים; אלו הן: כפר ביש, כפר שיחליים דק"ס בכתה"י: שחליים , כפר דכריא דק"ס בכת"י ו1: דיכרייא; ו2: דיכרא. :

'כפר ביש' – דלא יהבי ביתא לאושפיזא דק"ס בכתה"י: אושפיזא, וליתא ביתא. ;

'כפר שיחליים' דק"ס בכתה"י: שחליים  – שהיתה פרנסתן מן שחליים[15];

'כפר דכריא' דק"ס בכת"י ו1: דיכרייא; ו2: דיכרא.  – אמר רבי יוחנן: שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחילה ויולדות נקבה דק"ס בכת"י ו1-2: נקבות  באחרונה, ופוסקות.

אמר עולא דק"ס בכת"י ו1: רבה בר בר חנה : לדידי חזי לי ההוא אתרא[16] ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק.

אמר ליה ההוא צדוקי דק"ס בכתה"י: מינא  לרבי חנינא: שקורי משקריתו[17]דק"ס בכת"י מ: קמשקריתו. 

אמר ליה: 'ארץ צבי'[18] כתיב בה: מה צבי זה – אין עורו מחזיק את בשרו[19], אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה דק"ס בכת"י ו1: שיושביה עליה; ו2: שיושבין בה  – רווחא דק"ס בכת"י ו1: רווחת , ובזמן שאין יושבין עליה – גמדא[20]דק"ס בכתי"י מ' וו1: גומדת. 


רב מניומי דק"ס בכת"י מ' וו2: מנימין  בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביה דק"ס בכתה"י: טובי  ורב הונא בר חייא הוו יתבי גבי הדדי; אמרי: אי איכא דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים[21] – לימא.

פתח חד מינייהו ואמר: מעשה בארוס וארוסתו[22] שנשבו לבין העובדי כוכבים דק"ס בכתה"י ודפו"י: הגוים  והשיאום זה לזה; אמרה לו: בבקשה ממך אל תגע בי, שאין לי כתובה ממך; ולא נגע בה עד יום מותו; וכשמת – אמרה להן: סיפדו לזה שפטפט ביצרו[23] יותר מיוסף, דאילו ביוסף לא הוה אלא חדא שעתא, והאי – כל יומא ויומא; ואילו יוסף לאו בחדא מטה, והאי בחדא מטה; ואילו יוסף לאו אשתו – והא אשתו!

פתח אידך ואמר: מעשה ועמדו ארבעים דק"ס בכת"י ו1: ארבעה  מודיות בדינר; נחסר השער[24] מודיא אחת; ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה דק"ס בכתה"י: שבעלו נערה המאורסה  ביום הכפורים, והביאום לבית דין, וסקלום – וחזר השער למקומו.

פתח אידך ואמר: מעשה באדם אחד דק"ס בכת"י ו1-2: באחד  שנתן עיניו באשתו לגרשה, והיתה כתובתה מרובה; מה עשה? הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן דק"ס בכת"י ו1: והושיבן  על מיטה אחת, והביא לובן ביצה[25] והטיל ביניהן[26], והעמיד להן עדים, ובא לבית דין. היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן, ובבא בן בוטא שמו, אמר להן: כך מקובלני משמאי הזקן דק"ס בכת"י פ': כך אני מקובל, וליתא משמאי הזקן. : לובן ביצה סולד דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [מתייבש].  מן האור[27], ושכבת זרע דוחה דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [נבלע בבגד], ובכת"י ו2: דיהא  מן האור[28]. בדקו ומצאו כדבריו, והביאוהו לבית דין והלקוהו והגבוהו דק"ס בכת"י מ' וד"ו: והגבוה, וכת"י ו2: והגבוהה  כתובתה ממנו.

אמר ליה אביי לרב יוסף: ומאחר דהוו צדיקים דק"ס בכתה"י: צדיקי, ובכת"י ו2 דצדיקי  כולי האי, מאי טעמא איענוש?

אמר ליה: משום דלא איאבול על ירושלים, דכתיב (ישעיהו סו י): שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.


אשקא דריספק דק"ס בד"ש וכמה כתי"י: דדי[י]ספק  חריב דק"ס בכת"י ו1-2: חרוב  ביתר: דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא – שתלי ארזא, ינוקתא – שתלי תורניתא[29], וכי הוו מינסבי – קייצי להו ועבדו דק"ס בד"ש וכמה כתי"י נוסף: להו  גננא[30]. יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא דריספק דק"ס בד"ש וכמה כתי"י: דדי[י]ספק [31]; קצו ארזא ועיילו לה. אתו נפול עלייהו, מחונהו; אתו דק"ס בכת"י ו1-2: ומחונוהו ואזיל; , אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי!; אתא עלייהו דק"ס בכת"י מ' וו2: עילוייהו .


(איכה ב ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל; אמר רבי זירא אמר רבי אבהו דק"ס בדפו"י וכתי"י: אבא  אמר רבי יוחנן: אלו שמונים [אלף] דק"ס ליתא בדפו"י ובכתה"י: אלף  קרני מלחמה[32] שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול; שמא תאמר קרובה היתה[33]? רחוקה היתה מיל.

תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים[34]; אחד מושך אילך ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים: [35]שני חלקים מים ואחד דם[36].

במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים דק"ס בדפו"י וכתה"י: אומות העולם  את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל.


עמוד ב


אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה[37], לקיים מה שנאמר (הושע ד ב) [אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו] ודמים בדמים נגעו.

אשכחיה דק"ס בכת"י ו2: אשכחוה  [נבוזראדן] לדמיה דזכריה דק"ס בכת"י ו1 נ' ביאור: בן יהוידע הכהן  דהוה קא מרתח וסליק, אמר דק"ס בד"ש, ד' פארה, ובכת"י מ' וו1 נ': להו : מאי האי?

אמרו ליה: דם זבחים דאשתפוך.

אייתי דמי[38] דק"ס בכת"י ו1: דם זבחים , ולא אידמו דק"ס בד"י ובכת"י ו1: אידמי [39]. אמר להו: אי אמריתו לי – מוטב, ואי לאו מסריקנא דק"ס בכת"י מ', ו1,2: סריקנא  לבשרייכו במסרקי דפרזלי דק"ס בד"י וכתה"י: דפרזלא .

אמרי דק"ס בכתה"י: אמרו  ליה: מאי נימא לך? נבייא דק"ס בכת"י ו2 נ': וכהן  הוה בָן, דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא; קמינן דק"ס בכת"י מ', ו1,2: קמנן  עילויה וקטלינן ליה דק"ס בכת"י ו1 נ' ביאור: בדברי הימים שרי יהודה הרגוהו בעזרה במצוות יואש שעשוהו לאלוה. , והא כמה דק"ס בכת"י ו1: מאה  שנין דלא קא נייח דק"ס בכת"י ו1,2: דלא נייח, ובכת"י מ' דלא נח  דמיה.

אמר להו: אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה דק"ס בכת"י מ': סנהדרי גדולה וקטנה , קטל עילויה – ולא נח; דק"ס בכת"י פיר' וו1 נ': אייתי  בחורים ובתולות קטל עילויה – ולא נח; אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה – ולא נח.

 דק"ס בכת"י ו2 נ': קרב לגביה אמר ליה: זכריה, זכריה! טובים שבהן איבדתים דק"ס בד"פ: הרגתים, טבכת"י פיר': כיליתים , ניחא לך דאבדינהו דק"ס בכת"י פיר': דאכלינהו  לכולהו?

כדאמר דק"ס בכת"י פיר': כיון  ליה הכי – נח.

בההיא שעתא הרהר [נבוזראדן] תשובה בדעתיה, אמר: ומה אם דק"ס בכת"י מ', ד"ש וד"ו: הם  על נפש אחת דק"ס בכת"י ו2: ומה הללו שלא הרגו אלא נפש אחת  כך – ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא דק"ס בד"פ: אני שהרגתי כמה וכמה נפשות  על אחת כמה וכמה!

ערק, אזל, שדר שטר פרטתא דק"ס בכמה ד"י וכתי"י: שדא פירטתא [40] בביתיה ואגייר.

תנא: נעמן – גר תושב היה[41]; נבוזראדן גר צדק היה;

מבני בניו של המן[42] למדו תורה בבני ברק;

מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים;

מבני בניו של סנחריב לִמדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון.

היינו דכתיב[43] (יחזקאל כד ח) [להעלות חמה לנקם נקם] נתתי את דמה על צחיח[44] סלע[45] לבלתי הכסות[46].


[ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר:] הקול קול יעקב[47] והידים ידי עשו (בראשית כז כב).

'הקול' – זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא – כפלים כיוצאי מצרים;

'קול יעקב' – זה אספסיינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא, ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא;

'והידים ידי עשו' – זו מלכות הרשעה, שהחריבה את בתינו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.

דבר אחר:

'הקול קול יעקב' – אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב;

'והידים ידי עשו' – אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו.

והיינו[48] דאמר רבי אלעזר (איוב ה כא): בשוט לשון[49] תחבא [ולא תירא משד כי יבוא] – בחירחורי לשון[50] תחבא.

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים קלז א): על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון? מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני: חורבן בית ראשון, שנאמר 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו'; בית שני דכתיב (תהלים קלז ז): זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

אמר רב יהודה אמר שמואל, ואיתימא רבי אמי, ואמרי לה במתניתא תנא: מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון[51]; הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם? הבא דרש להן הגדול שבהן: אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים (תהלים סח כג). 'מבשן אשיב': מבין שיני אריה אשיב[52]; 'ממצולות ים', אלו שטובעין בים. כיון ששמעו ילדות כך – קפצו כולן ונפלו לתוך הים; נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו: מה הללו, שדרכן לכך[53] – כך; אנו, שאין דרכנו לכך, על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר (תהלים מד כג): כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.

ורב יהודה אמר: זו[54] – אשה ושבעה בניה.

אתיוהו קמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (שמות כ ב): אנכי ה' אלהיך [אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים].

– אפקוהו וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו: כתוב בתורה[55]: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אפקוהו וקטלוהו;

אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה (שמות כב יט): זובח לאלהים יחרם [בלתי לה' לבדו]!

– אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (שמות לד יד): [כי] לא תשתחוה לאל אחר [כי ה' קנא שמו אל קנא הוא]!

– אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (דברים ו ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד!

– אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (דברים ד לט): וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!

אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך. אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!

אמר להו: כתוב בתורה (דברים כו יז): את ה' האמרת[56] וגו' [להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו, ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו] וה' האמירך היום [להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו][57] – כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.

אמר ליה קיסר: אישדי לך גושפנקא[58] וגחין ושקליה[59], כי היכי דלימרו "קביל עליה הרמנא דמלכא[60]"!

אמר ליה: חבל עלך קיסר, חבל עלך קיסר! על כבוד עצמך כך – על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה! אפקוהו למיקטליה.

אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא. אמרה לו: בניי! לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות.

אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: (תהלים קיג ט) [מושיבי עקרת הבית] אם הבנים שמחה [הללויה].

רבי יהושע בן לוי אמר: זו[61] מילה[62], שניתנה בשמיני.

רבי שמעון בן לקיש אמר: אלו תלמידי חכמים שמראין הלכות שחיטה בעצמן, דאמר רבא: כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה[63] ודבר אחר[64].

רב נחמן בר יצחק אמר: אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה, כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנאמר: (במדבר יט ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו' [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ארבעים סאה

הערות

[עריכה]
  1. ^ מיקלי ובדורי קיטמא
  2. ^ מדה כנגד מדה, שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב
  3. ^ הורד בצנזורה מהדפוסים ושוחזר מכתבי יד
  4. ^ בעירובין (כא,ב)
  5. ^ ויליף לה מ'ולהג הרבה יגיעת בשר': המלעיג הרבה נידון ביגיעת בשר; וקרא – בדברי סופרים כתיב 'ויותר מהמה בני הזהר' [(קהלת יב יב): "ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר".] – בדברי סופרים יותר מדברי תורה
  6. ^ בלעם שהשכינה נגלית עליו והרשיע לדבר
  7. ^ מדינה [עיר] ששמה 'הר המלך'
  8. ^ גדוד
  9. ^ בני המדינה היהודים
  10. ^ דרומאי
  11. ^ ביהודים
  12. ^ [החלו היהודים] לשמוח
  13. ^ לבני החיל
  14. ^ מי שהיתה לו צורה בטבעתו היה מכירה רחוק מיל מן העיר למראה הנרות
  15. ^ 'שחליים' מין מאכל הוא במסכת עבודה זרה (כט,א)
  16. ^ הר המלך
  17. ^ דאמריתו 'ששים רבוא עיירות היו בהר המלך', והוא אינו מחזיק אפילו ששים רבוא קנים
  18. ^ הערה: לפי המודפס בדפוס וילנא: בירמיהו ג,יט, "ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי צבאות גוים; ואמר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו".
    אך אולי הכוונה ליחזקאל כ,ו: ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים, אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש – צבי היא לכל הארצות.
  19. ^ משהופשט הוא כווץ, ואין יכול לחזור ולכסותו בו
  20. ^ דיטריו"ש בלע"ז, כמו 'גמוד מסאני' (פסחים קיא א) [מתקצר]
  21. ^ מה מעשיהם: אם צדיקים אם רשעים
  22. ^ מאותה העיר
  23. ^ זלזל ביצרו ולא חשבו אלא נתגבר עליו
  24. ^ נתייקר התבואה
  25. ^ שהוא דומה לשכבת זרע
  26. ^ להוציא קול שבאו על אשתו
  27. ^ דיטריי"ש: מתייבש ומגליד
  28. ^ נכנס ונבלע בבגד ואינו מגליד
  29. ^ פי"ן
  30. ^ חופה
  31. ^ ציר העגלה שלה
  32. ^ ראשי גייסות תוקעי קרן ומתאספים עליהם בני צבאם
  33. ^ לים
  34. ^ שם מקום
  35. ^ שבאותו זמן הזרם היה מורכב
  36. ^ מהרוגי ביתר
  37. ^ בן יהוידע הכהן שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש כשהשתחוו לו ליואש ועשאוהו אלוה והרגוהו בעזרה (דברי הימים ב כד)
  38. ^ דם הבהמות
  39. ^ לא היה הדם העולה ורותח דומה לדם הבהמות
  40. ^ שטר צוואה שפרט מה תהא על נכסיו
  41. ^ שלא קיבל עליו שאר מצות אלא ע"ז שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך וגו' (מלכים ב ה)
  42. ^ Note: הרב ראובן מרגליות גורס "נעמן", שהרי את בניו של המן הרגו – ויש לו ראיות נוספות.
  43. ^ אדמיה דזכריה
  44. ^ 'צחיח' – שעיעות, כתרגומו.
  45. ^ על חלקת אבן חלקה
  46. ^ שלא יבלע בארץ, כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע
  47. ^ קול צוחה ובכי עולה מיעקב: ראה יצחק בנבואה מפלה זו של ביתר
  48. ^ הא דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרע חרב הבית ונהרגו כמה רבבות
  49. ^ שבט מכה
  50. ^ במריבת לשון כמו 'אל תתחר' (תהלים לז)
  51. ^ ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים
  52. ^ בשן' בין שן נוטריקון
  53. ^ לתשמיש, ואין קלונן מרובה כקלון שלנו
  54. ^ 'הורגנו כל היום'
  55. ^ שם
  56. ^ ייחדת
  57. ^ שם, פסוק יח
  58. ^ חותמי שצורתי טבועה בו
  59. ^ כדי שתהא נראה משתחוה לה
  60. ^ שולטנות המלך קבל עליו לעשות
  61. ^ 'הורגנו כל היום'
  62. ^ דזימנין דמיית
  63. ^ שמא יתחבנו בגרונו
  64. ^ צרעת ומראות נגעים מפני שמסוכן לקפוץ עליו