ביאור:בבלי גיטין דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פלוני ופלוני ^[1] הדיינין שבמקום פלוני..."' ^[2]!

ורב ששת?

אטו תנא כי רוכלא ^[3] ליחשיב וליזיל?

אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתנן: 'הדיינים חותמין למטה או העדים' ^[4]; מאי? לאו דיינים דומיא דעדים: מה עדים שנים אף דיינים נמי שנים?

ורב ששת?

מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא למה לי למיתנא 'דיינים' למה לי למיתנא 'עדים' ^[5]? הא קא משמע לן: דלא שנא כתוב בלשון דיינים ^[6] וחתמי עדים ^[7], ולא שנא כתוב בלשון עדים ^[8] וחתמי ^[9] דיינים ^[10].

^[11]

מפני תיקון העולם:

מאי 'מפני תיקון העולם'?

רבי יוחנן אמר: מפני תקנת ממזרים ^[12];

ריש לקיש אמר: מפני תקנת עגונות:

רבי יוחנן אמר: מפני תקנת ממזרים - סבר לה כרב נחמן דאמר 'בפני שנים ^[13]', ובי תרי לית להו קלא^[14], והיא לא שמעה ולא ידעה ^[15], ואזלה ומינסבא, ואיכא ממזרים; וריש לקיש אמר 'מפני תקנת עגונות' - סבר לה כרב ששת, דאמר בפני שלשה, ובי תלתא אית להו קלא, ושמעה וידעה ולא מינסבא, ותקנת עגונות הוא דאיכא ^[16].

תנו רבנן: בטלו ^[17] – מבוטל ^[18], דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול - לא לבטלו, ולא להוסיף על תנאו ^[19], שאם כן מה כח בית דין ^[20] יפה ^[21].

ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא ^[22], ומשום 'מה כח בית דין יפה' שרינן אשת איש לעלמא?

אין!: כל דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש ^[23], ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ^[24].

אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא ^[25], קדיש בביאה ^[26] - מאי ^[27] איכא למימר ^[28]?

שויוה רבנן לבעילתו ^[29] בעילת זנות ^[30].

[## וכי מי שמקדש בביאה לאחר האיסור הוא 'מקדש אדעתא דרבנן'? וכהן עם גרושה – אדעתא דרבנן? אלא: אדעתא דציבור, שלפעמים בגמרא נקרא רבנן [ראה מסמך 'רבנן אלה’]; וראשי הציבור יש להם תפקיד של מתן האישור של הציבור – של עם ישראל; ולכן שאינם שומרי מצוות רוצים שרב יערוך את החופה.]

תנו רבנן: אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי ^[31]" - יכול לבטל ^[32] זה שלא בפני זה ^[33] - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה ^[34].

במאי קמיפלגי?

בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמיפלגי: רבי סבר: עדות שבטלה מקצתה

עמוד ב

לא בטלה כולה ^[35], ואי אזלי הנך ^[36]כתבי ויהבי ^[37] - ליכתבו וליתבו ^[38]! רבן שמעון בן גמליאל סבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ^[39], והנך לא ידעי ^[40] ואזלי וכתבי ויהבי ושרו אשת איש לעלמא ^[41]!

ואי בעית אימא: דכולי עלמא עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ^[42], והכא היינו טעמא דרבן שמעון בן גמליאל: קסבר 'מלתא דמתעבדא באפי עשרה - צריכא בי עשרה למישלפה ^[43];

איבעיא להו: "כולכם^[44]" ^[45] – מהו ^[46]? טעמא דרבן שמעון בן גמליאל ^[47] משום דקסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ^[48], והני ^[49] - כיון דאמר להו "כולכם" ^[50] - לא מצו כתבי ויהבי, או דלמא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל משום דקסבר 'כל מלתא דמתעבדא באפי בי עשרה צריכא בי עשרה למישלפה ^[51]', והילכך אפילו כולכם נמי ^[52]!?

תא שמע: 'אמר לשנים "תנו גט לאשתי" - יכול לבטל זה שלא בפני זה ^[53] - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה ^[54]' - והא שנים - דכי "כולכם" דמו ^[55] - ופליגי ^[56]!

אמר רב אשי: אי בעדי כתיבה ^[57] - הכי נמי ^[58]; הכא במאי עסקינן? בעדי הולכה ^[59].

הכי נמי מיסתברא ^[60], דקתני סיפא: '^[61] אמר לזה ^[62] בפני עצמו ולזה בפני עצמו ^[63] - יכול לבטל זה שלא בפני זה ^[64]': אי אמרת בשלמא בעדי הולכה - שפיר ^[65], אלא אי אמרת בעדי כתיבה ^[66] - מי מצטרפי ^[67]? הא אמר מר 'אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ^[68]'?

דלמא כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה ^[69]?

אמר רב שמואל בר יהודה: שמעית מיניה דרבי אבא תרתי ^[70]: חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל, ולא ידענא הי כרבי והי כרבן שמעון בן גמליאל.

אמר רב יוסף: ניחזי אנן: דכי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים ^[71]. אמר לפניו רבי פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: אם כן מה כח בית דין יפה? וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל ^[72]; ומדהא כרבן שמעון בן גמליאל - הך כרבי!

ואף רבי יאשיה דמן אושא סבר חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר רבה בר בר חנה: חמשה סבי הוינן קמיה דרבי יאשיה דמן אושא, אתא ההוא גברא קמיה - ואשקליה גיטא על כורחיה ^[73], אמר ^[74] לן ^[75]: "זילו אטמורו ^[76] וכתבו לה", ואי סלקא דעתך ^[77] כרבי ^[78] - כי מיטמרי ^[79] מאי הוי? אלא שמע מינה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה; ואי סלקא דעתך אידך נמי כרבן שמעון בן גמליאל - למה להו 'אטמורי'? ליבדרו איבדורי ^[80]! אלא שמע מינה חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל.

ורבא אמר רב נחמן: הלכה כרבי בשתיהן.

ולית ליה לרב נחמן "מה כח בית דין יפה"? והאמר רב נחמן אמר שמואל:

הערות

^ תרי משמע
^ וקרי להו דיינים
^ מוכר צרורות של בשמים
^ גבי פרוזבול תנן לה במסכת שביעית (פ"י מ"ד)
^ פשיטא דסגי בהני או בהני, וליתני 'עדים', והוא הדין אי חתמי דיינין
^ כגון 'בי דינא הוינא, ואתא פלוני ואמר לנא: "מוסרני לכם פלוני ופלוני כו"'
^ בלשון עדות, כגון 'איש פלוני עד'
^ כגון 'דוכרן סהדותא דהוה באנפנא כו'
^ למטה
^ 'אני פלוני דיין'
^ ה"ג ל"ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים ול"ש כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים'.
^ כלומר שלא יהו ממזרים בישראל
^ היה מבטלו קודם תקנה
^ Note: וכי יש קלא ממדינה למדינה? וכי אין השליח הולך יותר מהר מן ה'קלא'!?
^ ה"ג: דבטליה
^ דאצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח, והוא לא יטרח בכל אלה - בשביל לעגנה
^ לאחר תקנת רבן גמליאל בפני בית דין
^ דאף על גב דעבר אתקנתא - בטל שליחותא
^ אם היה בו שום תנאי
^ של תקנת רבן גמליאל
^ אם דבריהן בטלים על ידי זה
^ שהרי לא בא לידה, וזה ביטל את השליח מהיות שלוחו לגירושין
^ להיות קדושין חלין כדת משה וישראל שהנהיגו חכמי ישראל
^ והרי הם אמרו שיפקיעו כל קדושין שבישראל על ידי גט כזה! הילכך פקעי: שעל מנת כן קידשה
^ איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט דדבריהן, ואמרו ליהוי מעות למפרע מתנה, וממילא פקעו שהרי כשקידש - על מנת כן [מעות אלה] קידש
^ דקיימא לן בקידושין (דף ד,ב) מ'כי יקח איש אשה ובעלה' דאשה מתקדשת נמי בביאה
^ אפקעתא
^ בהא ביאה
^ לההיא ביאה [שקידש בה] למפרע על ידי גט זה
^ דאפקעו שם קידושין מינה, ויש בהן כח לכך, שהרי כשקידש - על מנהג חוק דתם קידש. כך אני מפרש בכל מקום מלבי; ומרבותי קבלתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - דקדושי כסף דרבנן, דלא כתיב בהדיא, אלא גמרינן 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון, והיינו דקפריך: תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה דכתיב בהדיא (דברים כד) 'כי יקח איש אשה ובעלה' מאי איכא למימר: היאך יכלו לעקור דבר מן התורה? ומשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה, כדאמר התם (קידושין יב ב): רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא! ותשובות קשות יש בדבר: חדא: דגזירה שוה גופה תורה היא, שהרי לא למדו נסקלין אלא בגזירה שוה, ונותר שהוא בכרת -תמגזירה שוה למדנו, ונערה המאורסה נהרגת בקדושי כסף, ואי דרבנן - מי מיקטלא? ועוד: דקמשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות - היכי מצי לשוייה בעילת זנות, הא דאורייתא היא!? וכי אמרן 'רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה' - קידושין מיהא לא בטלי!? אלא הא והא דאורייתא, והא דאית ברבנן כח לבטל - מפני שבשעת קידושין תלה בדעתם לקדש כדת שהנהיגו חכמים בישראל
^ וקיימא לן (לקמן סו,ב) 'כל כמה דלא אמר "כולכם" - אחד כותב ושנים חותמין
^ מותר לבטל ולומר לשנים מהם אל תכתבוהו
^ ואין זה לעקור תקנת רבן גמליאל
^ שאף זו מן התקנה ואם בטלו אינו מבוטל דאם כן מה כח בית דין יפה
^ הלכך לא חש רבן גמליאל להושיב בית דין ולימנות על כך, שאין בזו מפני תיקון העולם
^ דלא בטיל קמייהו ו
^ לה ואזלא ומינסבא
^ שפיר קא מינסבא
^ ואפילו נשתיירו שנים שעדותן עדות, וזה לא בִטל בפניהם - בטלו אף הן
^ דבטל
^ ומינסבא בגט פסול
^ ואין כאן גזירה, אלא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל לא משום תקנה הוא, אלא קסבר אין ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן
^ והאי 'אינו יכול' דקאמר - לאו איסורא הוא משום עובר על תקנה, אלא הכי קאמר: אין בו כח לבטל אלא בפני כולן
^ חתומו
^ דקיימא לן דאינו גט עד שיחתמו כולן
^ מי אסר רבן שמעון [ב"ג] שלא יבטל את אחד או את שנים שלא בפני חבריהם
^ היכא דלא אמר "כולכם"
^ וחייש דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא ויהבי לה
^ והכא ליכא למיחש להכי
^ דמידע ידעי דכולן צריכין לחתום וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי לה
^ לחלצה ולהסירה
^ והלכך לאו בטל הוא לגמרי, וחתמי ביה אפילו הני דבטיל קמייהו עם חבריהם ויהבי לה
^ והוי ביטול, ואין זה כשר להיות עוד עֵד בדבר עד שיצוהו
^ והלה עצמו כשר לחתום
^ דכולם צריכין לחתום וליכא למיחש דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה
^ וקאמר 'אינו יכול לבטל', אלמא רבן שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו ביטול קאמר
^ הני שנים - עדי כתיבה וחתימה הם
^ דמודה רבן שמעון [ב"ג] דיכול לבטל, וביטולו ביטול, דטעמא משום גזירה היא, והכא ליכא למיגזר מידי
^ דהאי 'תנו' דקאמר הכא לשנים - הגט ניתן להם להיות שלוחים, ולמוסרו לה, דהכא: כי קאמר לחד - אזיל אידך, דלא ידע, ומסר לה, לפי שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין להיות שם, אלא שליחות, ולא ידע דבטלה שליחותא, דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דכי היכי דבטליה להאי בטליה להאי
^ דבעדי הולכה קאמר, וטעמא משום חששא: דלמא אזל האי דלא ידע ויהיב לה
^ אי מתחלה, כשעשאן שלוחים, לא אמר לשניהם יחד אלא
^ לאחד מהן
^ וחזר ואמר לחבירו "הנה מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי, ואם תרצה גם אתה - הוי שליח לגרשה"
^ ובטל זה מתורת השליחות, שאם גרשה זה - אינה מגורשת, אבל השני יכול לגרש, דכיון דמתחלה לא בבת אחת הוי - אין כאן לומר 'שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה', ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה
^ איכא למימר 'אמר לזה בפני עצמו' - שאין זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה כאחד
^ [גירסת רש"י: חתימה] הא עדות גמורה בעינן
^ כי אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו
^ את העדות
^ דפליג עלה בפרק שני דכתובות (כו,ב) ובסנהדרין (ל,א) ואמר: אפילו בזה אחר זה
^ כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורשב"ג: בביטלו מבוטל, וביכול לבטל זה שלא בפני זה - שמעית מיניה דרבי אבא דקבע הלכתא בתרווייהו:
^ בכתובות בפרק אלמנה ניזונית, שהיו אומרים 'שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל'
^ אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן שמעון [ב"ג] ליפות כח בית דין; אלמא בהא הלכה כרבן שמעון [ב"ג]
^ השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה
^ רבי יאשיה
^ לסהדי, לאחר שכפאוהו עד שיאמר "רוצה אני"
^ הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות
^ בקמייתא הלכתא
^ שאם ביטלו בפני שנים אחרים - מבוטל
^ הני
^ שלא ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה

[1] תרי משמע

[2] וקרי להו דיינים

[3] מוכר צרורות של בשמים

[4] גבי פרוזבול תנן לה במסכת שביעית (פ"י מ"ד)

[5] פשיטא דסגי בהני או בהני, וליתני 'עדים', והוא הדין אי חתמי דיינין

[6] כגון 'בי דינא הוינא, ואתא פלוני ואמר לנא: "מוסרני לכם פלוני ופלוני כו"'

[7] בלשון עדות, כגון 'איש פלוני עד'

[8] כגון 'דוכרן סהדותא דהוה באנפנא כו'

[9] למטה

[10] 'אני פלוני דיין'

[11] ה"ג ל"ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים ול"ש כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים'.

[12] כלומר שלא יהו ממזרים בישראל

[13] היה מבטלו קודם תקנה

[14] Note: וכי יש קלא ממדינה למדינה? וכי אין השליח הולך יותר מהר מן ה'קלא'!?

[15] ה"ג: דבטליה

[16] דאצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח, והוא לא יטרח בכל אלה - בשביל לעגנה

[17] לאחר תקנת רבן גמליאל בפני בית דין

[18] דאף על גב דעבר אתקנתא - בטל שליחותא

[19] אם היה בו שום תנאי

[20] של תקנת רבן גמליאל

[21] אם דבריהן בטלים על ידי זה

[22] שהרי לא בא לידה, וזה ביטל את השליח מהיות שלוחו לגירושין

[23] להיות קדושין חלין כדת משה וישראל שהנהיגו חכמי ישראל

[24] והרי הם אמרו שיפקיעו כל קדושין שבישראל על ידי גט כזה! הילכך פקעי: שעל מנת כן קידשה

[25] איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט דדבריהן, ואמרו ליהוי מעות למפרע מתנה, וממילא פקעו שהרי כשקידש - על מנת כן [מעות אלה] קידש

[26] דקיימא לן בקידושין (דף ד,ב) מ'כי יקח איש אשה ובעלה' דאשה מתקדשת נמי בביאה

[27] אפקעתא

[28] בהא ביאה

[29] לההיא ביאה [שקידש בה] למפרע על ידי גט זה

[30] דאפקעו שם קידושין מינה, ויש בהן כח לכך, שהרי כשקידש - על מנהג חוק דתם קידש. כך אני מפרש בכל מקום מלבי; ומרבותי קבלתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - דקדושי כסף דרבנן, דלא כתיב בהדיא, אלא גמרינן 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון, והיינו דקפריך: תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה דכתיב בהדיא (דברים כד) 'כי יקח איש אשה ובעלה' מאי איכא למימר: היאך יכלו לעקור דבר מן התורה? ומשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה, כדאמר התם (קידושין יב ב): רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא! ותשובות קשות יש בדבר: חדא: דגזירה שוה גופה תורה היא, שהרי לא למדו נסקלין אלא בגזירה שוה, ונותר שהוא בכרת -תמגזירה שוה למדנו, ונערה המאורסה נהרגת בקדושי כסף, ואי דרבנן - מי מיקטלא? ועוד: דקמשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות - היכי מצי לשוייה בעילת זנות, הא דאורייתא היא!? וכי אמרן 'רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה' - קידושין מיהא לא בטלי!? אלא הא והא דאורייתא, והא דאית ברבנן כח לבטל - מפני שבשעת קידושין תלה בדעתם לקדש כדת שהנהיגו חכמים בישראל

[31] וקיימא לן (לקמן סו,ב) 'כל כמה דלא אמר "כולכם" - אחד כותב ושנים חותמין

[32] מותר לבטל ולומר לשנים מהם אל תכתבוהו

[33] ואין זה לעקור תקנת רבן גמליאל

[34] שאף זו מן התקנה ואם בטלו אינו מבוטל דאם כן מה כח בית דין יפה

[35] הלכך לא חש רבן גמליאל להושיב בית דין ולימנות על כך, שאין בזו מפני תיקון העולם

[36] דלא בטיל קמייהו ו

[37] לה ואזלא ומינסבא

[38] שפיר קא מינסבא

[39] ואפילו נשתיירו שנים שעדותן עדות, וזה לא בִטל בפניהם - בטלו אף הן

[40] דבטל

[41] ומינסבא בגט פסול

[42] ואין כאן גזירה, אלא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל לא משום תקנה הוא, אלא קסבר אין ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן

[43] והאי 'אינו יכול' דקאמר - לאו איסורא הוא משום עובר על תקנה, אלא הכי קאמר: אין בו כח לבטל אלא בפני כולן

[44] חתומו

[45] דקיימא לן דאינו גט עד שיחתמו כולן

[46] מי אסר רבן שמעון [ב"ג] שלא יבטל את אחד או את שנים שלא בפני חבריהם

[47] היכא דלא אמר "כולכם"

[48] וחייש דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא ויהבי לה

[49] והכא ליכא למיחש להכי

[50] דמידע ידעי דכולן צריכין לחתום וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי לה

[51] לחלצה ולהסירה

[52] והלכך לאו בטל הוא לגמרי, וחתמי ביה אפילו הני דבטיל קמייהו עם חבריהם ויהבי לה

[53] והוי ביטול, ואין זה כשר להיות עוד עֵד בדבר עד שיצוהו

[54] והלה עצמו כשר לחתום

[55] דכולם צריכין לחתום וליכא למיחש דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה

[56] וקאמר 'אינו יכול לבטל', אלמא רבן שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו ביטול קאמר

[57] הני שנים - עדי כתיבה וחתימה הם

[58] דמודה רבן שמעון [ב"ג] דיכול לבטל, וביטולו ביטול, דטעמא משום גזירה היא, והכא ליכא למיגזר מידי

[59] דהאי 'תנו' דקאמר הכא לשנים - הגט ניתן להם להיות שלוחים, ולמוסרו לה, דהכא: כי קאמר לחד - אזיל אידך, דלא ידע, ומסר לה, לפי שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין להיות שם, אלא שליחות, ולא ידע דבטלה שליחותא, דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דכי היכי דבטליה להאי בטליה להאי

[60] דבעדי הולכה קאמר, וטעמא משום חששא: דלמא אזל האי דלא ידע ויהיב לה

[61] אי מתחלה, כשעשאן שלוחים, לא אמר לשניהם יחד אלא

[62] לאחד מהן

[63] וחזר ואמר לחבירו "הנה מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי, ואם תרצה גם אתה - הוי שליח לגרשה"

[64] ובטל זה מתורת השליחות, שאם גרשה זה - אינה מגורשת, אבל השני יכול לגרש, דכיון דמתחלה לא בבת אחת הוי - אין כאן לומר 'שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה', ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה

[65] איכא למימר 'אמר לזה בפני עצמו' - שאין זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה כאחד

[66] [גירסת רש"י: חתימה] הא עדות גמורה בעינן

[67] כי אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו

[68] את העדות

[69] דפליג עלה בפרק שני דכתובות (כו,ב) ובסנהדרין (ל,א) ואמר: אפילו בזה אחר זה

[70] כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורשב"ג: בביטלו מבוטל, וביכול לבטל זה שלא בפני זה - שמעית מיניה דרבי אבא דקבע הלכתא בתרווייהו:

[71] בכתובות בפרק אלמנה ניזונית, שהיו אומרים 'שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל'

[72] אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן שמעון [ב"ג] ליפות כח בית דין; אלמא בהא הלכה כרבן שמעון [ב"ג]

[73] השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה

[74] רבי יאשיה

[75] לסהדי, לאחר שכפאוהו עד שיאמר "רוצה אני"

[76] הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות

[77] בקמייתא הלכתא

[78] שאם ביטלו בפני שנים אחרים - מבוטל

[79] הני

[80] שלא ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]