ביאור:בבלי גיטין דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום עיגונא^[1] ^{דק"ס בכת"י מ', ו1-3: ומשום עיגונא, וליתא והכא} – אקילו בה רבנן.

האי ^{דק"ס בכת"י מ' וו2: והאי} – קולא הוא^[2]? חומרא הוא: דאי מצרכת ליה תרי^[3] – לא אתי בעל מערער ^{דק"ס בכתי"י ו1-3 וא': ומערער} ופסיל ליה, חד – ^[4]אתי בעל ומערער ^{דק"ס בכת"י מ' ופיר': מערער} ^[5] ופסיל ליה!?

כיון דאמר מר^[6]: 'בפני כמה נותנו^[7] לה^[8]? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר: בפני שנים וחד אמר בפני שלשה' – מעיקרא מידק דייק^[9], ולא אתי לאורועי ^{דק"ס בכת"י מ' וו2: אורועי} נפשיה^[10].

ולרבא, דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' – ליבעי תרי, מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא?

עד אחד נאמן באיסורין.

אימר דאמרינן 'עד אחד נאמן באיסורין' – כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא ^{דק"ס בכת"י פיר': באיסורא} , אבל הכא איתחזק ^{דק"ס בכתה"י: דאיתחזק; ובכת"י פיר': כיון דאיתחזק באיסורא} איסורא דאשת איש – הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים?

בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי ^{דק"ס בכת"י פיר': בדין הוא דקיום שטרות נמי לא ליבעי תרי} , כדרשי לקיש, דאמר ריש לקיש: 'עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין^[11]', ורבנן הוא דאצרוך, והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן.

האי – קולא הוא? חומרא הוא ^{דק"ס בכת"י ו2: האי קולא היא? האי חומרא היא; ובכת"י ו3: האי קולא הוא? והא חומרא הוא} : דאי מצרכת ליה תרי – לא אתי בעל מערער ^{דק"ס בכת"י ו2,ו3 וא': ומערער} ופסיל ליה, חד – אתי בעל ומערער ופסיל ליה!?

כיון דאמר מר 'בפני כמה נותנו לה? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר 'בפני שנים' וחד אמר 'בפני שלשה' – מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה.

ורבא – מאי טעמא לא אמר כרבה?

אמר לך ^{דק"ס בכת"י פיא' וו1 נוסף: רבא} : מי קתני "בפני נכתב לשמה, בפני ^{דק"ס בכתה"י: ובפני} נחתם לשמה"?

ורבה – בדין הוא דליתני הכי, אלא דאי מפשת ליה דיבורא – אתי למגזייה^[12].

השתא נמי אתי למגזייה?

חדא מתלת^[13] גאיז^[14], חדא מתרתי^[15] לא גאיז^[16].

ורבה – מאי טעמא לא אמר כרבא?

אמר לך ^{דק"ס בכת"י פיר' וו1 נוסף: רבה} : אם כן^[17] – ניתני "בפני נחתם" ותו לא! "בפני נכתב" למה לי? שמע ^{דק"ס בכת"י פיר': שמעת} מינה בעינן 'לשמה'.

ורבא?

בדין הוא דליתני הכי^[18], אלא^[19] דאם כן אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד^[20].

ורבה?

מי דמי? ¹התם^[21] – "ידעינן"^[22] ^{דק"ס בכת"י מ', ו1 ו2: ידענו; בכת"י א', ו3: יודעין אנו; פיר': דיודעין אנו} הכא – "בפני"^[23]; ^{דק"ס בכמה כתי"י: בפנינו} ²התם – אשה לא מהימנא, הכא ^{דק"ס בכת"י ו3: והכא} – אשה מהימנא^[24]; ³התם – בעל דבר^[25] לא מהימן, הכא בעל דבר מהימן^[26]!

ורבא אמר לך: אטו הכא – כי אמרי 'ידעינן'^[27] ^{דק"ס בכת"י מ', ו3: ידענו; א': יודעין; פיר': יודעין אנו} – מי לא מהימני^[28]? וכיון ^{דק"ס בחלק מכתה"י: כיון} דכי אמרי 'ידעינן' ^{דק"ס נ"א: ידענו; יודעין אנו} מהימני^[29] – אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא^[30] בעד אחד.

ולרבה – דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' – מאן האי תנא^[31] דבעי כתיבה לשמה ובעי

עמוד ב

חתימה לשמה?:

1. אי רבי מאיר^[32] – חתימה^[33] בעי, כתיבה לא בעי^[34],^[35] דתנן^[36]: אין כותבין^[37] במחובר לקרקע^[38]; כתבו על המחובר לקרקע, תלשו, חתמו ונתנו לה – כשר^[39]!

2. אי רבי אלעזר^[40] – כתיבה בעי^[41], חתימה לא בעי! וכי תימא: לעולם רבי אלעזר היא, וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה – מדאורייתא, ^{דק"ס בכת"י מ', וו1,2, נוסף: הא; ובכת"י ו3: אבל} מדרבנן בעי – והא שלשה גיטין פסולין^[42] דרבנן ^{דק"ס בכת"י מ', ו3, וא': מדרבנן} ^[43], ולא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה^[44], דתנן [גיטין פ"ט מ"ד]: שלשה גיטין פסולין^[45], ואם ניסת – הוולד כשר: כתב בכתב ידו^[46] ואין עליו עדים; יש עליו עדים ואין בו זמן^[47]; יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד^[48] – הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם ניסת הוולד כשר^[49]; רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר, וגובה^[50] מנכסים משועבדים^[51], ^{דק"ס בכת"י פיר' נוסף: לפי} שאין העדים חותמים על הגט ^{דק"ס בכת"י מ': על השטר} אלא מפני תיקון העולם^[52]!

ואלא ^{דק"ס בכתה"י: אלא; ובכת"י א': לעולם} רבי מאיר היא, וכי לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה – מדאורייתא, ^{דק"ס בכת"י מ', וו1,2, נוסף: הא; ובכת"י ו3: אבל} מדרבנן בעי?

והא אמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו ^{דק"ס בכת"י פיר': מצא גט} באשפה

הערות[עריכה]

^ להימניה לשליח
^ בתמיה
^ למימר 'לשמה'
^ השתא
^ ואוקי חד לבהדי חד
^ (לקמן דף ה,ב)
^ שליח זה
^ לאשתו, ואומר בפניהם 'בפני נכתב'
^ השליח, כשמקבלו מיד הבעל, ויודע בו שברצון מגרשה
^ ולא יבא ויערער עוד; ואי נמי עורר – אינו נאמן, דוודאי דק במילתא שפיר
^ דלא חציף איניש לזיופי
^ דלא יאמר כולהו, ואמרינן לקמן (גיטין ה ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין – הולד ממזר
^ תיבות, כגון 'בפני נכתב לשמה'
^ דזימנין דלא אמר אלא 'בפני נכתב'
^ כגון 'בפני נכתב'
^ וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה, ואמר 'אין'; אי נמי סתמא (לשמה) קא מסהיד; ומיהו 'בפני נכתב ובפני נחתם' – אצרכוה, דכתיבה וחתימה בעינן לשמה, וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא – לא גייז
^ דטעמא משום קיום הוא
^ דלא בעי למימר נכתב
^ משום הכי אצרכוה:
^ דמוכחא מילתא דלקיומי אתי, ומאן דחזי – סבר: כל שטרות נמי – בחד מיקיימי: אי אתי חד סהדא ואמר 'מכיר אני כתב ידי העדים'
^ גבי קיום שטרות
^ יודעים אנו שזה כתב העדים הוא דקאמרי
^ קאמר, ולא קא מוכחא מילתא
^ אם הביאה גט לחבירתה, ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם – מהימנא, כדתנן בפ"ב (מ"ז; (לקמן כג,ב) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעליהן כו')
^ אותו שמוציא השטר והשטר שלו
^ האשה עצמה מביאה את גיטה ממדינת הים בתורת שליחות, כגון דאמר לה בעלה "אל תתגרשי בו אלא בבית דין", ובלבד שתהא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" וכו' [בפרק ב (שם)]
^ יודע אני
^ הואיל ולדידיה, טעמא משום קיומא הוא – אי אמר "יודע אני בחתימת ידי העדים" – מי לא מהימן? דמה לי 'בפני' מה לי 'יודע אני'
^ וכיון דהכי הוא – אי לאו דמצרכינן נמי אכתיבה – דתיהוי היכר בין גיטין לשטרות
^ לקיימינהו
^ דמתניתין
^ דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו
^ לשמה
^ דכי כתיב 'וכתב לה' – אחתימה כתיב
^ כדקתני לקמן
^ פ"ב מ"ד; דף כא,ב
^ לכתחילה
^ שמא יחתום במחובר ומפסיל, כדפרישית, והכי מפרש בפרק ב (כא,ב)
^ כתב גט על המחובר – כשר, ואף על גב דכתיב 'וכתב... ונתן' – מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר כתיבה, קציצה, ונתינה – אפילו הכי: כיון דחתמו בתלוש – מכשר ליה רבי מאיר; אלמא 'וכתב' דקרא – אחתימה הוא
^ דאמר מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין עליו כשר, אלמא 'וכתב' – כתיבה היא דמשמע
^ לשמהּ
^ דקא חשיב בפרק בתרא (פו,א) וחד מינייהו 'אין עליו עדים'
^ כלומר: פסולייהו אפילו לתנא קמא לא הוי אלא מדרבנן, מדקתני אם ניסת הולד כשר
^ ופליג עלה רבי אלעזר, דאפילו לכתחילה תנשא, אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה
^ לכתחילה
^ ידי הבעל
^ באי זה זמן נכתב
^ וכתב ידי סופר
^ אלמא תנא קמא גופיה לא פסיל אלא מדרבנן; ומדפליג רבי אלעזר עליה [בסיפא, להלן] שמע מינה: אפילו לכתחילה מכשיר
^ כתובתה בגט זה
^ דתנן בכתובות (פ"ט מ"ט; פט,א): הוציאה גט ואין עמו כתובה פט גובה כתובתה; לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים: אם שטר מלוה הוא פט גובה מנכסים משועבדים; שטר חוב נמי קרי 'גט', כדאמר בעלמא (בבא קמא צה א) וגט חוב שאין בו אחריות
^ שמא ימותו עדים, ושוב אין לו עדות - לפיכך נהגו לחתום, דאם ימותו - תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו

[1] להימניה לשליח

[2] בתמיה

[3] למימר 'לשמה'

[4] השתא

[5] ואוקי חד לבהדי חד

[6] (לקמן דף ה,ב)

[7] שליח זה

[8] לאשתו, ואומר בפניהם 'בפני נכתב'

[9] השליח, כשמקבלו מיד הבעל, ויודע בו שברצון מגרשה

[10] ולא יבא ויערער עוד; ואי נמי עורר – אינו נאמן, דוודאי דק במילתא שפיר

[11] דלא חציף איניש לזיופי

[12] דלא יאמר כולהו, ואמרינן לקמן (גיטין ה ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין – הולד ממזר

[13] תיבות, כגון 'בפני נכתב לשמה'

[14] דזימנין דלא אמר אלא 'בפני נכתב'

[15] כגון 'בפני נכתב'

[16] וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה, ואמר 'אין'; אי נמי סתמא (לשמה) קא מסהיד; ומיהו 'בפני נכתב ובפני נחתם' – אצרכוה, דכתיבה וחתימה בעינן לשמה, וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא – לא גייז

[17] דטעמא משום קיום הוא

[18] דלא בעי למימר נכתב

[19] משום הכי אצרכוה:

[20] דמוכחא מילתא דלקיומי אתי, ומאן דחזי – סבר: כל שטרות נמי – בחד מיקיימי: אי אתי חד סהדא ואמר 'מכיר אני כתב ידי העדים'

[21] גבי קיום שטרות

[22] יודעים אנו שזה כתב העדים הוא דקאמרי

[23] קאמר, ולא קא מוכחא מילתא

[24] אם הביאה גט לחבירתה, ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם – מהימנא, כדתנן בפ"ב (מ"ז; (לקמן כג,ב) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעליהן כו')

[25] אותו שמוציא השטר והשטר שלו

[26] האשה עצמה מביאה את גיטה ממדינת הים בתורת שליחות, כגון דאמר לה בעלה "אל תתגרשי בו אלא בבית דין", ובלבד שתהא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" וכו' [בפרק ב (שם)]

[27] יודע אני

[28] הואיל ולדידיה, טעמא משום קיומא הוא – אי אמר "יודע אני בחתימת ידי העדים" – מי לא מהימן? דמה לי 'בפני' מה לי 'יודע אני'

[29] וכיון דהכי הוא – אי לאו דמצרכינן נמי אכתיבה – דתיהוי היכר בין גיטין לשטרות

[30] לקיימינהו

[31] דמתניתין

[32] דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו

[33] לשמה

[34] דכי כתיב 'וכתב לה' – אחתימה כתיב

[35] כדקתני לקמן

[36] פ"ב מ"ד; דף כא,ב

[37] לכתחילה

[38] שמא יחתום במחובר ומפסיל, כדפרישית, והכי מפרש בפרק ב (כא,ב)

[39] כתב גט על המחובר – כשר, ואף על גב דכתיב 'וכתב... ונתן' – מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר כתיבה, קציצה, ונתינה – אפילו הכי: כיון דחתמו בתלוש – מכשר ליה רבי מאיר; אלמא 'וכתב' דקרא – אחתימה הוא

[40] דאמר מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין עליו כשר, אלמא 'וכתב' – כתיבה היא דמשמע

[41] לשמהּ

[42] דקא חשיב בפרק בתרא (פו,א) וחד מינייהו 'אין עליו עדים'

[43] כלומר: פסולייהו אפילו לתנא קמא לא הוי אלא מדרבנן, מדקתני אם ניסת הולד כשר

[44] ופליג עלה רבי אלעזר, דאפילו לכתחילה תנשא, אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה

[45] לכתחילה

[46] ידי הבעל

[47] באי זה זמן נכתב

[48] וכתב ידי סופר

[49] אלמא תנא קמא גופיה לא פסיל אלא מדרבנן; ומדפליג רבי אלעזר עליה [בסיפא, להלן] שמע מינה: אפילו לכתחילה מכשיר

[50] כתובתה בגט זה

[51] דתנן בכתובות (פ"ט מ"ט; פט,א): הוציאה גט ואין עמו כתובה פט גובה כתובתה; לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים: אם שטר מלוה הוא פט גובה מנכסים משועבדים; שטר חוב נמי קרי 'גט', כדאמר בעלמא (בבא קמא צה א) וגט חוב שאין בו אחריות

[52] שמא ימותו עדים, ושוב אין לו עדות - לפיכך נהגו לחתום, דאם ימותו - תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]