ביאור:בבלי גיטין דף ג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משום עיגונא[1] דק"ס בכת"י מ', ו1-3: ומשום עיגונא, וליתא והכא – אקילו בה רבנן.
האי דק"ס בכת"י מ' וו2: והאי – קולא הוא[2]? חומרא הוא: דאי מצרכת ליה תרי[3] – לא אתי בעל מערער דק"ס בכתי"י ו1-3 וא': ומערער ופסיל ליה, חד – [4]אתי בעל ומערער דק"ס בכת"י מ' ופיר': מערער [5] ופסיל ליה!?
כיון דאמר מר[6]: 'בפני כמה נותנו[7] לה[8]? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר: בפני שנים וחד אמר בפני שלשה' – מעיקרא מידק דייק[9], ולא אתי לאורועי דק"ס בכת"י מ' וו2: אורועי נפשיה[10].
ולרבא, דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' – ליבעי תרי, מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא?
עד אחד נאמן באיסורין.
אימר דאמרינן 'עד אחד נאמן באיסורין' – כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא דק"ס בכת"י פיר': באיסורא , אבל הכא איתחזק דק"ס בכתה"י: דאיתחזק; ובכת"י פיר': כיון דאיתחזק באיסורא איסורא דאשת איש – הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים?
בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי דק"ס בכת"י פיר': בדין הוא דקיום שטרות נמי לא ליבעי תרי , כדרשי לקיש, דאמר ריש לקיש: 'עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין[11]', ורבנן הוא דאצרוך, והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן.
האי – קולא הוא? חומרא הוא דק"ס בכת"י ו2: האי קולא היא? האי חומרא היא; ובכת"י ו3: האי קולא הוא? והא חומרא הוא : דאי מצרכת ליה תרי – לא אתי בעל מערער דק"ס בכת"י ו2,ו3 וא': ומערער ופסיל ליה, חד – אתי בעל ומערער ופסיל ליה!?
כיון דאמר מר 'בפני כמה נותנו לה? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר 'בפני שנים' וחד אמר 'בפני שלשה' – מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה.
ורבא – מאי טעמא לא אמר כרבה?
אמר לך דק"ס בכת"י פיא' וו1 נוסף: רבא : מי קתני "בפני נכתב לשמה, בפני דק"ס בכתה"י: ובפני נחתם לשמה"?
ורבה – בדין הוא דליתני הכי, אלא דאי מפשת ליה דיבורא – אתי למגזייה[12].
השתא נמי אתי למגזייה?
חדא מתלת[13] גאיז[14], חדא מתרתי[15] לא גאיז[16].
ורבה – מאי טעמא לא אמר כרבא?
אמר לך דק"ס בכת"י פיר' וו1 נוסף: רבה : אם כן[17] – ניתני "בפני נחתם" ותו לא! "בפני נכתב" למה לי? שמע דק"ס בכת"י פיר': שמעת מינה בעינן 'לשמה'.
ורבא?
בדין הוא דליתני הכי[18], אלא[19] דאם כן אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד[20].
ורבה?
מי דמי? 1התם[21] – "ידעינן"[22] דק"ס בכת"י מ', ו1 ו2: ידענו; בכת"י א', ו3: יודעין אנו; פיר': דיודעין אנו הכא – "בפני"[23]; דק"ס בכמה כתי"י: בפנינו 2התם – אשה לא מהימנא, הכא דק"ס בכת"י ו3: והכא – אשה מהימנא[24]; 3התם – בעל דבר[25] לא מהימן, הכא בעל דבר מהימן[26]!
ורבא אמר לך: אטו הכא – כי אמרי 'ידעינן'[27] דק"ס בכת"י מ', ו3: ידענו; א': יודעין; פיר': יודעין אנו – מי לא מהימני[28]? וכיון דק"ס בחלק מכתה"י: כיון דכי אמרי 'ידעינן' דק"ס נ"א: ידענו; יודעין אנו מהימני[29] – אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא[30] בעד אחד.
ולרבה – דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' – מאן האי תנא[31] דבעי כתיבה לשמה ובעי
חתימה לשמה?:
1. אי רבי מאיר[32] – חתימה[33] בעי, כתיבה לא בעי[34],[35] דתנן[36]: אין כותבין[37] במחובר לקרקע[38]; כתבו על המחובר לקרקע, תלשו, חתמו ונתנו לה – כשר[39]!
2. אי רבי אלעזר[40] – כתיבה בעי[41], חתימה לא בעי! וכי תימא: לעולם רבי אלעזר היא, וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה – מדאורייתא, דק"ס בכת"י מ', וו1,2, נוסף: הא; ובכת"י ו3: אבל מדרבנן בעי – והא שלשה גיטין פסולין[42] דרבנן דק"ס בכת"י מ', ו3, וא': מדרבנן [43], ולא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה[44], דתנן [גיטין פ"ט מ"ד]: שלשה גיטין פסולין[45], ואם ניסת – הוולד כשר: כתב בכתב ידו[46] ואין עליו עדים; יש עליו עדים ואין בו זמן[47]; יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד[48] – הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם ניסת הוולד כשר[49]; רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר, וגובה[50] מנכסים משועבדים[51], דק"ס בכת"י פיר' נוסף: לפי שאין העדים חותמים על הגט דק"ס בכת"י מ': על השטר אלא מפני תיקון העולם[52]!
ואלא דק"ס בכתה"י: אלא; ובכת"י א': לעולם רבי מאיר היא, וכי לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה – מדאורייתא, דק"ס בכת"י מ', וו1,2, נוסף: הא; ובכת"י ו3: אבל מדרבנן בעי?
והא אמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו דק"ס בכת"י פיר': מצא גט באשפה
הערות
[עריכה]- ^ להימניה לשליח
- ^ בתמיה
- ^ למימר 'לשמה'
- ^ השתא
- ^ ואוקי חד לבהדי חד
- ^ (לקמן דף ה,ב)
- ^ שליח זה
- ^ לאשתו, ואומר בפניהם 'בפני נכתב'
- ^ השליח, כשמקבלו מיד הבעל, ויודע בו שברצון מגרשה
- ^ ולא יבא ויערער עוד; ואי נמי עורר – אינו נאמן, דוודאי דק במילתא שפיר
- ^ דלא חציף איניש לזיופי
- ^ דלא יאמר כולהו, ואמרינן לקמן (גיטין ה ב) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין – הולד ממזר
- ^ תיבות, כגון 'בפני נכתב לשמה'
- ^ דזימנין דלא אמר אלא 'בפני נכתב'
- ^ כגון 'בפני נכתב'
- ^ וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה, ואמר 'אין'; אי נמי סתמא (לשמה) קא מסהיד; ומיהו 'בפני נכתב ובפני נחתם' – אצרכוה, דכתיבה וחתימה בעינן לשמה, וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא – לא גייז
- ^ דטעמא משום קיום הוא
- ^ דלא בעי למימר נכתב
- ^ משום הכי אצרכוה:
- ^ דמוכחא מילתא דלקיומי אתי, ומאן דחזי – סבר: כל שטרות נמי – בחד מיקיימי: אי אתי חד סהדא ואמר 'מכיר אני כתב ידי העדים'
- ^ גבי קיום שטרות
- ^ יודעים אנו שזה כתב העדים הוא דקאמרי
- ^ קאמר, ולא קא מוכחא מילתא
- ^ אם הביאה גט לחבירתה, ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם – מהימנא, כדתנן בפ"ב (מ"ז; (לקמן כג,ב) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעליהן כו')
- ^ אותו שמוציא השטר והשטר שלו
- ^ האשה עצמה מביאה את גיטה ממדינת הים בתורת שליחות, כגון דאמר לה בעלה "אל תתגרשי בו אלא בבית דין", ובלבד שתהא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" וכו' [בפרק ב (שם)]
- ^ יודע אני
- ^ הואיל ולדידיה, טעמא משום קיומא הוא – אי אמר "יודע אני בחתימת ידי העדים" – מי לא מהימן? דמה לי 'בפני' מה לי 'יודע אני'
- ^ וכיון דהכי הוא – אי לאו דמצרכינן נמי אכתיבה – דתיהוי היכר בין גיטין לשטרות
- ^ לקיימינהו
- ^ דמתניתין
- ^ דאמר עיקר השטר זו היא חתימתו
- ^ לשמה
- ^ דכי כתיב 'וכתב לה' – אחתימה כתיב
- ^ כדקתני לקמן
- ^ פ"ב מ"ד; דף כא,ב
- ^ לכתחילה
- ^ שמא יחתום במחובר ומפסיל, כדפרישית, והכי מפרש בפרק ב (כא,ב)
- ^ כתב גט על המחובר – כשר, ואף על גב דכתיב 'וכתב... ונתן' – מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר כתיבה, קציצה, ונתינה – אפילו הכי: כיון דחתמו בתלוש – מכשר ליה רבי מאיר; אלמא 'וכתב' דקרא – אחתימה הוא
- ^ דאמר מדאורייתא גט שאין עדיו חתומין עליו כשר, אלמא 'וכתב' – כתיבה היא דמשמע
- ^ לשמהּ
- ^ דקא חשיב בפרק בתרא (פו,א) וחד מינייהו 'אין עליו עדים'
- ^ כלומר: פסולייהו אפילו לתנא קמא לא הוי אלא מדרבנן, מדקתני אם ניסת הולד כשר
- ^ ופליג עלה רבי אלעזר, דאפילו לכתחילה תנשא, אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה
- ^ לכתחילה
- ^ ידי הבעל
- ^ באי זה זמן נכתב
- ^ וכתב ידי סופר
- ^ אלמא תנא קמא גופיה לא פסיל אלא מדרבנן; ומדפליג רבי אלעזר עליה [בסיפא, להלן] שמע מינה: אפילו לכתחילה מכשיר
- ^ כתובתה בגט זה
- ^ דתנן בכתובות (פ"ט מ"ט; פט,א): הוציאה גט ואין עמו כתובה פט גובה כתובתה; לישנא אחרינא גובה מנכסים משועבדים: אם שטר מלוה הוא פט גובה מנכסים משועבדים; שטר חוב נמי קרי 'גט', כדאמר בעלמא (בבא קמא צה א) וגט חוב שאין בו אחריות
- ^ שמא ימותו עדים, ושוב אין לו עדות - לפיכך נהגו לחתום, דאם ימותו - תראה חתימתם לעדים אחרים ויכירוהו