ביאור:בבלי גיטין דף מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בזמן שהיובל נוהג [1]: רבי יוחנן אמר: 'מביא וקורא'; ריש לקיש אמר: 'מביא ואינו קורא':

רבי יוחנן אמר: 'מביא וקורא': קנין פירות כקנין הגוף דמי ריש לקיש אמר: 'מביא ואינו קורא': קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי; וצריכא: דאי איתמר בההיא [המוכר שדהו לפירות] - בההיא קאמר ריש לקיש, דכי קא נחית - אדעתא דפירא קא נחית [2], אבל בהך [המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג] - דאדעתא דגופיה קא נחית - אימא מודי ליה לרבי יוחנן; ואי איתמר בהא [המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג] - בהא קאמר רבי יוחנן, אבל בהך [המוכר שדהו לפירות] - אימא מודי ליה לריש לקיש – צריכא.

תא שמע: 'הקונה אילן וקרקעו - מביא וקורא'

הכא במאי עסקינן: בזמן שאין היובל נוהג.

תא שמע: 'הקונה שני אילנות בתוך שדהו של חבירו - מביא ואינו קורא'; - הא שלשה [3] מביא וקורא [4]!

הכי נמי בזמן שאין היובל נוהג.

והשתא דאמר רב חסדא 'מחלוקת [5] ביובל שני [6], אבל ביובל ראשון - דברי הכל מביא וקורא' דאכתי לא סמך דעתייהו – לא קשיא: הא ביובל ראשון [7], הא ביובל שני!

לימא [8] כתנאי [9]: 'מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה [10], ואחר כך מת אביו [11] - מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה [12]? תלמוד לומר: (ויקרא כז כב) [ו]אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה' , [13] וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל; ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה’]; [14] - שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה [15], יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה [16] - דברי רבי יהודה ורבי שמעון;

רבי מאיר אומר: [17] מניין ללוקח שדה מאביו, ומת אביו, ואחר כך הקדישה - מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה? תלמוד לומר: (ויקרא כז כב) [ו]אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה' , [18] וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל; ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה’] - שדה שאינה שדה אחוזה, יצתה זו שהיא שדה אחוזה;

  • ואילו לרבי יהודה ורבי שמעון 'מת אביו ואחר כך הקדישה' - לא צריכא קרא [19].

מאי לאו בהא קמיפלגי: דרבי מאיר סבר: קנין פירות [20] כקנין הגוף דמי , ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי [21]; והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריך קרא [22]; רבי יהודה ורבי שמעון סברי: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית, והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה - לא צריכא קרא, וכי איצטריך קרא - להקדישה ואח"כ מת אביו הוא דאיצטריך.

אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם אימא לך בעלמא קסברי רבי יהודה ורבי שמעון קנין פירות כקנין הגוף דמי [24], והכא - רבי יהודה ור"ש קרא אשכחו ודרוש [25]: לכתוב רחמנא 'אם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו' [26] מאי 'משדה אחוזתו'? שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה.

אמר רב יוסף: אי לאו דאמר רבי יוחנן 'קנין פירות כקנין הגוף דמי' - לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן 'האחין שחלקו לקוחות הן [27], ומחזירין זה לזה ביובל [28]', ואי סלקא דעתך לאו כקנין הגוף דמי [29], - לא משכחת דמייתי ביכורים [30] אלא [31] חד בר חד עד יהושע בן נון [32]!

אמר רבא: קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש לקיש: קרא -


עמוד ב

(ויקרא כה טו) [במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך:] במספר שני תבואות ימכר לך' [33]; מתניתא – דתניא: בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל [34].

אמר אביי: נקטינן: בעל בנכסי אשתו - צריך הרשאה [35]; ולא אמרן אלא דלא נחית [36] אפירי [37], אבל נחית אפירי - מיגו דמשתעי דינא אפירי - משתעי דינא אגופא.

הדרן עלך השולח


מסכת גיטין פרק חמישי הניזקין

משנה:

הניזקין שמין להן [38] בעידית [39], ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית.

רבי מאיר אומר: אף כתובת אשה בבינונית.

אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.

אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית.

אין מוציאין לאכילת פירות [40] ולשבח קרקעות [41] ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם.

והמוצא מציאה [42] - לא ישבע,

מפני תיקון העולם [43].

גמרא:

'מפני תיקון העולם'? דאורייתא היא, דכתיב (שמות כב ד) [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר -] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם!

אמר אביי: לא צריכא אלא לרבי ישמעאל, דאמר: מדאורייתא - בדניזק שיימינן [44]; קא משמע לן [45] מפני תיקון העולם [46] - שיימינן בדמזיק.

מאי רבי ישמעאל? דתניא: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק [47] - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב [48] אלא לגבות לניזקין [49] מן העידית [50], וקל וחומר להקדש [51] .

ולרבי ישמעאל אכל שמֵנה משלם שמֵנה, אכל כחושה משלם שמֵנה [52]?

אמר רב אידי בר אבין: הכא במאי עסקינן? כגון שאכלה ערוגה בין הערוגות [53], ולא ידעינן [54] אי כחושה אכל אי שמנה אכל - דמשלם ליה ממיטב.

אמר רבא: אילו ידעינן דכחושה אכל - משלם כחושה; השתא דלא ידעינן משלם שמֵנה? המוציא מחברו עליו הראיה [55]!?

אלא אמר רב אחא בר יעקב:


הערות[עריכה]

  1. ^ כל מכירת קרקע - לפירות, שהרי חוזר הגוף ביובל
  2. ^ ולאו אדעתא למקנייה לארעא אפילו שעה אחת
  3. ^ דקיימא לן דקנה קרקע תחתיהן וביניהן כמלא אורה וסלו [האורה – הקוטף – תאנים, וסלו מחוצה לו – הסל עושה קו דמיוני, וכל מה שבתוך הקו הזה נקנה למי שקונה שלשה עצי פרי שמטועים ביחד]
  4. ^ ואף על גב דהדרא ביובל
  5. ^ דריש לקיש ורבי יוחנן
  6. ^ שמנו ישראל, שכבר הורגלו להחזיר קרקעות - בההיא קאמר ריש לקיש 'מביא ואינו קורא', דסמכא דעתיה דמוכר דודאי הדרא ליה, וזה בטוח שיחזירנה
  7. ^ כל הני מתנייתא ביובל ראשון
  8. ^ קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לא
  9. ^ [בענין] שדה אחוזה, אם הקדישה ולא גאלה קודם היובל, ומכרה גיזבר לאחֵר - אינה נגאלת עוד, וכשהיא יוצאה ביובל מיד הלוקחה מן הגזבר - מתחלקת לכהנים, שנאמר (ויקרא כז כ): ואם לא יגאל את השדה וגו' [ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד] (פסוק כא) והיה השדה בצאתו וגו' [ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו]; ושדה מקנה כשהקדישה ולא גאלה ומכרה הגזבר, כשהיא יוצאה ביובל - חוזרת לבעלים הראשונים שמכרוה למקדיש, שנאמר (פסוק כד)'בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו וגו' [לאשר לו אחזת הארץ]
  10. ^ בחיי אביו, בעודה בידו שדה מקנה
  11. ^ ונעשית לו אחוזה
  12. ^ אם לא גאלה ומכרה הגזבר שיוצאה לכהנים ביובל
  13. ^ פסוק כג:
  14. ^ 'אשר לא משדה אחוזתו' קרא יתירא הוא
  15. ^ בשעה שהקדישה להיות לו שדה אחוזה לעולם
  16. ^ וכל שכן מת אביו ואחר כך הקדישה דבשעת הקדש כבר היתה אחוזה
  17. ^ זו אינה שדה אחוזה, וחוזרת לו מחמת אביו, שמכרה לו; וקרא כי אתא - למת אביו ואחר כך הקדישה אתא:
  18. ^ פסוק כג:
  19. ^ דאי צריכא קרא הקדישה ואח"כ מת אביו מנא להו
  20. ^ שהיתה קנויה לו מאביו בשעה שמת אביו וקנין פירות הוא שהרי היובל נוהג
  21. ^ ולא הויא ליה 'אחוזה'
  22. ^ אי לאו דרבייה קרא - לא הוה אמינא דתיהוי כשדה אחוזה, ואצטריך קרא למת אביו ואחר כך הקדישה
  23. ^ הכי גרסינן ואילו לר' יהודה ור' שמעון מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריך קרא מאי לאו בהא קמיפלגי כו' ולא גרסינן הכא 'אלא לאו דאזלי בתר פדיון'; ובמסכת ערכין (יד,ב) גרסינן לה.
  24. ^ ומודו דמת אביו ואחר כך הקדישה צריכא קרא
  25. ^ לרבויי מינה אף 'הקדישה ואחר כך מת אביו', דאם כן - דלא מרבי אלא 'מת אביו ואחר כך הקדישה'
  26. ^ ולא לכתוב 'משדה'
  27. ^ דאין ברירה, והוי כמו שהחליפו חלקיהן
  28. ^ משום מצות יובל
  29. ^ וכיון דאמר 'ירושה המתחלקת הויא לקיחה' אם אית ליה קנין פירות - דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל - לאו כקנין הגוף דמי, ואין מביא וקורא
  30. ^ וקורא
  31. ^ בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע, דהיינו
  32. ^ שלא היו לו ולאביו ולכל הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה
  33. ^ ובשעת היובל משתעי, כדכתיב 'במספר שנים אחר היובל וגו' - אלמא אין גוף הקרקע מכור, אלא תבואות של כל שנה
  34. ^ כלומר: בשדה החוזרת לאחים, מחמת שמכרה אביהן; דאי דחזרה בחיי האב – פשיטא! ואשמועינן דגוף הקרקע לא היה קנוי ללוקח, והוה ליה מוחזק לאביו לפני מותו; דאי כקנין הגוף דמי - הוה ליה 'ראוי', ואין הבכור נוטל ב'ראוי', דכתיב (דברים כא) 'בכל אשר ימצא לו' - במוחזק בידו
  35. ^ מאשתו אם בא לדון עם שום אדם בגוף הקרק,ע דאי ליכא הרשאה - מצי אמר ליה "לאו בעל דברים דידי את", דקנין פירות לאו כקנין הגוף הוא
  36. ^ לדון
  37. ^ שאין לו לדון עמו כלום בפירות, שאין לו טענה עם אותו האיש בפירות כלל
  38. ^ ניזקן וגובין דמי ניזקן
  39. ^ שבנכסי המזיק, שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא לגבות הרבה מזיבורית; וכולהו מפני תיקון העולם כדמפרש בגמרא
  40. ^ הגוזל שדה ומכרה לאחר, וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח ואינו משלם ללוקח כי אם היציאה - חוזר הלוקח על המוכר, וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים, שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה, והרי היא מלוה בשטר; ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים; ובגמרא מפרש טעמא;
  41. ^ וכן 'לשבח קרקעות': אם השביחה הלוקח בנטיעת אילנות או טייבה בזבל ודיירה;
  42. ^ ומחזירה ובעלים אומרים שלא החזיר כולה
  43. ^ אכולהו קאי
  44. ^ מדאורייתא: שאם היתה זיבורית של מזיק כעידית של ניזק - אינו מגבהו אלא מזיבורית שלו
  45. ^ מדרבנן,
  46. ^ שיהו נזהרין מלהזיק
  47. ^ השתא משמע שאם שילח בעירו ואכלה ערוגה של בית סאה בשדה חבירו שמין ערוגה יפה שבכל שדה הניזק ונותן לו דמיה ואפילו היתה זו כחושה ולקמן פריך אכל כחושה משלם שמנה
  48. ^ להחמיר עליו לשלם יותר ממה שהזיק
  49. ^ שיעור דמי נזקו כמות שהוא
  50. ^ שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא - צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו
  51. ^ לקמן מפרש
  52. ^ בתמיה
  53. ^ והיו בהן כחושות ושמנות מעורבות זו אצל זו
  54. ^ איזו:
  55. ^ עליו להביא עדים לברר את הספק; ודאורייתא היא בבבא קמא (מו,ב) 'מי בעל דברים יגש אליהם' (שמות כד) יגיש ראיה אליהם