ביאור:בבלי גיטין דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אי משום כריתות דאית בה [1] הא בעינא (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב לה [ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] – לשמה - וליכא! וכי תימא ליחוש דילמא אקדים ויהב ליה זוזא לספרא [2] מעיקרא - הא בעינן 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה' [3] - וליכא! [4]

ורב יוסף - מאי קא משמע לן [5]? [6]

שאין מי מילין על גבי מי מילין.

אמר רב חסדא: גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס [7] לשמה - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב 'יהודה' [8], וטעה, ולא הטיל בו דלת [9] - מעביר עליו קולמוס ומקדשו - דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.

אמר רב אחא בר יעקב: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמרי רבנן התם, דבעינא (שמות טו ב: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה) זה אלי ואנוהו [אלקי אבי וארממנהו] [10] וליכא, אבל הכא לא!?

אמר רב חסדא: יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא.

אמר ליה רבא: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב [לה ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו], והכא איהי קא כתבה ליה [11] - ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן [באותה תקנה שהאשה תשלם לסופר את דמי כתיבת הגט] [12]? ואלא משום דכתיב 'ונתן' [13] והכא לא יהיב לה מידי - דלמא נתינת גט היא! תדע דשלחו מתם 'כתבו על איסורי הנאה – כשר'.

גופא: שלחו מתם: 'כתבו על איסורי הנאה - כשר'; אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: 'על העלה של זית [14]'!

דילמא שאני עלה של זית, דחזי לאיצטרופי [15].

תניא: רבי אומר: 'כתבו על איסורי הנאה – כשר.

נפק לוי דרשה משמיה דרבי, ולא קלסוה [16]; [17] משמיה דרבים [18] – וקלסוה.

אלמא [למה][19]?

[20] - הלכתא כותיה.

תנו רבנן: ’[דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר] וכתב [לה ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] ולא חקק [21]'.

למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא? ורמינהו: עבד שיצא [22] בכתב שעל גבי טבלא [23] ופינקס [24] - יצא לחירות, אבל לא בכתב שעל גבי כיפא [25] ואנדוכתרי [26]!?

אמר עולא: אמר רבי אלעזר: לא קשיא: הא דחק תוכות [27], הא דחק יריכות [28].

ותוכות לא? ורמינהו: 'לא היה כְתָבוֹ [29] שוקע אלא בולט כדינרי זהב [30]', והא דינרי זהב - תוכות הן [31]?

'כדינרי זהב' ולא כדינרי זהב: כדינרי זהב – דבולט; ולא כדינרי זהב: דאילו התם תוכות, [32] הכא יריכות [33]!

אמר ליה רבינא לרב אשי: רושמא [34] מיחרץ חריץ [35] או כנופי מכניף [36]?

אמר ליה: מיחרץ חריץ.

איתיביה: לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב, ואי סלקא דעתך מיחרץ חריץ


עמוד ב

הא בעינא (שמות לט ל: ויעשו את ציץ נזר הקדש זהב טהור ויכתבו עליו) מכתב [פתוחי חותם קדש לה’]’ וליכא?

כדינרי זהב ולא כדינרי זהב: כדינרי זהב - דבולט; ולא כדינרי זהב - דאילו התם - מגואי [37], [38] והכא [39] - [40] מאבראי [41].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: כתב לה גט על טס של זהב, ואמר לה "התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך" – מהו?

אמר ליה: נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה.

איתיביה: "התקבלי גיטך והשאר לכתובתך" - נתקבלה גיטה והשאר לכתובתה - טעמא דאיכא שאר, הא ליכא שאר – לא [42]!?

הוא הדין אף על גב דליכא שאר; והא קא משמע לן: דאף על גב דאיכא שאר, אי אמר לה [43] – אין, אי לא – לא.

מאי טעמא?

אוירא [44] דמגילתא הוא [אם לא אמר לה, ועל ידי זה נתן לגליון חשיבות עצמית].

תנו רבנן: '"הרי זה גיטך והנייר שלי [45]" - אינה מגורשת [46]; "על מנת שתחזירי לי את הנייר" - הרי זו מגורשת [47]'.

בעי רב פפא: "[48]בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה [49]" - מאי?

תיקו.

ותיפוק ליה (דברים כד א:כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו) דספר אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה ספרים!?

לא, צריכא [עדיין יש מקום לשאלה במקרה] דמעורה [50].

בעי רמי בר חמא: היו מוחזקים בעבד שהוא שלו, וגט כתוב על ידו [של העבד, כמו במשנתנו: 'על יד של עבד - ונותן לה את העבד’], והרי הוא [51] יוצא מתחת ידה [52] – מהו [53]? מי אמרינן אקנויי אקני לה? או דלמא הוא מנפשיה עייל [54]?

אמר רבא: ותיפוק ליה דכתב שיכול להזדייף הוא [55]!

ולרבא קשיא מתניתין: על היד של עבד!?

בשלמא מתניתין לרבא לא קשיא: בעדי מסירה [56], ורבי אלעזר היא [57]; אלא לרמי בר חמא קשיא [58]!

לרמי בר חמא נמי לא קשיא: בכתובת קעקע [59].

השתא דאתית להכי - מתניתין <לרבא> נמי לא תיקשי: בכתובת קעקע!

מאי הוי עלה?

תא שמע דאמר ריש לקיש: הגודרות [60] אין להן חזקה [61] [וכן עבד, שהוא נייד – אין לו חזקה וצריך ראיה לבעלות עליו].

בעי רמי בר חמא: היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה, וגט כתוב עליה, והרי היא יוצאה מתחת ידו [62] – מהו? מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה? או דלמא <אשה> לא ידעה לאקנויי [63]?

אמר אביי: תא שמע: 'אף הוא [64] העיד [65] על כפר קטן שהיה בצד ירושלים, והיה בו זקן אחד, והיה מלוה לכל בני הכפר, וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים; ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו' ואמאי? הא בעינא ספר מקנה (ירמיהו לב יא: וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי) וליכא [66]? אלא לאו [67] משום דאמרינן 'אקנויי מקנה להו' [68]?

אמר רבא: ומאי קושיא? דילמא

הערות[עריכה]

  1. ^ שכתובה בה פרשת 'וכתב לה ספר כריתות'
  2. ^ לכתוב אותה פרשה לשם גירושיה
  3. ^ דתנן (לקמן פ,א) דפסול, אלמא צריך לכתוב שמו ושמה
  4. ^ ואית דלא גרסי 'שינה'; ומאן דגריס ליה - משום מתניתין דלקמן, ואגב גררא גריס ליה
  5. ^ כל הני
  6. ^ - פשיטא לן דפרשה שבתורה אינה גט!?
  7. ^ על כל אות ואות
  8. ^ שהיה טועה וסבור שהוא צריך לכתוב יהודה
  9. ^ הרי השם כתוב, אלא שהוא שלא לשמו
  10. ^ התנאה לפניו במצות
  11. ^ [האשה] נותנת שכר הסופר, כדאמרינן בגמרא ד'גט פשוט' (בבא בתרא קסח א) משום תקנת עגונות
  12. ^ [את] ההוא זוזא מדידה, והוי כמאן דיהיב ליה איהו, דהפקר בית דין [היה] הפקר
  13. ^ בר נתינה, שיהא שוה פרוטה
  14. ^ שאינו שוה כלום
  15. ^ עם עלין הרבה, לשכוב עליהן או למאכל בהמה; ואף על גב דלא שוה פרוטה - אבל איסורי הנאה לא
  16. ^ משום דאמר לה משמא דיחידאה
  17. ^ דרשה זימנא אחריתי
  18. ^ כי היכי דליקבלוה מיניה
  19. ^ מדטרח כולי האי דליקבלוה
  20. ^ אלמא?
  21. ^ בטבלא בסכין
  22. ^ לחירות
  23. ^ דף
  24. ^ כעין אותן של סוחרים שחוקקים עליהן בעט
  25. ^ כעין כובע של צמר, ונותנות הנשים תחת צעיף קישוריהן, כדאמרינן ב'במה אשה יוצאה' (שבת נז ב)
  26. ^ תכשיט, ורוקמין עליו צורות במחט, כעין ברושדי"ר בלע"ז; ואם רקמו עליהן אותיות הגט - אינו כתב, לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד, ושני ראשיו תחובים
  27. ^ של אותיות וצידיהן; והאותיות בולטות - אינו כתב, לפי שלא צייר את האותיות אלא חקק סביבותיהם, והעץ נשאר כמו שהיה בדפוס האותיות מאיליה
  28. ^ ירכותיהן של אותיות, דהיינו הן ממש: שישקע הכתב - זו היא כתיבה
  29. ^ של ציץ
  30. ^ כצורות של דינרי זהב
  31. ^ דקא סלקא דעתיה כשהוא מכה בקורנס - חותם המטבע על הדינר תוכות וסביבות צורת החותם, שהיא שוקעת והם מלאים - דוחקין את תוכו וסביבות צורת הדינר, וכנגד שקיעת רושם החותם אין הדינר של זהב נדחק, ומאיליה הצורה עומדת במקומה; וגבי ציץ כתיב (שמות לט ל) 'מכתב פתוחי חותם' - אלמא כתיבה היא
  32. ^ ואילו
  33. ^ שהיה הציץ דק כעין טס, וצר האותיות מעבר האחד, ודוחק ירכותיהן, והן בולטות מעבר השני, כמו שמציירים כסף וזהב העשוי ליקבע בכלי עץ ששותים בהם יין
  34. ^ חותם המטבע שקורין קויינ"ץ [coins]
  35. ^ התוכות והסביבות של צורתו - שהיא שוקעת - חורצין ודוחקין תוכות וסביבות של צורת הדינר עד שעומדת צורת הדינר בולטת, כמו שהיתה? ונפקא מינה שאם חקק את הגט בחותם וכתבו על גבי טס לא הוי כתב, דתוכות הוא
  36. ^ צורת החותם, שהיא שוקעת כשתוכותיה דוחקים את תוכות של דינר, ונכנס הזהב קצת בדוחק בתוך שקיעת הצורה, ונמתח מתוך דוחקו, ונכנס לתוך הצורה - ולאו ממילא הן אלא על ידי מכת הקורנס הצורה עצמה נמתחת לתוך הרושם, והרי כתבה בידים
  37. ^ מכה הרושם באותו צד שהצורה בולטת בו
  38. ^ אבל
  39. ^ ציץ
  40. ^ דוחק
  41. ^ והיא בולטת מגואי
  42. ^ דמקום גט בעי למיתב לה מתנה גמורה משום גירושין ולא לשם פרעון, דכתיב 'ונתן'
  43. ^ 'לכתובתיך'
  44. ^ גליון
  45. ^ כל הנייר אני מעכב לעצמי
  46. ^ דכיון דהנייר שלו - לא נתן לה כלום, דנמצאו אותיות פורחות באויר
  47. ^ ותחזיר, דמתָנָה על מנת להחזיר - שמה מתנה
  48. ^ נייר ש
  49. ^ שלי
  50. ^ מעורה במקצת: שהיו בו אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה
  51. ^ העבד
  52. ^ שהביאתו לפנינו, ואמרה "בעלי נתן לי העבד הזה וגירשני בו", כדתנן במתניתין, ונותן לה העבד
  53. ^ מי מהימנה בלא עדי מסירה, הואיל ועכשיו הוא ברשותה
  54. ^ אזל [אליה]
  55. ^ דילמא תנאה הוה בגיטא, ומחקתיה והדר כתביה
  56. ^ שקראוהו
  57. ^ דאמר אי אפשר לגט בלא עדי מסירה
  58. ^ דבעיא דידיה בדליכא עדי מסירה היא
  59. ^ אינה נמחקת עולמית
  60. ^ בהמות על שם גדרות צאן טז
  61. ^ אדם שתפסן אינו יכול לטעון לבעליהם 'מכרתם לי', דאיכא למימר מעצמן הלכו אצלו
  62. ^ שהוא בא לגרשה
  63. ^ לא גמרה ומקנייה דבר שאין בלבה לתת מתנה גמורה, ולא גירשה אלא בשלה, ואנן בעינן 'ונתן'
  64. ^ רבי יהודה בן בבא
  65. ^ במסכת עדיות
  66. ^ שהמקנה צריך לכתוב את השטר 'שדי מכורה לך', דמההוא קרא נפקא לן בפרק קמא דקידושין (כו,א)
  67. ^ שמע מינה
  68. ^ כי מקני ליה - שפיר דמי, ואף על גב דאין בדעתו של נותן שיעכבנו המקבל אצלו