ביאור:בבלי גיטין דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

היתה עומדת על ראש הגג וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת.

הוא מלמעלה והיא מלמטה, וּזְרָקוֹ לה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת.

גמרא:

והא לא מינטר [1]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן.

עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר: הכא [2] בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג - כגג דמי [3].

הוא מלמעלה:

והא לא מינטר [4]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיו מחיצות התחתונות [5] עודפות על העליונות [6]; וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות; וכן אמר עולא אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.

אמר ליה רבי אבא לעולא: כמאן? כרבי דאמר 'קלוטה [7] - כמי שהונחה [8] דמיא' [9]!

אמר ליה: אפילו תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי הוא, והא קא מינטר! וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.

וא"ל רבי זירא לרבי אסי [10]: כמאן? כרבי, דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא;

אמר ליה: אפילו תימא רבנן: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי הוא, והא קא מינטר.

נמחק:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה [11], אבל נמחק דרך עלייה [12] – לא [13];

מאי טעמא?

מעיקרא לא למינח קאי.

נשרף:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שקדם גט לדליקה [14], אבל קדמה דליקה לגט – לא;

מאי טעמא? מעיקרא לשריפה קאזיל.

אמר רב חסדא: רשויות חלוקות בגיטין [15].

אמר ליה רמי בר חמא לרבא: מנא ליה לסבא הא?

אמר ליה: מתניתין היא: 'היתה עומדת על ראש הגג, וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע גט לאויר הגג הרי זו מגורשת' - במאי עסקינן? אילימא בגג דידה וחצר דידה - למה לי אויר הגג [כבר באויר החצר הרי הוא ברשותה, ותהא מגורשת עוד לפני שהגיע לויר הגג]? אלא בגג דידיה וחצר דידיה - כי הגיע לאויר הגג מאי הוי [הרי לא הגיע לרשותה]!? אלא פשיטא בגג דידה וחצר דידיה; אימא סיפא: 'הוא מלמעלה והיא מלמטה, וּזְרָקוֹ לה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת' ואי בגג דידה וחצר דידיה - אמאי מגורשת [דוקא כשהגיע לאויר רשותו? היתה צריכה להיות מגורשת קודם לכן, כאשר הגט יוצא מידו לאויר הגג, שהוא רשותה]!? אלא בגג דידיה וחצר דידה; רישא בגג דידה וחצר דידיה, סיפא בגג דידיה וחצר דידה? אלא לאו - דאושלה [שהשאיל לה] מקום, דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי אינשי!?

אמר ליה: מידי איריא? דלמא הא כדאיתא והא כדאיתא: רישא בגג דידה וחצר דידיה [16], סיפא בגג דידיה וחצר דידה [17].

אמר רבא: שלש מדות בגיטין [18]:

הא דאמר רבי 'קלוטה כמי שהונחה', ופליגי רבנן עליה - הני מילי [19] לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי הוא והא מינטר;

והא דאמר רב חסדא 'נעץ קנה ברשות היחיד [20], ובראשו טרסקל, וזרק [21] ונח על גביו - אפילו גבוה מאה אמה חייב [22], לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע' - הני מילי [23] לענין שבת, אבל הכא [24], [25] משום אינטורי הוא [26], והא לא מינטר;


עמוד ב

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל 'לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו [27], שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה' [28] - הני מילי [29] לענין שבת, אבל לענין גט [30] - [31] משום קפידא הוא [32], וכולי האי [33] - לא קפדי אינשי.

אמר אביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות, וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה - הרי זו מגורשת'; מאי טעמא? פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מינטרה [34], מה שאין כן בקופות: שתי קופות, זו בתוך זו, פנימית שלה וחיצונה שלו, וּזְרָקוֹ לה - אפילו הגיע לאויר פנימית אינה מגורשת; מאי טעמא? דהא לא נח [35];

וכי נח מאי הוי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא?

הכא במאי עסקינן: בקופה [החיצונה] שאין לה שוליים [36].

משנה [במשניות: משנה ד]:

בית שמאי אומרים: פוטר אדם אשתו בגט ישן; ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה[37].

גמרא:

במאי קמיפלגי?

בית שמאי סברי: לא אמרינן גזרה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה' [38], ובית הלל סברי: אמרינן גזרה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה'.

אמר רב אבא אמר שמואל: אם נישאת - לא תצא;

ואיכא דאמרי: אמר רב אבא אמר שמואל: אם נתגרשה [39] - תינשא לכתחלה.

משנה [במשניות: משנה ה]:

כתב לשום מלכות שאינה הוגנת [40], [41] לשום מלכות מדי [42], לשום מלכות יון, לבנין הבית, לחורבן הבית [43], היה במזרח וכתב 'במערב', במערב וכתב 'במזרח'

- [44] תצא מזה ומזה [45] וצריכה גט מזה ומזה [46];

ואין לה לא כתובה, ולא פירות [47], ולא מזונות, ולא בלאות [48], לא על זה ולא על זה; אם נטלה מזה ומזה – תחזיר;

והולד ממזר מזה ומזה [49];

ולא זה וזה מטמאין לה [50],

ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה;

היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה [51];

הערות[עריכה]

  1. ^ אויר הגג, דאתי זיקא [רוח] ושדי ליה מקמי דלינח; וכי לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר: שבא כלב וקלטו, או גשמים מחקוהו - אמאי קתני 'מגורשת' מן האויר? הא בעינן אויר שסופו לנוח
  2. ^ אויר דמתניתין - בהכי עסקינן:
  3. ^ דהוי כמאן דנח, והלכך קנאתו בהנחתו; דכיון דהגג - גבוה עשרה הוא - הויא לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה
  4. ^ דקא סלקא דעתיה שהגג גבוה מחומת החצר, והיכי קתני 'כיון שיצא מרשות הגג מגורשת'? הא אין סופו לנוח, אפילו לא באת דליקה, דאתי זיקא [רוח] ודחי ליה חוץ למחיצות
  5. ^ של חצר
  6. ^ על מעקה של גג, דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר, ומשום הכי בעינן 'עודפות': דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג, וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה - יפול לחצר
  7. ^ בתוך האויר
  8. ^ לארץ
  9. ^ דתניא: הזורק בשבת מרשות הרבים לרשות הרבים, ורשות היחיד באמצע: רבי מחייב וחכמים פוטרים
  10. ^ גרסינן בה: כדשני עולא
  11. ^ כשזרקו כלפי מעלה כדי להעבירו את המעקה - לא נמחק, עד שהגיע לחזור ולירד
  12. ^ אף על פי שיצא מאויר הגג לאויר חצר, ומחיצות התחתונות עודפות
  13. ^ דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה
  14. ^ שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר
  15. ^ אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה - לא השאילה גגו או ביתו, ולא אמרינן 'לא קפיד', דתרי מקומות לא מושלי. משום דמייתי עלה ראיה ממתניתין נקט לה הכא
  16. ^ ובעינן אויר הגג
  17. ^ מיגרשא באויר חצר; אבל אי תרוייהו דידיה, ואושלה מקום - אימא לך דלא קפיד
  18. ^ חלוקות מדין שאר איסורין
  19. ^ דפליגי רבנן
  20. ^ בחצר, [והקנה] גבוה ממחיצת החצר
  21. ^ מרשות הרבים
  22. ^ דהויא לה הנחה ברשות היחיד, שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע אף על גב דאויר רשות הרבים אינו למעלה מעשרה, כדאמרינן במסכת שבת (ז,ב; ח,א)
  23. ^ דהוי כמונח לארץ
  24. ^ אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות - אינה מגורשת, שאין סופו לנוח לארץ, דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות
  25. ^ וטעמא דגיטא
  26. ^ משום חצר המשתמרת הוא, דומיא דיָדָהּ
  27. ^ הצפין על גגו של חבירו, דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו
  28. ^ שאף על פי שאינם דרים על הגגות - שייך נמי בהו איסור חילוק רשות
  29. ^ דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים
  30. ^ היו לו שני גגין סמוכין זה לזה, והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה, וקיבלתו בזה
  31. ^ לא אמרינן הכא 'רשויות חלוקות', דהא דאמרן לעיל 'תרי מקומות לא מושלי אינשי' -
  32. ^ יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו
  33. ^ גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן
  34. ^ רגילה להשתמר, הלכך משועבדות הן לה וקנו לה
  35. ^ ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור, דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו
  36. ^ פונ"ץ: דפנימית מונחת על גבי קרקע [ולא נחשבת כבתוך החיצונה]
  37. ^ Note: והוא כשיטת בית שמאי במשנה האחרונה במסכת: 'בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה'; ואם כן לפי זה אין גט ישן שכיחא, ולא שייך לגזור; ועוד: שהיות וגרשה – הוציא לעז על בניה. וכם בפירוש נאמר בירושלמי גיטין דף מח,א פרק ח הלכה ט: אמר רבי מנא: בית שמאי כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין 'פוטר אדם את אשתו בגט ישן' - אינון דאמרין אינה צריכה הימנו גט שני; ובית הלל דאינון אמרין 'אינו פוטר בגט ישן' - אינון דאמרין 'צריכה הימנו גט שני'. אמר רבי יוסי בר בון: בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה' - אינון דאמרין: מזוהמת היא מלפניו, ואינו חשוד עליה, לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני; בית הלל, דאינון אמרין 'אפילו הקדיחה תבשילו' - אינון דאמרין: אינה מזוהמת מלפניו, והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני.
  38. ^ שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה, ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן, ואחר כך יגרשנה בו, ולימים - כשישתכח הדבר - יראו זמן הגט קודם ללידת הבן, ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה, ויאמרו 'מן הפנויה נולד, משגרשה' - והוי פגם
  39. ^ בגט ישן והלך בעלה למדינת הים
  40. ^ מי שהיה בבבל וכתב 'בשנת כך וכך' למלכות אחרת; ובגמרא מפרש אמאי קרי לה 'שאינה הוגנת'
  41. ^ או שכתב
  42. ^ לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמרא
  43. ^ פסול מפני שלא כתב לשם המלכות [ששולטת במקום ששם כתבו]
  44. ^ אם ניסת בגט זה
  45. ^ תצא מן הראשון ומן השני
  46. ^ וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני - ואף על פי שקדושי שני לא הוו קדושין; וביבמות (פח,ב) מפרש טעמא: גזרה שמא יאמרו: גירש ראשון גט גמור, ונשא שני, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט
  47. ^ דין פירות שתקנו לה לאשה: פירקונה משביה תחת פירות; ועל אלו אין לה כלום
  48. ^ הקיימים מבגדים שהכניסה לו; וקנסא הוא דקנסוה, כדמפש ביבמות (צא,ב): דאיבעי לה אקרויה לגיטא
  49. ^ אם החזירה הראשון וילדה לו בן - הוי ממזר מדרבנן; וביבמות (פט,ב) אמרינן דאסור בממזרת, הואיל וכשר מן התורה
  50. ^ אם כהנים הם
  51. ^ דזונה היא; דסתם 'זונה' היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים, דהיינו 'נפקת ברא'