ביאור:בבלי גיטין דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם, אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני, וחזי ליה, ומיגו דזכי ליה לנפשיה - זכי לחבריה, אבל הכא לא!?

ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב [ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך] לא תלקט לעני [ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם ויקרא כג,כב][1] לא תלקט לו לעני [2], אבל הכא – לא!?

ורבי אליעזר - האי 'לא תלקט' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה להזהיר לעני על שלו [3].

שאם ירצה שלא לזון [את עבדו – רשאי, ושלא לזון את אשתו אינו רשאי]:

שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד [4] "עשה עמי [5] ואיני זנך [6]"!?

הכא במאי עסקינן? – דאמר ליה "צא - מעשה ידיך למזונותיך", דכוותה גבי אשה דאמר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך"[7] אשה אמאי לא [אמאי אינו יכול לומר לה כך]?

אשה - בדלא ספקה [8].

[9] עבד נמי בדלא ספיק?

[10] עבדא דנהום כרסיה לא שויא [11] - למריה ולמרתיה למאי מיתבעי [12]? [13]

תא שמע [תוספתא מכות פ"ב ה"ח [צוקרמאנדל]]: עבד [14] שגלה לערי מקלט - אין רבו חייב לזונו; ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו – שמע מינה 'יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך'!

הכא במאי עסקינן? דאמר לו "צא - מעשה ידיך למזונותיך".

אי הכי מעשה ידיו אמאי לרבו?

להעדפה [15].

'העדפה' – פשיטא!?

מהו דתימא כיון דכי לית ליה - לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי לא לישקול מיניה [16] - קא משמע לן.

ומאי שנא לערי מקלט?

סלקא דעתא אמינא (דברים ד מב: לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו מתמל שלשם; ונס אל אחת מן הערים האל) וחי - עביד ליה חיותא טפי[17] - קא משמע לן.

והא מדקתני סיפא אבל אשה שגלתה לערי מקלט - בעלה חייב במזונותיה מכלל דלא אמר לה, דאי אמר לה בעלה - אמאי חייב? ומדסיפא דלא אמר לה - רישא נמי דלא אמר ליה!?

לעולם דאמר ליה, ואשה בדלא ספקה.

והא מדקתני סיפא ואם אמר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" רשאי, מכלל דרישא דלא אמר לה?

הכי קאמר: ואם מספקת ואמר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" – רשאי.

'מספקת' - מאי למימרא?

מהו דתימא (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה] [18] - קא משמע לן.

לימא כתנאי: רבן שמעון בן גמליאל אומר: יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת "או פרנסני או הוציאני לחירות"; וחכמים אומרים הרשות ביד רבו: מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר 'יכול' ומר סבר 'אינו יכול'!?

ותיסברא [19]? האי 'או פרנסני או הוציאני לחירות' – 'או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי' מיבעי ליה!? ועוד: מאי שנא 'בשני בצורת' [20]?

אלא הכא במאי עסקינן? - דאמר לו "צא מעשה ידיך למזונותיך", ובשני בצורת לא ספק [21]: רבן שמעון בן גמליאל סבר: "או פרנסני או הוציאני לחירות", כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי, ורבנן סברי: מאן דמרחם אבני חרי - אעבד נמי רחומי מרחם [22].

תא שמע דאמר רב: 'המקדיש ידי עבדו - אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע' [23] - [24] שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!

הכא במאי עסקינן - במעלה לו מזונות.

אי הכי - למאי


עמוד ב

'לוה ואוכל'?

להעדפה [25].

ולימא ליה הקדש: עד השתא סגי לך בלא העדפה - והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה!?

הקדש גופיה ניחא ליה, כי היכי דלשבח עבדיה [26].

'עושה ופורע'? קמא קמא קדיש ליה!?

בפחות פחות משוה פרוטה [27].

הכי נמי מסתברא [28], דאמר רב: 'המקדיש ידי עבדו - אותו העבד עושה ואוכל' - דאי לא עבדא מאן פלח ליה [29]; אי אמרת בשלמא הך [30] במעלה [31] ואינו יכול, והא [32] בשאינו מעלה – שפיר, אלא אי אמרת הך [33] בשאינו מעלה [34] ויכול [35], דאי לא עבדא - מאן פלח ליה [36] - מאן דבעי ניפלחיה!? [כלומר: מי שחפץ יעסיקנו, ואם לא ירצה אף אחד – לא יעסיקו אותו, ולא תהיה לו פרנסה, ואין זה מעניננו]

אלא לאו שמע מינה 'אינו יכול'?

שמע מינה.

תא שמע: [37] דאמר רבי יוחנן: הקוטע יד עבדו של חבירו - נותן שבתו [38] ורפואתו [39] לרבו, ואותו העבד ניזון מן הצדקה' [40] שמע מינה יכול הרב לומר לעבד 'עשה עמי ואיני זנך'!

הכא במאי עסקינן? - במעלה לו מזונות.

אי הכי אמאי 'ניזון מן הצדקה'?

להעדפה [41].

אי הכי 'ניזון' [42]? 'מתפרנס' מיבעי ליה [43]! אלא לאו שמע מינה 'יכול [הרב לאמר לעבד עשה עמי ואני זנך]’?

שמע מינה.

אמר מר: 'נותן שבתו ורפואתו לרבו'; 'שבתו' – פשיטא [44]!?

רפואתו איצטריכא ליה.

רפואתו דידיה היא, דבעי איתסויי ביה!?

לא, צריכא דאמדוה לחמשא יומי [45], ועבדו ליה סמא חריפא, ואתסי בתלתא יומי: מהו דתימא 'צערא דידיה הוא [46]' - קא משמע לן [47].

תניא: 'אמר רבי אלעזר: אמרנו לו למאיר [48]: והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות!?

אמר לנו: חוב הוא לו: שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה.

אמרנו לו: והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו – רשאי [49]!

אמר לנו: ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלין בתרומה, וזה אינו אוכל; אבל אשה - חוב הוא לה [50], שכן פסלהּ מן התרומה ומפסידה מן המזונות'.

מאי קאמרו ליה ומאי קא מהדר להו [51]?

הכי קאמר להו: השבתוני על המזונות [52] - מה תשיבוני על התרומה [53]? וכי תימרו [54]: 'אי בעי [55] זריק ליה גיטא [56] ופסיל ליה [57]' - [58] שביק ליה ועריק [59] ואזיל לעלמא [60].

הערות[עריכה]

  1. ^ Note:או לחילופין: [ויקרא יט,י: וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט, לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם.]
  2. ^ סמכינהו רחמנא 'לא תלקט' 'לעני ולגר' ודרשינן סמוכין: לא תלקט אתה לצורך העני
  3. ^ עני הראוי ליטול פאה ויש לו שדה הזהירו הכתוב להניח בה פאה
  4. ^ כנעני
  5. ^ מלאכה
  6. ^ אלא חזור על הפתחים
  7. ^ Note:
    משנה כתובות ד,ד : האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף, ובשטר, ובביאה; וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה; ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה. נישאת--יתר עליו הבעל, שהוא אוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה, ובפורקנה, ובקבורתה.

    וכן בגמרא כתובות (נח,ב): אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה". קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה – ולפיכך אין הבעל יכול לומר לה "צאי – מעשה ידיך במזונותיך"!?

  8. ^ לזון במעשה ידיה, וצריך להוסיף משלו
  9. ^ ופרכינן
  10. ^ ומשני
  11. ^ עבד שאינו שוה לחם אָכְלוֹ
  12. ^ הלכך אינו מוסיף משלו, אלא יחזור על הפתחים, כי מי יכופנו לזונו ולהפסיד שלו
  13. ^ אבל אשה - כך התנה עמה בכתובתה 'ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי'.
  14. ^ שהרג בשוגג
  15. ^ שמעשה ידיו עודפים על מזונותיו
  16. ^ ויהא ביד העבד, שמא יש יום שלא ימצא להשתכר
  17. ^ Note:אולי גם: (ויקרא כה לה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך] – ואם כן יש בו "וחי" פעמים, לומר: 'חיותא טפי'
  18. ^ 'כבודה בת מלך' - כל ישראל בני מלכים; 'פנימה' – צנועה, ואין דרכה לצאת ולסבב בעיר שאינה משם ואין מכירין אותה להביא לה מלאכה בביתה אלא אם כן מסבבת בעיר למצוא מלאכה להשתכר
  19. ^ דבדאמר ליה "עשה עמי" קא מיירי
  20. ^ אפילו בשני שובע - כיון דאמר ליה "עשה עמי" - הרי הן לו שני בצורת
  21. ^ אינו מספיק
  22. ^ דשייך במצות כאשה
  23. ^ לא יעשה תחלה, דפרוטה קמייתא קדשה לה, ושוב אסור לו! אלא לוה תחילה, ואוכל, ועושה פחות פחות משוה פרוטה, ופורע - כדמפרש לקמיה, וקא סלקא דעתן בשאין מעלה לו מזונות, וקאמר דיכול להקדיש!
  24. ^ אלמא
  25. ^ מזונות מרווחין יותר, מה שאין דרך בעליו להאכילו
  26. ^ בגוף בריא
  27. ^ עד שלא תצטרף הפרוטה – יפרענה, דלא חייל הקדש אפחות משוה פרוטה
  28. ^ דבמעלה לו מזונות קאמר
  29. ^ שמאחר שאין עושין לו מאכל - מה יאכל העבד הזה? מי יעבדנו ומי יזמן לו מזונות
  30. ^ הך דלעיל, דקאמר רב דחל הקדש
  31. ^ לו מזונות קאמר, ואין יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"
  32. ^ דקאמר לא חייל הקדש
  33. ^ קמייתא
  34. ^ ואפילו הכי חייל הקדש
  35. ^ דיכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"
  36. ^ בתמיה
  37. ^ דאיכא אמורא אחרינא דפליג עליה דרב
  38. ^ שכר בטלתו בחליו; ואף על פי שנותן לו דמי ידו - רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין דעדיין הוא ראוי לכך כשיעמוד מחליו
  39. ^ לקמיה פריך 'הא - בעי למיתבא לרופא' הוא הדין לנזקו וצערו!? אלא נזקו - לא איצטריך, דהיינו 'דמי ידו', ופשיטא דלרביה הוא, דאפחתיה מכספיה; וצערו נמי בכלל רפואתו, דהכא הוא כדמפרש לקמיה: דהאי 'רפואתו' - צערא דסמא חריפא הוא; והוא הדין נמי לצער המכה;
  40. ^ ומדקאמר 'שבתו לרבו, והוא ניזון מן הצדקה'
  41. ^ שהוא צריך מפני חליו להוסיף על מזונותיו
  42. ^ משמע מזונות כדי חייו
  43. ^ 'פרנסה' היינו כל שאר צרכיו; בלשון לעז קונריי"ר
  44. ^ דלרבו הוא; אלא למאן ליהוי? הרי מעשה ידיו – לרבו! ואי לאשמועינן אף על פי שאינו זנו, ולמימרא דיכול הרב כו' - נימא 'אותו העבד ניזון מן הצדקה' ותו לא
  45. ^ ליתן לרופא שכר חמשת הימים
  46. ^ וסלקא דעתא אמינא צערא לא זכי ליה רחמנא
  47. ^ דבכל שבח הבא לידו - זוכה בו רבו, כשורו וחמורו
  48. ^ מפני שחבירו הוא - אינו קורהו 'רבי'
  49. ^ נמצא שאינו מפסידו בשחרורו כלום
  50. ^ רבנן קאמרי לה, כלומר: בההיא ודאי מודינא
  51. ^ כלומר: תשובה שהשיבם 'ומה עבד כהן שברח' - מה תשובה היא לְמה שאמרו לו על המזונות
  52. ^ שאינו זנו משלו
  53. ^ שהרי כל זמן שלא שחררו - הוא הולך ואוכל תרומה בכל מקום, בשביל [בזכות] רבו
  54. ^ ודאי קבלת שליח זו אינה חוב
  55. ^ מריה
  56. ^ ברשות הרבים בתוך ארבע אמות
  57. ^ שהרי משוחרר הוא
  58. ^ זו אינה ראיה, דאיהו [העבד]
  59. ^ מיד [בורח] ולא ימציא עצמו למקום שיוכל לפוסלו בזריקת גט
  60. ^ ואכיל תרומה