ביאור:בבלי גיטין דף מו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
"משום נדר אני מוציאך" [1]; קסבר טעמא [2] מאי? משום קלקולא [3]: אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה, ואי לא לא מצי מקלקל לה [4].
איכא דאמרי: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: צריך שיאמר לה "הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך" ו"משום נדר אני מוציאך" [5]; [6]; קסבר טעמא [7] מאי? [8] כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים, הלכך צריך למימר לה הכי.
תניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא:
תניא כלישנא קמא: אמר רבי מאיר: מפני מה אמרו 'המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, ומשום נדר לא יחזיר? שמא תלך ותנשא לאחר ונמצאו דברים בדאין [9], ויאמר "אילו הייתי יודע שכן הוא - אפילו אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה", ונמצא גט בטל ובניה ממזרין! לפיכך אומרים לו [10]: הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר [11]'
תניא כלישנא בתרא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: מפני מה אמרו 'המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, ומשום נדר לא יחזיר'? שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים; לפיכך אומרים לו "אמור לה 'הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך ומשום נדר אני מוציאך'".
רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר:
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי טעמא דרבי יהודה [12]? דכתיב [13] (יהושע ט יח) ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה [בה' אלקי ישראל; וילנו כל העדה על הנשיאים] [14]; ורבנן [15]?
התם [16] מי חלה שבועה עילוייהו כלל [17]? כיון דאמרו להו 'מארץ רחוקה באנו', ולא באו - לא חיילה שבועה עילוייהו כלל; והאי דלא קטלינהו - משום קדושת השם [18].
וכמה 'רבים'?
רב נחמן אמר: שלשה; רבי יצחק אמר: עשרה.
רב נחמן אמר שלשה: 'ימים' שנים, 'רבים' שלשה [19]; רבי יצחק אמר עשרה, דכתיב 'עדה' [20].
רבי מאיר אומר כל נדר שצריך וכו' [חקירת חכם לא יחזיר, ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר]:
תניא: רבי אלעזר אומר: לא אסרו 'צריך' אלא מפני 'שאינו צריך'!
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין [21] ורבי אלעזר סבר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין.
א"ר יוסי בר' יהודה מעשה בצידן וכו' [באחד שאמר לאשתו "קונם אם איני מגרשיך", וגרשה - והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם]: מאי תנא [22] דקתני 'מעשה' [23]?
חסורי מיחסרא והכי קתני: במה דברים אמורים? - כשנדרה היא, אבל נדר איהו [24] – יחזיר [25]; ואמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו "קונם אם איני מגרשיך" וגירשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם.
מאי 'קונם' [באחד שאמר לאשתו "קונם אם איני מגרשיך"] [26]?
אמר רב הונא: באומר [27] "יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך".
והתירו לו שיחזירנה:
פשיטא [28]!?
מהו דתימא ליגזור משום דרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: הנודר - כאילו בנה במה [29], והמקיימו [30] - כאילו הקריב עליה [31] קרבן [32]'?
קא משמע לן.
מפני תיקון העולם:
מאי 'תיקון העולם' איכא?
אמר רב ששת: ארישא [33].
רבינא אמר: לעולם אסיפא, והכי קתני: אין בזו מפני תיקון העולם [34].
משנה:
המוציא את אשתו [35] משום אילונית [36]:
רבי יהודה אומר: לא יחזיר [37];
וחכמים אומרים: יחזיר [38].
נישאת לאחֵר והיו לה בנים הימנו, והיא תובעת כתובתה [39]:
אמר רבי יהודה: אומר לה "שתיקותיך יפה מדיבוריך" [40].
גמרא:
למימרא דרבי יהודה חייש לקלקולא [41], ורבנן לא חיישי לקלקולא? והא איפכא שמעינן להו, דתנן [42]: 'המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר; רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר' אלמא רבנן חיישי לקלקולא ורבי יהודה לא חייש לקלקולא!?
אמר שמואל: איפוך [ברישא של משנתנו]!
והא מדקתני סיפא 'נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה, אמר רבי יהודה: אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך' - מכלל דרבי יהודה חייש לקלקולא!?
הא נמי איפוך!
אביי אמר: לעולם לא תיפוך, ורבי יהודה [43] - בההיא [44] סבר לה כרבי מאיר וסבר לה כרבי אלעזר [45]; ב'צריך' סבר לה כרבי אלעזר [46] בשאינו צריך סבר לה כרבי מאיר [47].
אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא?
אלא אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא – כדשנינן; דרבנן אדרבנן לא קשיא: מאן חכמים [48]? - רבי מאיר, דאמר [49] בעינן תנאי כפול [50], והכא במאי עסקינן? בדלא כפליה לתנאיה [51].
משנה:
המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים - אין פודין אותו [52], אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן.
גמרא:
אמר רב אסי: והוא שמכר ושנה ושילש.
הנהו בני בי מיכסי דיזפי זוזי מעובדי כוכבים, ולא הוה להו למפרעינהו - אתו וקא גרבי להו [53].
אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו: מאי איעביד לכו, דתנן 'המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו'?
אמר ליה רבי אבא: לימדתני רבינו 'והוא שמכר ושנה ושילש'!
אמר ליה: הני מרגל רגילי דעבדי הכי ההוא
גברא דזבין נפשיה ללודאי [54]; אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה:
הערות[עריכה]
- ^ בההוא אסרו רבנן להחזיר, ואי לא אמר - מותר להחזיר
- ^ דמתניתין
- ^ שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר, ויאמר "אילו הייתי יודע שהדברים בדאין, או שהנדר יש לו הפרה - אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך, וכן אמרתי בשעת גירושין: שמפני כך אני מוציאך, וכשגרשתיך - היה בדעתי להחזירך אם ימצאו דברים בדאים, ונמצא גט בטל, ובניה מן השני – ממזרין! לפיכך אומרים לו קודם גירושין: "הוי יודע שלא תחזירנה עולמית", ושוב אינו נאמן לומר "כן": שכיון שידע שאסור לו להחזירה אפילו לא תנשא לאחר, ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים - גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו
- ^ שהרי לא אמר שמוציאה משום שם רע, וכיון דלא מצי לקלקלה משניסת - לא אסרו לו להחזירה עד שלא ניסת
- ^ תקנו חכמים למוציאה שיאמר לה כן
- ^ ומיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר
- ^ דלא יחזיר
- ^ משום קנס הוא
- ^ של שם רע, והוא הדין לענין נדר דהותר
- ^ קודם גירושין
- ^ וכיון דלא חש וגרשה - תו לא מצי לקלקלה, דגלי דעתיה דלא חביבה עליו כולי האי
- ^ דאמר 'נדר שהודר ברבים אין לו הפרה'
- ^ בגבעונים
- ^ והוה להו לאתשולי אשבועתייהו אי לאו משום דהודר ברבים
- ^ דאמרי דיש לו הפרה
- ^ לאו משום דאין לו הפרה הוא, דאפילו הפרה לא צריך;
- ^ הלא בטעות היתה
- ^ שלא יאמרו העובדי כוכבים עברו על שבועתן
- ^ גבי זבה דרשינן הכי בשילהי נדה
- ^ - עשרה, דכתיב גבי מרגלים (במדבר יד) 'לעדה הרעה', יצאו יהושע וכלב
- ^ כלומר אינו מקפיד בכך, הלכך צריך חקירת חכם - מצי לקלקלה
- ^ לעיל מיניה בנדרים שנדר הוא
- ^ לעיל מיניה בנדרים שנדר הוא
- ^ שיגרשנה
- ^ אם ירצה דליכא למיחש לקלקולא
- ^ הלא 'קונם' לשון הקדש הוא: שאוסר הדבר עליו בהקדש, ומה אסר זה עליו
- ^ והכי קאמר "קונם פירות עלי אם איני מגרשיך" [שפירושו:](Note: לא מצאתי הסבר אחר לרש"י: הכוונה של רש"י לומר לנו שרב הונא מתיחס ללשון 'קונם' שבמשנה, מפרש אותו.)
- ^ מאי ניחוש לה
- ^ בשעת איסור הבמות
- ^ ולא נשאל עליו לחכם להתירו
- ^ על הבמה
- ^ וגמר עונו שלם, לפי שעל ידי כן הוא מרגיל עצמו בנדרים; והאי - כיון דקיים נדרו - ניקנסיה מלהחזיר
- ^ קאי, דקאמר לעיל 'לא יחזיר', ומסיק הכא: 'מפני תיקון העולם': אי משום קלקולא אי משום שלא יהו פרוצות
- ^ הכי קאמר: והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם - שלא נמצא כאן לאסור
- ^ בגט
- ^ שלא הכיר בה כשכנסה; ומכל מקום צריכה גט, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובעל לשם קדושין
- ^ שמא תנשא ותלד, ויאמר: "אילו הייתי יודע שכן - אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך, ולדעת כן גרשתיך: שאם יבאו לך סימנים שאחזיריך, ואם ידעתי שלא תשובי אלי ואת ראויה לילד - לא גרשתיך"; לפיכך אומרים לו קודם גירושין "הוי יודע שהמוציא את אשתו משום אילונית לא יחזירנה עולמית"
- ^ דלא חיישינן לקלקולא
- ^ מן הראשון, שהוציאה בלא כתובה משום מקח טעות, ועכשיו נודע שלא הטעתו
- ^ שיאמר "אילו ידעתי בסופי ליתן ליך כתובה - לא גירשתיך"
- ^ שמדבריו למדנו שאם ירצה לומר "על מנת אילונית גירשתיך" היה מקלקלה
- ^ לעיל, מה,ב
- ^ ודאי חייש לקלקולא
- ^ וגבי נדר
- ^ היינו טעמא דלא חייש: דקסבר ליכא קלקולא
- ^ דבנדר הצריך חקירת חכם סבר לה כרבי אלעזר דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הילכך לא מצי למימר 'אילו הייתי יודע כו'
- ^ דאמר 'אין הבעל טועה בנדר שבידו להפר, ואינו יכול לומר לאחר זמן "אילו הייתי יודע שאני יכול להפר לא גירשתיך"'
- ^ דאמרי הכא יחזיר
- ^ דאמר במסכת קידושין (סא,א)
- ^ כל תנאי שאינו כפול כתנאי בני גד ובני ראובן: 'אם יעברו אם לא יעברו' אינו תנאי
- ^ שלא אמר בשעת גירושין אלא "הוי יודעת שמשום אילונית אני מוציאך" ולא אמר לה "ואם אי את אילונית לא יהא גט"; דהשתא הוי גט אפילו אינה אילונית, ולא מצי לקלקלה
- ^ הואיל ורגיל בכך, כדמוקי בגמרא; והוא שמכר ושנה ושילש
- ^ היו שובין אותם לעבדים
- ^ אומה שאוכלין בני אדם