ביאור:בבלי גיטין דף סה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כעין דאורייתא תקון.
ואידך?
כי אמרינן 'כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון' - במילתא דאית לה עיקר מן התורה, אבל מילתא דלית לה עיקר מן התורה – לא.
מתיב רב אויא: מערימין על מעשר שני [1]; כיצד? אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העברים: "הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני זה" [2] ואוכלו בלא חומש.' האי שפחה - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות?
הכא במאי עסקינן? במעשר בזמן הזה, דרבנן.
ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא? והתניא: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג [3]?
אלא בעציץ שאינו נקוב, דרבנן.
אמר רבא: שלש מדות בקטן [4]:
צרור וזורקו אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, וכנגדן בקטנה [5] מתקדשת למיאון [6];
הפעוטות [7] מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין [8], וכנגדן בקטנה [9] מתגרשת בקידושי אביה [10];
הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש [11]; וכנגדן בקטנה חולצת [12];
ולמכור [13] בנכסי אביו [14] עד שיהא בן עשרים.
משנה:
קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך אם רצה הבעל לחזור [15] – יחזור, שאין קטן עושה שליח; ואם אמר לו אביה "צא והתקבל לבתי גיטה" אם רצה לחזור - לא יחזור.
האומר "תן גט זה לאשתי במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר – פסול [16];
"הרי היא במקום פלוני" [17] ונתנו לה במקום אחר – כשר.
האשה שאמרה "התקבל לי גיטי במקום פלוני" וקיבלו לה במקום אחר – פסול.
רבי אלעזר מכשיר [18].
"הבא לי גיטי ממקום פלוני" והביאו לה ממקום אחר – כשר.
גמרא:
ורבי אלעזר מאי שנא רישא דלא פליג [19], ומאי שנא סיפא דפליג?
איהו דמדעתיה מגרש [20] – קפיד [21], [22] איהי, דבעל כרחה מתגרשת[23] - מראה מקום היא לו [24].
משנה:
"הבא לי גיטי" - [25] אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה;
"התקבל לי גיטי" - אסורה לאכול בתרומה מיד.
"התקבל לי גיטי במקום פלוני" אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום [26]
רבי אלעזר אוסר מיד [27].
גמרא:
וגיטא מיהא הוי? והאמרת רישא לא הוי גיטא?
לא, צריכא: דאמרה ליה "התקבל לי גיטא במתא מחסיא", וזימנין דמשכחת ליה בבבל [28], והכי קאמר ליה [29]: משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה מיניה;
[30] גיטא לא הוי [31] עד דמטית למתא מחסיא [32].
ורבי אלעזר אוסר מיד:
פשיטא: דהא מראה מקום היא לו [33]!
לא, צריכא [34]: דאמרה ליה "זיל למזרח", דאיתיה [35] במזרח, וקא אזל [36] למערב; מהו דתימא [37] במערב הא ליתיה [38]? קא משמע לן דילמא בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה [39] ויהב ליה גיטא.
האומר לשלוחו "ערב לי [40] בתמרים" ועירב לו בגרוגרות, "בגרוגרות" ועירב לו בתמרים: תני חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב'.
אמר רבה: לא קשיא: הא רבנן הא רבי אלעזר:
הא רבנן דאמרי 'קפידא' [41], הא רבי אלעזר דאמר 'מראה מקום היא לו' [42].
ורב יוסף אמר: הא והא רבנן [43], [44] כאן בשלו [45], כאן [46] בשל חבירו [47].
אמר ליה אביי: ואלא הא דתניא 'האומר לשלוחו "ערב לי במגדל" [48] - ועירב לו בשובך, "בשובך" - ועירב לו במגדל, דתניא חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב' - התם מאי 'שלו ושל חבירו' איכא [49]?
התם נמי: איכא פירי דמגדל ופירי דשובך [50].
משנה:
האומר "כתבו גט ותנו לאשתי [51], "גרשוה" [52], "כתבו איגרת ותנו לה" [53] - הרי אלו יכתבו ויתנו;
"פטרוה", "פרנסוה", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום [54].
גמרא:
תנו רבנן: "שלחוהָ" [55], "שבקוהָ" [56], "תרכוהָ" [57] - הרי אלו יכתבו ויתנו; "פטרוהָ", "פרנסוהָ", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.
תניא: רבי נתן אומר: "פטרוהָ" - דבריו קיימין; "פיטרוהָ" - לא אמר כלום [58].
[והא אנן תנן 'פטרוה לא אמר כלום'?]
אמר רבא רבי נתן דבבלאה הוא [59], ודייק בין פיטרוהָ לפטרוהָ [60]; תנא דידן, דבר א"י הוא [61] - לא דייק [62].
איבעיא להו: "הוציאוה" מהו [63]? "עזבוה" מהו [64]? "התירוה" מהו [65]? "הניחוה" מהו? "הועילו לה" מה?ו "עשו לה כדת" מהו?
פשוט מיהא חדא [66] דתניא: "עשו לה כדת", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.
משנה:
בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר [67] ואמר "כתבו גט לאשתי" - [68] הרי אלו יכתבו ויתנו [69]; חזרו לומר: אף המפרש [70] והיוצא בשיירא [71]; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן [72].
גמרא:
גניבא יוצא בקולר הוה; כי הוה קא נפיק - אמר "הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא [73] דנהר פניא"
אמר רבי זירא:
הערות
[עריכה]- ^ לפדותו בלא חומש; שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו, ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו
- ^ ממנו, דהוו להו אחרים לגביה, והם סמוכים על שולחנו, ושלהם שלו, שהם חוזרים ונותנים לו
- ^ דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה)
- ^ שלש מדות חלוקות בזכיית קטן
- ^ חשיב לה יודעת לשמור קידושיה, ומתקדשת בקידושי אִמָהּ או אחיה לדעתה, או בקבלת עצמה אם יתומה היא
- ^ שצריכה למאן, ואינה יוצאה בלא מיאון, דתנן ביבמות (קז,ב): כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה - אינה צריכה למאן; וזו יודעת לשמור היא
- ^ תנן בהניזקין (נט,א)
- ^ ופרשינן כבר שית כבר תמני
- ^ משהגיעה לימים הללו – 'משלחה ואינה חוזרת' קרינא בה
- ^ ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת, ואף על פי שקידושיה קידושין מן התורה
- ^ שנה אחת לפני נערותה - נדריה נבדקין, כדתנן במסכת נדה (מה,ב): בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה - נדרה נדר והקדישה הקדש
- ^ אם הביאה סימנין, ולא אמרינן 'שומא נינהו'; אבל קודם הזמן הזה - קטנה היא, ואין סימניה סימנין, ואינה חולצת ד'איש' כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש
- ^ קרקעות
- ^ הוי קטן
- ^ קודם שיגיע גט לידה
- ^ דאין רצונו שיעליזו עליו שם, וקפידא היא
- ^ אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה
- ^ טעמא מפרש בגמרא
- ^ גבי "תן גט זה לאשתי במקום פלוני" וקתני פסול
- ^ והדבר תלוי בו
- ^ איכא למימר קפידא היא, ו'דוקא' קאמר ליה
- ^ אבל
- ^ מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם?
- ^ הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו
- ^ אם אשת כהן היא
- ^ שכך אמרה לו: לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם; ובגמרא פריך: וגיטא היכי הוי? הואיל וקיבלו במקום אחר - ואפילו כשיגיע שם - והא תנן לעיל פסול!
- ^ משפירש מאצלה; רבי אלעזר לטעמיה, דמכשיר כשקיבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו, ומשעת קבלה איגרשא לה; לפיכך משעה שפירש מלפניה - אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו
- ^ כיון דהדר אמרה ליה הכי - מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא
- ^ והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא
- ^ הכי קאמרה:
- ^ לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך
- ^ עד דמטית התם
- ^ דאמר רבי אלעזר לעיל 'אשה - כיון דלאו בדידה תליא - קביעות מקומה לא הויא קפידא, אלא כמראה מקום
- ^ הא דאיצטריך למיתני 'אוסר מיד'
- ^ לבעל
- ^ האי שליח
- ^ לא תתסר מיד דהא
- ^ לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר
- ^ פוגע בו
- ^ לסוף אלפים של תחום
- ^ דאמרי לעיל גבי דידה, אף על גב דלא בדידה תליא, ולא איכפת לה – אמרינן: כל מאי דאמר איניש לשלוחיה - אי שני - לאו שלוחיה הוא, הכיא נמי אין עירובו עירוב
- ^ במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה
- ^ ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה, דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא
- ^ והנך מתנייתא
- ^ עירובו עירוב, דלא איכפת ליה
- ^ והאי דקתני 'אינו עירוב'
- ^ כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה, ואמר לו האיך לשלוחיה "ערב לי בתמרים דפלוני"; דהכא ודאי קפידא הוא, דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא
- ^ קא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים
- ^ דמקפיד? מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי
- ^ 'במגדל' דקתני - לאו לאתנוחיה הוא, אלא "ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל"
- ^ לשון בני אדם הוא; כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה 'גט'
- ^ נמי כבר נהגו לקרות גירושין
- ^ גם זה לשון הגט, שכותבין בו 'ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין'
- ^ 'פטרוה' לא אמר כלום, דדלמא לשון פטור וחובה, להקל מעליה חובות שחייבת; 'פרנסוה' - כל לשון 'פרנסה' לשון עשיית צרכיה הוא; קונדיי"ר בלע"ז; כמו' לפרנסה שמין באב' (כתובות סח א), וכמו 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' (שם סט,א); הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם, או צורכי מלבוש וכסות הוא; 'כנימוס' – כחוק; לא ידעינן אי חק גט, אי חק מזון וכסות, וכן 'כראוי'
- ^ לשון 'ושִלחה מביתו' (דברים כד) נקט האי גברא
- ^ לשון 'אגרת שבוקין'
- ^ לשון תרוכין: גירושין
- ^ גירסת רש"י הפוכה: רבי נתן אומר: פיטרוה דבריו קיימין: לשון גט פטורין; כך שמעתי; ולי נראה הפוך: פַטרוה - שעל כרחך בלשון צואה הוא, כמו שַלחוה וכמו דַברו שַברו - הוא לשון גט פטורין, שהוא דגש; פיטרוה - שבלשון צוואה הוא רפי, כמו אִמרו שִלחו מכם (בראשית מב) שִמעו מלכים (שופטים ה) - אף 'פיטרוה' הוא לשון פטור וחובה, דאי לשון פטורין - היה לו להדגיש 'פטרוה'
- ^ שבא מבבל, כדאמרינן בבבא בתרא (קלא,א): והעזתי פני בנתן הבבלי
- ^ שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה - לשון גט פטורין הוא, שהדגיש וסיפר בלשון ארמי; וכי אמר פיטרוה - סיפר בלשון עברי, ואמר לשון פטור וחובה
- ^ וכל סיפורו לשון עברי
- ^ בין פטרוה ובין פיטרוה, ולאו לגט פיטורין איכוון; דפיטורין לשון ארמי, הוא תרגום של שילוח
- ^ מי אמרינן לישנא דקרא נקט: 'ויצאה מביתו' (דברים כד)? או דילמא לאו לישנא דקרא הוא, דלא כתיב 'והוציאה מביתו' אלא 'ויצאה' - היא מעצמה
- ^ לשון איגרת שיבוקין הוא? או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט - לאו לישנא דגיטא הוא
- ^ לשון מותרת לכל אדם הוא? או לשון התרת נדרים או התרת חגורה
- ^ מתניתא חדא מהני בעיין:
- ^ ליהרג למלכות
- ^ אף על פי שלא אמר "תנו"
- ^ דאגב פחדיה טריד ולא פריש
- ^ לים
- ^ למדברות
- ^ חולה
- ^ מיין שיש לי