ביאור:בבלי גיטין דף סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כעין דאורייתא תקון.

ואידך?

כי אמרינן 'כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון' - במילתא דאית לה עיקר מן התורה, אבל מילתא דלית לה עיקר מן התורה – לא.

מתיב רב אויא: מערימין על מעשר שני [1]; כיצד? אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העברים: "הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני זה" [2] ואוכלו בלא חומש.' האי שפחה - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות?

הכא במאי עסקינן? במעשר בזמן הזה, דרבנן.

ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא? והתניא: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג [3]?

אלא בעציץ שאינו נקוב, דרבנן.

אמר רבא: שלש מדות בקטן [4]:

צרור וזורקו אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, וכנגדן בקטנה [5] מתקדשת למיאון [6];

הפעוטות [7] מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין [8], וכנגדן בקטנה [9] מתגרשת בקידושי אביה [10];

הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש [11]; וכנגדן בקטנה חולצת [12];

ולמכור [13] בנכסי אביו [14] עד שיהא בן עשרים.

משנה:

קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך אם רצה הבעל לחזור [15] – יחזור, שאין קטן עושה שליח; ואם אמר לו אביה "צא והתקבל לבתי גיטה" אם רצה לחזור - לא יחזור.

האומר "תן גט זה לאשתי במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר – פסול [16];

"הרי היא במקום פלוני" [17] ונתנו לה במקום אחר – כשר.

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי במקום פלוני" וקיבלו לה במקום אחר – פסול.

רבי אלעזר מכשיר [18].

"הבא לי גיטי ממקום פלוני" והביאו לה ממקום אחר – כשר.

גמרא:

ורבי אלעזר מאי שנא רישא דלא פליג [19], ומאי שנא סיפא דפליג?

איהו דמדעתיה מגרש [20] – קפיד [21], [22] איהי, דבעל כרחה מתגרשת[23] - מראה מקום היא לו [24].

משנה:

"הבא לי גיטי" - [25] אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה;

"התקבל לי גיטי" - אסורה לאכול בתרומה מיד.

"התקבל לי גיטי במקום פלוני" אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום [26]

רבי אלעזר אוסר מיד [27].

גמרא:

וגיטא מיהא הוי? והאמרת רישא לא הוי גיטא?

לא, צריכא: דאמרה ליה "התקבל לי גיטא במתא מחסיא", וזימנין דמשכחת ליה בבבל [28], והכי קאמר ליה [29]: משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה מיניה;


עמוד ב

[30] גיטא לא הוי [31] עד דמטית למתא מחסיא [32].

ורבי אלעזר אוסר מיד:

פשיטא: דהא מראה מקום היא לו [33]!

לא, צריכא [34]: דאמרה ליה "זיל למזרח", דאיתיה [35] במזרח, וקא אזל [36] למערב; מהו דתימא [37] במערב הא ליתיה [38]? קא משמע לן דילמא בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה [39] ויהב ליה גיטא.

האומר לשלוחו "ערב לי [40] בתמרים" ועירב לו בגרוגרות, "בגרוגרות" ועירב לו בתמרים: תני חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב'.

אמר רבה: לא קשיא: הא רבנן הא רבי אלעזר:

הא רבנן דאמרי 'קפידא' [41], הא רבי אלעזר דאמר 'מראה מקום היא לו' [42].

ורב יוסף אמר: הא והא רבנן [43], [44] כאן בשלו [45], כאן [46] בשל חבירו [47].

אמר ליה אביי: ואלא הא דתניא 'האומר לשלוחו "ערב לי במגדל" [48] - ועירב לו בשובך, "בשובך" - ועירב לו במגדל, דתניא חדא 'עירובו עירוב' ותניא אידך 'אין עירובו עירוב' - התם מאי 'שלו ושל חבירו' איכא [49]?

התם נמי: איכא פירי דמגדל ופירי דשובך [50].

משנה:

האומר "כתבו גט ותנו לאשתי [51], "גרשוה" [52], "כתבו איגרת ותנו לה" [53] - הרי אלו יכתבו ויתנו;

"פטרוה", "פרנסוה", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום [54].

גמרא:

תנו רבנן: "שלחוהָ" [55], "שבקוהָ" [56], "תרכוהָ" [57] - הרי אלו יכתבו ויתנו; "פטרוהָ", "פרנסוהָ", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.

תניא: רבי נתן אומר: "פטרוהָ" - דבריו קיימין; "פיטרוהָ" - לא אמר כלום [58].

[והא אנן תנן 'פטרוה לא אמר כלום'?]

אמר רבא רבי נתן דבבלאה הוא [59], ודייק בין פיטרוהָ לפטרוהָ [60]; תנא דידן, דבר א"י הוא [61] - לא דייק [62].

איבעיא להו: "הוציאוה" מהו [63]? "עזבוה" מהו [64]? "התירוה" מהו [65]? "הניחוה" מהו? "הועילו לה" מה?ו "עשו לה כדת" מהו?

פשוט מיהא חדא [66] דתניא: "עשו לה כדת", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.

משנה:

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר [67] ואמר "כתבו גט לאשתי" - [68] הרי אלו יכתבו ויתנו [69]; חזרו לומר: אף המפרש [70] והיוצא בשיירא [71]; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן [72].

גמרא:

גניבא יוצא בקולר הוה; כי הוה קא נפיק - אמר "הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא [73] דנהר פניא"

אמר רבי זירא:

הערות[עריכה]

  1. ^ לפדותו בלא חומש; שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו, ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו
  2. ^ ממנו, דהוו להו אחרים לגביה, והם סמוכים על שולחנו, ושלהם שלו, שהם חוזרים ונותנים לו
  3. ^ דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה)
  4. ^ שלש מדות חלוקות בזכיית קטן
  5. ^ חשיב לה יודעת לשמור קידושיה, ומתקדשת בקידושי אִמָהּ או אחיה לדעתה, או בקבלת עצמה אם יתומה היא
  6. ^ שצריכה למאן, ואינה יוצאה בלא מיאון, דתנן ביבמות (קז,ב): כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה - אינה צריכה למאן; וזו יודעת לשמור היא
  7. ^ תנן בהניזקין (נט,א)
  8. ^ ופרשינן כבר שית כבר תמני
  9. ^ משהגיעה לימים הללו – 'משלחה ואינה חוזרת' קרינא בה
  10. ^ ומתגרשת בקבלת עצמה אפילו קיבל בה אביה קידושין ומת, ואף על פי שקידושיה קידושין מן התורה
  11. ^ שנה אחת לפני נערותה - נדריה נבדקין, כדתנן במסכת נדה (מה,ב): בת אחת עשרה שנה ויום אחד - נדריה נבדקין, ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה - נדרה נדר והקדישה הקדש
  12. ^ אם הביאה סימנין, ולא אמרינן 'שומא נינהו'; אבל קודם הזמן הזה - קטנה היא, ואין סימניה סימנין, ואינה חולצת ד'איש' כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש
  13. ^ קרקעות
  14. ^ הוי קטן
  15. ^ קודם שיגיע גט לידה
  16. ^ דאין רצונו שיעליזו עליו שם, וקפידא היא
  17. ^ אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה
  18. ^ טעמא מפרש בגמרא
  19. ^ גבי "תן גט זה לאשתי במקום פלוני" וקתני פסול
  20. ^ והדבר תלוי בו
  21. ^ איכא למימר קפידא היא, ו'דוקא' קאמר ליה
  22. ^ אבל
  23. ^ מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם?
  24. ^ הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו
  25. ^ אם אשת כהן היא
  26. ^ שכך אמרה לו: לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם; ובגמרא פריך: וגיטא היכי הוי? הואיל וקיבלו במקום אחר - ואפילו כשיגיע שם - והא תנן לעיל פסול!
  27. ^ משפירש מאצלה; רבי אלעזר לטעמיה, דמכשיר כשקיבלו במקום אחר, דמראה מקום היא לו, ומשעת קבלה איגרשא לה; לפיכך משעה שפירש מלפניה - אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו
  28. ^ כיון דהדר אמרה ליה הכי - מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא
  29. ^ והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא
  30. ^ הכי קאמרה:
  31. ^ לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך
  32. ^ עד דמטית התם
  33. ^ דאמר רבי אלעזר לעיל 'אשה - כיון דלאו בדידה תליא - קביעות מקומה לא הויא קפידא, אלא כמראה מקום
  34. ^ הא דאיצטריך למיתני 'אוסר מיד'
  35. ^ לבעל
  36. ^ האי שליח
  37. ^ לא תתסר מיד דהא
  38. ^ לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר
  39. ^ פוגע בו
  40. ^ לסוף אלפים של תחום
  41. ^ דאמרי לעיל גבי דידה, אף על גב דלא בדידה תליא, ולא איכפת לה – אמרינן: כל מאי דאמר איניש לשלוחיה - אי שני - לאו שלוחיה הוא, הכיא נמי אין עירובו עירוב
  42. ^ במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה
  43. ^ ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה, דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא
  44. ^ והנך מתנייתא
  45. ^ עירובו עירוב, דלא איכפת ליה
  46. ^ והאי דקתני 'אינו עירוב'
  47. ^ כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה, ואמר לו האיך לשלוחיה "ערב לי בתמרים דפלוני"; דהכא ודאי קפידא הוא, דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא
  48. ^ קא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים
  49. ^ דמקפיד? מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי
  50. ^ 'במגדל' דקתני - לאו לאתנוחיה הוא, אלא "ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל"
  51. ^ לשון בני אדם הוא; כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה 'גט'
  52. ^ נמי כבר נהגו לקרות גירושין
  53. ^ גם זה לשון הגט, שכותבין בו 'ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין'
  54. ^ 'פטרוה' לא אמר כלום, דדלמא לשון פטור וחובה, להקל מעליה חובות שחייבת; 'פרנסוה' - כל לשון 'פרנסה' לשון עשיית צרכיה הוא; קונדיי"ר בלע"ז; כמו' לפרנסה שמין באב' (כתובות סח א), וכמו 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' (שם סט,א); הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם, או צורכי מלבוש וכסות הוא; 'כנימוס' – כחוק; לא ידעינן אי חק גט, אי חק מזון וכסות, וכן 'כראוי'
  55. ^ לשון 'ושִלחה מביתו' (דברים כד) נקט האי גברא
  56. ^ לשון 'אגרת שבוקין'
  57. ^ לשון תרוכין: גירושין
  58. ^ גירסת רש"י הפוכה: רבי נתן אומר: פיטרוה דבריו קיימין: לשון גט פטורין; כך שמעתי; ולי נראה הפוך: פַטרוה - שעל כרחך בלשון צואה הוא, כמו שַלחוה וכמו דַברו שַברו - הוא לשון גט פטורין, שהוא דגש; פיטרוה - שבלשון צוואה הוא רפי, כמו אִמרו שִלחו מכם (בראשית מב) שִמעו מלכים (שופטים ה) - אף 'פיטרוה' הוא לשון פטור וחובה, דאי לשון פטורין - היה לו להדגיש 'פטרוה'
  59. ^ שבא מבבל, כדאמרינן בבבא בתרא (קלא,א): והעזתי פני בנתן הבבלי
  60. ^ שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה - לשון גט פטורין הוא, שהדגיש וסיפר בלשון ארמי; וכי אמר פיטרוה - סיפר בלשון עברי, ואמר לשון פטור וחובה
  61. ^ וכל סיפורו לשון עברי
  62. ^ בין פטרוה ובין פיטרוה, ולאו לגט פיטורין איכוון; דפיטורין לשון ארמי, הוא תרגום של שילוח
  63. ^ מי אמרינן לישנא דקרא נקט: 'ויצאה מביתו' (דברים כד)? או דילמא לאו לישנא דקרא הוא, דלא כתיב 'והוציאה מביתו' אלא 'ויצאה' - היא מעצמה
  64. ^ לשון איגרת שיבוקין הוא? או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט - לאו לישנא דגיטא הוא
  65. ^ לשון מותרת לכל אדם הוא? או לשון התרת נדרים או התרת חגורה
  66. ^ מתניתא חדא מהני בעיין:
  67. ^ ליהרג למלכות
  68. ^ אף על פי שלא אמר "תנו"
  69. ^ דאגב פחדיה טריד ולא פריש
  70. ^ לים
  71. ^ למדברות
  72. ^ חולה
  73. ^ מיין שיש לי