לדלג לתוכן

ביאור:בבלי גיטין דף יט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כדאי הוא רבי שמעון [1] לסמוך עליו בשעת הדחק [2].

והאמר ריש לקיש: 'לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים לא'?

בההיא - כרבי יוחנן סבירא ליה [3].

והאמר רבי יוחנן 'שנים משום עדים וכולן משום תנאי' [4]?

בההיא - כריש לקיש סבירא ליה.

משנה:

בכל כותבים: בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימא.

אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים.

על הכל כותבין: על העלה [5] של זית, ועל הקרן של פרה - ונותן לה את הפרה [6], על יד של עבד - ונותן לה את העבד.

רבי יוסי הגלילי אומר: אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים.

גמרא:

'דיו'? – דיותא;

'סם'? - סמא [7];

'סיקרא'? - אמר רבה בר בר חנה: 'סקרתא' שמה [8].

'קומוס'? - קומא [9];

'קנקנתום'? - אמר רבה בר [בר חנה אמר] שמואל: חרתא דאושכפי [10] [משחת נעלים].

'ובכל דבר שהוא מתקיים וכו' - לאתויי מאי?

לאתויי הא: דתני רבי חנינא: כתבו במי טריא [11] ואפצא [12] – כשר.

תני רבי חייא: כתבו באבר [13], בשחור [14], ובשיחור [15] – כשר.

איתמר: המעביר דיו על גבי סיקרא [16] בשבת: רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: חייב שתים: אחת משום כותב ואחת משום מוחק [17];

דיו על גבי דיו, סיקרא על גבי סיקרא – פטור [18];

סיקרא על גבי דיו: אמרי לה חייב ואמרי לה פטור:

אמרי לה 'חייב' - מוחק הוא [19]; אמרי לה 'פטור' - מקלקל הוא [20].

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום - מהו שיכתבו להם בסיקרא, ויחתמו; כתב עליון = כתב? או אינו כתב?

אמר ליה: אינו כתב.

אמר ליה: והלא לימדתנו רבינו: 'כתב עליון - כתב לענין שבת' [21]?

אמר ליה: וכי מפני שאנו מדמין [22] - נעשה מעשה [23]?

איתמר: עדים שאין יודעים לחתום: רב אמר: מקרעין [24] להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; ושמואל אמר: באבר [25].

'באבר' סלקא דעתך? והתני רבי חייא: כתבו באבר, בשחור, ובשיחור – כשר [26]?

לא קשיא: הא [שמואל] באברא, הא [רבי חייא] במיא דאברא [27].

רבי אבהו אמר: במי מילין [28].

והתני רבי חנינא: כתבו במי טריא ואפצא – כשר?

לא קשיא: הא [דברי רבי חנינא] דאפיץ [29], שאין מי מילין על גבי מי מילין [30], הא [31] דלא אפיץ [32].

רב פפא אמר: [33] ברוק; וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה [34]: ברוק; והני מילי בגיטין [35], אבל בשטרות לא [36]!

דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות - ונגדיה רב כהנא.


עמוד ב

תניא כוותיה דרב [37]: עדים שאין יודעין לחתום - 'מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות: אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין.

'קרייה'? מאן דכר שמה?

חסורי מיחסרא והכי קתני: עדים שאין יודעין לקרות - קורין לפניהם וחותמים, ושאין יודעין לחתום כו' [מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו]; אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות: אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין.

אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? שלא יהו בנות ישראל עגונות.

אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה.

ואלא כמאן?

כרבנן [38].

והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא!?

תרגמא [39] אקריאה [40].

רב יהודה [41] מיצטער [42], קרי וחתים [43].

אמר ליה עולא: לא צריכת, דהא רבי אלעזר, מרא דארץ ישראל [44] - קרו קמיה וחתים! ורב נחמן קרו קמיה ספרי דייני וחתים! ודווקא רב נחמן וספרי דייני דאית להו אימתא [45], אבל רב נחמן וספרי אחריני, ספרי דייני ואיניש אחרינא – לא.

רב פפא - כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים [46] - מקרי להו לשני כותים, זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי [47].

אמר רב אשי: אמר לי רב הונא בר נתן: הכי אמר אמימר: 'האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל [48] - מגבינן ביה ממשעבדי' - והא לא ידעי למיקרי?

בדידעי.

והא בעינן 'כתב שאינו יכול להזדייף' – וליכא?

בדאפיצן.

והא בעינן 'צריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה' – וליכא?

בדמהדר.

ואלא מאי קא משמע לן?

דכל לשון כשר.

תנינא: גט שכתבוֹ [49] עברית ועדיו יונית, יונית ועדיו עברית – כשר!?

אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי בגיטין [50], אבל בשאר שטרות לא - קא משמע לן.

אמר שמואל: 'נתן לה נייר [51] חלק ואמר לה: "הרי זה גיטיך" – מגורשת: חיישינן שמא במי מילין כתבו [52].

מיתיבי: '"הרי זה גיטך" ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, וחזר ואמר "שטר פסים הוא" [53], "שטר אמנה הוא" [54] – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה [55]'; טעמא דאיכא כתב, הא ליכא כתב – לא [56]!?

כי קאמר שמואל [57] - [58] דבדקינן ליה [59] במיא דנרא [60]: אי פליט – פליט, ואי לא פליט - לאו כלום הוא.

וכי פליט - מאי הוי? השתא הוא דפליט [61]!?

שמואל נמי 'חיישינן' קאמר [62].

אמר רבינא: אמר לי אמימר: הכי אמר מרימר משמיה דרב דימי: הני בי תרי [63] דיהיב גיטא קמייהו - צריכי למיקרייה.

מיתיבי: "הרי זה גיטך" ונטלתו וזרקתו לים, או לאור, או לכל דבר האבד, וחזר ואמר "שטר פסים הוא", "שטר אמנה הוא" – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה ואי אמרת צריכי למיקרייה - בתר דקריוה מי מצי אמר לה הכי?

לא, צריכא דבתר דקריוה - עייליה לבי ידיה [64], ואפקיה; מהו דתימא חלופי חלפיה? - קא משמע לן.

ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני [לבין חביות] אשתכח מזוזתא [וכאשר חפשו את הגט מצאו מזוזה]. אמר רב נחמן מזוזתא ביני דני לא שכיחא [65].

והני מילי דאשתכח חדא, אבל תרתי תלת [66] - [67]מדהא הואי - הא [68] נמי [69] הואי [70], [71] וגיטא - אימור עכברים שקלוה.

ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ספר תורה, יהיב לה לדביתהו ואמר לה: "הא גיטך"!

אמר רב יוסף: למאי ליחוש לה? אי משום מי מילין [72] - אין מי מילין על גבי מי מילין [73];

הערות

[עריכה]
  1. ^ דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר
  2. ^ שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה
  3. ^ לרבי יהושע בן לוי
  4. ^ ואין כאן הקדמה, דתנאי נינהו, ואפילו לרבנן כשר
  5. ^ תלושה
  6. ^ בגמרא מפרש טעמא
  7. ^ אורפימנ"ט
  8. ^ צבע אדום שקורין מיניא"ו
  9. ^ שרף האילן
  10. ^ אדרמינ"ט
  11. ^ מי טריא – מי גשמים - לשון מורי;
  12. ^ 'מי טריא [ואפצא]’: מים ששורים בו פרי, שהוא כעין עפצים - גל"ש בלע"ז
  13. ^ ששף העופרת במים ומשחירים
  14. ^ פחמין
  15. ^ חרתא דאושכפי
  16. ^ שתי אותיות של סיקרא והעביר עליהם דיו בשבת
  17. ^ מוחק על מנת לכתוב שתי אותיות בשבת – חייב; וזה מוחק התחתונות - סיקרא - וכתב העליונות: דיו
  18. ^ שהרי הוא בתחילה: לא כתב ולא מחק
  19. ^ ולא כותב, שמתחילה היה כתוב הגון מעתה
  20. ^ והוה ליה כמוחק על מנת שלא לכתוב; ולמאן דמיחייב - לא הוה מקלקל כל כך, שהרי כתבו ניכר
  21. ^ דהא אמרת לעיל חייב שתים
  22. ^ 'מדמין': שושפצי"ר, כמו 'כמדומים': שאנו אומדים וסבורים, ואומדין מאומד לבנו להחמיר
  23. ^ להקל אפילו לענין שבת - אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה
  24. ^ מסרטין
  25. ^ לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחירו - אינו כתב
  26. ^ וכיון דכתב גמור הוא - הוה ליה כדיו על גבי סיקרא, דקאסרינן לעיל
  27. ^ מים ששרה בהן שחיקת אבר
  28. ^ מים ששרה בהן עפצים שחוקים
  29. ^ הקלפים מעובדים בעפצים - רושמין עליהן את העדים במי מילין, דלא הוי כתב
  30. ^ שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר, הלכך אין מי מילין על גבי מילין
  31. ^ ומתניתין
  32. ^ בדלא אפיצן
  33. ^ רושמין להם
  34. ^ ספסר של שוורים
  35. ^ משום עיגונא, כדלקמן, דלא משכחינא סהדי בקיאי, ובתוך כך יפרש זה לים או ימות, ותיזקק ליבם
  36. ^ יחזיר אחר העדים בקיאים לחתום
  37. ^ דאמר מקרעין להן נייר
  38. ^ דמכשירי לכולהו
  39. ^ להא דרב גמדא
  40. ^ שאם יודעין לחתום אף על פי שאין יודעין לקרות - שפיר דמי, וקרו קמייהו אחריני, כרבנן; ודרב כהנא - בשאין יודעין לחתום, וגבי חתימה אמרן לדרב כהנא לעיל
  41. ^ זקן היה, ועיניו כהות, וכשהיה צריך לחתום בעד או בדיין
  42. ^ בקריאת שטר
  43. ^ וקורהו וחותם
  44. ^ בקי מכל חביריו; ובמסכת נדה מפרש אמאי קרי ליה 'מרא דארעא דישראל' בפרק שני (דף כ,ב)
  45. ^ רב נחמן - דיין היה, ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה, כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד ב) וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי
  46. ^ וחותמיהם עובדי כוכבים, דאכשרנא להו (לעיל י,ב)
  47. ^ והא דאמרינן בפרק קמא: מבני חורי ולא ממשעבדי? [שם] בנעשה בהדיוט, דלית ליה קלא
  48. ^ וישראל עשאוהו, אלא שכתבוהו לשון פרסי
  49. ^ כתב שלו
  50. ^ משום תקנת עגונות
  51. ^ סתם נייר - של עשבים הוא, ולא קלף מעובד עפצים, דאי עפיץ - הא אמרן 'אין מי מילין על גבי מי מילין'
  52. ^ ונבלעו, ואמרן לעיל: כתבו במי טריא ואפצא - כשר
  53. ^ 'שטר פיוסים': שאומר לחבירו אוהבו ומאמינו שיכתוב לו על עצמו שטר חוב כדי שיראה עשיר
  54. ^ שכתב ללות ולא לוה, והאמינו לוה למלוה שלא יתבענו אלא אם כן ילונו, ומסר לו את השטר
  55. ^ משום אשתו
  56. ^ דאי בנייר חלק נמי אמרינן 'מגורשת' - מכדי תנא אתא לאשמועינן דאף על גב דלא אקרינא אי גיטא הוי אי לא - כיון דאמר לה 'גיטא הוא' - לא הדר ביה תו, ומחזקינן דגיטא הוא; ואי בנייר חלק נמי סבירא ליה הכי - לאשמועינן רבותא יתירתא דנייר חלק
  57. ^ נמי שמגורשת
  58. ^ לא בסתמא אלא
  59. ^ לנייר
  60. ^ צבע שקורין פוייל"י, ומעבירים מי הצבע עליו, ופולט אותיות שבלע, ונראות
  61. ^ וכשהיו בלועות לא היה כתב
  62. ^ שמא לא נבלעו יפה, ואם מת - אסורה לכהן, וחולצת ולא מתייבמת דספק גרושה היא
  63. ^ עדי מסירה
  64. ^ תחת כנפיו
  65. ^ וזו היא שזרק, זה ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד
  66. ^ ואנו ראינו שזה לא זרק אלא כתב אחד
  67. ^ על כרחך חדא הויא התם מעיקרא, ו
  68. ^ חברתה
  69. ^ אמרינן
  70. ^ התם
  71. ^ וזה - גט זרק,
  72. ^ שמא כתב לה גט מבחוץ ואינו ניכר
  73. ^ וכל גוילים של ספרי תורה שלהם עבודים בעפצים