ביאור:בבלי גיטין דף יט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כדאי הוא רבי שמעון [1] לסמוך עליו בשעת הדחק [2].
והאמר ריש לקיש: 'לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים לא'?
בההיא - כרבי יוחנן סבירא ליה [3].
והאמר רבי יוחנן 'שנים משום עדים וכולן משום תנאי' [4]?
בההיא - כריש לקיש סבירא ליה.
משנה:
בכל כותבים: בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימא.
אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים.
על הכל כותבין: על העלה [5] של זית, ועל הקרן של פרה - ונותן לה את הפרה [6], על יד של עבד - ונותן לה את העבד.
רבי יוסי הגלילי אומר: אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים.
גמרא:
'דיו'? – דיותא;
'סם'? - סמא [7];
'סיקרא'? - אמר רבה בר בר חנה: 'סקרתא' שמה [8].
'קומוס'? - קומא [9];
'קנקנתום'? - אמר רבה בר [בר חנה אמר] שמואל: חרתא דאושכפי [10] [משחת נעלים].
'ובכל דבר שהוא מתקיים וכו' - לאתויי מאי?
לאתויי הא: דתני רבי חנינא: כתבו במי טריא [11] ואפצא [12] – כשר.
תני רבי חייא: כתבו באבר [13], בשחור [14], ובשיחור [15] – כשר.
איתמר: המעביר דיו על גבי סיקרא [16] בשבת: רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: חייב שתים: אחת משום כותב ואחת משום מוחק [17];
דיו על גבי דיו, סיקרא על גבי סיקרא – פטור [18];
סיקרא על גבי דיו: אמרי לה חייב ואמרי לה פטור:
אמרי לה 'חייב' - מוחק הוא [19]; אמרי לה 'פטור' - מקלקל הוא [20].
בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום - מהו שיכתבו להם בסיקרא, ויחתמו; כתב עליון = כתב? או אינו כתב?
אמר ליה: אינו כתב.
אמר ליה: והלא לימדתנו רבינו: 'כתב עליון - כתב לענין שבת' [21]?
אמר ליה: וכי מפני שאנו מדמין [22] - נעשה מעשה [23]?
איתמר: עדים שאין יודעים לחתום: רב אמר: מקרעין [24] להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; ושמואל אמר: באבר [25].
'באבר' סלקא דעתך? והתני רבי חייא: כתבו באבר, בשחור, ובשיחור – כשר [26]?
לא קשיא: הא [שמואל] באברא, הא [רבי חייא] במיא דאברא [27].
רבי אבהו אמר: במי מילין [28].
והתני רבי חנינא: כתבו במי טריא ואפצא – כשר?
לא קשיא: הא [דברי רבי חנינא] דאפיץ [29], שאין מי מילין על גבי מי מילין [30], הא [31] דלא אפיץ [32].
רב פפא אמר: [33] ברוק; וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה [34]: ברוק; והני מילי בגיטין [35], אבל בשטרות לא [36]!
דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות - ונגדיה רב כהנא.
תניא כוותיה דרב [37]: עדים שאין יודעין לחתום - 'מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות: אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין.
'קרייה'? מאן דכר שמה?
חסורי מיחסרא והכי קתני: עדים שאין יודעין לקרות - קורין לפניהם וחותמים, ושאין יודעין לחתום כו' [מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו]; אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות: אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין.
אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? שלא יהו בנות ישראל עגונות.
אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה.
ואלא כמאן?
כרבנן [38].
והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא!?
רב יהודה [41] מיצטער [42], קרי וחתים [43].
אמר ליה עולא: לא צריכת, דהא רבי אלעזר, מרא דארץ ישראל [44] - קרו קמיה וחתים! ורב נחמן קרו קמיה ספרי דייני וחתים! ודווקא רב נחמן וספרי דייני דאית להו אימתא [45], אבל רב נחמן וספרי אחריני, ספרי דייני ואיניש אחרינא – לא.
רב פפא - כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים [46] - מקרי להו לשני כותים, זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי [47].
אמר רב אשי: אמר לי רב הונא בר נתן: הכי אמר אמימר: 'האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל [48] - מגבינן ביה ממשעבדי' - והא לא ידעי למיקרי?
בדידעי.
והא בעינן 'כתב שאינו יכול להזדייף' – וליכא?
בדאפיצן.
והא בעינן 'צריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה' – וליכא?
בדמהדר.
ואלא מאי קא משמע לן?
דכל לשון כשר.
תנינא: גט שכתבוֹ [49] עברית ועדיו יונית, יונית ועדיו עברית – כשר!?
אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי בגיטין [50], אבל בשאר שטרות לא - קא משמע לן.
אמר שמואל: 'נתן לה נייר [51] חלק ואמר לה: "הרי זה גיטיך" – מגורשת: חיישינן שמא במי מילין כתבו [52].
מיתיבי: '"הרי זה גיטך" ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, וחזר ואמר "שטר פסים הוא" [53], "שטר אמנה הוא" [54] – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה [55]'; טעמא דאיכא כתב, הא ליכא כתב – לא [56]!?
כי קאמר שמואל [57] - [58] דבדקינן ליה [59] במיא דנרא [60]: אי פליט – פליט, ואי לא פליט - לאו כלום הוא.
וכי פליט - מאי הוי? השתא הוא דפליט [61]!?
שמואל נמי 'חיישינן' קאמר [62].
אמר רבינא: אמר לי אמימר: הכי אמר מרימר משמיה דרב דימי: הני בי תרי [63] דיהיב גיטא קמייהו - צריכי למיקרייה.
מיתיבי: "הרי זה גיטך" ונטלתו וזרקתו לים, או לאור, או לכל דבר האבד, וחזר ואמר "שטר פסים הוא", "שטר אמנה הוא" – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה ואי אמרת צריכי למיקרייה - בתר דקריוה מי מצי אמר לה הכי?
לא, צריכא דבתר דקריוה - עייליה לבי ידיה [64], ואפקיה; מהו דתימא חלופי חלפיה? - קא משמע לן.
ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני [לבין חביות] אשתכח מזוזתא [וכאשר חפשו את הגט מצאו מזוזה]. אמר רב נחמן מזוזתא ביני דני לא שכיחא [65].
והני מילי דאשתכח חדא, אבל תרתי תלת [66] - [67]מדהא הואי - הא [68] נמי [69] הואי [70], [71] וגיטא - אימור עכברים שקלוה.
ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ספר תורה, יהיב לה לדביתהו ואמר לה: "הא גיטך"!
אמר רב יוסף: למאי ליחוש לה? אי משום מי מילין [72] - אין מי מילין על גבי מי מילין [73];
הערות
[עריכה]- ^ דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר
- ^ שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה
- ^ לרבי יהושע בן לוי
- ^ ואין כאן הקדמה, דתנאי נינהו, ואפילו לרבנן כשר
- ^ תלושה
- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ אורפימנ"ט
- ^ צבע אדום שקורין מיניא"ו
- ^ שרף האילן
- ^ אדרמינ"ט
- ^ מי טריא – מי גשמים - לשון מורי;
- ^ 'מי טריא [ואפצא]’: מים ששורים בו פרי, שהוא כעין עפצים - גל"ש בלע"ז
- ^ ששף העופרת במים ומשחירים
- ^ פחמין
- ^ חרתא דאושכפי
- ^ שתי אותיות של סיקרא והעביר עליהם דיו בשבת
- ^ מוחק על מנת לכתוב שתי אותיות בשבת – חייב; וזה מוחק התחתונות - סיקרא - וכתב העליונות: דיו
- ^ שהרי הוא בתחילה: לא כתב ולא מחק
- ^ ולא כותב, שמתחילה היה כתוב הגון מעתה
- ^ והוה ליה כמוחק על מנת שלא לכתוב; ולמאן דמיחייב - לא הוה מקלקל כל כך, שהרי כתבו ניכר
- ^ דהא אמרת לעיל חייב שתים
- ^ 'מדמין': שושפצי"ר, כמו 'כמדומים': שאנו אומדים וסבורים, ואומדין מאומד לבנו להחמיר
- ^ להקל אפילו לענין שבת - אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה
- ^ מסרטין
- ^ לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחירו - אינו כתב
- ^ וכיון דכתב גמור הוא - הוה ליה כדיו על גבי סיקרא, דקאסרינן לעיל
- ^ מים ששרה בהן שחיקת אבר
- ^ מים ששרה בהן עפצים שחוקים
- ^ הקלפים מעובדים בעפצים - רושמין עליהן את העדים במי מילין, דלא הוי כתב
- ^ שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר, הלכך אין מי מילין על גבי מילין
- ^ ומתניתין
- ^ בדלא אפיצן
- ^ רושמין להם
- ^ ספסר של שוורים
- ^ משום עיגונא, כדלקמן, דלא משכחינא סהדי בקיאי, ובתוך כך יפרש זה לים או ימות, ותיזקק ליבם
- ^ יחזיר אחר העדים בקיאים לחתום
- ^ דאמר מקרעין להן נייר
- ^ דמכשירי לכולהו
- ^ להא דרב גמדא
- ^ שאם יודעין לחתום אף על פי שאין יודעין לקרות - שפיר דמי, וקרו קמייהו אחריני, כרבנן; ודרב כהנא - בשאין יודעין לחתום, וגבי חתימה אמרן לדרב כהנא לעיל
- ^ זקן היה, ועיניו כהות, וכשהיה צריך לחתום בעד או בדיין
- ^ בקריאת שטר
- ^ וקורהו וחותם
- ^ בקי מכל חביריו; ובמסכת נדה מפרש אמאי קרי ליה 'מרא דארעא דישראל' בפרק שני (דף כ,ב)
- ^ רב נחמן - דיין היה, ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה, כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכד ב) וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי
- ^ וחותמיהם עובדי כוכבים, דאכשרנא להו (לעיל י,ב)
- ^ והא דאמרינן בפרק קמא: מבני חורי ולא ממשעבדי? [שם] בנעשה בהדיוט, דלית ליה קלא
- ^ וישראל עשאוהו, אלא שכתבוהו לשון פרסי
- ^ כתב שלו
- ^ משום תקנת עגונות
- ^ סתם נייר - של עשבים הוא, ולא קלף מעובד עפצים, דאי עפיץ - הא אמרן 'אין מי מילין על גבי מי מילין'
- ^ ונבלעו, ואמרן לעיל: כתבו במי טריא ואפצא - כשר
- ^ 'שטר פיוסים': שאומר לחבירו אוהבו ומאמינו שיכתוב לו על עצמו שטר חוב כדי שיראה עשיר
- ^ שכתב ללות ולא לוה, והאמינו לוה למלוה שלא יתבענו אלא אם כן ילונו, ומסר לו את השטר
- ^ משום אשתו
- ^ דאי בנייר חלק נמי אמרינן 'מגורשת' - מכדי תנא אתא לאשמועינן דאף על גב דלא אקרינא אי גיטא הוי אי לא - כיון דאמר לה 'גיטא הוא' - לא הדר ביה תו, ומחזקינן דגיטא הוא; ואי בנייר חלק נמי סבירא ליה הכי - לאשמועינן רבותא יתירתא דנייר חלק
- ^ נמי שמגורשת
- ^ לא בסתמא אלא
- ^ לנייר
- ^ צבע שקורין פוייל"י, ומעבירים מי הצבע עליו, ופולט אותיות שבלע, ונראות
- ^ וכשהיו בלועות לא היה כתב
- ^ שמא לא נבלעו יפה, ואם מת - אסורה לכהן, וחולצת ולא מתייבמת דספק גרושה היא
- ^ עדי מסירה
- ^ תחת כנפיו
- ^ וזו היא שזרק, זה ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד
- ^ ואנו ראינו שזה לא זרק אלא כתב אחד
- ^ על כרחך חדא הויא התם מעיקרא, ו
- ^ חברתה
- ^ אמרינן
- ^ התם
- ^ וזה - גט זרק,
- ^ שמא כתב לה גט מבחוץ ואינו ניכר
- ^ וכל גוילים של ספרי תורה שלהם עבודים בעפצים