ביאור:בבלי גיטין דף ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כי משוו ב"ד שליח - בפניו [1] או שלא בפניו [2]?

הדר פשטה: בין בפניו בין שלא בפניו.

שלחו מתם: בין בפניו בין שלא בפניו.

ההוא דאמר "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא!", אתא ופסקיה מברא [3], אמר להו "חזו דאתאי!" "חזו דאתאי!" אמר שמואל: לא שמיה מתיא [4].

ההוא דאמר להו "אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין - ליהוי גיטא [5]"!, אזל פייסה [6]- ולא איפייסא. אמר רב יוסף: מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא [7]!

איכא דאמרי אמר רב יוסף: מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה [8]? הא פייסה [9] ולא איפייסא [10]'!

הא [11] - כמאן דאמר 'יש אונס בגיטין', הא כמאן דאמר 'אין אונס בגיטין'.

משנה:

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני, להיות מפריש עליהן מחלקן [12] - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי, או העשיר הֶעָני.

מתו - [13] צריך ליטול רשות מן היורשים [14].

אם הלוון בפני בית דין - אינו צריך ליטול רשות מן היורשין [15].

גמרא:

ואף על גב דלא אתו לידיה [16]?

אמר רב: במכרי כהונה ולויה [17];

ושמואל אמר: במזכה להם על ידי אחרים [18].

עולא אמר: הא מני? רבי יוסי היא, דאמר 'עשו את שאינו זוכה כזוכה' [19].

כולהו כרב לא אמרי – ב'מכרי' לא קתני;

כשמואל לא קאמרי – ב'מזכה' לא קתני;

כעולא נמי לא אמרי - כיחידאה לא מוקמינן.

תנו רבנן: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ופוסק עמהן כשער הזול [20], ואין בו משום רבית [21], ואין שביעית משמטתו, ואם בא לחזור [22] - אינו חוזר; נתייאשו הבעלים [23] - אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד [24].

אמר מר: 'פוסק עמהם כשער הזול' – פשיטא [25]?

הא קא משמע לן: אף על פי שלא פסק - כמי שפסק דמי [26];

'ואין בו משום רבית' - מאי טעמא?

כיון דכי לית ליה [27] - לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי אין בו משום רבית;

'ואין שביעית משמטתו' - דלא קרינא ביה (דברים טו ב) [וזה דבר השמטה: שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו] לא יגוש [את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה’] [28];

'ואם בא לחזור אינו חוזר' - אמר רב פפא: לא שנו אלא בעל הבית [29] בכהן [30], אבל כהן בבעל הבית אם בא לחזור – חוזר, דתנן [בבא מציעא פ"ד,מ"ב]: נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו [31].

'נתייאשו הבעלים - אין מפריש עליהן, לפי שאין מפרישין על האבוד' – פשיטא!

לא, צריכא דאקון [32]: מהו דתימא אקנתא [33] מילתא היא [34] - קא משמע לן.

תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בבית דין, ומתו - מפריש עליהן בחזקת אותו השבט [35]; ואת העני בבית דין ומת - מפריש עליו בחזקת עניי ישראל [36].

רבי אחי אומר: בחזקת עניי עולם;

מאי בינייהו?


עמוד ב

איכא בינייהו עניי כותיים [37].

[המשך דבר רבי אליעזר בן יעקב:] העשיר העני - אין מפריש עליו, וזכה הלה במה שבידו [38]'

ורבנן - מאי שנא למיתה דעבוד תקנתא [39] ומאי שנא לעשירות דלא עבוד תקנתא [40]?

מיתה שכיחא, עשירות לא שכיחא [41].

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי "חברך מית – אֲשֵר [42]; איתעשר - לא תאשר [43].

מת - צריך ליטול רשות וכו' [מן היורשין]:

תניא: רבי אומר: יורשין שירשו.

ומי איכא יורשין דלא ירתי?

אלא אמר רבי יוחנן: שירשו קרקע [44], ולא שירשו כספים.

אמר רבי יונתן: הניח מלא מחט [45] - גובה מלא מחט [46]; מלא קרדום [47] - גובה מלא קרדום;

ורבי יוחנן אמר: אפילו הניח מלא מחט - גובה מלא קרדום [48], וכמעשה דקטינא דאביי [49].

תנו רבנן [50]: 'ישראל שאמר ללוי "מעשר יש לך בידי [51]" - אין חוששין [52] לתרומת מעשר שבו; "כור מעשר יש לך בידי" - חוששין לתרומת מעשר שבו'

מאי קאמר?

אמר אביי: הכי קאמר: ישראל שאמר ללוי "מעשר יש לך בידי [53] והילך דמיו: [54] - אין חוששין שמא [55] עשאו [56] תרומת מעשר על מקום אחר [57]; [58] "כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו" [59] - [60] חוששין שמא [61] עשאו [62] תרומת מעשר על מקום אחר [63].

אטו ברשיעי עסקינן? דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר?

אלא אמר רב משרשיא בריה דרב אידי: הכי קאמר: ישראל שאמר לבן לוי: "מעשר לאביך בידי [64], הילך דמיו" - אין חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר; "כור מעשר לאביך בידי והילך דמיו" - חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר

וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף [65].

אלא אמר רב אשי: הכי קאמר: בן ישראל שאמר ללוי "כך אמר לי אבא [66]: "מעשר לך בידי" או "מעשר לאביך בידי" - חוששין לתרומת מעשר שבו [67] - [68] כיון דלא קיץ [69] לא הוה מתקן ליה בעל הבית; "כור מעשר לך בידי" או "כור מעשר לאביך בידי" - אין חוששין לתרומת מעשר שבו: כיון דקיץ - תקוני תקניה בעל הבית [70].

וכי יש לו רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר [71]?

אין! אבא אלעזר בן גמלא היא, דתניא: אבא אלעזר בן גמלא אומר: (במדבר יח כז) ונחשב לכם תרומתכם [כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב] -

הערות[עריכה]

  1. ^ מי בעי בפניו דשליח קמא
  2. ^ או אפילו שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו
  3. ^ מעבר המים שלא מצא את המעבורת
  4. ^ דלא מטי עד הכא, ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר "אניסנא"; אי נמי יש אונס בגיטין - הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות, דהאי - אונסא דשכיח הוא, ואיבעי ליה לאתנויי
  5. ^ מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה
  6. ^ בדברים, והרבה עליה ריעים, ולא נתרצתה להשלים אתו
  7. ^ וכיון שלא עשה כן - נמצא שלא פייסה, ואע"פ שאין לו - לא אמרינן אניס, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט - והוי גיטא
  8. ^ והרי אין לו, ואנוס הוא
  9. ^ במה שבידו לעשות
  10. ^ ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין
  11. ^ פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא
  12. ^ המלוה הזה, כשיפריש תרומותיו - ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן, וכן המעשר ראשון בשביל לוי, ומעשר עני בשביל עני; והמעשרות יעכב ויאכל, אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן - שהן מותרין לזרים - מכיון שאין כאן גזל מתנות, שכבר נתן דמיהם לכהן זה, ובשעת ההלואה פסק להם דמים
  13. ^ מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע
  14. ^ יטול מהם רשות: אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם - יעכבם ממעשרות עצמו
  15. ^ דיש כח לבית דין להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה, לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה
  16. ^ בתמיה: אף על פי שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתניתין דיפריש עליהן, וכיון דלא מטו לידיה - מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו? והיאך יצא ידי נתינה
  17. ^ כמו 'איש מאת מכרו' (מ"ב יב): שהם מכיריו ואוהביו, דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה; הלכך - כיון דמלתא דפשיטא היא, דלדידהו יהיב להו - אסחי להו שאר כהני דעתייהו, והוה כמאן דמטו לידייהו דהני
  18. ^ כשהוא מפריש - מוסרו למעשרות ביד אוהבו, ואומר: 'זכי במעשר זה לפלוני לוי', והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו
  19. ^ במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן: לרבי יוסי ב'הניזקין' (לקמן נט,ב): עני המנקף בראש הזית, ומצודות חיות ועופות, ומציאת חרש, ובבכורות (יח,ב): כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות; ובגמרא ד'שנים אוחזין' (בבא מציעא יב ב) 'השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו', דאף על פי שאין זכיה לקטן - עשאוהו כזוכה, ובכולן יש לומר מפני תקנה עשו
  20. ^ שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות - אקבלם באותו השער של שעת הפרשה
  21. ^ בשאר פוסקין בעינן 'עד שיצא השער', וכאן פוסק בשעת הלואה "בכך וכך" - אף על פי שלא יצא השער
  22. ^ לקמן מפרש
  23. ^ כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו, ועל מנת לקבלם בשנה זו; וראה שנשתדפו שדותיו, ונתייאש מאותה הלואה, ואמר "ווי לחסרון כיס" ואחר כך חזרו ונתקנו
  24. ^ דיאוש דבר האבד הוא
  25. ^ בכל תנאי נמי: אם בא לפסוק כשער הזול - מי ימחה בידו? גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא באיזהו נשך (בבא מציעא עב ב)
  26. ^ והכי קאמר: הפיסוק שהוא פוסק עמהן - כשער הזול הוא: שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה - יקבלם כשער הזול
  27. ^ כגון אם נשתדפו שדותיו
  28. ^ שאינו יכול לתובעו כלום
  29. ^ אם בא לחזור
  30. ^ אין יכול, שהרי כספו בידו, וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום, דלימא ליה "לא משכתי"
  31. ^ דכיון דעשאוהו כזוכה - יכול לטעון "לא משכת ממני פירות"
  32. ^ בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה
  33. ^ דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים
  34. ^ ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא
  35. ^ שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם, וכל לויים זוכין במעשרות; לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה
  36. ^ הכא ליכא למימר בחזקת יורשין, שמא יורשים - עשירים הם! אבל בחזקת שאר עניים יפריש, ויעכבם, דהואיל ותקנת עניים הוא - ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל, כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו; הלכך: כי גבי משאר עניים - לאו גוזל את העניים הוא
  37. ^ שאם אין עניי ישראל בעיר ויש עניי כותיים - מפריש לצורכם, ויעכבם לעצמו, שאף הם זוכים בהן: דכותיים - גרי אמת הם; ולתנא קמא גרי אריות הם, ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש, בכל מקום שהם
  38. ^ הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו, שהרי הלוהו על מנת שלא ליפרע הימנו
  39. ^ דקאמר 'מפריש עליו בחזקת עניי ישראל'
  40. ^ ובהעשיר קתני 'אין מפרישין עליו'
  41. ^ הלכך לא חשו לה
  42. ^ האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים
  43. ^ לא תאמן
  44. ^ שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן
  45. ^ כלומר הניח קרקע מועט
  46. ^ אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע
  47. ^ כלומר קרקע הרבה
  48. ^ כלומר: כל חובו, לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו
  49. ^ ב'מי שהיה נשוי' בכתובות (צא,ב): דההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי, ושכיב, ושביק קטינא שוי חמשים - אתא בעל חוב טרפוה; אתו יתמי יהבי ליה חמשין וסלקוהו - הדר אתא טרפה כו'
  50. ^ כולה מפרש ואזיל לה
  51. ^ שהפרשתי מתבואתי לצורכך
  52. ^ [גירסת רש"י:] 'אין חושש' ישראל זה
  53. ^ ומוכרהו לי
  54. ^ ונטל זה את דמיו
  55. ^ לאחר שמכרו לוי
  56. ^ לוי זה
  57. ^ על מעשר אחר שהיה לו בביתו; דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו - לא עביד ליה תרומת מעשר
  58. ^ אבל אמר
  59. ^ ונתן לו הדמים
  60. ^ אסור ישראל זה לאכול הימנו, ואפילו הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו:
  61. ^ לאחר שקיבל הדמים
  62. ^ לכולן
  63. ^ על תשעה כורין שיש לו בביתו; [ונעשה מעין] מעשר הטבול לתרומת מעשר; דכיון דלא משך - יכול לחזור הלוי, ואף על פי שהוא ברשותו של ישראל - לא קנו לו מעותיו, דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות? הלכך: כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם
  64. ^ בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי
  65. ^ 'מוקף' – סמוך, כמו 'אין מקיפין שתי חביות (ביצה לב ב); אסור לחבר לומר "תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו", שמא אותה שעה אינה בעין; ואם עשה - עשוי
  66. ^ לפני מותו
  67. ^ הראויה לינטל הימנו, ואף על פי שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן כל פירות טבלים שבידו
  68. ^ הכא איכא למיחש:
  69. ^ דכיון שלא הזכיר בצואתו סכום מדה - שמא לא היה יודע כמה יש
  70. ^ שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת, ואף על פי שאין מוטל עליו
  71. ^ הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת