ביאור:בבלי גיטין דף ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לעולם הוא בן חורין [1], עד שיאמר "כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן' [2].

והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שקילס רבי יוסי את רבי שמעון [3] - הלכה כרבי מאיר [4], דתניא: 'כשנאמרו דברים לפני רבי יוסי - קרא עליו המקרא הזה: (משלי כד כו) שפתים ישק משיב דברים נכוחים [5].

ומי אמר רב נחמן הכי [6]? והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: 'שכיב מרע [7] שכתב כל נכסיו לעבדו, ועמד - חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד: 'חוזר בנכסים' - מתנת שכיב מרע הוא; 'ואינו חוזר בעבד' - שהרי יצא עליו שם בן חורין [8]' [9]!?

אלא אמר רב אשי: התם [10] - [11] היינו טעמא: משום דלאו כרות גיטא הוא [12].

אם יש עליו עוררין [13] - יתקיים בחותמיו [14]:

'ערער' – כמה?: אילימא ערער חד - והאמר רבי יוחנן [15]: 'דברי הכל אין ערער פחות משנים'! ואלא ערער תרי - תרי ותרי נינהו, מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני?

אלא ערער דבעל [16].

משנה:

המביא גט ממדינת הים ואינו יכול [17] לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" - אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו.

אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא; וזו [18] אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים.

גמרא:

מאי 'אינו יכול לומר'? אילימא חרש - חרש בר אתויי גיטא הוא? והתנן [גיטין פ"ב מ"ה, דף כב,ב]: 'הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן [19]'!?

אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן? - כגון שנתנו לה כשהוא פיקח, ולא הספיק לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" עד שנתחרש:

אחד גיטי נשים ואחד שיחרורי עבדים:

תנו רבנן: 'בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים: שוו למוליך ולמביא, וכל גט [20] שיש עליו עד כותי – פסול, חוץ מגיטי נשים [21] ושחרורי עבדים, וכל השטרות


עמוד ב

העולים בערכאות של עובדי כוכבים [22] - אף על פי שחותמיהן [23] עובדי כוכבים – כשירין [24], חוץ מגיטי נשים [25] ושחרורי עבדים [26]; וכדברי רבי מאיר בארבעה: האומר "תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי" - רצה [27] לחזור [28] - בשניהם יחזור, דברי רבי מאיר [29].

בשלמא לרבנן - מנינא [30] למעוטי הא דרבי מאיר, אלא לרבי מאיר - מנינא למעוטי מאי?

למעוטי הא: דתניא: 'עדים שאין יודעים לחתום - מקרעין להם נייר חלק [31], [32] וממלאים את הקרעים דיו;

אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים - בגיטי נשים [33], אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות - אם יודעין לקרות ולחתום – חותמין, ואם לאו - אין חותמין.'

'קרייה' - מאן דכר שמיה?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'עדים שאין יודעין לקרות - קורין לפניהם, וחותמין, ושאין יודעין לחתום - מקרעין להם'.

ותו ליכא? והאיכא [גיטין פ"א מ"ו]: האומר "תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי", ומת - לא יתנו לאחר מיתה [34]; "תנו מנה לפלוני", ומת - יתנו לאחר מיתה [35]!?

כי קתני [36] - מילתא דליתיה בשטרות [37], מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני,

דשלח רבין משמיה דרבי אבהו: הוו יודעין ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו: 'שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני", ומת - אין כותבין ונותנין, שמא לא גמר להקנותו [38] אלא בשטר [39], ואין שטר [40] לאחר מיתה [41].

והאיכא 'לשמה' [42]?

בשלמא לרבה [43] - היינו 'מוליך ומביא', אלא לרבא – קשיא?

ותו: בין לרבה בין לרבא - האיכא 'מחובר' [44]?

כי קתני - פסולא דרבנן, דאורייתא לא קתני! [45]

והא ערכאות של עובדי כוכבים, דפסולא דאורייתא הוא, וקתני 'בעדי מסירה' [46], וכרבי אלעזר, דאמר: עדי מסירה כרתי [47].

והא מדקתני סיפא 'רבי שמעון אומר: אף אלו [48] כשירין [49]', ואמר רבי זירא: ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר, דאמר 'עדי מסירה כרתי' [50] - מכלל דתנא קמא סבר לא [51]!?

הערות[עריכה]

  1. ^ דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי
  2. ^ עד שיאמר סתם: חוץ מדבר מועט, ולא יפרש מה הוא משייר; דהתם אמרינן: ד'אחד מריבוא' דקאמר - היינו עבד, ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מריבוא בנכסים, אע"ג דשוי טפי. ומדקאמר רבי שמעון: 'לעולם הוא בן חורין' - אשמעינן לא שנא היכא דקנה שאר נכסים עמו, כגון שפירש השיור ששייר 'חוץ מקרקע פלוני', דהשתא קנה עצמו ושאר נכסים חוץ מן השיור - ולא שנא היכא דלא קנה שאר נכסים, כגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר, דכתב ליה 'חוץ מבית כור קרקע' - דהשתא לא קנה שום קרקע, דבכל חד וחד איכא למימר 'היינו ההוא דשייר' – אפילו הכי הוא בן חורין, דהוא - לאו קרקע הוא, ולא שייריה; אלמא פלגינן דיבורא, דהא 'כל נכסי' קאמר ליה, ולא קנה אלא את עצמו! ואת נמי - דקאמרת 'עצמו קנה, נכסים לא קנה - כרבי שמעון סבירא לך
  3. ^ כדמפרש ואזיל
  4. ^ דלא יצא לחירות
  5. ^ ראוי הוא לנשק
  6. ^ דלא פלגינן דיבורא
  7. ^ חוזר בכל מתנותיו [בבבא בתרא (קמו,ב)]
  8. ^ ואסור להשתעבד בו
  9. ^ אלמא פלגינן דיבורא
  10. ^ דאמר רב נחמן הלכה כרבי מאיר
  11. ^ טעמא לאו משום דלא פלגינן דיבורא הוא דהא כי נמי הזכיר שם שיור קרקע פלוני, דליכא פלוגתא דדיבורא - קאמר ר"מ דלא יצא לחירות, אלא
  12. ^ דגבי אשה כתיב 'ספר כריתות', (דברים כד א) ושחרורי עבדים גמרי לה לה מאשה, דכתיב 'חופשה לא נתן לה' (ויקרא יט כ) וכתיב 'וכתב לה', ובעינן בהו כריתות; וכיון דאיכא למימר דשייריה, דהא נחת לשיורא, והוא לא הוזכר בתוך המתנה, דלא כתב ליה 'עצמך ונכסי קנויין לך' - לאו כריתות גמור הוא; אבל היכא דלא שייר, כי הכא, הוי כריתות לצאת, ונשתחרר שעה אחת כל זמן שלא חזר, ושוב אינו יכול לחזור, שקדשו השם [שהוא בן חורין]; וגבי מילתיה דרבא - בעבד שהביא גיטו - כרות גיטא הוא, ונהי דנכסים לא קנה, דבעינן קיום; אבל עצמו קנה, דפלגינן דיבורא
  13. ^ לפוסלו
  14. ^ או העדים עצמן יעידו שחתמוהו או עדים אחרים יכירוהו ושוב אין בו פסול דבני ארץ ישראל ודאי בקיאין 'לשמה'
  15. ^ לא איתפרש היכא
  16. ^ הבעל ערער עליו לפוסלו
  17. ^ מפרש בגמרא
  18. ^ לומר "בפני נכתב"
  19. ^ שאין בהם דעת, ואין שליחותן שליחות לגרש
  20. ^ כלומר כל שטר
  21. ^ לקמן בפירקין מפרש טעמא
  22. ^ שנעשו השטרות על ידי בית דין של עובדי כוכבים
  23. ^ חותמין שבתוכו
  24. ^ דדינא דמלכותא דינא, ואף על פי שהנותן והמקבל ישראלים הם
  25. ^ דלאו בני כריתות נינהו, הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין; אבל על הדינין נצטוו בני נח
  26. ^ וכן שיחרורי עבדים: דבכל פסולא דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרינן לה לה
  27. ^ הבעל
  28. ^ קודם שנתנו השליח
  29. ^ דקסבר רבי מאיר: הפסד וחוב הן לאותן שנשלחו להן, ואין חבין לאדם אלא בפניו; כלומר: אין אדם נעשה שליח לאדם להיות נפסד על ידו, אלא אם כן עשאו הוא שליח, דהיינו כבפניו; ורבנן פליגי עליה דרבי מאיר במתניתין, ואמרי: דבשחרור - אינו יכול לחזור משנמסר ליד זה, ואף על פל שלא עשאו העבד שליח, משום דקסברי 'זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות', וזכין לו לאדם שלא בפניו, דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי
  30. ^ דקתני בשלשה
  31. ^ מסרטין ורושמין בסכין על הנייר את שמות העדים
  32. ^ ובאין העדים
  33. ^ משום תקנת עגונות: שמא ירצה זה המגרש לפרש בים, או מסוכן שרוצה שלא תזקק ליבם
  34. ^ ואפילו רבנן, דאמרי 'שיחרורי עבדים זכות הוא, וזכין לאדם שלא בפניו' - נהי דלהכי זכה ביה, דלא מצי למיהדר, מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה - לא הוי משוחרר, וכיון דמית קדים - תו לא הוי שיחרוריה שחרור, דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליה רשות יורשין
  35. ^ דברי שכיב מרע - ככתובין וכמסורין דמו, דתקון רבנן שמא תטרף דעתו עליו בחליו אם לא היה מובטח שיקיימו דבריו
  36. ^ בהנך ארבעה דברים
  37. ^ בשאר שטרות, והא מילתא איתא בשאר שטרות: שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר (מיתה), ומת - לא יתן לאחר מיתה, דהא לא אקני ליה ארעא עד דלימטיא שטרא לידיה, וההיא שעתא פקע ליה רשותיה
  38. ^ על פי צוואתו בתקנה דתקון רבנן לשכיב מרע
  39. ^ לכי מטא שטרא לידיה ליקנינהו בשטרא
  40. ^ מקנה
  41. ^ דהא פקעה ליה רשותיה דנותן
  42. ^ דשוו גיטי נשים ושחרורי עבדים
  43. ^ דאמר תקנתא דמוליך ומביא לפי שאין בקיאין 'לשמה' היא
  44. ^ דפסול בתרוייהו, דכתיב (דברים כד א) 'וכתב... ונתן' - מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר קציצה; ושחרור - גמר 'לה' 'לה'
  45. ^ 'מוליך ומביא' - רבנן הוא דאצרכוהו למימר "בפני נכתב"; עד כותי פסול מדרבנן בשאר שטרות, דאחזקינהו סתמייהו לפסולא; 'ערכאות' - לקמיה פריך 'והא ערכאות פסולא דאורייתא' - שאין עדותן כשר, לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין, ורחמנא אמר 'וכתב... ונתן' - מי שישנו בכלל נתינה ישנו בכלל כתיבה, והכי מפרש בפרק שני (לקמן כג,ב).
  46. ^ מתניתין, דמכשיר בשאר שטרות, ופסל בהני - כגון דאיכא עדי מסירה
  47. ^ ואין צריך לחתום בגט, וכי כתב קרא 'וכתב' - אכתיבת הגט כתיב, ולא אחתימת ידי עדים; ומתניתין - בשכתבו סופר ישראל; ואשמעינן מתניתין דמודה רבי אלזר במזוייף מתוכו בחתימת עדים פסולין - שהוא פסול, ואף על גב דאיכא הכשר עדי מסירה; והאי - פסולא מדרבנן: גזירה דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה; וכי אכשר רבי אלעזר - היכא דלא חתימו עליה סהדי כלל
  48. ^ גיטי נשים
  49. ^ בחותמין עובדי כוכבים
  50. ^ ואכשר להו בעדי מסירה וכשכתבו סופר ישראל
  51. ^ לא כרתי עדי מסירה, אלא עדי חתימה, ופסולא דאורייתא היא