ביאור:בבלי גיטין דף פו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן: דאמר "היום אי את אשתי ולמחר [1] את אשתי" [2].
גופו של גט שחרור "הרי את בת חורין", "הרי את לעצמך":
אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי: 'עבדא דנן מוצדק לעבדו [3], ופטיר ועטיר [4] מן חרורי [5] ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא [6], ורשום דאיניש [7] - לא אית עלוהי [8], ומנוקה מכל מום [9], ומן שחין דנפיק עד טצהר [10], חדת ועתיק.
מאי אסותיה?
אמר אביי: גינברא [12], ומרתכא [13], וכבריתא [14], וחלא דחמרא [חומץ בן יין], ומשחא דזיתא [שמן זית], ונטפיק חיורא [נפט לבן], ושייפי ליה [15] בגדפא דאווזא [16].
משנה:
שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הוולד כשר:
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים
יש עליו עדים ואין בו זמן [17]
יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד [18];
- הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר.
רבי אליעזר[19] אומר: אף על פי שאין עליו עדים [20], אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר [21], וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם [22].
גמרא:
ותו ליכא [24]? והא איכא גט ישן [25]?
התם לא תצא, הכא תצא [26].
הניחא למאן דאמר הכא 'תצא', אלא למאן דאמר הכא 'לא תצא' מאי איכא למימר?
התם תינשא לכתחלה [27], הכא דיעבד.
והא איכא גט קרח?
התם הוולד ממזר, הכא הולד כשר.
הניחא לרבי מאיר, [28]; אלא לרבנן מאי איכא למימר [29]?
התם תצא [30], הכא לא תצא.
הניחא למאן דאמר הכא 'לא תצא'; אלא למאן דאמר הכא 'תצא' מאי איכא למימר? במקושר - לא קא מיירי.
הא איכא 'שלום מלכות' [31]?
התם תצא, הכא לא תצא.
הניחא למאן דאמר הכא 'לא תצא', אלא למאן דאמר 'תצא' מאי איכא למימר?
<התם - הולד ממזר, הכא - הולד כשר; הניחא לרבי מאיר, אלא לרבנן מאי איכא למימר?> מוקים לה כדרבי מאיר; והתם - הולד ממזר, הכא - הולד כשר.
מנינא דרישא [32] למעוטי מאי ומנינא דסיפא [33] למעוטי מאי?
מנינא דרישא - למעוטי הני דאמרן [34] ; מנינא דסיפא למעוטי הא: דתניא: המביא גט ממדינת הים: נתנו לה ולא אמר <לה> 'בפני נכתב ובפני נחתם' - יוציא והולד ממזר - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין הולד ממזר; כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר: "בפני נכתב ובפני נחתם." [35]
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים:
אמר רב: 'כתב ידו שנינו' .
אהייא? אילימא ארישא [36] – פשיטא: 'כתב ידו' קתני! ואלא אמצעיתא [37] - [38] הרי יש עליו עדים!?
אלא אסיפא: יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד,
ודוקא כתב ידו ועד [39], אבל כתב סופר ועד – לא;
ושמואל אמר: אפילו כתב סופר ועד, שהרי שנינו [40] 'כתב סופר ועד – כשר' [41].
ורב [42] מי דמי? התם תינשא לכתחילה [43], הכא דיעבד;
ושמואל [44]?
לא קשיא: הא בספרא דמובהק [45], והא בספרא דלא מובהק.
וכן אמר רבי יוחנן: כתב ידו שנינו [46].
אמר ליה רבי אלעזר [47]: הרי 'יש עליו עדים'!
אמר ליה: אסיפא.
זימנין אמר רב [48]: '[49] תצא', זימנין אמר רב 'לא תצא'; הא כיצד? יש לה בנים [50] - לא תצא [51], אין לה בנים – תצא.
מתיב מר זוטרא בר טוביה: וכולן [52] שהיו בהן ספק קידושין או ספק גירושין [53] - הרי אלו [54] חולצות [55] ולא מתיבמות [56]; כיצד 'ספק קידושין'? זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו - זהו ספק קידושין; 'ספק גירושין'? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד - הרי זה ספק גירושין [57]'; - ואי אמרת 'לא תצא' [58] - צרתה אתיא ליבומי [59]?
[60] תתיבם ואין בכך כלום [61], [62] חששא דרבנן [63] היא [64].
לוי אמר: לעולם לא תצא [65]; וכן אמר רבי יוחנן: לעולם לא תצא; וכן אמר להו רבי יוחנן לבני רבי חלפתא דמן הונא: הכי אמר אבוכון: 'לעולם לא תצא'; [66] ו'קרצית שבעמיר [67] אינה פוסלת במי חטאת [68]'.
מאי 'קרצית'?
אמר אביי: דידבתא דביני כיפי.
מתיב רב דניאל בר רב קטינא: כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה, מפני שמוצצת [69]; ואם איתא - ניתני 'חוץ מיונה וקרצית'?
לא פסיקא ליה, דגדולה [70] לא פסלה, וקטנה [71] פסלה.
ועד כמה [72]?
אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי אמי: עד כזית [73].
רבי אלעזר אומר: אף על פי וכו' [שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר, וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ]:
אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין [74]; כי אמריתה קמיה דשמואל – אמר: אף בשטרות [75].
'ורב סבר: בשטרות לא'? הא קתני [76] 'וגובה מנכסים משועבדים' [77]?
רבי אלעזר - תרתי [78] אמר, ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא. וכן אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי אלעזר בגיטין;
ורבי ינאי אמר: אפילו ריח הגט [79] אין בו.
ורבי ינאי - לית ליה דרבי אלעזר?
הכי קאמר: לרבנן אפילו ריח הגט אין בו.
וכן:
אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, ורבי יוחנן אמר: אפילו ריח הגט אין בו.
לימא רבי יוחנן לית ליה דרבי אלעזר?
הכי קאמר: לרבנן אפילו ריח הגט אין בו.
שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר: בעי מיניה מרב הונא: הלכה כרבי אלעזר בגיטין או אין הלכה?
אדהכי נח נפשיה דרב הונא.
אמר ליה רבה בריה: הכי אמר אבא משמיה דרב[א]: הלכה כרבי אלעזר בגיטין; ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה [80] משום רבינו [81] אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
איכא דאמרי וחברינו הבקיאין בדבר הלכה [82], ותלמידי רבינו משום רבינו אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין, דאמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין;
וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
משנה:
שנים ששלחו שני גיטין שוין [83] ונתערבו:
נותן שניהם לזו ושניהם לזו;
לפיכך אבד אחד מהן - הרי השני בטל [84].
חמשה שכתבו כלל בתוך הגט 'איש פלוני מגרש פלונית', ו'פלוני - פלונית' והעדים מלמטה - כולן כשרין, וינתן לכל אחת ואחת.
היה כותב טופס לכל אחד ואחד [85] והעדים מלמטה: את שהעדים ניקרין עמו [86] - כשר.
גמרא:
מאן תנא [87]?
אמר רבי ירמיה: דלא כרבי אלעזר [88], דאי רבי אלעזר - כיון דאמר 'עדי מסירה כרתי' - הא לא ידעי [89] בהי מינייהו קא מגרשה [90].
אביי אמר: אפילו תימא רבי אלעזר: אימא דבעי רבי אלעזר כתיבה לשמה, נתינה לשמה מי בעי?
חמשה שכתבו כלל כו' [בתוך הגט 'איש פלוני מגרש פלונית', ו'פלוני - פלונית' והעדים מלמטה - כולן כשרין, וינתן לכל אחת ואחת. היה כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה: את שהעדים ניקרין עמו - כשר.]:
היכי דמי 'כלל' היכי דמי 'טופס'?
אמר רבי יוחנן: זמן אחד לכולן - זהו 'כלל'; זמן לכל אחד ואחד - זהו 'טופס';
וריש לקיש אמר:
הערות[עריכה]
- ^ הרי
- ^ מהו? ופשט ליה: כיון דפסקה – פסקה, אפילו הכי תקן דלא לעביד הכי, שלא להוציא לעז על הגט
- ^ דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה
- ^ 'ועטיר' כמו 'עיטרא': שטר חלוקה; 'רק הבמות לא סרו' (מלכים ב יב) מתרגם 'לא עטרא'
- ^ ופרוש ומופלג מכל חירות, כמו 'הנפטר מרבו' (יומא נג א)
- ^ ומערעור המלך והמלכה, שלא חטא להיות מוכתב למלכות ליהרג: שאם היה מוכתב למלכות - מקחו בטל, כדאמר בבבא מציעא ב'השוכר'
- ^ 'רושם': סימן שעושין על העבדים, כדאמרינן במסכת שבת (נח,א)
- ^ מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה
- ^ כמו לסטים מזויין דמקחו בטל
- ^ ומכל שחין שיצא בפניו עד שתי שנים דמאיס למיקם קמיה; 'עד טצהר' בלשון פרסי שתי שנים
- ^ והאי דקא אמרינן 'סמפון בעבדים ליכא' - היינו היכא דזבין סתמא, אבל הכא - כיון דאתני - מקחו בטל, וזה עכשיו אין לו שחין; ודרך שחין ישן - שהולך לו חוזר עד שתי שנים; לפיכך עד שתי שנים מתנה עמו: שאם יצא בו אותו שחין עד שתי שנים שיהא מקחו בטל, לפי שכבר היה בו המום הזה ולא ראהו.
- ^ כמשמעו: זנגבי"ל
- ^ פסולת סיגי כסף שיוצא ממנו במקום שמתיכין אותו בשעת חפירתו מן ההרים וקורין לו קוגילו"ן
- ^ גפרית
- ^ וסך אותו
- ^ בנוצה של אווז
- ^ תקנתא דרבנן משום בת אחותו כדאמרינן בפ"ק (לעיל דף יז:) הלכך הולד כשר
- ^ פליגי בה בגמרא: איכא למאן דאמר: אכתב ידו קאי, אפילו הכי אשמועינן דלכתחלה לא, ורישא אשמועינן דאפילו אין בו עד - אם ניסת הוולד כשר; ואיכא למאן דאמר אכתב סופר קאי, ואפילו הכי הוולד כשר, דסופר הוה ליה במקום עד שני
- ^ Note: אולי צריך להיות: אלעזר; וכן הוא ברש"י וברי"ף; וכן כתב תוספות יום טוב; ויתכן שיש כאן חלק שגם אלה דברי רבי אליעזר; והחלק הוא: אף על פי שאין עליו עדים – כי יתכן שרבי אליעזר סובר שמעיקרו של דבר אין צריך כלל מן התורה עדים בגט, ואינו סובר שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. ודבר זה צריך עיון. בירושלמי גיטין פ"א הלכה ד: אלעזר; פ"ב ה"ב; וכן גירסת המשנה כאן בירושלמי: "אלעזר"; וכן בהמשך הגמרא פו,ב
- ^ ואינו כתב ידו
- ^ לינשא לכתחילה
- ^ שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גירשתיה
- ^ האי תנא - לאו כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'עדי חתימה כרתי': דלרבי מאיר הוולד ממזר; ולמאן דמוקי לה בגמרא כרבי מאיר - איכא למימר ד'כתב ידו כמאה עדים דמי'; ולאו כרבי אלעזר סבירא ליה, דאמר 'עדי מסירה כרתי': דהא פליג רבי אלעזר בסיפא! אלא כיון דכתב ידו הוא, 'וכתב' 'ונתן' קרינא ביה, ואף על גב דליכא עדי מסירה - כשר מדאורייתא, ומיהו רבנן פסלינהו, דלמא אתי לאכשורי ב'כָתב סופר'; הלכך לא תינשא, ואם ניסת הוולד כשר; ודוקא כתב ידו, אבל כתב סופר ואין שם עד - הוולד ממזר.
- ^ גיטין פסולין לכתחילה והולד כשר
- ^ דאמרינן לעיל בגמרא 'אם ניסת לא תצא'
- ^ רב ולוי פליגי בה לקמן בשמעתין
- ^ אמרינן בגמרא 'אם נתגרשה תנשא לכתחלה' בפרק 'הזורק' (לעיל עט,ב)
- ^ דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר - רש"י לא גרס מילים אלה בגמרא, וכן פירש במילים אלה ולפי זה נכנסו לתוך הגמרא מפירושו
- ^ אי מתניתין דהכא - דרבנן היא - ניתני נמי הכא 'גט קרח'
- ^ אפילו לרבנן
- ^ דאמרינן ב'הזורק' (עט,ב) כתב לשם מלכות כו'
- ^ שלשה גיטין פסולין
- ^ 'הרי אלו שלשה גיטין פסולין' משמע מיעוטא: הני ותו לא -
- ^ ואשמעינן דמתניתין - רבי מאיר היא, דאמר התם הולד ממזר
- ^ דהכא הולד ממזר כרבי מאיר; ואשמועינן מתניתין דברייתא מתרצתא היא, דאפילו כהאי גוונא משוי ליה רבי מאיר ממזר.
- ^ דליכא שום עד
- ^ שפסול משום זמן
- ^ מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר
- ^ הוא דאמרינן הולד כשר; וכי תימא הא מרישא שמעינן לה: דאפילו בלא שום עד הולד כשר? אי לאו סיפא - הוה אמינא היכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא לכתחלה
- ^ לקמן בפירקין
- ^ כלומר כתב סופר וחתם עד אחד כשר
- ^ אמר לך
- ^ 'כשר' לכתחילה משמע, דהתם 'חתם סופר עם העד' שנינו, כדמתרץ לה רבי ירמיה לקמן
- ^ לית ליה דרבי ירמיה, אלא: כתב סופר ולא חתם
- ^ והיינו טעם דכשר לכתחילה: בספרא דמובהק ובקי בתורת גיטין, ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל
- ^ כרב, דאמר 'כתב ידו שנינו', אבל כתב סופר - הולד ממזר
- ^ רבי אלעזר סבר דאמצעיתא קאי
- ^ בהני שלשה גיטין דמתניתין
- ^ אם ניסת
- ^ קודם שנודע לנו שבגט הזה ניסת
- ^ שלא להוציא לעז ממזרות על בניה
- ^ חמש עשרה עריות שאמרו שפוטרות צרותיהן מן החליצה
- ^ אם היו בהן לבעליהן המת קידושי ספק או שגרשן לפני מותו גירושי ספק - נמצאת צרתה ספק שהיא צרת ערוה, ופטורה, ספק שאינה צרת ערוה וזקוקה ליבם
- ^ הצרות
- ^ שמא זקוקה היא
- ^ שמא אינה זקוקה, ונמצא נושא אשת אח שלא במקום מצוה
- ^ דכיון דמדאורייתא כשר זקוקה צרתה ליבם
- ^ אם ניסת בגט זה
- ^ אתי למימר גט זה מעליא, וצרתה - לאו צרת ערוה היא ואתי ליבומה
- ^ ומשנינן:
- ^ כלומר: אי אתי ליבומה - לא איכפת לן כולי האי דנגזור הא אטו הא
- ^ דכיון דכשר מדאורייתא -
- ^ בעלמא
- ^ ולאו צרת ערוה היא
- ^ ואפילו אין לה בנים
- ^ ועוד שמועה זו אמר אביכם:
- ^ דקרצית הנמצאת בעמרים
- ^ אם שתת מהן
- ^ ואינה מחזרת ממים שבפיה לחזור ולטפטף בתוך הכלי; דתנן התם 'שתתה מהן בהמה חיה ועוף – פסולין, מפני שמקיאים מפיהם לתוכן, וכבר בטלו בפיהן מתורת מי חטאת
- ^ דידבתא: זבוב גדול כמין חגב
- ^ דביני כיפי, הנמצא בין העמרים
- ^ הויא קטנה ופסלה
- ^ ומכזית ומעלה הויא גדולה ולא פסלה
- ^ דעדי מסירה כרתי, ואפילו פסולא דרבנן ליכא, אבל לא בשטרות, דכתיב בהן' וכתוב בספר וחתום' בירמיה (לב) בספר המקנה
- ^ דהתם - עצה טובה קא משמע לן, מפני תיקון העולם
- ^ מתניתין
- ^ אם שטר הוא או גט זה - גובה כתובה מנכסים משועבדים, דתנן בכתובות (פט,א) 'הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה'
- ^ בגיטין ושטרות
- ^ ליפסל בכהונה להחמיר, וכל שכן להתיר
- ^ הנך דמפרש ואזיל רב חמא בר גוריא
- ^ רב
- ^ רב חסדא
- ^ בשמותיהן
- ^ דלא ידעינן דמאן ניהו
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ היינו תחתון, אבל עליונים פסולים, שמא לא העידו אלא על האחרון
- ^ דקתני דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו
- ^ אלא כרבי מאיר; הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה, שהרי בא לידה, ועדיו חתומים בו; ורבי מאיר - כיון דלא בעי עדי מסירה - שפיר דמי, דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעין למי ינתן
- ^ עדי מסירה
- ^ ואין זו נתינה לשמה, מבוררת ! ורבי אלעזר - כיון דחתימה לשמה לא בעי - על כרחיך 'לשמה' דכתיב בקרא – א'כתב' 'ונתן' קאי