ביאור:בבלי גיטין דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והוא שהיה גדול עומד על גביו [1]. [2]

אמר ליה רב נחמן: אלא מעתה: עובד כוכבים וישראל עומד על גביו - הכי נמי דכשר? וכי תימא הכי נמי – והתניא: עובד כוכבים פסול ?

עובד כוכבים - לדעתיה דנפשיה עבד [3].

הדר אמר רב נחמן: לאו מילתא היא דאמרי [4]: דמדקא פסיל ליה לעובד כוכבים [5] לענין הבאה [6] - [7] מכלל דלענין כתיבה כשר [8].

והתניא עובד כוכבים פסול?

ההיא [9] – רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי [10], ובעינן כתיבה 'לשמה'.

והא ודאי [11]עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד [12]!

אמר רב נחמן [13]: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה - כשר.

איתיביה רבא לרב נחמן (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב לה [ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] - 'לשמה' - מאי לאו כתיבת הגט?

לא, חתימת עדים.

איתיביה רבא: כל גט שנכתב שלא לשום אשה – פסול?

אימא 'שנחתם שלא לשום אשה - פסול'.

איתיביה: כשהוא כותבו - כאילו כותבו לשמה - מאי לאו [14] כשהוא כותבו לתורף [15] 'לשמה' [16] - כאילו כותבו לטופס [17] 'לשמה' [18]?

לא, 'כשהוא חותמו לשמה - כאילו כותבו לשמה';

ואיבעית אימא: הני מתניתא מני? - רבי אלעזר היא, דאמר 'עדי מסירה כרתי'.

ורב יהודה אמר שמואל: והוא ששייר [19] מקום התורף [20]; וכן אמר רב חגא משמיה דעולא: והוא ששייר מקום התורף, ורבי אלעזר היא.

ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: אינה תורה [21]!

מאי 'אינה תורה'?

אמר רבי אבא: כאן [22] הודיעך שאין [23] כח 'לשמה' [24], ורבי מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי.

והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן [25]: רבי אלעזר היא?

אמוראי [26] נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.

משנה:

הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים [27].

קיבל הקטן [28] והגדיל [29], חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, עובד כוכבים ונתגייר – פסול; אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר; זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר.

גמרא:

בשלמא חרש שוטה וקטן - דלאו בני דיעה נינהו [30]; עובד כוכבים נמי - דלאו בר היתירא הוא [31]; אלא סומא אמאי לא?

אמר רב ששת: לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו!

מתקיף לה רב יוסף: היאך סומא מותר באשתו? היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא - הכא נמי בטביעות עינא דקלא!

אלא אמר רב יוסף: הכא - בחוצה לארץ עסקינן, דבעי למימר "בפני נכתב ובפני נחתם", ולא מצי למימר.

אמר ליה אביי: אלא מעתה פתוח ונסתמא, דמצי אמר הכי נמי דכשר, והא קתני פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח - כשר, חזר ונתפתח – אִין, לא חזר ונתפתח - לא!

הוא הדין דאף על גב דלא חזר ונתפתח, ואיידי דקתני שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה - טעמא דחזר ונשתפה, הא לא חזר ונשתפה – לא [32], תנא נמי פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח.

אמר רב אשי: דיקא נמי [33]: דקתני זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר, ולא קתני 'כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר' [34]!

שמע מינה.

בעו מיניה מרבי אמי: עבד [35] - מהו שיעשה שליח [36] לקבל גט אשה מיד בעלה [37]?

אמר להו: מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים [38] -


עמוד ב

מכלל דעבד כשר [39].

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין.

מתקיף לה רבי אלעזר: טעמא במילתא – דליתיה, הא במילתא דאיתיה [40] – כשר [41]!? והא עובד כוכבים והא כותי דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו דתנן [תרומות פ"ג מ"ט]: העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם - תרומתם תרומה [42]' ותנן [תרומות פ"א מ"א]: עובד כוכבים שתרם של ישראל - אפילו ברשות [43] - אין תרומתו תרומה'!?

מאי טעמא [44], לאו משום [45] דכתיב (במדבר יח כח: כן תרימו) גם אתם [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל, ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] - [46] - [47] מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל [48]!?

אמרי דבי רבי ינאי: לא! מה אתם בני ברית [49] - אף שלוחכם בני ברית [50].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין; ואף על פי ששנינו [51] "הרי את שפחה וולדך בן חורין" אם היתה עוברה - זכתה לו [52]'; מאי אם היתה עוברה זכתה לו' [53]?

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: רבי יוחנן - תרתי אמר: [54] נראים דברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו [55], אבל לא מיד רבו שלו [56]; ואם לחשך אדם [57] לומר [58]: זו הלכה שנויה [59] אם היתה עוברה זכתה לו [60]? אמור לו: שני גדולי הדור פירשו את הדבר: רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק: חד אמר: הא מני רבי היא, דאמר: המשחרר חצי עבדו קנה [61], וחד אמר [62]: מאי טעמא דרבי בהא [63]? - קסבר עובר ירך אמו הוא [64], ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה.

משנה:

אף הנשים שאינן נאמנות לומר "מת בעלה" [65] - נאמנות להביא את גיטה: חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה [66], ובת בעלה.

מה בין גט למיתה [67]?

שהכתב מוכיח.

האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".

גמרא:

והתניא: כשם שאין נאמנות לומר ,מת בעלה" - כך אין נאמנות להביא גיטה?

אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן בארץ [68], כאן בחוץ לארץ: בארץ, דלאו אדיבורה דידה קא סמכינן – מהימנא, בחוץ לארץ, דאדיבורה דידה קא סמכינן - לא מהימנא.

אמר ליה אביי: אדרבה, איפכא מסתברא: בארץ - דאי אתי בעל מערער [69] משגחינן ביה [70], דאיכא למימר לקלקולא קא מיכוונה [71] - לא מהימנא; בחוצה לארץ [72], דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה [73] – מהימנא!

תניא כוותיה דאביי [תוספתא גיטין פ"ב ה"ו [ליברמן]]: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא: אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר: ומה נשים, שאמרו חכמים אין נאמנות לומר "מת בעלה" נאמנות להביא גיטה, היא - שנאמנת לומר מת בעלה - אינו דין שנאמנת להביא גיטה!

הערות[עריכה]

  1. ^ ואומר לו "כתוב לצורך פלוני"
  2. ^ דקסבר רב הונא: מתניתין – רבי אלעזר היא, דבעי כתיבה 'לשמה'; וסיפא - דקאמר שאין קיום הגט אלא 'בחותמיו' - היינו עדי מסירה, דרוב גיטין נמסרין בפני החותמים; ואמציעתא קאי, ולא ארישא לאכשורי כתיבת חרש בלא גדול על גביו.
  3. ^ דהא גדול הוא, ויש בו דעת; ואע"פ שזה אומר לו כן - שמא הוא גמר בלבו לשם אחר; אבל קטן - אין בו דעת אלא למה שזה מצווהו
  4. ^ 'אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו', דהוה סבירא ליה דפסול; ודאי כשר הוא, ואפילו אין ישראל עומד על גביו; וגבי חרש שוטה וקטן - נמי ליתא לדרב הונא: דאף על גב דאין גדול עומד על גביו - נמי כשר, דמתניתין - רבי מאיר היא, דלא בעי כתיבה 'לשמה', דדריש 'וכתב' דקרא אחתימת עדים
  5. ^ בסיפא דמתניתין [בהמשך העמוד]
  6. ^ לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ואין אדם נעשה שליח לדבר שאינו שייך בו
  7. ^ וגבי כתיבה – שייריה!
  8. ^ שמע מינה דוקא קתני בהבאה, ובכתיבה כשר, כדקתני טעמא: שאין קיום הגט אלא בחותמיו, ולא איכפת לן אם נכתב שלא 'לשמה'; דאי תנא ושייר - הוי ליה נמי לשיורי בסיפא
  9. ^ דתניא 'פסול'
  10. ^ וחתימת עדים אינה מן התורה, הילכך 'וכתב לה' - אכתב הגט
  11. ^ כי כתביה עובד כוכבים לאו 'לשמה' הוא, ד
  12. ^ ומשום הכי תניא 'פסול'
  13. ^ אתחלתא דמילתא היא וכן מסתבר דהא כבר מוקמיה רב נחמן כרבי מאיר; ואית דגרסי 'והא ודאי עובד כוכבים כו' בלשון קושיא, ופרכינן אהא דאמר רב נחמן עובד כוכבים כשר – 'אמר רב נחמן כו' תירוצא הוא
  14. ^ הכי משמע:
  15. ^ כשהוא כותב קצתו
  16. ^ דתורף הוא עיקר
  17. ^ כולו
  18. ^ - אלמא 'לשמה' בעינן
  19. ^ חרש שוטה וקטן
  20. ^ וכתב בן דעת את התורף, ולא בעי לאוקמא בשגדול עומד על גביו, ולא לאוקמא כרבי מאיר
  21. ^ אין שומעין לך
  22. ^ במשנתינו, שזלזלו בכתיבת גיטין,
  23. ^ שום
  24. ^ בכתיבה, אלא בחתימה
  25. ^ (לעיל כא,ב) גבי 'אין כותבין במחובר'
  26. ^ רבה בר בר חנה ורבי זריקא
  27. ^ בגמרא מפרש לכולהו
  28. ^ מיד הבעל להוליכו
  29. ^ קודם שמסרו לה
  30. ^ וגבי שליחות – 'איש' בעינן, ולא קטן, דשליחות נפקא לן (בקדושין מב,א) מ'ויקחו להם איש שה לבית אבות' (שמות יב ג): אחד לוקח לכולן
  31. ^ דאין להן קידושין, ואין גיטין נוהגין בהם, ובמידי דלנפשיה לא חזי - לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני
  32. ^ דטעמא משום דעה הוא, וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותו
  33. ^ דלגבי פתוח ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח
  34. ^ אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא - בעינן תחלה וסוף, אבל סומא לא הוי טעמא משום דעה, ולא בעינן תחילה וסוף, אלא תחילה לחודיה: דלא מצי למימר "בפני נכתב"; דאי בסומא נמי דוקא - ניתני 'כל שתחילתו וסופו בכשרות'
  35. ^ של כל אדם
  36. ^ לאשה בעלמא
  37. ^ ותהא מגורשת בקבלתו; והוא הדין נמי להולכה, דכולה חדא טעמא היא; אלא כך היתה השאלה בבית המדרש
  38. ^ במתניתין בהבאה, ולא תנא עבד
  39. ^ וכי היכי דכשר להבאה: להיות שליח להתגרש - כך כשר לקבלה: להיות שליח להתגרש, שאין חילוק טעם ביניהם
  40. ^ כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו על מנת שאין לרבו רשות בו - מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה, דעבד כאשה בכל מצות
  41. ^ ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום
  42. '^ ואסורה לזרים; דסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר', והקדש העובד כוכבים - הקדש כדילפינן (חולין יג ב) מ'איש איש - לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל[ספרא אמור פרשתא ז משנה ב]
  43. ^ של ישראל שעשאו שליח
  44. ^ אינה תרומה
  45. ^ דשליחות דתרומה,
  46. ^ ודרשינן: מדמצי למכתב 'אתם' וכתב 'גם אתם' - לרבות שלוחכם, ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא
  47. ^ למימר:
  48. ^ ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות
  49. ^ מהולים ובאו בברית מצות
  50. ^ לאפוקי עובד כוכבים; אבל עבד - בן ברית הוא, דכתיב (דברים כט י: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך) מחוטב עציך [עד שאב מימיך, (פסוק יא) לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום]
  51. ^ בברייתא במסכת תמורה
  52. ^ לעובר, בקבלת גט זה, להיות משוחרר
  53. ^ מה ענין שחרור אצל גט אשה, דקאמר 'אף על פי ששנינו'? הא ודאי בתורת שחרור איתיה
  54. ^ חדא הא דגט אשה; ועוד אחריתי; ואמילתא אחריתי קאמר 'אף על פי', והיינו מילתא אחריתי:
  55. ^ שאין רבו שלו, דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור - שליח נמי מצי מיהוי
  56. ^ אם שניהם של איש אחד, ד'יד עבד כיד רבו דמי', וכשמסרו גט בידו - לא יצא גט מרשותו; ואף על גב דעבד מקבל גט לעצמו - התם הוא, ד'גיטו וידו באים כאחד': דשיחרורא דידיה הוא, אבל לאחרינא - לא
  57. ^ באזנך
  58. ^ להקשות ולומר
  59. ^ הרי שנויה היא, שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו, ששנינו
  60. ^ אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבהּ
  61. ^ העבד אותו חצי
  62. ^ מוסיף ומסיים פירוש הדבר
  63. ^ הא לא חצי עבדו הוא, דתרי גופי נינהו
  64. ^ והוה ליה כחצי גופה
  65. ^ בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה, ומכוונות לקלקלה, ואין נאמנות להעידה שמת בעלה
  66. ^ אשת אחי בעלה: שונאה אותה ויראה ממנה, שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים, ויהו צרות זו לזו
  67. ^ דאמיתה לא מהימנין, ואגט מהימנין
  68. ^ שאינה צריכה לומר "בפני נכתב"
  69. ^ ואמר "לא כתבתיו"
  70. ^ שהרי לא נתקיים בבית דין
  71. ^ שזו מתכוונת לכך שתתקלקל
  72. ^ שהצריכוה לומר "בפני נכתב", וזהו קיומו
  73. ^ ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן