ביאור:בבלי גיטין דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והוא שהיה גדול עומד על גביו [1]. [2]
אמר ליה רב נחמן: אלא מעתה: עובד כוכבים וישראל עומד על גביו - הכי נמי דכשר? וכי תימא הכי נמי – והתניא: עובד כוכבים פסול ?
עובד כוכבים - לדעתיה דנפשיה עבד [3].
הדר אמר רב נחמן: לאו מילתא היא דאמרי [4]: דמדקא פסיל ליה לעובד כוכבים [5] לענין הבאה [6] - [7] מכלל דלענין כתיבה כשר [8].
והתניא עובד כוכבים פסול?
ההיא [9] – רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי [10], ובעינן כתיבה 'לשמה'.
והא ודאי [11]עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד [12]!
אמר רב נחמן [13]: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה - כשר.
איתיביה רבא לרב נחמן (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב לה [ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] - 'לשמה' - מאי לאו כתיבת הגט?
לא, חתימת עדים.
איתיביה רבא: כל גט שנכתב שלא לשום אשה – פסול?
אימא 'שנחתם שלא לשום אשה - פסול'.
איתיביה: כשהוא כותבו - כאילו כותבו לשמה - מאי לאו [14] כשהוא כותבו לתורף [15] 'לשמה' [16] - כאילו כותבו לטופס [17] 'לשמה' [18]?
לא, 'כשהוא חותמו לשמה - כאילו כותבו לשמה';
ואיבעית אימא: הני מתניתא מני? - רבי אלעזר היא, דאמר 'עדי מסירה כרתי'.
ורב יהודה אמר שמואל: והוא ששייר [19] מקום התורף [20]; וכן אמר רב חגא משמיה דעולא: והוא ששייר מקום התורף, ורבי אלעזר היא.
ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: אינה תורה [21]!
מאי 'אינה תורה'?
אמר רבי אבא: כאן [22] הודיעך שאין [23] כח 'לשמה' [24], ורבי מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי.
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן [25]: רבי אלעזר היא?
אמוראי [26] נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.
משנה:
הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים [27].
קיבל הקטן [28] והגדיל [29], חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, עובד כוכבים ונתגייר – פסול; אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר; זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר.
גמרא:
בשלמא חרש שוטה וקטן - דלאו בני דיעה נינהו [30]; עובד כוכבים נמי - דלאו בר היתירא הוא [31]; אלא סומא אמאי לא?
אמר רב ששת: לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו!
מתקיף לה רב יוסף: היאך סומא מותר באשתו? היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא - הכא נמי בטביעות עינא דקלא!
אלא אמר רב יוסף: הכא - בחוצה לארץ עסקינן, דבעי למימר "בפני נכתב ובפני נחתם", ולא מצי למימר.
אמר ליה אביי: אלא מעתה פתוח ונסתמא, דמצי אמר הכי נמי דכשר, והא קתני פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח - כשר, חזר ונתפתח – אִין, לא חזר ונתפתח - לא!
הוא הדין דאף על גב דלא חזר ונתפתח, ואיידי דקתני שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה - טעמא דחזר ונשתפה, הא לא חזר ונשתפה – לא [32], תנא נמי פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח.
אמר רב אשי: דיקא נמי [33]: דקתני זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר, ולא קתני 'כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר' [34]!
שמע מינה.
בעו מיניה מרבי אמי: עבד [35] - מהו שיעשה שליח [36] לקבל גט אשה מיד בעלה [37]?
אמר להו: מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים [38] -
מכלל דעבד כשר [39].
אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין.
מתקיף לה רבי אלעזר: טעמא במילתא – דליתיה, הא במילתא דאיתיה [40] – כשר [41]!? והא עובד כוכבים והא כותי דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו דתנן [תרומות פ"ג מ"ט]: העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם - תרומתם תרומה [42]' ותנן [תרומות פ"א מ"א]: עובד כוכבים שתרם של ישראל - אפילו ברשות [43] - אין תרומתו תרומה'!?
מאי טעמא [44], לאו משום [45] דכתיב (במדבר יח כח: כן תרימו) גם אתם [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל, ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] - [46] - [47] מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל [48]!?
אמרי דבי רבי ינאי: לא! מה אתם בני ברית [49] - אף שלוחכם בני ברית [50].
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין; ואף על פי ששנינו [51] "הרי את שפחה וולדך בן חורין" אם היתה עוברה - זכתה לו [52]'; מאי אם היתה עוברה זכתה לו' [53]?
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: רבי יוחנן - תרתי אמר: [54] נראים דברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו [55], אבל לא מיד רבו שלו [56]; ואם לחשך אדם [57] לומר [58]: זו הלכה שנויה [59] אם היתה עוברה זכתה לו [60]? אמור לו: שני גדולי הדור פירשו את הדבר: רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק: חד אמר: הא מני רבי היא, דאמר: המשחרר חצי עבדו קנה [61], וחד אמר [62]: מאי טעמא דרבי בהא [63]? - קסבר עובר ירך אמו הוא [64], ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה.
משנה:
אף הנשים שאינן נאמנות לומר "מת בעלה" [65] - נאמנות להביא את גיטה: חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה [66], ובת בעלה.
מה בין גט למיתה [67]?
שהכתב מוכיח.
האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".
גמרא:
והתניא: כשם שאין נאמנות לומר ,מת בעלה" - כך אין נאמנות להביא גיטה?
אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן בארץ [68], כאן בחוץ לארץ: בארץ, דלאו אדיבורה דידה קא סמכינן – מהימנא, בחוץ לארץ, דאדיבורה דידה קא סמכינן - לא מהימנא.
אמר ליה אביי: אדרבה, איפכא מסתברא: בארץ - דאי אתי בעל מערער [69] משגחינן ביה [70], דאיכא למימר לקלקולא קא מיכוונה [71] - לא מהימנא; בחוצה לארץ [72], דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה [73] – מהימנא!
תניא כוותיה דאביי [תוספתא גיטין פ"ב ה"ו [ליברמן]]: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא: אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר: ומה נשים, שאמרו חכמים אין נאמנות לומר "מת בעלה" נאמנות להביא גיטה, היא - שנאמנת לומר מת בעלה - אינו דין שנאמנת להביא גיטה!
הערות
[עריכה]- ^ ואומר לו "כתוב לצורך פלוני"
- ^ דקסבר רב הונא: מתניתין – רבי אלעזר היא, דבעי כתיבה 'לשמה'; וסיפא - דקאמר שאין קיום הגט אלא 'בחותמיו' - היינו עדי מסירה, דרוב גיטין נמסרין בפני החותמים; ואמציעתא קאי, ולא ארישא לאכשורי כתיבת חרש בלא גדול על גביו.
- ^ דהא גדול הוא, ויש בו דעת; ואע"פ שזה אומר לו כן - שמא הוא גמר בלבו לשם אחר; אבל קטן - אין בו דעת אלא למה שזה מצווהו
- ^ 'אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו', דהוה סבירא ליה דפסול; ודאי כשר הוא, ואפילו אין ישראל עומד על גביו; וגבי חרש שוטה וקטן - נמי ליתא לדרב הונא: דאף על גב דאין גדול עומד על גביו - נמי כשר, דמתניתין - רבי מאיר היא, דלא בעי כתיבה 'לשמה', דדריש 'וכתב' דקרא אחתימת עדים
- ^ בסיפא דמתניתין [בהמשך העמוד]
- ^ לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ואין אדם נעשה שליח לדבר שאינו שייך בו
- ^ וגבי כתיבה – שייריה!
- ^ שמע מינה דוקא קתני בהבאה, ובכתיבה כשר, כדקתני טעמא: שאין קיום הגט אלא בחותמיו, ולא איכפת לן אם נכתב שלא 'לשמה'; דאי תנא ושייר - הוי ליה נמי לשיורי בסיפא
- ^ דתניא 'פסול'
- ^ וחתימת עדים אינה מן התורה, הילכך 'וכתב לה' - אכתב הגט
- ^ כי כתביה עובד כוכבים לאו 'לשמה' הוא, ד
- ^ ומשום הכי תניא 'פסול'
- ^ אתחלתא דמילתא היא וכן מסתבר דהא כבר מוקמיה רב נחמן כרבי מאיר; ואית דגרסי 'והא ודאי עובד כוכבים כו' בלשון קושיא, ופרכינן אהא דאמר רב נחמן עובד כוכבים כשר – 'אמר רב נחמן כו' תירוצא הוא
- ^ הכי משמע:
- ^ כשהוא כותב קצתו
- ^ דתורף הוא עיקר
- ^ כולו
- ^ - אלמא 'לשמה' בעינן
- ^ חרש שוטה וקטן
- ^ וכתב בן דעת את התורף, ולא בעי לאוקמא בשגדול עומד על גביו, ולא לאוקמא כרבי מאיר
- ^ אין שומעין לך
- ^ במשנתינו, שזלזלו בכתיבת גיטין,
- ^ שום
- ^ בכתיבה, אלא בחתימה
- ^ (לעיל כא,ב) גבי 'אין כותבין במחובר'
- ^ רבה בר בר חנה ורבי זריקא
- ^ בגמרא מפרש לכולהו
- ^ מיד הבעל להוליכו
- ^ קודם שמסרו לה
- ^ וגבי שליחות – 'איש' בעינן, ולא קטן, דשליחות נפקא לן (בקדושין מב,א) מ'ויקחו להם איש שה לבית אבות' (שמות יב ג): אחד לוקח לכולן
- ^ דאין להן קידושין, ואין גיטין נוהגין בהם, ובמידי דלנפשיה לא חזי - לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני
- ^ דטעמא משום דעה הוא, וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותו
- ^ דלגבי פתוח ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח
- ^ אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא - בעינן תחלה וסוף, אבל סומא לא הוי טעמא משום דעה, ולא בעינן תחילה וסוף, אלא תחילה לחודיה: דלא מצי למימר "בפני נכתב"; דאי בסומא נמי דוקא - ניתני 'כל שתחילתו וסופו בכשרות'
- ^ של כל אדם
- ^ לאשה בעלמא
- ^ ותהא מגורשת בקבלתו; והוא הדין נמי להולכה, דכולה חדא טעמא היא; אלא כך היתה השאלה בבית המדרש
- ^ במתניתין בהבאה, ולא תנא עבד
- ^ וכי היכי דכשר להבאה: להיות שליח להתגרש - כך כשר לקבלה: להיות שליח להתגרש, שאין חילוק טעם ביניהם
- ^ כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו על מנת שאין לרבו רשות בו - מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה, דעבד כאשה בכל מצות
- ^ ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום
- '^ ואסורה לזרים; דסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר', והקדש העובד כוכבים - הקדש כדילפינן (חולין יג ב) מ'איש איש - לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל[ספרא אמור פרשתא ז משנה ב]
- ^ של ישראל שעשאו שליח
- ^ אינה תרומה
- ^ דשליחות דתרומה,
- ^ ודרשינן: מדמצי למכתב 'אתם' וכתב 'גם אתם' - לרבות שלוחכם, ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא
- ^ למימר:
- ^ ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות
- ^ מהולים ובאו בברית מצות
- ^ לאפוקי עובד כוכבים; אבל עבד - בן ברית הוא, דכתיב (דברים כט י: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך) מחוטב עציך [עד שאב מימיך, (פסוק יא) לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום]
- ^ בברייתא במסכת תמורה
- ^ לעובר, בקבלת גט זה, להיות משוחרר
- ^ מה ענין שחרור אצל גט אשה, דקאמר 'אף על פי ששנינו'? הא ודאי בתורת שחרור איתיה
- ^ חדא הא דגט אשה; ועוד אחריתי; ואמילתא אחריתי קאמר 'אף על פי', והיינו מילתא אחריתי:
- ^ שאין רבו שלו, דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור - שליח נמי מצי מיהוי
- ^ אם שניהם של איש אחד, ד'יד עבד כיד רבו דמי', וכשמסרו גט בידו - לא יצא גט מרשותו; ואף על גב דעבד מקבל גט לעצמו - התם הוא, ד'גיטו וידו באים כאחד': דשיחרורא דידיה הוא, אבל לאחרינא - לא
- ^ באזנך
- ^ להקשות ולומר
- ^ הרי שנויה היא, שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו, ששנינו
- ^ אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבהּ
- ^ העבד אותו חצי
- ^ מוסיף ומסיים פירוש הדבר
- ^ הא לא חצי עבדו הוא, דתרי גופי נינהו
- ^ והוה ליה כחצי גופה
- ^ בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה, ומכוונות לקלקלה, ואין נאמנות להעידה שמת בעלה
- ^ אשת אחי בעלה: שונאה אותה ויראה ממנה, שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים, ויהו צרות זו לזו
- ^ דאמיתה לא מהימנין, ואגט מהימנין
- ^ שאינה צריכה לומר "בפני נכתב"
- ^ ואמר "לא כתבתיו"
- ^ שהרי לא נתקיים בבית דין
- ^ שזו מתכוונת לכך שתתקלקל
- ^ שהצריכוה לומר "בפני נכתב", וזהו קיומו
- ^ ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן