ביאור:בבלי גיטין דף עז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לכי נפקא קאמר לה, וכי מיית בליליא - הוי גט לאחר מיתה [1]; "על מנת שתצא חמה מנרתיקה" - מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא ב"אם תצא" [2]: מר [3] סבר[4] לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה כ"מהיום אם מתי", כ"מעכשיו אם מתי"; מר לא סבר כרבי יוסי, והוה ליה כ"אם מתי" גרידא [5].

כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו כו': אמר ליה רב יימר לרב אשי: לימא קסבר רבי יוסי: כתב גט על תנאי – כשר [6]!

לא! לעולם אימא לך – פסול, ושאני הכא: מדהוה ליה למימר "אם לא באתי כתבו ותנו" ואמר "כתבו ותנו אם לא באתי" - הכי קאמר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי [7].

ורבנן [8]: לא שנא הכי [9] ולא שנא הכי [10].

תנו רבנן: "לאחר שבוע" [11] – שנה [12]; "לאחר שנה" – חדש; "לאחר חדש" – שבת; "לאחר שבת" מאי?

יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא ותרי ותלתא 'בתר שבתא' [13]; [14] ארבעה וחמשא ומעלי שבתא [15][16] 'קמי שבתא' [17].

תניא: רבי אומר: "לאחר הרגל" [18] - שלשים יום [19].

נפק רבי חייא, דרשה משמיה דרבי – וקלסוה [20]; משמיה דרבים ולא קלסוה [21]; אלמא [22] לית הילכתא כוותיה.

הדרן עלך מי שאחזו


גיטין פרק שמיני הזורק

משנה:

הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה [23] - הרי זו מגורשת [24].

זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו - אפילו הוא עמה במטה - אינה מגורשת;

לתוך חיקה או לתוך קלתה [25] [26] - הרי זו מגורשת [27].

גמרא:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתת] ונתן בְּיָדָהּ [ושלחה מביתו]; אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מנין? ת"ל 'ונתן' - מכל מקום [28];

ותניא נמי הכי גבי גנב: (שמות כב ג) ידו[אם המצא תמצא בידו הגנבה, משור עד חמור עד שה חיים, שנים ישלם]; אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר: 'המצא תמצא' מכל מקום;

וצריכא: דאי אשמועינן גט - משום דבעל כרחה מגרשה [29], אבל גנב, דליתיה בעל כורחיה [30], אימא לא [31]; ואי אשמועינן גנב - משום דקנסיה רחמנא, אבל גט אימא לא – צריכא.

'חצרה'? מה שקנתה אשה קנה בעלה [32]?

אמר רבי אלעזר: בכותב לה 'דין ודברים אין לי בנכסיך' [33].

וכי כתב לה הכי מאי הוי? והתניא: האומר לחבירו 'דין ודברים אין לי על שדה זו' [34], ו'אין לי עסק בה', ו'ידי מסולקת הימנה' [35] - לא אמר כלום [36]?

אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה [37], וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר [38] - אדם מתנה עליה [39] שלא ירשנה; וכדרבא, דאמר רבא: האומר


עמוד ב

"אי אפשי בתקנת חכמים" - כגון זו [40] שומעין לו [41].

מאי 'כגון זו' [42]?

כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונית [43] ואיני עושה [44]".

רבא אמר: [45] אטו ידה - מי לא קניא ליה לבעל [46]? אלא גיטה וידה באין כאחד [47]; הכא נמי: גיטה וחצרה באין כאחד.

אמר ליה רבינא לרב אשי: רבא [48] - יד דאשה קא קשיא ליה [49]? נהי דקני ליה למעשה ידיה - ידה גופה מי קני ליה [50]?

אמר ליה: רבא - יד העבד קא קשיא ליה [51]: למאן דאמר [52] 'בשטר - על ידי עצמו [53]' [54] - יד עבד כיד רבו דמיא!? אלא גטו וידו באין כאחד - הכא נמי גיטה וחצירה באין כאחד.

ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק למיתביה לה; למחר תקף ליה עלמא [55].

אתו לקמיה דרבא, אמר להו: זילו אמרו ליה ליקניה [56] ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא [57], ותיזל איהי ותיחוד ותפתח [58] ותחזיק ביה [59], דתנן: נעל [60], [61] גדר [62], [63] פרץ [64] כל שהוא - הרי זו חזקה [65].

אמר ליה רב עיליש לרבא: מה שקנתה אשה קנה בעלה!?

איכסיף.

לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי.

אמר רבא: אם אמרו בנשואה [66] יאמרו בארוסה [67]?

הדר אמר רבא: לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה: גיטה וחצירה באין כאחד.

והא אמרה רבא [68]?

מעיקרא כי אמרה רבא [69] - אהאי מעשה אמרה [70].

והיא בתוך ביתה [או בתוך חצרה [71] - הרי זו מגורשת]:

אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה.

רבי אושעיא אמר: אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי, היא בציפורי וחצרה בטבריא – מגורשת.

והא 'היא בתוך ביתה ובתוך חצרה' קתני?

הכי קאמר: והיא כמי שבתוך ביתה והיא כמי שבתוך חצרה [72]: דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא [73] – מתגרשת.

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר חצר משום ידה אתרבאי [74], ומר סבר חצר משום שליחות אתרבאי!?

לא, דכולי עלמא חצר משום ידה איתרבאי: מר סבר 'כידה': מה ידה בסמוכה - אף חצרה בסמוכה; ואידך: אי מה ידה בדבוקה אף חצרה בדבוקה! אלא 'כידה': מה ידה משתמרת לדעתה אף חצרה המשתמרת לדעתה, לאפוקי חצר המשתמרת שלא לדעתה.

ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו, הוה קיימא בחצר, אזל גיטא נפל בפיסלא [75].

אמר רב יוסף: חזינן: אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות - פלג ליה רשותא לנפשיה [76], ואי לא - חדא רשותא היא.

במאי עסקינן? אילימא בחצר דידה [77] - כי הוי ארבע אמות מאי הוי [78]? אלא בחצר דידיה - כי לא הוי ארבע אמות מאי הוי?

לא, צריכא דאושלה [79] מקום [80]: דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי; ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה [שאינו מונח בגובה עשרה טפחים], אבל גבוה עשרה - אף על גב דלא הוי ארבע אמות; ולא אמרן אלא דלית ליה

הערות[עריכה]

  1. ^ לא הוי גיטא; וגבי מתניתין נמי: "הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש" - לאו גט הוא, וליכא למיסמך א'זמנו של שטר מוכיח עליו', דהא בהדיא אמר "לכשלא אבא יהא גט" - אבל לא מעכשיו
  2. ^ ודכוותה "אם לא באתי", ואמרינן לעיל בפירקין (עב,א) גבי "אם מתי": 'אם': שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע 'לכשיגיע'; אמר "מהיום" - הוי מעכשיו; לא אמר "מהיום" - הוי לכשיגיע; הלכך
  3. ^ רבותינו
  4. ^ י
  5. ^ ואמרן לעיל: דלאחר מיתה הוא, "לכשאמות"; והכא נמי משמע: לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש
  6. ^ ואפילו לא נתקיים התנאי, דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש, והם קדמו וכתבוהו, ומכשר רבי יוסי, ונימא נמי דארישא פליג
  7. ^ אבל ברישא מודה
  8. ^ דפליגי עליה, סברי
  9. ^ אמר "כתבו אם לא באתי"
  10. ^ "אם לא באתי כתבו" [מכל מקום] לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש
  11. ^ "זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו" - שמטה זו
  12. ^ ממתינים לו שנה שמינית, דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע
  13. ^ קרי בתר שבת שעברה
  14. ^ אבל
  15. ^ רביעי חמישי וששי
  16. ^ נקראין על שם שבת הבאה
  17. ^ האי "שבת" דקאמר - יום שבת ממש קאמר
  18. ^ אם לא אבא לאחר הרגל
  19. ^ צריך להמתין שלשים יום
  20. ^ יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה
  21. ^ לא הודו לו שנאמרה מפי רבים
  22. ^ משום
  23. ^ של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי קרקע
  24. ^ דקנתה לה חצרה, כאילו נתנו בידה, כדמפרש בגמרא
  25. ^ 'קלתה': סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות
  26. ^ ואפילו היא בתוך ביתו
  27. ^ וטעמא מפרש בגמרא
  28. ^ ודרשינן ליה באנפי נפשיה, מדלא כתיב 'ובידה יתננו' - משמע לן נתינה כל דהוא, ו'ידה' דכתב רחמנא - דבעינן דומיא דיָדָהּ, דמשתמרת לדעתה, כדמפרש לקמיה
  29. ^ כלומר: דכי יהיב ליה נמי בידה - על כרחה היא, ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש, הלכך חצרה נמי קני לה
  30. ^ דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה
  31. ^ מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך, כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה
  32. ^ לפירות להשתמש בה; ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל
  33. ^ השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה
  34. ^ שהיתה לו עמו שותפות בה
  35. ^ אחת מכל לשונות הללו
  36. ^ דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה
  37. ^ קודם שזכה בנכסים, ואין צריך לכתוב לשון מַתָנָה, דיכול להַתנוֹת
  38. ^ שאינה ירושת אבותיו מן התורה
  39. ^ קודם שזכה
  40. ^ אמילתא אחריתי אמרה רבא
  41. ^ הואיל והתקנה לצורכו - נעשית יכול לומר: "כלום עשו אלא להנאתי? אני אי אפשי בהנאה זו"
  42. ^ אהייא אמרה רבא
  43. ^ משל בעלי
  44. ^ לו מלאכה; דכי תקון רבנן מזוני - להנאתה תקון: זמנין דלא ספקה במעשה ידיה; ואחר כך תקנו מעשה ידיה לבעלה, משום איבה; הלכך יכולה לומר "אי אפשי"
  45. ^ לעולם בדלא כתב לה 'דין ודברים'; ודקשיא לך 'מה שקנתה אשה קנה בעלה'
  46. ^ ולקמיה פריך מאי היא
  47. ^ על ידי הגט באה ידה לה עם נתינתו
  48. ^ דקשיא ליה לעיל: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל
  49. ^ בתמיה
  50. ^ וכיון דגופא לא קני ליה - מכי יהב גיטא לידה נפק לה גט מרשותיה, ולא משום דגיטה וידה באין כאחד! הלכך גבי חצר דקניא ליה - היכי מיגרשא
  51. ^ שגופו קנוי ומקבל שחרורו בעצמו
  52. ^ ב'האשה נקנית' (קדושין כב,ב)
  53. ^ כלומר: בקבלת עצמו
  54. ^ שהעבד קונה עצמו בשטר שיחרור
  55. ^ והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה
  56. ^ הבעל
  57. ^ לדוכתא דמחית ביה גיטא לאשה בחֲזָקָה, דקרקע נקנה בחזקה
  58. ^ תסגור דלת החדר שיקנה לה
  59. ^ לשום חזקה
  60. ^ דלת
  61. ^ או
  62. ^ פרצה
  63. ^ או
  64. ^ גדר
  65. ^ לקנות; שאין המוכר יכול לחזור בו, דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו, ותנן: 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, בכסף בשטר ובחזקה'
  66. ^ שהבעל יזכה בנכסים
  67. ^ והך מילתא דרבא אתמר מקמי ההיא דאמר רבא לעיל: גיטה וחצרה באין כאחד, דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר 'לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כו' כדמפרש ואזיל
  68. ^ לעיל, ואמאי איכסיף כי פרכה רב עיליש להא מילתא
  69. ^ לההוא תירוצא דלעיל
  70. ^ בתר דהדר סברה, ואמר דגיטה וידה באין כאחד. הכי גרסינן: מעיקרא כי אמרה רבא - אהאי מעשה אמרה
  71. ^ של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי קרקע
  72. ^ כאילו היא בתוך ביתה
  73. ^ ומאי היא דבעינן דתיהוי? 'חצרה משתמרת לדעתה', כלומר: על פיה ועל צוויה, לאפוקי הא דאמרינן בפרקין (לקמן עח,א): נתן גט ביד עבדה - ניעור אינו גט, דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעתה: שהוא משמר עצמו מדעתו
  74. ^ הלכך סמוכה לה בעינן, דומיא דידה
  75. ^ על גבי חתיכת עץ [משטח עץ גדול]
  76. ^ ואינו בטל לגבי חצר, ואינה מגורשת; ולקמיה פריך היכי דמי
  77. ^ דאשה
  78. ^ הרי שניהם שלה
  79. ^ השאילה
  80. ^ בחצרו לקנות בו גט