ביאור:בבלי גיטין דף לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שופתא [1] בקופינא דמרא [2] רפיא [3];

רב יוסף אמר: אפילו סיכתא בדפנא [4] רפיא;

רב אחא בר יעקב אמר: אפילו קניא בכופתא [5] רפיא.

הדרן עלך כל הגט


גיטין לב,א פרק ששי השולח

משנה:

השולח גט לאשתו והגיע [6] בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר לו "גט שנתתי לך - בטל הוא"; הרי זה בטל.

קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה "גט ששלחתי לך בטל הוא" - הרי זה בטל.

אם משהגיע גט לידה - שוב אינו יכול לבטלו [7].

בראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ומבטלו [8]; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם [9].

גמרא:

'הגיעו' [10] לא קתני, אלא 'הגיע', ואפילו ממילא [11], ולא אמרינן 'לצעורה הוא דקא מיכוין' [12].

'או ששלח אחריו שליח' – למה לי?

מהו דתימא: לא אלימא שליחותיה דבתרא משליחותיה דקמא [13] דלבטליה - קא משמע לן.

'קדם הוא אצל אשתו' למה לי?

מהו דתימא: כי לא אמרינן לצעורה קא מיכוין - הני מילי לשליח, אבל לדידה - ודאי לצעורה קא מיכוין - קא משמע לן.

'או ששלח אצלה שליח' למה לי?

מהו דתימא: איהו [14] - [15] הוא דלא טרח אדעתא לצעורה [16], אבל [17] שליח [18], דלא איכפת ליה כי טרח [19] - [20] ודאי לצעורה קא מיכוין - קא משמע לן.

'אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו' – פשיטא!?

לא, צריכא דמהדר עליה מעיקרא לבטולי: מהו דתימא: איגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה - קא משמע לן.

תנו רבנן: '"בטל הוא" [21], [22] "אי איפשי בו" - דבריו קיימין; "פסול הוא", "אינו גט" [23] - לא אמר כלום' [24];

למימרא ד'בטל' לישנא דלבטיל משמע, והאמר רבה בר איבו אמר רב ששת - ואמרי לה אמר רבה בר אבוה: 'מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו "מתנה זו מבוטלת" – תיבטל; "אי איפשי בה" - לא אמר כלום; "בטלה היא" [25], "אינה מתנה" - דבריו קיימין' אלמא בטל מעיקרא משמע [26]!?

אמר אביי: 'בטל' -


עמוד ב

שתי לשונות משמע: משמע דבטל ומשמע דליבטיל: [27] גבי גט - לישנא דמהני ביה קאמר; גבי מתנה - לישנא דמהני בה קאמר.

אמר אביי: נקיטינן: שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט [28]; נפקא מינה [מדברי אביי ללמדנו:] ל'הולך לאו כזכי דמי'.

רבינא אשכחיה לרב נחמן בר יצחק דתלי [29] וקאי בעיברא דדשא, וקא מיבעיא ליה: 'בטל' [30] – מהו [31]?

תיקו.

אמר רב ששת ואמרי לה במתניתא תנא: "גט זה לא יועיל", "לא יתיר", "לא יעזיב"," לא ישלח", ו"לא יגרש", "יהא חרס", "יהא כחרס" - דבריו קיימין; "אינו מועיל", "אינו מתיר", "אינו מעזיב", "אינו משלח", "אינו מגרש", "חרס הוא", "כחרס הוא" - לא אמר כלום [32].

איבעיא להו: "הרי הוא חרס" - מהו [33]?

אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי שנא מ"הרי הוא הקדש", "הרי הוא הפקר" [34]!

[35] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו [36]?

רב נחמן אמר: חוזר ומגרש בו, ורב ששת אמר: אינו חוזר ומגרש בו; והלכתא כוותיה דרב נחמן.

איני! והא קיימא לן הלכתא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר [37] "חוזרת" [38]?

הכי? השתא: התם דיבור ודיבור הוא [39]: אתי דיבור ומבטל דיבור [40] והכא: נהי דבטליה לשליחותא דשליח [41] - [42] גיטא [43] גופיה [44] מי קא בטיל?

בראשונה היה עושה [בית דין ממקום אחר ומבטלו; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם]:

איתמר: בפני כמה הוא מבטלו [45]?

רב נחמן אמר: בפני שנים [46]; רב ששת אמר: בפני שלשה: רב ששת אמר בפני שלשה: 'בית דין' קתני; ורב נחמן אמר: בפני שנים: לבי תרי - נמי בית דין קרי להו.

אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתנן [47]: '"מוסרני לפניכם [48]

הערות[עריכה]

  1. ^ בית יד
  2. ^ 'קופינא': חור, שבראש המרא, שקורין פושוי"ר; ועל שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה 'בין אחים': שמדובקין
  3. ^ שמתייבש מחמת החום ורפה
  4. ^ יתד שבדופן
  5. ^ קנה הארוג בכפיפה
  6. ^ והשיג
  7. ^ בגמרא פריך 'פשיטא'
  8. ^ לא היה מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה
  9. ^ שהשליח שאינו יודע בדבר, מוליכו לה והיא ניסת בו
  10. ^ הוי משמע שרדף אחריו והשיגו
  11. ^ שנשתהה שליח בדרך, והיה לו לזה דרך לשם, וראהו, ואפילו הכי בטל
  12. ^ אין בדעתו לבטלו אלא לצעורה בעלמא חדש או חדשים שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו לבטולי
  13. ^ דאמרינן ליה לא עדיפת מיניה
  14. ^ כי בטליה הוא בעצמו
  15. ^ בטל וליכא למימר לצעורה מיכוין:
  16. ^ דלא הוה מטרח נפשיה משום לצערה
  17. ^ כי שלח
  18. ^ לבטל
  19. ^ ומשום טירחא דשליח אחרון לא איכפת ליה
  20. ^ אמרינן
  21. ^ משמע בטל יהא
  22. ^ וכן
  23. ^ לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עליו שם פסול, והא ליכא
  24. ^ וזכה בה על כרחו; ואם יש לו בעל חוב - גובה אותה בשבילו, לפי שכל הלשונות הללו - לשון עתיד הן, והואיל וקבלה - אינו יכול לחזור בו
  25. ^ משמע "בטלה היתה מקודם שקיבלתי"
  26. ^ הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והרי אומר שלא זכה בה! וחוזרת לנותן; והכי נמי תניא לקמן בפירקין (מ,ב) "כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני", והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - הודאת בעל דין כמאה עדים, והאי נמי דאמר "בטלה היתה מקודם" - לכן נאמן
  27. ^ וכיון דהכי הוא - סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין:
  28. ^ ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל - הרי היא בטלה, ואף על גב דמתנה זכות הוא - מצי למיהדר
  29. ^ נשען
  30. ^ אם אמר 'בטל' ולא אמר 'הוא'
  31. ^ לשעבר משמע, ואין בדבריו כלום, כיון דלא אמר 'הוא'? או דילמא בלא 'הוא' נמי: שתי לשונות משמע, ולישנא דאהני ביה קאמר
  32. ^ משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול, והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו, דכל לשונות הללו - לשעבר הוא
  33. ^ להבא משמע או לשעבר משמע
  34. ^ דקיימא לן דהוי הקדש בכמה דוכתי, דתנן בנדרים (מח,א) "אם שלי הן - הרי הן מוקדשים לשמים"; ובהפקר נמי תנן בה: "הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ" - אלמא להבא משמע
  35. ^ אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו -
  36. ^ מי אמרינן בטל גיטא, והוה ליה כחספא? או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה, עד דהדר ומשוי ליה שליח, אבל גיטא לא בטיל
  37. ^ בקדושין בפרק 'האומר לחברו': אמר לאשה "התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים", וחזרה בה בתוך שלשים
  38. ^ בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין; הכי נמי ליבטיל גיטא
  39. ^ מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור, שנתרצתה בקדושין
  40. ^ ומיהו המעות לא בטלו: שאם חזר וקדשה בהן מדעתה - מקודשת
  41. ^ האי דאמר 'בטל הוא' - לשליח הוא דבטליה: שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה, דאתי דיבור ומבטל דיבור
  42. ^ אבל
  43. ^ גט
  44. ^ שהוא בעין
  45. ^ קודם תקנת רבן גמליאל
  46. ^ דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה, אבל הכא אודועי בעלמא הוא, ובתרי סגי [הצורך בשלשה הוא משום ד'אין בית דין שקול', אך שיקול זה נוגע להכרעה בדין, שיש חילוקי דיעות, אך אם בית הדין משמש רק ל'אודועי' – אין צורך במספר אי-זוגי]
  47. ^ שביעית פ"י משנה ד; (לקמן לו,א) הוא בפרקין, גבי פרוזבול
  48. ^ שהוא מוסר שטרותיו לבית דין, דאיהו לא תבע ליה לבעל חובו, אלא הבית דין, והן יורדין לנכסיו, ולא קרינא ביה [במַלוה] 'לא יגוש'