ביאור:בבלי גיטין דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שופתא ^[1] בקופינא דמרא ^[2] רפיא ^[3];

רב יוסף אמר: אפילו סיכתא בדפנא ^[4] רפיא;

רב אחא בר יעקב אמר: אפילו קניא בכופתא ^[5] רפיא.

הדרן עלך כל הגט

גיטין לב,א פרק ששי השולח

משנה:

השולח גט לאשתו והגיע ^[6] בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר לו "גט שנתתי לך - בטל הוא"; הרי זה בטל.

קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה "גט ששלחתי לך בטל הוא" - הרי זה בטל.

אם משהגיע גט לידה - שוב אינו יכול לבטלו ^[7].

בראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ומבטלו ^[8]; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם ^[9].

גמרא:

'הגיעו' ^[10] לא קתני, אלא 'הגיע', ואפילו ממילא ^[11], ולא אמרינן 'לצעורה הוא דקא מיכוין' ^[12].

'או ששלח אחריו שליח' – למה לי?

מהו דתימא: לא אלימא שליחותיה דבתרא משליחותיה דקמא ^[13] דלבטליה - קא משמע לן.

'קדם הוא אצל אשתו' למה לי?

מהו דתימא: כי לא אמרינן לצעורה קא מיכוין - הני מילי לשליח, אבל לדידה - ודאי לצעורה קא מיכוין - קא משמע לן.

'או ששלח אצלה שליח' למה לי?

מהו דתימא: איהו ^[14] - ^[15] הוא דלא טרח אדעתא לצעורה ^[16], אבל ^[17] שליח ^[18], דלא איכפת ליה כי טרח ^[19] - ^[20] ודאי לצעורה קא מיכוין - קא משמע לן.

'אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו' – פשיטא!?

לא, צריכא דמהדר עליה מעיקרא לבטולי: מהו דתימא: איגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה - קא משמע לן.

תנו רבנן: '"בטל הוא" ^[21], ^[22] "אי איפשי בו" - דבריו קיימין; "פסול הוא", "אינו גט" ^[23] - לא אמר כלום' ^[24];

למימרא ד'בטל' לישנא דלבטיל משמע, והאמר רבה בר איבו אמר רב ששת - ואמרי לה אמר רבה בר אבוה: 'מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו "מתנה זו מבוטלת" – תיבטל; "אי איפשי בה" - לא אמר כלום; "בטלה היא" ^[25], "אינה מתנה" - דבריו קיימין' אלמא בטל מעיקרא משמע ^[26]!?

אמר אביי: 'בטל' -

עמוד ב

שתי לשונות משמע: משמע דבטל ומשמע דליבטיל: ^[27] גבי גט - לישנא דמהני ביה קאמר; גבי מתנה - לישנא דמהני בה קאמר.

אמר אביי: נקיטינן: שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט ^[28]; נפקא מינה [מדברי אביי ללמדנו:] ל'הולך לאו כזכי דמי'.

רבינא אשכחיה לרב נחמן בר יצחק דתלי ^[29] וקאי בעיברא דדשא, וקא מיבעיא ליה: 'בטל' ^[30] – מהו ^[31]?

תיקו.

אמר רב ששת ואמרי לה במתניתא תנא: "גט זה לא יועיל", "לא יתיר", "לא יעזיב"," לא ישלח", ו"לא יגרש", "יהא חרס", "יהא כחרס" - דבריו קיימין; "אינו מועיל", "אינו מתיר", "אינו מעזיב", "אינו משלח", "אינו מגרש", "חרס הוא", "כחרס הוא" - לא אמר כלום ^[32].

איבעיא להו: "הרי הוא חרס" - מהו ^[33]?

אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי שנא מ"הרי הוא הקדש", "הרי הוא הפקר" ^[34]!

^[35] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו ^[36]?

רב נחמן אמר: חוזר ומגרש בו, ורב ששת אמר: אינו חוזר ומגרש בו; והלכתא כוותיה דרב נחמן.

איני! והא קיימא לן הלכתא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר ^[37] "חוזרת" ^[38]?

הכי? השתא: התם דיבור ודיבור הוא ^[39]: אתי דיבור ומבטל דיבור ^[40] והכא: נהי דבטליה לשליחותא דשליח ^[41] - ^[42] גיטא ^[43] גופיה ^[44] מי קא בטיל?

בראשונה היה עושה [בית דין ממקום אחר ומבטלו; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם]:

איתמר: בפני כמה הוא מבטלו ^[45]?

רב נחמן אמר: בפני שנים ^[46]; רב ששת אמר: בפני שלשה: רב ששת אמר בפני שלשה: 'בית דין' קתני; ורב נחמן אמר: בפני שנים: לבי תרי - נמי בית דין קרי להו.

אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתנן ^[47]: '"מוסרני לפניכם ^[48]

הערות

^ בית יד
^ 'קופינא': חור, שבראש המרא, שקורין פושוי"ר; ועל שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה 'בין אחים': שמדובקין
^ שמתייבש מחמת החום ורפה
^ יתד שבדופן
^ קנה הארוג בכפיפה
^ והשיג
^ בגמרא פריך 'פשיטא'
^ לא היה מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה
^ שהשליח שאינו יודע בדבר, מוליכו לה והיא ניסת בו
^ הוי משמע שרדף אחריו והשיגו
^ שנשתהה שליח בדרך, והיה לו לזה דרך לשם, וראהו, ואפילו הכי בטל
^ אין בדעתו לבטלו אלא לצעורה בעלמא חדש או חדשים שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו לבטולי
^ דאמרינן ליה לא עדיפת מיניה
^ כי בטליה הוא בעצמו
^ בטל וליכא למימר לצעורה מיכוין:
^ דלא הוה מטרח נפשיה משום לצערה
^ כי שלח
^ לבטל
^ ומשום טירחא דשליח אחרון לא איכפת ליה
^ אמרינן
^ משמע בטל יהא
^ וכן
^ לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עליו שם פסול, והא ליכא
^ וזכה בה על כרחו; ואם יש לו בעל חוב - גובה אותה בשבילו, לפי שכל הלשונות הללו - לשון עתיד הן, והואיל וקבלה - אינו יכול לחזור בו
^ משמע "בטלה היתה מקודם שקיבלתי"
^ הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והרי אומר שלא זכה בה! וחוזרת לנותן; והכי נמי תניא לקמן בפירקין (מ,ב) "כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני", והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - הודאת בעל דין כמאה עדים, והאי נמי דאמר "בטלה היתה מקודם" - לכן נאמן
^ וכיון דהכי הוא - סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין:
^ ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל - הרי היא בטלה, ואף על גב דמתנה זכות הוא - מצי למיהדר
^ נשען
^ אם אמר 'בטל' ולא אמר 'הוא'
^ לשעבר משמע, ואין בדבריו כלום, כיון דלא אמר 'הוא'? או דילמא בלא 'הוא' נמי: שתי לשונות משמע, ולישנא דאהני ביה קאמר
^ משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול, והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו, דכל לשונות הללו - לשעבר הוא
^ להבא משמע או לשעבר משמע
^ דקיימא לן דהוי הקדש בכמה דוכתי, דתנן בנדרים (מח,א) "אם שלי הן - הרי הן מוקדשים לשמים"; ובהפקר נמי תנן בה: "הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ" - אלמא להבא משמע
^ אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו -
^ מי אמרינן בטל גיטא, והוה ליה כחספא? או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה, עד דהדר ומשוי ליה שליח, אבל גיטא לא בטיל
^ בקדושין בפרק 'האומר לחברו': אמר לאשה "התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים", וחזרה בה בתוך שלשים
^ בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין; הכי נמי ליבטיל גיטא
^ מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור, שנתרצתה בקדושין
^ ומיהו המעות לא בטלו: שאם חזר וקדשה בהן מדעתה - מקודשת
^ האי דאמר 'בטל הוא' - לשליח הוא דבטליה: שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה, דאתי דיבור ומבטל דיבור
^ אבל
^ גט
^ שהוא בעין
^ קודם תקנת רבן גמליאל
^ דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה, אבל הכא אודועי בעלמא הוא, ובתרי סגי [הצורך בשלשה הוא משום ד'אין בית דין שקול', אך שיקול זה נוגע להכרעה בדין, שיש חילוקי דיעות, אך אם בית הדין משמש רק ל'אודועי' – אין צורך במספר אי-זוגי]
^ שביעית פ"י משנה ד; (לקמן לו,א) הוא בפרקין, גבי פרוזבול
^ שהוא מוסר שטרותיו לבית דין, דאיהו לא תבע ליה לבעל חובו, אלא הבית דין, והן יורדין לנכסיו, ולא קרינא ביה [במַלוה] 'לא יגוש'

[1] בית יד

[2] 'קופינא': חור, שבראש המרא, שקורין פושוי"ר; ועל שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה 'בין אחים': שמדובקין

[3] שמתייבש מחמת החום ורפה

[4] יתד שבדופן

[5] קנה הארוג בכפיפה

[6] והשיג

[7] בגמרא פריך 'פשיטא'

[8] לא היה מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה

[9] שהשליח שאינו יודע בדבר, מוליכו לה והיא ניסת בו

[10] הוי משמע שרדף אחריו והשיגו

[11] שנשתהה שליח בדרך, והיה לו לזה דרך לשם, וראהו, ואפילו הכי בטל

[12] אין בדעתו לבטלו אלא לצעורה בעלמא חדש או חדשים שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו לבטולי

[13] דאמרינן ליה לא עדיפת מיניה

[14] כי בטליה הוא בעצמו

[15] בטל וליכא למימר לצעורה מיכוין:

[16] דלא הוה מטרח נפשיה משום לצערה

[17] כי שלח

[18] לבטל

[19] ומשום טירחא דשליח אחרון לא איכפת ליה

[20] אמרינן

[21] משמע בטל יהא

[22] וכן

[23] לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עליו שם פסול, והא ליכא

[24] וזכה בה על כרחו; ואם יש לו בעל חוב - גובה אותה בשבילו, לפי שכל הלשונות הללו - לשון עתיד הן, והואיל וקבלה - אינו יכול לחזור בו

[25] משמע "בטלה היתה מקודם שקיבלתי"

[26] הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והרי אומר שלא זכה בה! וחוזרת לנותן; והכי נמי תניא לקמן בפירקין (מ,ב) "כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני", והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - הודאת בעל דין כמאה עדים, והאי נמי דאמר "בטלה היתה מקודם" - לכן נאמן

[27] וכיון דהכי הוא - סתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהניא במילתיה קא טעין:

[28] ואם ביטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל - הרי היא בטלה, ואף על גב דמתנה זכות הוא - מצי למיהדר

[29] נשען

[30] אם אמר 'בטל' ולא אמר 'הוא'

[31] לשעבר משמע, ואין בדבריו כלום, כיון דלא אמר 'הוא'? או דילמא בלא 'הוא' נמי: שתי לשונות משמע, ולישנא דאהני ביה קאמר

[32] משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד בו שהוא פסול, והא לא חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו, דכל לשונות הללו - לשעבר הוא

[33] להבא משמע או לשעבר משמע

[34] דקיימא לן דהוי הקדש בכמה דוכתי, דתנן בנדרים (מח,א) "אם שלי הן - הרי הן מוקדשים לשמים"; ובהפקר נמי תנן בה: "הרי הוא מופקר לכל מי שאחפוץ" - אלמא להבא משמע

[35] אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו -

[36] מי אמרינן בטל גיטא, והוה ליה כחספא? או דילמא שליחותא דשליח הוא דבטיל ליה, עד דהדר ומשוי ליה שליח, אבל גיטא לא בטיל

[37] בקדושין בפרק 'האומר לחברו': אמר לאשה "התקדשי לי במעות הללו לאחר שלשים", וחזרה בה בתוך שלשים

[38] בטלו הקדושין הואיל ובטלתן קודם שיהו חלין; הכי נמי ליבטיל גיטא

[39] מתחילה היתה מתקדשת על ידי הדיבור, שנתרצתה בקדושין

[40] ומיהו המעות לא בטלו: שאם חזר וקדשה בהן מדעתה - מקודשת

[41] האי דאמר 'בטל הוא' - לשליח הוא דבטליה: שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה, דאתי דיבור ומבטל דיבור

[42] אבל

[43] גט

[44] שהוא בעין

[45] קודם תקנת רבן גמליאל

[46] דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה, אבל הכא אודועי בעלמא הוא, ובתרי סגי [הצורך בשלשה הוא משום ד'אין בית דין שקול', אך שיקול זה נוגע להכרעה בדין, שיש חילוקי דיעות, אך אם בית הדין משמש רק ל'אודועי' – אין צורך במספר אי-זוגי]

[47] שביעית פ"י משנה ד; (לקמן לו,א) הוא בפרקין, גבי פרוזבול

[48] שהוא מוסר שטרותיו לבית דין, דאיהו לא תבע ליה לבעל חובו, אלא הבית דין, והן יורדין לנכסיו, ולא קרינא ביה [במַלוה] 'לא יגוש'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]