ביאור:בבלי גיטין דף פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הרי זו מגורשת [1]; מאי טעמא? קול [2] ושוברו עמו.

אמר רבא: יצא לה [3] שם מזנה [4] בעיר - אין חוששין לה [5]; מאי טעמא? פריצותא בעלמא הוא דחזו לה [6].

כתנאי: 'אכלה בשוק, גירגרה בשוק [7], הניקה בשוק - בכולן רבי מאיר אומר: תצא.

רבי עקיבא אומר: משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה [8].

אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה [9], והתורה אמרה (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו], ולהלן הוא אומר (דברים יט טו) [לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא] על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר: מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור.

תנו רבנן: "בעולה" [10] - אין חוששין לה [11];

"נשואה" [12] - אין חוששין לה [13];

"ארוסה" [14] אין חוששין לה;

"שלא לפלוני" [15] - אין חוששין לה;

"בעיר אחרת" [16] - אין חוששין לה; "ממזרת" [17] - אין חוששין לה;

"שפחה" - אין חוששין לה;

"הקדיש פלוני נכסיו", "הפקיר פלוני נכסיו" - אין חוששין להן [18].

אמר עולא: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות [19] ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים "פלונית מתקדשת [20] היום"

'מתקדשת'? ודלמא לא אקדשה?

אימא "פלונית נתקדשה היום" [21].

וכן תני לוי: לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות "פלונית מתקדשת היום".

"מתקדשת"? ודלמא לא אקדשה?

אמר רב פפא: אימא: פלונית נתקדשה היום.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין אמרו דבר [22] - זה הוא 'קול' [23]; לא אמרו דבר - זהו אמתלא [24].

'לא אמרו'? והא לא אמרו ולא כלום [25]: [26]?

לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר: 'אמתלא' שאמרו [27]: אפילו [28] מכאן ועד עשרה ימים [29] - קא משמע לן [30] 'לא אמרו [31]' - הוא דהויא אמתלא, הא אמרו - לא הויא אמתלא [32].

א"ר אבא אמר רב הונא אמר רב: לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע? מפלוני; ופלוני מפלוני, ובודקין והולכין עד שמגיעין לדבר הברור.

'דבר הברור' - עדות מעלייתא הוא!?

אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה א"ר אבא אמר רב הונא אמר רב: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו 'פלוני - מהיכן שמע? מפלוני, ופלוני מפלוני', והלכו להם למדינת הים.

אמר ליה אביי לרב יוסף: [33] מבטלינן קלא [34] או לא מבטלינן [35]?

אמר ליה: מדאמר רב חסדא 'עד שישמעו מפי הכשרים [36]' - שמע מינה מבטלינן קלא [37].

אמר ליה: אדרבה! מדאמר רב ששת 'אפילו מפי נשים הוי קול' שמע מינה לא מבטלינן קלא!

אמר ליה: אתרוותא [38] נינהו: בסורא מבטלי קלא, בנהרדעא לא מבטלי קלא.

ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב; אתייה רב חמא לאבוה, אמר ליה: אימא לי היכי הוה עובדא?

אמר ליה: על תנאי קדיש, אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי, ואזל.

אמר ליה: כיון דבעידנא דהואי קלא לא הואי אמתלא - לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא [וצריכה גט].

ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באציפא דתוחלא [39] בעֵינא דבי שיפי [40].

שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי: כי האי גוונא מאי?

אמר ליה: אפילו למאן דאמר 'לא מבטלינן קלא' - בהא מבטלינן קלא; מימר אמרי [41] 'עיינו בהו רבנן בקידושיהָ [42] ולא הוה בהו שוה פרוטה [43].

ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה


עמוד ב

לחד מבני פלניא [44]; אמר רבא: אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא - בהא מבטלינן קלא; מימר אמרי 'עיינו בהו רבנן בקידושי, וקידושי קטן הוו.

ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לקטן [45] הנראה כגדול [46]:

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא ואמרו 'עדיין לא הגיע לפלגות ראובן' שנאמר (שופטים ה טז) [למה ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים] לפלגות ראובן גדולים חקרי לב [47].

ובלבד שלא תהא שם אמתלא:

אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו - אפילו מכאן ועד עשרה ימים.

רב זביד אמר: במקום אמתלא [48] חוששין לאמתלא [49].

איתיביה רב פפא לרב זביד: 'ובלבד שלא תהא שם אמתלא' [50]!?

אמר ליה: במקום אמתלא קאמר [51].

אמר ליה רב כהנא לרב פפא: ואת לא תסברא [52]? והתנן: [53]נתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור [54]' [55] - לאו משום דאמרינן [56] על תנאי קדיש [57]?

שאני התם דאתי בעל וקא מערער [58].

אי הכי [59] – 'נישאת' נמי [60]!

נישאת, דעבדה איסורא - קנסוה רבנן [61]; נתקדשה, דלא עבדה איסורא - לא קנסוה רבנן.

אמר רב אשי: כל קלא דלא איתחזק בבי דינא [62] - לאו קלא הוא [63].

ואמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין [64] - לא חיישינן ליה' - הא דבתר אירוסין חיישינן ליה [65]!?

רב חביבא אמר: אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה [66].

והלכתא לא חיישינן ליה.

מאי היא. למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו:

ובנהרדעא לא מבטלי קלא. כדאמרינן לעיל:

מקודשת. וצריכה גט משני:

ואידך. שמואל דאמר העמידו דבר על בוריו למימרא דלא בעיא גט משני:

כי אתמר דרב המנונא בפניו. דבעל דאמרה ליה בפניו גירשתני אבל קבלת קידושין דרב הונא לאו בפניו הוא ולא דמיא לדרב המנונא וליתא לדרב הונא:

אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו: יצא עליה קול מראשון, ובא אחר וקדשה קידושי תורה [67] – מהו?

שלח להו: תצא; והעמידו הדבר על בוריו [68] והודיעוני [69].

מאי 'והעמידו הדבר על בוריו'? אילימא: דאי מגליא מילתא דקידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו - מבטלינן קלא? והא נהרדעא אתריה דשמואל הוא, ולא מבטלי קלא [והגמרא מניחה שתלמידי רב צריכים לנהוג כמנהג נהרדעא, למרות שהם מסורא!?]!? אלא: דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו, לא צריכה גט משני, ופליגא דרב הונא, דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר - מקודשת מדרב המנונא, דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה 'גירשתני' – נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה,?

ואידך?

כי אתמר דרב המנונא – בפניו, שלא בפניו מעיזה ומעיזה.

לא מצאו דבר על בוריו – מהו?

אמר רב הונא: מגרש ראשון ונושא שני [70], אבל מגרש שני ונושא ראשון – לא. מאי טעמא? אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין [71].

רב שיננא בריה דרב אידי אמר: אף מגרש שני ונושא ראשון: מימר אמרי 'עייני רבנן בקידושי [72], וקידושי טעות הוה [73]' [74].

יצא עליה קול מזה ומזה [75] – מהו?

אמר רב פפא: אף זו: מגרש ראשון ונושא שני [76].

אמימר אמר: מותרת לשניהם.

הערות[עריכה]

  1. ^ ומותרת לכל(Note: ברי"ף: מקודשת ומגורשת – הרי זו מגורשת; וכן ברמב"ם הלכות גירושין פ"י ה"כ והלכות איסורי ביאה פ"יז ה"כ: נחשבת למגורשת)
  2. ^ שחששנו לו תחילה
  3. ^ לאשה פנויה בעיר
  4. ^ לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה
  5. ^ לאוסרה לכהונה
  6. ^ ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה
  7. ^ הלכה נטוית גרון
  8. ^ נשים הטוות בשוק לאור הלבנה ודרכן לשוח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר
  9. ^ שיש אויבים מוציאים קול בחנם ברמז מועט
  10. ^ יצא על בתולה בעיר קול בעולה
  11. ^ לאוסרה לכהן גדול: דדלמא פריצותא בעלמא חזו לה, דהא דתנן במתניתין דחיישינן לקלא - היינו כדאמרינן לקמן: שיהו נרות דולקות כו' שהדברים ניכרים
  12. ^ יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים, ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה
  13. ^ דקלא דמתניתין: היינו שאומרים "היום נתקדשה פלונית"
  14. ^ יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים
  15. ^ יצא עליה קול שמקודשת היום, אבל לא הזכירו שמו, לומר "לפלוני" אלא "נתקדשה" סתם
  16. ^ יצא כאן קול "פלונית מתקדשת היום במקום פלוני"
  17. ^ יצא קול שהיא ממזרת
  18. ^ "הקדיש פלוני נכסיו" - אין חוששין לאסור נכסיו עליו
  19. ^ בבית, כדרך המתקדשות, שנוהגין שמחה ואור נר, כדאמרינן בעלמא 'אור הנר בברור חיל - משתה שם' (סנהדרין לב ב)
  20. ^ עתידה להתקדש היום
  21. ^ בהא - הוא דחשו רבנן שלא תינשא, כדי שלא יאמרו משיאין אשת איש
  22. ^ 'פלונית נתקדשה היום'
  23. ^ שחוששין לו
  24. ^ ששובר את הקול
  25. ^ מידי
  26. ^ לא אמרו 'נתקדשה' - לאו קול איכא ולאו אמתלא איכא
  27. ^ במשנתינו ששובר את הקול
  28. ^ ואפילו לא יצא עם הקול, אלא לאחר זמן יצא:
  29. ^ הוה אמתלא
  30. ^ הכא:
  31. ^ דבר
  32. ^ והכי קאמר: לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים, אלא הוציאו שובר עם הקול, כגון "נתקדשה פלונית" - בספק הוא, דהוי אמתלא, אבל אמרו דבר מקויים ומסויים - תו לא מהניא אמתלא
  33. ^ שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקות;
  34. ^ משתקין להו: לבטולי קלא
  35. ^ או לא משתקין להו; הואיל ואמרו "פלוני שמע מפלוני" כו' - וליתנהו דלישיילינהו, אי נמי חזרו אותן פלוני ופלוני ממדינת הים, ואמרו "לא היו דברים מעולם" - מבטלינן או לא מבטלינן
  36. ^ שיאמרו "מפלוני שמענו" והוא הלך למדינת הים - אלמא אקילו רבנן במילתא
  37. ^ ושמע מינה דאי בדיקניה בתר הכי, ואשתכח שִקרא - מבטלינן ליה ומכריזין דלאו קלא הוא, ומנסבינן לה
  38. ^ מקומות חלוקין במנהגם
  39. ^ הם תמרים שלא בישלו כל צרכם, ומניחין אותן בחותלות: כלים העשויים מכפות תמרים, ומתבשלים קצת; וכשאוכלים אותן נשאר מן האוכל על הגרעין, שאינו נפרד ממנה יפה מפני שאינה מבושלת, וההוא אוכל קרי 'ציפא', כדאמרינן ב'אלו טרפות' (חולין נ ב): 'כדעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא' וראוי למאכל בהמה
  40. ^ על המעיין של אותו מקום
  41. ^ כשתניסת לאחר לא יאמרו "ראו אשת איש שניסת", דמימר אמרי
  42. ^ עיינו רבנן בההוא אציפא
  43. ^ דסתמיה לא חשיב, דהא ד'לא מבטלינן קלא' אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד
  44. ^ ולא היו אומרים לאיזה מהם
  45. ^ בשנים
  46. ^ שנראה גופו כגדול, והיו מכירין בו
  47. ^ כלומר: אין חכמה (לקטן בשנים וחקרי לב); כדכתיב 'גדולים' - הוא דאית להו 'חקרי לב', וזה - אף על פי שגופו ארוך - ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים; וכשתינסיב לאחר - מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה, וקטן בשנים הוא
  48. ^ אפילו אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא
  49. ^ חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל
  50. ^ אלמא אמתלא בהדיא בעינן
  51. ^ ואמתניתין קאי האי תירוצא
  52. ^ דאם יש פתח למצוא אמתלא דסמכינן ומנסבינן לה
  53. ^ אשה שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לה "מת בעליך", ו
  54. ^ לראשון
  55. ^ ואילו גבי ניסת קתני התם 'תצא מזה ומזה', ואף על גב דאנוסה היא - שהרי בית דין הורוה לינשא - משום חששא דלא לימרו 'גירש ראשון ונשא שני, ועכשיו היא חוזרת לו משניסת'; אבל גבי נתקדשה לא חיישינן להכי; מאי טעמא חוזרת לראשון ולא צריכה גט משני? הרי אין לך 'יצא שמה בעיר – מקודשת'; גדולה מזו: דודאי ידעו כולם שנתקדשה
  56. ^ דיש כאן מקום אמתלא לסמוך עליו: דכי מהדרי לה לגברא אמרי ודאי יש פתח לדבר:
  57. ^ שעל תנאי קידשה שני: שאם יבא בעלה שגירשה ממדינת הים - שיהיו קידושיו בטלין, שהיה בעלה חביב לה, אלא לכך גירשה: שלא היה יכול לבא; אלמא אף על גב דלא יצא אמתלא זה מעולם סמכינן עליה
  58. ^ וקאי, ומימר אמרי 'מעולם לא גירשה בעלה, אלא היתה סבורה שמת, ונתקדשה', ואינן קדושין
  59. ^ דלא מסקי אדעתייהו לומר גירש ראשון ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט
  60. ^ אמאי תנן התם 'צריכה גט משני ולא תחזור לראשון'? הא אתא בעלה וקאי, ולאו נישואין הוו? אלא משום דאתי למימר 'גירשה זה ונשא זה', כדאמרינן ביבמות; ובנישואין אין פתח מקום אמתלא לומר על תנאי נשאה
  61. ^ דהאי דשריוּהָ בהעדאת עד אחד - משום עיגונא אקילו בה, והיא גופה תידוק במילתא על ידי עוברים ושבים, ותנסיב, והיכא דלא דייקא שפיר – קנסוה, כדאמרינן התם: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה - הקלת עליה בתחילתה
  62. ^ שלא בדקו בית דין אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה
  63. ^ לא חיישינן ליה אלא אם כן ידעו בית דין העיר שכך יצא הקול: פלוני מהיכן שמע כו' וגזרו שיחושו לקול זה
  64. ^ ניסת היום ואח"כ יצא קול שהיום היא נתקדשה לאחר קודם נישואין - לא חיישינן ליה לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מבעל הקול, שאם אתה מצריכה גט - נמצאת אוסרה על זה, דמחזקת לקלא, ונמצא זה בועל אשת איש, וקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל
  65. ^ ומגרש ראשון ונושא שני
  66. ^ ואינה צריכה הימנו גט שלא תתגנה על זה
  67. ^ בעדים
  68. ^ הוו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמיתתו אם אמת הוא או שקר
  69. ^ עיקרו של דבר
  70. ^ אם ירצה
  71. ^ דאמרי: על ידי שגירשה ראשון תחילה - קידשה שני, ועכשיו חוזר ומחזירה
  72. ^ שני
  73. ^ ולאו קידושי נינהו: מפני שהיתה מקודשת לראשון
  74. ^ ולא יאמרו שגירשה תחלה, שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני
  75. ^ ואחר כך מזה, שלא קידשה שני בפנינו קידושי תורה, אלא קול יצא שקידש אחר הראשון
  76. ^ ולא יגרש שני וישא ראשון, ואף על גב דקלא בעלמא הוו נמי הנך קידושי שני - חיישינן דלא לימרו 'גירש ראשון תחילה וקידשה שני, ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה'