ביאור:בבלי גיטין פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...הפרק הקודם | ...הפרק הבא

תוכן עניינים

פרק שלישי - כל הגט[עריכה]

דפים בפרק זה[עריכה]

כד א | כד ב | כה א | כה ב | כו א | כו ב | כז א | כז ב |

כח א | כח ב | כט א | כט ב | ל א | ל ב | לא א | לא ב |


משניות בפרק זה[עריכה]

משניות

משנה א - כל גט[עריכה]

דף כד עמוד א[עריכה]

משנה

כל גט שנכתב שלא לשום אשה –
פסול.
כיצד?
היה עובר בשוק, ושמע קול סופרים  רש"י ?: כותבי גיטין  מקרין:
"איש פלוני, מגרש את פלונית, ממקום פלוני!",
ואמר: "זה שמי, וזה שם אשתי!" -
פסול לגרש בו.


יתר מיכן:  רש"י ?: בגמרא מפרש מאי יתרא דכולהו 
כתב לגרש את אשתו - ונמלך,  רש"י ?: חזר בו מלגרש 
מצאו בן עירו ואמר לו: "שמי - כשמך, ושם אשתי - כשם אשתך" -
פסול לגרש בו.
דף כד עמוד ב[עריכה]
יתר מיכן:
היו לו שתי נשים, ושמותיהן שוות:
כתב לגרש את הגדולה -
לא יגרש בו את הקטנה.  רש"י ?: גדולה וקטנה לאו דוקא 


יתר מיכן:
אמר ללבלר: "כתוב: 'לאיזו שארצה אגרש'" -
פסול לגרש בו.  רש"י ?: דאין ברירה: דלא אמרינן 'הוברר הדבר דבשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה' 

גמרא על משנה א[עריכה]

גמרא

סוגיא: מקור הגט המתאים שנמצא[עריכה]

משנתנו: כתב לגרש את אשתו - ונמלך
מצאו בן עירו ואמר לו
'שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך' -
פסול לגרש בו.

כתב לגרש את אשתו - ונמלך...
ואלא רישא  רש"י ?: דתני 'איש פלוני גירש פלונית כו'  במאי?  רש"י ?: אי לאו הכי, דאותו פלוני כתב לגרש את אשתו ונמלך 
אמר רב פפא: בסופרין העשויין להתלמד  רש"י ?: לכתוב גיטין  עסקינן.
אמר רב אשי:
דיקא נמי -
דקתני 'סופרין מקרין',  רש"י ?: הגדולים מקרים לתלמידיהם: כך וכך כשיבא גט לפניך כתבהו, והזכירו שם אינש בעלמא - אלמא בתלמידים עסקינן 
ולא קתני 'סופרין קוראין'.

שמע מינה מסקנה בסוגית 'תא שמע' - אכן הוכח כפי שנטען.


סוגיא: טופס גט - שלא נכתב לשם גירושין[עריכה]

מאי 'יתר מיכן'?
תנא דבי רבי ישמעאל:
לא זה שנכתב - שלא לשום גירושין,  רש"י ?: אלא להתלמד 
אלא אף זה שנכתב לשום גירושין -  רש"י ?: גמורין ונמלך 
פסול.
ולא זה  רש"י ?: בלבד  שנכתב - שלא לשום גירושין דידיה,  רש"י ?: של אדם זה - פסול 
אלא אף זה  רש"י ?: דהיו לו שתי נשים  שנכתב לשום גירושין דידיה -  רש"י ?: דהאי גברא 
פסול.  רש"י ?: הואיל ונכתב שלא לשם גירושין של זו 
ולא זה - שלא נכתב לשום גירושין הא [של אשה זו] (לפי פירוש גמרא נוחה),
אלא אף זה שנכתב לשום גירושין הא –
פסול.


א כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ:
וְהָיָה: אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו
- כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר:
וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ... (פרשת כי תצא: חזרת גרושה שכבר נישאה לאחר) (דברים כד:א)

מאי טעמא?
אי כתב במקום 'ונתן ספר כריתות בידה' (דברים כד א) -
הוה אמינא: למעוטי האיך קמא - דלא עביד לשום כריתות.
אבל: כתב לגרש את אשתו ונמלך - דעביד לשום כריתות: אימא כשר?
כתב רחמנא 'וכתב'.
אי כתב רחמנא 'וכתב' -
הוה אמינא: למעוטי האי - דלא איהו קא כתיב לה,
אבל: יש לו שתי נשים - דאיהו קא כתיב לה: אימא כשר?
כתב רחמנא 'לה' – לשמה!

סוגיא: אין ברירה[עריכה]

וסיפא למה לי?  רש"י ?: מאי קא משמע לן? הא אשמעינן כבר דגירושין דידיה ודידה בעינן 
הא קא משמע לן: דאין ברירה.  רש"י ?: דלא תימא 'הוברר דבשעת כתיבה נמי דעתיה אהא, ואיכא גירושין דידיה ודידה'. 

סוגיא: טענת נתבע שהחוב הוא לאדם אחר בעל אותו שם[עריכה]

כתב לגרש את הגדולה - לא יגרש בו את הקטנה:
'קטנה' - הוא דלא מצי מגרש ביה,
הא - גדולה מצי מגרש ביה!  רש"י ?: וכי מפקא ליה - לא חיישינן לאיסור אשת איש, למימר שמא לא לזו ניתן אלא לחברתה ונפל מידה ומצאתו זו, דהואיל ונקיטא ליה לגיטא בידה - בדידה מחזקינן לה 
אמר רבא:
זאת אומרת: שני יוסף בן שמעון - הדרין בעיר אחת:
מוציאין שטר חוב על אחרים.  רש"י ?: אחד מהן שהוציא שטר חוב על אחרים - אין הלוה יכול לומר "לא ממך לויתי אלא מפלוני ששמו כשמך, וממנו נפל, ולאו בעל דברים דידי את" אלא כיון דהאי תפיס לשטרא - גבי ביה. 
אמר ליה אביי:
אלא מעתה - רישא,  רש"י ?: שאף שמות הבעלים שוין , דקתני:
שמי כשמך - פסול לגרש בו  רש"י ?: תידוק נמי: 
שֵני - הוא דלא מצי מגרש ביה,
הא - ראשון  רש"י ?: שנכתב לשמו  מצי מגרש ביה?  רש"י ?: וכי מפקא ליה - לא אמרינן משום חומרא דאשת איש 'שמא לא בעלה של זו כתבו אלא האחר' 
והא אמרינן:  רש"י ?: במתניתין ד'גט פשוט' [בבבא בתרא פ"י מ"ז (קעב,א)]: שני 'יוסף בן שמעון' שהיו בעיר אחת - אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה 
...ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב.  רש"י ?: דאמר ליה "לא אני לויתי ממך אלא חברי לוה ממך, ומסר לך שטר זה"; דאף על גב דפליגי תנאי התם במוציאין שטר חוב על אחרים, ולא חיישינן לנפילה, מודו דאין אחרים מוציאין עליהן, כדפרישית; הכא נמי: לימא 'לא בעלה כתבו, אלא 'יוסף בן שמעון' אחר כתבו לאשתו, ונמלך ולא גירשה, והשליכו לאיבוד מדעת, ולקחתו זו, שהיא רוצה להתגרש' 
אלא - מאי אית לך למימר?
בעדי מסירה,  רש"י ?: שמכירים את שניהם, ומעידין שראו שזה מסר לזו; אבל בעדי חתימה – לא, כדאמרינן: שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גרש את אשתו ומסרו לזו אשת חבירו , ורבי אלעזר היא?
הכא - נמי בעדי מסירה, ורבי אלעזר היא!  רש"י ?: וליכא למיחש שמא לחברתה נמסר; אבל בעדי חתימה - לעולם אימא לך דחיישינן שמא את חברתה גירש וחיישינן לנפילה; וגבי שטרי חוב נמי אין יכולין להוציא שטר חוב על אחרים, דחיישינן לנפילה. 


סוגיא: (אשת כהן) נפסלת לתרומה למרות שלא מגורשת[עריכה]

רב: פסילת תרומה - חוץ מגט לבלרים שאינו כלום[עריכה]

אמר רב:
כולן -  רש"י ?: כל הגיטין השנויין במשנתנו - אף על פי שפסולין לגרש להתירן לינשא  פוסלין בכהונה,  רש"י ?: פוסלין הן אותה מן הכהונה: אם בעלה כהן - נפסלה עליו משום גרושה  חוץ מן הראשון.  רש"י ?: שלא נכתב לשם גירושין כלל; אבל הנך בתראי – פסלי, דריח הגט פוסל בכהונה, דתניא בפרק בתרא (פב,ב): 'האומר לאשתו "הרי את מגורשת ממני, ואי את מותרת לכל אדם" - פסלה מן הכהונה, שנאמר 'ואשה גרושה מאישה [לא יקחו]' [ויקרא כא,ז] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, ולאחרים לא הותרה - פסולה לכהונה. 

שמואל: פסילת תרומה בכל הגיטין שלא לשמה ובחליצה[עריכה]

ושמואל אמר: אף ראשון נמי פוסל  רש"י ?: דריח גט הוה .
ואזדא שמואל לטעמיה -
דאמר שמואל:
כל מקום ששנו חכמים
'גט פסול': פסול ופוסל. רש"י ?: כל מקום ששנינו ביבמות 
'חליצה פסולה': פסולה -  רש"י ?: להתירה לשוק  ופוסלתה מן האחין.  רש"י ?: אבל פוסלת היא אותה מן האחין: שלא תתייבם עוד, דקמו עלה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה', דלא כתיב 'אשר לא בנה את בית אחיו' אלא 'אשר לא יבנה' (דברים כה,ט): כיון שחלץ - שוב לא יבנה. 

=תלמידי ארץ ישראל: פסילת תרומה בחליצה - רק אם סתרו את הכתוב בתורה[עריכה]

במערבא אמרי משמיה דרבי אלעזר:
שמאל  רש"י ?: חלצה בשמאל: אמרינן ביבמות (קד,א) פסולה.  ולילה  רש"י ?: וכן חלצה בלילה  - פסולות ופוסלות.  רש"י ?: [בשמאל] פוסלת, דשם חליצה עלה, אלא שלא נעשית בהכשירה, דיליף 'רגל' [ביבמה: וחלצה נעלו מעל רגלו [דברים כד,ט]] 'רגל' ממצורע, דכתיב 'ימנית' [ויקרא יד,יד;יז ועוד]; ולילה נמי נפקא לן התם. 
קטן ואנפיליא -  רש"י ?: קילצו"ן של בגד - לאו חליצה כלל, ד'איש' ו'נעל' כתובים בפרשה: 'ואם לא יחפוץ האיש וגו'  פסולות ואין פוסלות.
דף כה עמוד א[עריכה]

זעירי ורב אסי: פסילת תרומה - רק לכותב "למי שאבחר"[עריכה]

זעירי אמר:

כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון  רש"י ?: דלחומרא אמרינן 'יש ברירה', ופסולה לכהונה, אבל אינך כולהו - אפילו ריח הגט אין בהם, ולא דמו למגורשת מאישה, ולא התירה לכל אדם; דההיא - לההוא מילתא מיהא 'לשמו' ו'לשמה' נכתב ;

וכן אמר רב אסי: כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון;

רבי יוחנן: אין פסילת תרומה בגט מקולקל[עריכה]

ורבי יוחנן אמר: אף אחרון גט שרשום עליו 'למי שאבחר...' נמי אינו פוסל.  רש"י ?: דאין ברירה. 
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה - דאמר רבי אסי:
אמר רבי יוחנן:
האחין שחלקו - לקוחות הן, ומחזירין זה לזה ביובל.  רש"י ?: דאין ברירה: דאיכא למיחש: חלק שנטל זה היה ראוי לאחיו, והחליפו; והיינו 'לקיחה', וחוזר ביובל לתחילתו, משום מצות יובל, והדר שקליה כדמעיקרא. 
ו

צריכא יש צורך במילים אלו. פתיח, וכן סיום, לסוגיא העוסקת בצורך בפרטים מסויימים במשנה או בברייתא.:

דאי מעניין לציין שכאן סוגיית 'צריכה' הדנה בדברי ר' יוחנן כאילו היה תנא. איתמר בהא -
בהא - קאמר רבי יוחנן דאין ברירה,
משום דבעינן 'לה' – לשמה,
אבל התם:
מֶכֶר - הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל,
אבל ירושה ומתנה - לא.
ואי אשמעינן שדה -
משום דלחומרא.  רש"י ?: 'מחזירין' - חומרא היא; ואי נמי הוה מספקא ליה - אזיל לחומרא; אבל 'אינו פוסל' - קולא הוא, ואי לאו דפשיטא דאין ברירה - לא אזיל לקולא 
אי נמי - כתחילה.  רש"י ?: כשם שמתחילה היתה בלא חלוקה לאיש אחד - כך יחזור ביובל לאיש אחד, וטעמא לאו משום דאין ברירה הוא 
אבל הכא: אימא לא?
צריכא.


דף כה עמוד ב[עריכה]

סוגיא: דין תנאי התלוי במחשבות של אחרים[עריכה]

תולה בדעת אחרים: אית ליה ברירה!
דתניא:
'הריני בועליך  רש"י ?: לשם קידושין דאשה נקנית בביאה  על מנת שירצה אבא':
אף על פי שלא רצה האב –
מקודשת.  רש"י ?: דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר בלבו לקידושין גמורים ואפילו לא ירצה אביו 
רבי שמעון בן יהודה אומר:
משום רבי שמעון:
רצה האב – מקודשת,
דף כו עמוד א[עריכה]
לא רצה האב -אינה מקודשת.  רש"י ?: דלא בעל אלא על תנאי, ולא נתקיים; וכי רצה [האב] - מיהא מקודשת, ואף על גב דמשעת בעילה ספקק רוצה ספק אינו רוצה - אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוו קידושין 
אמר ליה:
בין לרבי יהודה, בין לרבי שמעון,
לא שנא - תולה בדעת עצמו, ולא שנא - תולה בדעת אחרים:
אית להו ברירה.
והתם - כדקתני טעמא:
אמרו לו לרבי מאיר:
אי אתה מודה:
'שמא יבקע הנוד
ונמצא זה שותה טבלים למפרע?'  רש"י ?: שהרי לא הובררה התרומה מעולם 
אמר להם: לכשיבקע!  רש"י ?: כשיבא לידי כך - ודאי טבלים שתה, אבל אין לחוש לכך, דלא שכיח ליבקע 

משנה ב - הכותב טופסי גיטין[עריכה]

משנה

הכותב טופסי גיטין -  רש"י ?: שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו מזומנין לו פעמים שאדם בא לשוכרו והוא טרוד בשטרות אחרים 
צריך שיניח: מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן.  רש"י ?: שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ובגמרא מפרש טעמא 


שטרי מלוה -
צריך שיניח: מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות, מקום הזמן.  רש"י ?: ואם שמע שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו מנה - לא יאמר "הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו", שלא יהא שטר מוקדם, אלא צריך שיניח מקום הלוה והמלוה והמעות, אף על גב דליכא למיחש למידי: גזירה שטרות אטו גיטין; 


שטרי מקח -
צריך שיניח: מקום הלוקח, ומקום המוכר, מקום המעות, מקום השדה, ומקום הזמן -
מפני התקנה.  רש"י ?: בגמרא מפרש אהיכא קאי 


רבי יהודה - פוסל בכולן.  רש"י ?: ואפילו הניח מקומות הללו; וטעמא מפרש בגמרא 
רבי אלעזר - מכשיר בכולן  רש"י ?: ובלבד שיניח מקומות הללו  - חוץ מגיטי נשים,  רש"י ?: דגזרינן בהן טופס אטו תורף 
שנאמר: "וכתב לה" – לשמהּ.  רש"י ?: בגמרא פריך: האי - אתורף הוא דכתיב!? 

א כי יקח איש אשה ובעלה:
והיה: אם לא תמצא חן בעיניו -
כי מצא בה ערות דבר:
וכתב לה ספר כריתֻת,
ונתן בידה -
ושִלחהּ מביתו. (דברים כד:א)

גמרא על משנה ב[עריכה]

גמרא

סוגיא: מקום ל'הרי את מותרת'[עריכה]

אמר רב יהודה:
אמר שמואל:
צריך שיניח אף מקום 'הרי את מותרת לכל אדם'.  רש"י ?: שגם זה עיקרו של גט 
ורבי אלעזר היא.
דאמר: 'עדי מסירה כרתי' -  רש"י ?: הלכך 'וכתב לה' לאו אחתימה קאי דחתימת עדים אינה אלא מדברי סופרים מפני תיקון העולם וכי כתיב וכתב לה משמע אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן  ובעינן כתיבה לשמה.
ו

צריכא יש צורך במילים אלו. פתיח, וכן סיום, לסוגיא העוסקת בצורך בפרטים מסויימים במשנה או בברייתא.:  רש"י ?: לשמואל לאוקמי להני תלת סתמי כרבי אלעזר, ולמימרא בכולהו: 'והוא ששייר מקום התורף', 'אין כותבין על המחובר' (לעיל כא,ב), ו'הכל כשרין לכתוב' (לעיל כב,ב) – ו'הכותב טופסי גיטין' - כולהו אוקמינהו שמואל כרבי אלעזר 

דאי אשמעינן הך קמייתא -
בההיא: הוא דאיכא לאוקמה כרבי אלעזר -
דקתני 'אין כותבין',  רש"י ?: והדר  וקתני 'כּתָבוֹ'.  רש"י ?: 'כתָבוֹ על המחובר – כשר'; ומדקשיא רישא לסיפא - אוקימנא דהכי קאמר: אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כו' 
אבל סיפא:  רש"י ?: 'הכל כשרין לכתוב' , דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו',
אימא רבי מאיר היא - דאמר 'עדי חתימה כרתי'!  רש"י ?: ואינו צריך לשייר מקום התורף, ואשמעינן שמואל דצריך, ורבי אלעזר היא; וסיפא, דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו' - לאו לאכשורי תורף דחרש שוטה וקטן דשלא ללשמה קאי, אלא אמציעתא קאי: 'האשה כותבת את גיטה לשמה והאיש שוברו', שאין קיום הגט אלא במסירתו ולא בחתימתו; והא דנקט 'חותמיו' - משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו, ורוב גיטין - חתומים הם, אפילו לרבי אלעזר מפני תיקון העולם 
ואי אשמעינן בההיא -
ההיא: נמי - איכא לאוקמה כרבי אלעזר,  רש"י ?: ולא קשיא מידי, כדפרישית 
אבל הא:
אימא - מדסיפא רבי אלעזר,  רש"י ?: פליג רבי אלעזר ארישא, דקתני ,רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים', ורישא מכשיר אף בגיטי נשים 
הוי רישא - לאו רבי אלעזר!  רש"י ?: ואין צריכין לשייר מקום 'הרי את מותרת', אלא מקום השמות לבדן, משום קטטה כדלקמן 

צריכא אכן זו הסיבה שצריך את הפרטים הללו. (סיום לסוגיית 'צריכא').  רש"י ?: קא משמע לן שמואל דרישא נמי כרבי אלעזר, ותרי תנאי ואליבא דרבי אלעזר, כדלקמיה 

סוגיא: התקנה בשטרי מקח[עריכה]

משנתנו: שטרי מקח -
צריך שיניח: מקום הלוקח, ומקום המוכר, מקום המעות, מקום השדה, ומקום הזמן - מפני התקנה.

מפני התקנה:
מאי 'תקנה'?
אמר רבי יונתן:
מפני תקנת סופר.  רש"י ?: התירו לכתוב טופס שלא לשמה 
ורבי אלעזר היא -  רש"י ?: הא דקתני 'מפני התקנה' התירו לכתוב טופס  דאמר: 'עדי מסירה כרתי'.  רש"י ?: הא לאו הכי הוה אסיר, רבי אלעזר היא דבעי 'לשמה' בכתיבה מדאורייתא 
ובדין הוא - דאפילו טופס - נמי לא לכתוב,  רש"י ?: דלמא אתי למכתב תורף; אלא 
ומשום תקנת סופרים -  רש"י ?: שיהו מזומנין לו  שרו  רש"י ?: ליה  רבנן.  רש"י ?: ובלבד שישייר תורף לכתוב 'לשמה', ותורף דשאר שטרות נמי גזר משום תורף דגיטין 

סוגיא: סיבת רבי יהודה לפסול טופסי שטרות[עריכה]

רבי יהודה פוסל בכולן
גזר טופס - אטו תורף,
גזר שטרות - אטו גיטין.  רש"י ?: וגזר שטרות - אפילו טופס אטו גיטין 

סוגיא: סיבת רבי אלעזר להתיר טופסי שטרות[עריכה]

ורבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים
טופס - אטו תורף גזר,
שטרות - אטו גיטין:  רש"י ?: בטופס  לא גזר.  רש"י ?: דגזירה לגזירה היא 
שנאמר "וכתב לה".


והא כי כתיב 'לה' - אתורף הוא דכתיב?  רש"י ?: דבקרא 'כריתות' כתיב, דהיינו תורף, והיכי יליף רבי אלעזר מיניה למיסר טופס 
אלא אימא - 'משום שנאמר "וכתב לה" – לשמה'.  רש"י ?: לא תימא 'שנאמר', דמשמע מיניה יליף, אלא 'משום', כלומר: משום שנאמר בתורף 'וכתב לה – לשמה' גזרינן טופס אטו תורף דאורייתא 
דף כו עמוד ב[עריכה]

סוגיא: דברים סותרים במשנה[עריכה]

קשיא דרבי אלעזר - אדרבי אלעזר?  רש"י ?: רישא אוקמת כרבי אלעזר ומכשיר לכתוב טופסי גיטין, וסיפא פליג ואמר 'חוץ מגיטי נשים' 
תרי תנאי - ואליבא דרבי אלעזר.
רבי שבתי:
אמר חזקיה: משום קטטה,  רש"י ?: 'מפני התקנה' דקתני - לאו אהיתרא דטופסי קאי, אלא א'צריך שיניח' קאי מפני תקנת קטטה  ורבי מאיר היא - דאמר: 'עדי חתימה כרתי'.  רש"י ?: דלא בעי כתיבה לשמה, ולא צריך שיניח מקום 'הרי את מותרת' אלא מקום השמות לבדן - משום קטטה, ומקום הזמן - משום מוקדם 
ובדין הוא - דאפילו תורף נמי  רש"י ?: עם השמות  לכתוב,  רש"י ?: דכי כתיב 'וכתב לה'- אחתימת עדים קאי, שהיא עיקר כתיבתו 
וזמנין דשמעה [האשה] ליה לסופר דקא כתיב  רש"י ?: ומזכיר שמו ושמה ,
וסברה "איהו קאמר ליה!" והוה לה קטטה בהדיה.
רב חסדא: אמר אבימי: משום תקנת עגונות.
אמרי לה - רבי מאיר, ואמרי לה - רבי אלעזר:
אמרי לה - רבי מאיר:
דאמר 'עדי חתימה כרתי', ובדין הוא דאפילו תורף נמי לכתוב,
וזמנין דהוה ליה קטטה בהדה - ורתח עלה.  רש"י ?: וכי משכח לגט מזומן -  וזריק ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה  רש"י ?: כשהיא מגורשת 
אמרי לה - רבי אלעזר:
דאמר 'עידי מסירה כרתי', ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב,  רש"י ?: גזירה משום תורף - דאורייתא 
וזמנין דבעי למיזל למדינת הים, ולא אשכח ספרא, ושביק לה ואזיל -
ומעגן ומותיב לה.

סוגיא: מקום לזמן בגיטין[עריכה]

ומקום הזמן:
קפסיק -
ותני:
לא שנא מן הנישואין ולא שנא מן האירוסין.  רש"י ?: המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם 
בשלמא מן הנישואין -
בין למאן דאמר: משום 'בת אחותו' איכא,
בין למאן דאמר: משום פירי איכא.  רש"י ?: שאם יכתוב זמן לבו ביום, והוא יגרשנה לאחר זמן, והיא טורפת מיום הכתיבה! 
אלא - מן האירוסין:
בשלמא - למאן דאמר משום בת אחותו למנוע מצב שאנשים החייבים לכתוב גט בגלל נשותיהם שזנו, אך רוצים לחפות עליהן על ידי כתיבת גט בלי תאריך, לדוגמה אדם הנשוי לאחייניתו. (על פי פירוש הרב שטיינזלץ) איכא,
אלא - למאן דאמר משום פירי -
ארוסה מי אית לה  רש"י ?: דין  פירי?  רש"י ?: הלא אינו אוכל פירות אלא משעת תנאי כתובה ואילך, שהוא מתחייב בפרקונה, כדאמרינן ב'נערה שנתפתתה' (כתובות מז,ב) 
אמר רב עמרם:
הא מילתא - שמעית מיניה דעולא, דאמר: 'משום תקנת ולד',  רש"י ?: הצריכו להניח מקום זמן לגט ארוסה ,
ולא ידענא מאי ניהו...  רש"י ?: דמאי ולד יש לארוסה 
כיון דשמעיתא להא -
דתניא:
האומר:
"כתבו  רש"י ?: עכשיו  גט לארוסתי -  רש"י ?: ולא אתננו לה עד לאחר שאכנסנה 
לכשאכנסנה אגרשנה":
אינו גט'.
ואמר עולא:
מה טעם?  רש"י ?: דגט ישן הוא; 
- גזירה שמא  רש"י ?: תתעבר כשיכנסנה, ו יאמרו: 'גיטה קודם לבנה'.  רש"י ?: שיהיו סבורים שנתנו לה ביום שנכתב 
הכי נמי:  רש"י ?: במתניתין :  רש"י ?: משום הכי  גזירה -  רש"י ?: צריך להניח מקום זמן אף לטופס הארוסה  שמא  רש"י ?: יכתוב זמן לבו ביום, והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין, ו יאמרו 'גיטה קודם לבנה'.  רש"י ?: בלא קידושין וכתובה נתעברה, לאחר גירושין   רש"י ?: ופגם הוא למשפחה 

סוגיא: ההלכה לגבי שטרות עם פרטים חסרים[עריכה]

אמר רבי זירא:
אמר רבי אבא בר שילא: אמר רב המנונא סבא: אמר רב אדא בר אהבה:
אמר רב:
הלכה כרבי אלעזר.  רש"י ?: שפוסל בטופסי גיטין, גזירה משום תורף 
קרי רב עליה דרבי אלעזר "טובינא דחכימי!".  רש"י ?: מאושר שבחכמים 

שטר בלי פרטים נראה שקרי[עריכה]

ואפילו בשאר שטרות -  רש"י ?: במאי דפליג רבי אלעזר אדרבי יהודה, ואכשר בטופסי שטרות  נמי?  רש"י ?: אמר רב 'הלכה כרבי אלעזר'  רש"י ?: בתמיה  
והאמר רב פפי משמיה דרבא:
האי אשרתא דדייני,  רש"י ?: קיום השטר: שהעדים מעידין על כתב ידיהם בבית דין, ובית דין כותבין בו 'במותב תלתא הוינא, ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו' ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי' וחותמין  דמיכתבה מקמי דליסהדי -
סהדי אחתימת ידייהו – פסולה.
אלמא מיחזי כשיקרא -
הכי נמי מיחזי כשיקרא?

חיזוק לשאלה - רבנן מסכימים בעניין שטרות שנמצאו באשפה[עריכה]

וליתא מדרב נחמן!
דאמר רב נחמן:
אומר היה רבי מאיר:
אפילו מצאו באשפה  רש"י ?: ולא נכתב לשם אשה כלל ,
חתמו ונתנו לה - כשר.  רש"י ?: אלמא לא חיישינן למיחזי כשקרא, כיון דנחתם בעתו וזמנו 
ואפילו רבנן -
לא פליגי עליה דרבי מאיר,
אלא בגיטי נשים - דבעינן כתיבה לשמה,
אבל בשאר שטרות - לא.
דאמר רבי אסי:
אמר רבי יוחנן:
שטר שלוה בו:  רש"י ?: ביום של חתימה  ופרעו -  רש"י ?: בו ביום 
אינו חוזר ולוה בו -  רש"י ?: ואפילו ביום מלוה ראשונה לאחר פרעון, דליכא למיחש למוקדם; והכי מפרשינן לה בשנים אוחזין (בבא מציעא יז,א) 
שכבר נמחל שעבודו.  רש"י ?: כשפרעו, ובטל השטר, ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה, שלא עליה נחתם שטר זה, והויא לה מלוה על פה 
טעמא - דנמחל שעבודו,
אבל משום שיקרא  רש"י ?: אם היה נחתם על מלוה זו אף על פי שנכתב קודם הלואה  - לא חיישינן.  רש"י ?: כשר אם בו ביום נכתב 
דף כז עמוד א[עריכה]

משנה ג - המביא גט ואבד[עריכה]

משנה

המביא גט - ואבד הימנו:
מצאו לאלתר – כשר.
ואם לאו – פסול.  רש"י משנה: ואם לאו, פסול: שמא מאחר נפל ואין זה שלו 


מצאו בחפיסה  רש"י מצאו בחפיסה: כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו  או בדלוסקמא:
אם מכירו – כשר.  רש"י אם מכירו - כשר: מילתא באנפי נפשיה, ו'או או' קתני: או שמכירו ואפילו מצאו בכל מקום - כשר. 


גמרא על משנה ג[עריכה]

גמרא

סוגיא - החזרת גט שאבד[עריכה]

ורמינהו מילולית: 'והרי זרקנו אותו'. זהו פתיח לדיון בו מביאים ברייתא הסותרת את האימרה הנוכחית.:

מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים,
דייתיקי,  רש"י דייתיקי: צוואת שכיב מרע: 'דא תהא למיקם ולהיות'  מתנות  רש"י מתנות: מתנת בריא  ושוברין -
הרי זה לא יחזיר.  רש"י לא יחזיר: לא לבעל ולא לאשה; וכן שחרור, וכן כולם. 
שאני אומר: כתובין היו - ונמלך עליהן שלא ליתנן.  רש"י (ללא כותרת.(בתוך הדיבור הקודם)): ומדתלי טעמא ב'שאני אומר' - שמעינן מינה דאם אמר הבעל "תנו לה שאני כתבתיו לה" - נותנין, ולא חיישנן לשמא אינו זה. 
 רש"י ...: שמעינן מינה הא:  רש"י ...: דאם  אמר  רש"י אמר: הבעל  'תנו'  רש"י ...: לה, שאני כתבתיו לה  -
נותנין!  רש"י ...: ולא חיישינן לשמא אינו זה  - ואפילו לזמן מרובה?!

רבה: גט אבוד במקום של שיירות - פסול[עריכה]

אמר רבה: לא קשיא.
כאן -  רש"י כאן: פסול  במקום שהשיירות מצויות,  רש"י ?: שמא מעוברים ושבים אחרים נפל 
כאן במקום שאין השיירות מצויות.

הרחבה: מקום השיירות או כפל שמות בעיר[עריכה]

ואפילו במקום שהשיירות מצויות - והוא שהוחזקו שני 'יוסף בן שמעון' בעיר אחת.  רש"י ?: לאו רבה קאמר לה, אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר: דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר;
אבל אם לא הוחזקו - מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן, או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו.
 
דאי לא תימא הכי -  רש"י ?: דלא פסיל רבה אלא ב'מצויות' ו'הוחזקו'  קשיא דרבה אדרבה:
דההוא גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא,  רש"י ?: שהובא שם לקיימו בבית דין 
והוה כתיב ביה  רש"י ?: הנפק:  'בשוירי מתא דעל רכיס נהרא':  רש"י ?: ונפל מזה, והוא תובעו, ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר 
ואמר רב הונא - חוששין לשני שוירי.  רש"י ?: ושמא לא זה הוא שנפל מזה 
ואמר ליה רב חסדא לרבה - פוק ועיין בה, דלאורתא בעי לה מינך רב הונא.
נפק, דק ואשכח דתנן:
כל מעשה בית דין -  רש"י ?: המוצא שטר מקויים בבית דין, דליכא למיחש ל'כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם': דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו, דחייש שמא ימותו עדים 
הרי זה יחזיר. (בבא מציעא פ"א מ"ח (דף כ,א))  רש"י ?: ולא חיישינן לשמא אינו זה 
והא בי דינא דרב הונא - דכמקום שהשיירות מצויות דמי...  רש"י ?: היו צריכין לו לדין ולהוראה, ובאים שם , וקא פשיט 'יחזיר', אלמא  רש"י ?: שמע מינה משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא, דלשני 'שוירי' לא חיישינן 
אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת –
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

= מילת "אין", וענינו היפך "יש", ומשמשת גם לשלילת תואר אבל לא לפועל, ועמה "מאין" לשאלת המקום (שבי"ל)

,

ואי לא – לא.

הגט שנמצא בבי כיתנא[עריכה]

עבד רבה עובדא בההוא גיטא - דאישתכח בי כיתנא, בפומבדיתא: כשמעתיה.  רש"י ?: דאמר: תרתי בעינן, והכא לא הוה אלא חדא, והחזירו לתובע 
איכא דאמרי:  רש"י ?: האי בי כיתנא  
בדוכתא היכא דתרו כיתנא,  רש"י ?: בבית מי המשרה ששורין שם פשתן, ואין שיירות מצויות שם, והחזירו , ואף על גב דהוחזקו -  רש"י ?: שנים באותה העיר באותו השם 
דלא שכיחן שיירתא.
ואיכא דאמרי:
בדוכתא דמזבני כיתנא, והוא שלא הוחזקו -
ושכיחן שיירות.  רש"י ?: בשוק ששיירות מצויות והחזירו לפי שלא הוחזקו 

סוגיא: התנאים להחזרת גט אבוד[עריכה]

רבי זירא רמי מתניתין אברייתא, ומשני:
תנן:
המביא גט - ואבד הימנו:
אם מצאו לאלתר - כשר,
ואם לאו - פסול.

ורמינהו מילולית: 'והרי זרקנו אותו'. זהו פתיח לדיון בו מביאים ברייתא הסותרת את האימרה הנוכחית.:

מצא גט אשה בשוק -
בזמן שהבעל מודה  רש"י ?: שאומר ליתנו לה  - יחזיר לאשה.
אין הבעל מודה - לא יחזיר: לא לזה, ולא לזה.  רש"י ?: לבעל לא יחזיר שמא כבר נתנו לה, וממנה נפל, וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה, ויעידו שגירשה, וכשתתבע כתובתה - יאמר "פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין - ותנן 'הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה', וחייבוני לפרוע, ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה"; ולאשה לא יחזיר - שמא תינשא בו! 
הא - ...
דף כז עמוד ב[עריכה]
...
בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה?!
ומשני:
כאן במקום שהשיירות מצויות - [פסול] זוהי תוספת לפי גרסה מעודכנת, ומסומנת על ידי סוגריים מרובעים בש"ס דפוס וילנא.,
כאן במקום שאין השיירות מצויות.

אפשרות: כרבה[עריכה]

איכא דאמרי:  רש"י ?: הא דשני רבי זירא במקום שהשיירות מצויות פסול - 
...והוא שהוחזקו שידוע שיש שני אנשים בעיר, בעלי אותו השם הרשום על הגט. - הוא דלא ליהדר.
והיינו דרבה.  רש"י ?: דבעינן תרתי 

אפשרות: הלכה - לא מחזירים גט אבוד[עריכה]

איכא דאמרי:
...אף על גב דלא הוחזקו - לא ליהדר.
ופליגא דרבה.
בשלמא דרבה -  רש"י ?: דשָני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתניתין, חדא דגיטין וחדא דבבא מציעא  לא אמר כרבי זירא:
מתניתין אלימא ליה - לאקשויי.  רש"י ?: דקא סלקא דעתיה דאינהו רמינהו אהדדי, ומתניתין עיקר מברייתא 
אלא - רבי זירא:  רש"י ?: דרמי מתניתין אברייתא  מאי טעמא לא אמר  רש"י ?: שינויא דידיה אתרתי מתניתין  כרבה?
אמר לך:  רש"י ?: רבי זירא מתניתין לא קשיין אהדדי 
מי קתני  רש"י ?: בבבא מציעא  "אם אמר 'תנו' נותנין - ואפילו לזמן מרובה"?  רש"י ?: כלומר: ודאי על כרחין הא אמר "תנו" נותנין - דייקינן מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן, אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת 
דלמא  רש"י ?: לעולם  "אם אמר 'תנו' - נותנין" - כדקיימא לן:  רש"י ?: בהכשירא דגיטין   רש"י ?: מצאו -  לאלתר?  רש"י ?: כשר; אבל ברייתא ודאי קשיא, דקתני 'יחזיר לאשה', ואי לאלתר, והבעל מודה – פשיטא, למאי ניחוש לה? אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה - לא איצטריך למיתנייה, דבשלמא מתניתין לא תנא בה בהדיא, האמר "תנו" – נותנין, ואצטריך למתנייה, משום היא גופא: לאשמועינן דלא יחזיר, שאני אומר כו'. 

רבי ירמיה: עדים רק על גט זה ומכירים החתום[עריכה]

רבי ירמיה אמר:  רש"י ?: לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא, דכל הני דאמרינן 'יחזיר' - לזמן מרובה 
כגון דקאמרי עדים  רש"י ?: החתומים בו : 'מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון.'  רש"י ?: ואותו חתמנו לאיש זה התובעו 
אי הכי - מאי למימרא?
מהו דתימא: ליחוש דלמא איתרמי שמא - כשמא, ועדים - כעדים?

קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
.

רב אשי: מחזיר עם סימנים[עריכה]

רב אשי אמר:
כגון דקאמר  רש"י ?: האי שליח שאבדו  'נקב יש בו בצד אות פלונית' -
דהוה ליה סימן מובהק.
ודוקא  רש"י ?: נקט רב אשי  'בצד אות פלונית' - דהוה ליה סימן מובהק,  רש"י ?: דאין עדות ברורה מזו 
אבל נקב בעלמא – לא:
...מספקא ליה סימנין - אי דאורייתא, אי דרבנן.  רש"י ?: הא דאמרינן ב'אלו מציאות'  רש"י ?: בבא מציעא כז,א  שמחזירין אבדה בסימנין, ואיבעיא לן התם: דאורייתא או דרבנן? - לרב אשי נמי מספקא ליה, הילכך באיסור אשת איש - לא סמכינן אסימנין בעלמא, דלמא סימנין דרבנן, ובממונא - הוא דמצו רבנן להפקיע, דהפקר בית דין היה הפקר, וטעמא דתקנתא - התם מפרש, אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה;
והאי דלא אמר 'קסבר סימנין דרבנן' - משום דהתם מיבעיא לן, ומהכא לא מצינן למיפשט דהא; אי נמי - מספקא ליה: קאסר מספיקא.
 


רבה בר בר-חנה והגט האבוד[עריכה]

רבה בר בר-חנה -  רש"י ?: שליח היה 
אירכס ליה גיטא - בי מדרשא.
אמר:
אי סימנא  רש"י ?: בעיתו דאיתיהב לכו  אית לי בגויה,  רש"י ?: סימנא 
אי טביעות עינא  רש"י ?: ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי  אית לי  רש"י ?: טביעות עינא  בגויה.  רש"י ?: שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן 
אהדרוה ניהליה.
אמר:
לא ידענא -
אי משום סימנא אהדרוה, וקסברי סימנים דאורייתא -  רש"י סימנים דאורייתא: שלא נתן בו סימן מובהק, אלא סימנא בעלמא; ומדאסמכו אסימנא באיסורא - קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא, מ'וכן תעשה לשמלתו', כדאמרינן באלו מציאות (שם). 
אי משום טביעות עינא, ודוקא צורבא מדרבנן -  רש"י לצורבא מדרבנן: דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה  אבל אינש בעלמא לא?
[ולא איפשטא.] לפי גרסה מעודכנת. (מסומן כתוספת על ידי סוגריים מרובעים לפי ש"ס וילנא.


סוגיא: הגדרת 'מייד'[עריכה]

משנתנו: המביא גט ואבד הימנו:
מצאו לאלתר – כשר,
ואם לאו - פסול.

ואם לאו פסול:
תנו רבנן:
איזהו 'שלא לאלתר'?
רבי נתן אומר:
ששהה  רש"י ?: שיעור  - כדי הזמן הנדרש כדי שתעבור שיירא, ותשרה.  רש"י ?: שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות 
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
- כדי הזמן הנדרש כדי שיהא אדם עומד, ורואה שלא עבר שם אדם.  רש"י ?: כלומר: אין הדבר תלוי בשיעור, אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט 
ויש אומרים: ...שלא שהה אדם שם.
רבי אומר:
- כדי הזמן הנדרש כדי לכתוב את הגט.  רש"י ?: שיעורא בעלמא נתנו בו 
רבי יצחק אומר: כדי לקרותו.
אחרים אומרים: כדי לכותבו ולקרותו.

דרישת סימנים בהחזרת גט אבוד[עריכה]

ואפילו[1] שהה ויש בו סימנין  רש"י ?: מובהקים, ו  מעידים עליו -  רש"י ?: סימנים אלו להכשירו 
דאמרי נקב יש בו בצד אות פלונית
ואין מעידין על סימני הגוף  רש"י ?: של גט, כגון 
דאמרי ארוך וגוץ  רש"י ?: ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה 

גט אבוד המחובר לארנק או טבעת[עריכה]

מצאו[2] קשור בכיס, בארנקי ובטבעת -  רש"י ?: ומכיר את הכיס ואת הארנקי 
דף כח עמוד א[עריכה]
או שמצאו בין כליו  רש"י ?: בביתו  -
אפילו לזמן מרובה – כשר.

הלכה בהגדרת 'מייד'[עריכה]

איתמר רב יהודה:
אמר שמואל: הלכה שלא שהה אדם שם.
רבה בר בר חנה
אמר רב יצחק בר שמואל: הלכה שלא עבר אדם שם.
לימא מר -  רש"י ?: רב יהודה  'הלכה כמר'  רש"י ?: הלכה כיש אומרים 
ומר -  רש"י ?: ולימא רבה  'הלכה כמר'?  רש"י ?: כרבי שמעון   רש"י ?: למה חזרו להזכיר את הדברים ולפרשן 
-  רש"י ?: ומשני:  משום דאפכי להו  רש"י ?: אית תנאי דמפכי דרבי שמעון ליש אומרים ויש אומרים לרבי שמעון, הלכך אם לא הזכירו אלא שם החכמים - לא הוי ידעי: אהייא מתרי לישני - קיימי. 
דף כח עמוד ב[עריכה]

סוגיא - חשש למות הבעל[עריכה]

שמא מת - לא חיישינן.  רש"י ?: דאוקמינן אחזקה, שהניחו חי; וגבי כהן שהלך למדינת הים - כיון שלא גירשה - אינה נאסרת אלא אם כן מת 
שמא ימות - חיישינן.  רש"י ?: אבל זו - שנותן לה גט על מנת שיחול שעה אחת קודם למיתתו - לשמא ימות מיד ודאי חיישינן, דלא מרע לה לחזקה בהכי 
אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא:  רש"י ?: לדידך דבעית לאוקמי לדברי הכל  והא נוד  רש"י ?: דהאי דאסרי ליה לשתות 
דכשמא ימות הוא -  רש"י ?: משום שמא ימות הוא  ופליגי?  רש"י ?: ופליג רבי מאיר ואמר 'לא חיישינן' 
אמר רב יהודה מדסקרתא:
שאני נוד לפי רבי מאיר (פירוש גמרא נוחה) - דאפשר דמסר ליה לשומר.
מתקיף לה רב משרשיא:
ערביך - ערבא צריך?!  רש"י ?: שמא השומר עצמו יפשע 
אלא אמר רבא:
שמא מת - לא חיישינן. {{רשי|?|ומתניתין דברי הכל,
 רש"י ?: וברייתא ד'הרי זה גיטך' שמא ימות - תנאי היא.  רש"י ?: פלוגתא דרבי מאיר וחבריו 
השולח חטאתו ממדינת הים [מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים]:
והא - בעינא סמיכה?  רש"י ?: ותניא בתורת כהנים: 'ידו' - ולא יד בנו, 'ידו - ולא יד שלוחו 
אמר רב יוסף: בקרבן נשים.  רש"י ?: אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה; דגבי סמיכה תניא (קדושין לו,א) 'דבר אל בני ישראל... וסמך' [ויקרא א, ב-ד] - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות 
רב פפא אמר: בחטאת העוף.
ביאור:וצריכא:  רש"י ?: למיתני תלתא בבי במתניתין בחזקת שהוא קיים 
דאי אשמועינן גט - משום דלא אפשר,
אבל תרומה - דאפשר: אימא לא?
ואי אשמועינן תרומה - דזמנין דלא אפשר,  רש"י ?: שהיא עניה וצריכה פרנסה, ותטול תרומה בבית הגרנות 
אבל חטאת העוף - מספיקא לא ליעול חולין לעזרה?

צריכא יש צורך במילים אלו. פתיח, וכן סיום, לסוגיא העוסקת בצורך בפרטים מסויימים במשנה או בברייתא.!

משנה ד - שלשה דברים[עריכה]

משנה

שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא - לפני חכמים,
וקיימו את דבריו:
על עיר שהקיפה כרקום  רש"י ?: מצור מתרגמינן 'כרקומין' (דברים כ,כ) ,
ועל הספינה המוטרפת בים  רש"י ?: ועדיין לא טבעה ,
ועל היוצא לידון - רש"י ?: בדיני נפשות 
- שהן בחזקת קיימין.
אבל:
עיר שכבשה כרקום,
וספינה שאבדה בים,
והיוצא ליהרג -
נותנין עליהן חומרי חיים
וחומרי מתים:  רש"י ?: כדמפרש ואזיל 
בת ישראל לכהן,  רש"י ?: חומרי מתים 
ובת כהן לישראל שלא ילדה לו (פירוש גמרא נוחה  רש"י ?: חומרי חיים  -
לא תאכל בתרומה.  רש"י ?: ולא תאכל בתרומת אביה 

גמרא על משנה ד=[עריכה]

גמרא

סוגיא: בית הדין שבו אפשר להעמיד על חזקת קיימות[עריכה]

אמר רב יוסף:
לא שנו  רש"י ?: דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים  אלא בבית דין של ישראל  רש"י ?: שלאחר גמר דין - זימנין דחזו ליה זכותא, ומחזירין אותו, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מב,ב) הסוס רץ ומעמידו ,
אבל בבית דין של עובדי כוכבים -
כיון דגמיר ליה דינא לקטלא -
מיקטל קטלי ליה.
אמר ליה אביי: בית דין של עובדי כוכבים נמי, דמקבלי שוחדא!?
אמר ליה:
כי שקלי - מקמי דלחתום פורסי שנמג  רש"י ?: לשון פרסי הוא: פסק דין ;
לבתר דמיחתם פורסי שנמג - לא שקלי.

נידון למוות שברח[עריכה]

מיתיבי:
כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו:
'מעידין אנו את איש פלוני -
שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני,
ופלוני עדיו'  רש"י ?: רישא הכי איתא: מי שנגמר דינו וברח כו' בפרק קמא דמכות (ז,א)  -
הרי זה יהרג:  רש"י ?: אלמא לא אמרינן שמא מצאו לו זכות אחרי כן. שמע מינה: לא שכיחא! ולא מספקינן בהכי !
דלמא בורח שאני.

הודעת בית דין על מות הנידון[עריכה]

תא שמע:
שמע מבית דין של ישראל, שהיו אומרים:
'איש פלוני - מת',  רש"י ?: בבית דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה בבית דין - כונסין אותו לכיפה 
'איש פלוני - נהרג' -  רש"י ?: אחת מארבע מיתות 
ישיאו את אשתו.  רש"י ?: וגבי עובדי כוכבים – מת, כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר שלום במסכת עבודה זרה (י,ב) 
מקומנטריסין  רש"י ?: ממונין ליהרג  של עובדי כוכבים:
'איש פלוני - מת',
'איש פלוני - נהרג' -
אל ישיאו את אשתו'.
מאי 'מת' ומאי 'נהרג'?
אילימא 'מת' = מת ממש,
ו'נהרג' = נהרג ממש,
דכוותיה גבי עובדי כוכבים, אמאי 'אל ישיאו את אשתו'?
הא קיימא לן  רש"י ?: בפרק בתרא דיבמות (קכא,ב) 
דכל מסיח לפי תומו - הימוני מהימני ליה?  רש"י ?: [ואפילו] עובד כוכבים מסיח לפי תומו - כשר לעדות אשה. 
אלא:
לאו - 'מת' - יוצא למות,
'נהרג' - יוצא ליהרג?
וקתני: בבית דין ישראל ישיאו את אשתו  רש"י ?: וקשיא לרב יוסף ?


לעולם 'מת' - ממש, ו'נהרג' - ממש.
ודקאמרת:
'דככוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא,
והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? -
הני מילי - במילתא דלא שייכי בה,  רש"י ?: שאינה תפארת להם 
אבל במילתא דשייכי בה  רש"י ?: כי הכא: שמתפארים שהרגו בדין  -
עבדי לאחזוקי שיקרייהו  רש"י ?: ולומר 'נהרג', ואף על פי שלא ראוהו אלא יוצא לידון .


גירסה נוספת לסוגיה[עריכה]

איכא דאמרי:
אמר רב יוסף:
לא שנו  רש"י ?: דנותנין עליו חומרי חיים  אלא בבית דין של עובדי כוכבים,  רש"י ?: דשקלי שוחדא 
דף כט עמוד א[עריכה]
אבל בבית דין של ישראל - כיון דנפק ליה דינא לקטלא - קטלי ליה.


אמר ליה אביי:
בית דין של ישראל נמי - אפשר דחזו ליה זכותא?
כי חזו ליה זכותא - מקמי דליגמר דינא,
בתר גמר דינא - תו לא חזו ליה זכותא.  רש"י ?: כלומר: לא שכיח, הלכך לא מספקינן בהכי 


לימא מסייעא ליה:
כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו
'מעידים אנו את איש פלוני
שנגמר דינו בבית דינו של פלוני
ופלוני ופלוני עדיו" -
הרי זה יהרג?
דלמא - בורח שאני.


תא שמע:
שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים -
'איש פלוני מת',
'איש פלוני נהרג':
ישיאו את אשתו.
מקומנטריסים של עובדי כוכבים -
'איש פלוני מת',
'איש פלוני נהרג':
אל ישיאו את אשתו.
מאי 'מת' ומאי 'נהרג'?
אילימא 'מת' = ממש,
ו'נהרג' = ממש,
דכוותיה גבי עובדי כוכבים -
אמאי 'אל ישיאו את אשתו'?
הא - קיימא לן
כל מסיח לפי תומו - הימוני מהימני ליה?
אלא:
לאו - 'מת' = יוצא למות,
ו'נהרג' = יוצא ליהרג.
וקתני 'בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו'?
לעולם:
'מת' = ממש,
ו'נהרג' = ממש.
דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא...
'והא קיימא לן - דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? -
הני מילי - במילתא דלא שייכי בה,
אבל במילתא דשייכי בה - עבדי לאחזוקי שקרייהו.

משנה ה - המביא גט בארץ ישראל[עריכה]

משנה

המביא גט בארץ ישראל  רש"י ?: שאין צריך לומר "בפני נכתב ונחתם"  וחלה -
הרי זה משלחו ביד אחר.  רש"י ?: ועושה שליח מאליו ושלא בבית דין 
ואם אמר לו  רש"י ?: בעל לשליח:  'טול לי הימנה חפץ פלוני'  רש"י ?: כשתתן לה את הגט  -
לא ישלחנו ביד אחר,
שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

גמרא על משנה ה[עריכה]

גמרא

סוגיא: מינוי שליח מחליף לשליח אנוס[עריכה]

אמר רב כהנא: 'חלה' תנן.  רש"י ?: דאניס, והוא הדין לכל אונסין, אבל אי לא אניס - לא ישלחנו ביד אחר .

פשיטא (מילולית: 'האם פשוט?') פתיח לדיון בשאלה על נחיצות הוראה כלשהי מהמובאה המצוטטת, המיותרת לכאורה, כי הדבר מובן מאליו.?! 'חלה' קתני!

מהו דתימא - הוא הדין אף על גב דלא חלה,
והאי דקתני 'חלה' - אורחא דמילתא קתני -

קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
.

מינוי אישי לעומת מינוי לכללי[עריכה]

היכי דמי?
אי דאמר ליה 'הולך הולך גט זה לאשתי' -  רש"י ?: ולא אמר ליה "אתה בעצמך הולך" 
אף על גב דלא חלה - נמי?
ואי דאמר ליה 'את הולך' -
אפילו  רש"י ?: לא אמר ליה "אתה הולך"  חלה - נמי לא?
ואי  רש"י ?: מתניתין  רבן שמעון בן גמליאל -
אפילו חלה נמי לא?
דתניא:
'הולך גט זה לאשתי' -
הרי זה משלחו ביד אחר.  רש"י ?: ולא מפליג בין חלה ללא חלה, ועושה שליח אחר, ד"הולך" - לא משמע אלא 'טרח שיבא גט זה לידה' 
'את הולך גט זה לאשתי' -
הרי זה לא ישלחנו ביד אחר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בין כך - ובין כך: אין השליח עושה שליח.


איבעית אימא:  רש"י ?: מתניתין, דאמר ליה  'הולך'  רש"י ?: ואפילו הכי בעינן 'חלה'  -  רש"י ?: דברייתא דקתני 'הרי זה משלחו'  והוא דחלה.
ואי בעית אימא:  רש"י ?: מתניתין - דאמר ליה:  'את הולך'. ו'חלה' - שאני.  רש"י ?: וברייתא, דקתני 'לא ישלחנו' - בדלא חלה 

ואי בעית אימא:  רש"י ?: וכן נמי  רבן שמעון בן גמליאל היא  רש"י ?: כי תוקמא כרבן שמעון , ו'חלה' שאני.  רש"י ?: ורבי שמעון בשלא חלה 

סוגיא: זוג שליחים או יותר[עריכה]

תנן:
המביא גט בארץ ישראל - וחלה:
הרי זה משלחו ביד אחר.

ורמינהו מילולית: 'והרי זרקנו אותו'. זהו פתיח לדיון בו מביאים ברייתא הסותרת את האימרה הנוכחית.?

'אמר לשנים 'תנו גט לאשתי',  רש"י ?: ולא נתן להם גט - עשאן עדים; ואף על פי שלא אמר להם "אתם עצמכם כתבוהו" - הרי אלו יכתבו ויתנו, ולא יאמרו לסופר ויכתוב, כדמפרש לקמן 
או לשלשה 'כתבו גט ותנו לאשתי' -
הרי אלו יכתבו  רש"י ?: הם עצמם, שהרי אמר להם 'כתבו'  ויתנו.  רש"י ?: אבל אמר לשלשה "תנו גט לאשתי" - יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו, מפני שעשאן בית דין, ורשאין לעשות שליח ': אינהו - אִין, אבל שליח – לא  רש"י ?: אלמא אין היחיד עושה שליח 
אמר אביי:
התם טעמא מאי? - משום בזיון דבעל.  רש"י ?: שעליו לכתוב את הגט, ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתבו 
הכא -  רש"י ?: גבי הולכה  בעל לא קפיד.  רש"י ?: דמאי קפידא איכא? 
רבא אמר:  רש"י ?: התם היינו טעמא דלא משוו שליח - 
משום דמילי נינהו,  רש"י ?: שלא מסר להם אלא דברים 
ומילי - לא מימסרן לשליח.  רש"י ?: ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחֵר, אבל גט - דאית ביה מששא - חוזר ונמסר 
מאי בינייהו?
איכא בינייהו שליח מתנה.  רש"י ?: שאמר בעל הבית לשני עדים: "כתבו שטר מתנה לפלוני": אי טעמא דגט משום בזיון הוא - הכא ליכא למימר הכי, שהרי אין עליו לכותבו, דתנן (בבא בתרא פ"י מ"ד; קסז,ב) 'והמקבל נותן את השכר'; הלכך אם ירצו - יאמרו לאחרים ויכתבו; ולמאן דאמר מילי לא מימסרן - הני נמי לא מימסרן 
ובפלוגתא דרב ושמואל:
רב אמר: מתנה אינה כגט.
ושמואל אמר: מתנה הרי היא כגט.

סוגיא: שליח מחליף בהעברת חפץ[עריכה]

משנתנו: ואם אמר לו 'טול לי הימנה חפץ פלוני' -
לא ישלחנו ביד אחר,
שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

ואם אמר לו 'טול לי הימנה חפץ פלוני'...:
אמר ריש לקיש:
כאן  רש"י כאן: במשנה זו  שנה  רש"י ?: לנו  רבי:
אין השואל רשאי להשאיל,
ואין השוכר רשאי להשכיר.  רש"י ?: דהא דתנן 'לא ישלחנו ביד אחר' - לא משום בטולי שליחות דגיטא נקט לה, [שהרי] דאם שילח ביד אחר - הגט גט, דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליח לגרש מיהא שויה; אלא האי דתנן 'לא ישלחנו' - לאשמועינן דאין השואל רשאי להשאיל .


אמר לו רבי יוחנן:
זו - אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה.  רש"י ?: דאם השאילה לו - לא לצורך אחרים השאילה לו, דאין השואל רשאי להשאיל, ונמצא זה עובר על דעתו - ומקניטו. 
אלא:  רש"י ?: משום שליחות דגט גופיה תנא 'לא ישלחנו', דאם שלחו ביד אחר - 
זימנין דגיטא נמי לא הוי!  רש"י ?: ולקמן מפרש מאי זימנין 
דנעשה כמי שאמר לו 'אל תגרשה אלא בבית' - וגירשה בעלייה.
'אל תגרשה אלא בימין' - וגירשה בשמאל.  רש"י ?: דלא שויה שליח להכי; האי נמי פעמים ששליחות הגט תלוי בחפץ ואיכא קפידא לבעל 


נתינת גט לפני קבלת חפץ בניגוד להוראת השליחות[עריכה]

דכולי עלמא:  רש"י ?: דמדאמר רבי יוחנן 'זימנין דגיטא נמי לא הוי' - משמע דרוב פעמים הוי גיטא, ואפילו שלחו ביד אחר 
היכא דנפקה לאפיה -
ויהבה ליה חפץ,  רש"י ?: לההוא שליח שני , והדר - שקלה מיניה גיטא:
כולי עלמא לא פליגי - דגיטא: גיטא מעליא הוי!  רש"י ?: דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליחות דגיטא לא בטיל, ככל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח, דאגט לא קפיד בעל לדבר זה; דגט אינו תלוי בחפץ, דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר; הלכך אפילו שינה בחפץ - אין זה שינוי בגט, שהרי קיבל החפץ ואחר כך נתן 
כי פליגי:
היכא דאמר ליה...
דף כט עמוד ב[עריכה]
...'שקול מינה חפץ  רש"י ?: ברישא  והדר הב לה גיטא':
ואזל איהו - ויהיב לה גיטא, והדר שקל מינה חפץ.
רבי יוחנן:
פוסל בו,  רש"י ?: דכי אמר ליה "שקול חפץ" - ברישא - קפיד איהו: שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ, ולרדותה בעיגונא עד שתתן; הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה, וזה - אם שינה - נעשה כמי שאמר לו "אל תגרשנה אלא בבית" וגירשה בעלייה; הלכך רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון  וכל שכן בשלוחו.  רש"י ?: והיינו דקאמר 'זימנין דגיטא נמי לא הוי'; הלכך תנא במתניתין 'לא ישלחנו ביד אחר': שמא כשימסור ראשון שליחות לשני - לא ימסור לו דברים כהוייתן, או השני לא ידקדק בהן, ויהא משנה, ומיפסיל גיטא! 
וריש לקיש: מכשיר בשלוחו, וכל שכן בו.  רש"י ?: קסבר: לאו קפידא הוא, אלא אורחא דמילתא קאמר ליה 

משנה ו - המביא גט... וחלה[עריכה]

משנה

המביא גט ממדינת הים - וחלה:
עושה שליח בבית דין,
ומשלחו -
ואומר לפניהם 'בפני נכתב, ובפני נחתם'.  רש"י ?: שצריך הראשון לומר בפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" לפי שהאחרון לא יוכל לומר 
ואין שליח אחרון צריך שיאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם',
אלא אומר 'שליח בית דין אני'.  רש"י ?: ומסתמא בית דין עשו הדבר בהכשירו 

גמרא על משנה ו[עריכה]

גמרא

סוגיא: שליח של שליח[עריכה]

אמרו ליה רבנן לאבימי:
בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו:
שליח דשליח  רש"י ?: השליח השני, שנעשה בבית דין  - משוי שליח או לא?

אמר להו: הא - לא תיבעי לכו, מדקתני:

'אין השליח האחרון'  רש"י ?: ולא תנן 'השני'  - מכלל דמשוי שליח.
אלא - כי תיבעי לכו:
כי משוי שליח - בבית דין,
או אפילו שלא בבית דין?
אמרו ליה: הא - לא מבעיא לן, מדקתני:
'אלא אומר 'שליח בית דין אני'.


רב נחמן בר יצחק מתני הכי:
אמרו ליה רבנן לאבימי:
בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו:
שליח דשליח -
כי משוי שליח -
בבית דין או שלא בבית דין?
אמר להו: ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא?
אמרו ליה:
הא - לא קא מיבעיא לן, דתנן:
'אין השליח האחרון...'
מכלל דשליח - משוי שליח.
אלא - כי קא מיבעיא לן:
בבית דין, או שלא בבית דין?
אמר להו: הא - נמי לא תיבעי לכו,
דקתני:
...אלא אומר 'שליח בית דין אני'.

סוגיות קצרות: שליחי שליחים[עריכה]

שליחי שליח בארץ ישראל[עריכה]

אמר רבה:
שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחין  רש"י ?: ראשון לשני, ושני לשלישי, וכן לעולם, ואין צריך בית דין: הואיל ואין הראשון צריך לומר "בפני נכתב" - האחרון נמי אינו צריך לומר "שליח בית דין אני" .

שליחי שליח שמת[עריכה]

אמר רב אשי: אם מת ראשון  רש"י ?: עד שלא הגיע הגט לידה  - בטלו כולן.  רש"י ?: קסבר מכחו באו. 
אמר מר בר רב אשי:
הא דאבא - דקטנותא היא  רש"י ?: בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה !
אילו מת בעל - מידי מששא אית בהו?
כולהו מכח מאן קאתו? מכח דבעל קאתו:
איתיה לבעל - איתנהו לכולהו, ליתיה לבעל - ליתנהו לכולהו.

סוגיא: סיפור רב ספרא והשליח האבוד[עריכה]

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו.
אמר שליח "לא ידענא לה  רש"י ?: איני מכירה ".
אמר ליה:
זיל יהביה לאבא בר מניומי,
דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה.
אתא, ולא אשכח לאבא בר מניומי;
אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא,
ויתיב רב ספרא גבייהו:
אמרו ליה:
מסור מילך קמי דידן  רש"י ?: אמור דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט, ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם" 
דכי ייתי אבא בר מניומי -
ניתביניה ליה  רש"י ?: ואנו נמסרנו לו, ויהיה שליח בית דין  וליזיל וליתביניה לה.
אמר להו רב ספרא:
והא שליח - שלא ניתן לגירושין הוא?  רש"י ?: השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה, אלא למוסרו לאבא בר מניומי, הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר 
איכסופו.
אמר רבא:
קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי!  רש"י ?: קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם 
אמר רב אשי: במאי קפחינהו?  רש"י ?: גירסת רש"י:] מאי קפחותא? הלא אינה תשובה: 
מי קאמר ליה  רש"י ?: בעל  'אבא בר מניומי  רש"י ?: יגרשנה  ולא את'?  רש"י ?: אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה! לשון 'קיפוח' - דטרונציי"ר: שמקצרו מלמטה ?


איכא דאמרי:  רש"י ?: דרבא אמר שאינה תשובה, אלא בטעות קפחם, ואמר  רש"י ?: ליה  רב אשי: מאי טעותא שפיר קפחינהו: 
אמר רבא:
'קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא'.
אמר רב אשי:
מאי טעותא?
מאי קא אמר ליה  רש"י ?: בעל ? 'אבא בר מניומי ולא את'  רש"י ?: מאחר שאינך מכירה - הוא יהא שליח מעתה, ולאו את ?!

 רש"י ?: בלישנא קמא גרסינן 'מי אמר ליה'; בלישנא בתרא גרסינן 'מאי קאמר ליה' .

סוגיא: שליח לאחר זמן[עריכה]

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו.
אמר ליה לשליח: "לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין".
אתניס  רש"י ?: שליח  בגו - תלתין יומין.  רש"י ?: שלא יוכל לילך אחר שלשים 
אתא לקמיה דרבא.
אמר רבא:
'חלה' - טעמא מאי? משום דאנוס!
האי - נמי אנוס הוא!
אמר ליה:
'מסור מילך קמי דידן:
דלבתר תלתין יומין -
משוינן שליח, ויהיב ליה ניהלה.


אמרו ליה רבנן לרבא:
והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא?  רש"י ?: בתוך שלשים 

אמר להו:

כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש -
כשליח שניתן לגירושין הוא.
- וליחוש שמא פייס?  רש"י ?: שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים, ונתייחד עמה ופייסה ובעל, והוי גט ישן 
מי לא תנן:
'מעכשיו: אם לא באתי מכאן ועד יב חודש':
ומת בתוך יב חודש -
הרי זה גט.
והוינן בה:
וניחוש שמא פייס?  רש"י ?: בתוך י"ב חדש, שיש שהות הרבה לבא, ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו: דהתם ליכא למיחש שמא פייס, דמימר אמר הבעל: "השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה" ולא עקר נפשיה מספיקא 
ואמר רבה בר רב הונא:
הכי אמר אבא מרי משמיה דרב:
באומר  רש"י ?: בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח   רש"י ?: הרי היא  'נאמנת עלי -  רש"י ?: כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא - הריני מאמינה  לומר שלא באתי.'  רש"י ?: בתוך הזמן אצלה   רש"י ?: וכיון דמעיקרא הימנה - תו לא מהימן לערער, וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער. 
אלמא:
טעמא - דאמר הכי,
אבל האי דלא אמר הכי - ליחוש?


איכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי.
אמר רבא: אם אמרו בנשואה  רש"י ?: שחביבה עליו ומחזר לפייסה  - יאמרו בארוסה?

סוגיא: נוכחות שליח בית דין בעת המינוי[עריכה]

אמר רבא:
הא - ודאי קא מיבעיא לן:
דף ל עמוד א[עריכה]
כי משוו בית דין שליח - בפניו  רש"י ?: מי בעי בפניו דשליח קמא  או שלא בפניו?  רש"י ?: או אפילו שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו 
הדר פשטה: בין בפניו - בין שלא בפניו.
שלחו מתם: בין בפניו בין שלא בפניו.

סוגיא: סיפור 'ראו הגעתי!'[עריכה]

ההוא דאמר:
'אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא!',
אתא ופסקיה מברא.  רש"י ?: מעבר המים שלא מצא את המעבורת 
אמר להו: 'חזו דאתאי!" "חזו דאתאי!'
אמר שמואל: לא שמיה 'מתיא'.  רש"י ?: דלא מטי עד הכא, ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר "אניסנא"; אי נמי יש אונס בגיטין - הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות, דהאי - אונסא דשכיח הוא, ואיבעי ליה לאתנויי 

סוגיא: סיפור 'גט אם לא אפייסך'[עריכה]

ההוא דאמר להו:
'אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין - ליהוי גיטא!' -  רש"י ?: מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה 
אזל - פייסה,  רש"י ?: בדברים, והרבה עליה ריעים, ולא נתרצתה להשלים אתו  ולא איפייסא.
אמר רב יוסף:
מי יהיב לה תרקבא דדינרי - ולא איפייסא?  רש"י ?: וכיון שלא עשה כן - נמצא שלא פייסה, ואע"פ שאין לו - לא אמרינן אניס, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט - והוי גיטא 
איכא דאמרי:
אמר רב יוסף:
מידי תרקבא דדינרי - בעי למיתב לה?  רש"י ?: והרי אין לו, ואנוס הוא 
הא - פייסה!  רש"י ?: במה שבידו לעשות  ולא איפייסא  רש"י ?: ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין 
הא -  רש"י ?: פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא  כמאן דאמר יש אונס בגיטין,
הא - כמאן דאמר אין אונס בגיטין.

משנה ו - המלוה מעות את הכהן[עריכה]

משנה

המלוה מעות את הכהן, ואת הלוי ואת העני -
להיות מפריש עליהן מֵחֶלְקָן:  רש"י ?: המלוה הזה, כשיפריש תרומותיו - ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן, וכן המעשר ראשון בשביל לוי, ומעשר עני בשביל עני; והמעשרות [אינו צריך למכור אלא] - שהן מותרין לזרים - יעכב ויאכל 
מפריש עליהן -  רש"י ?: אלא שמפריש [מהמעשר] מעשר מן המעשר לכהן, מכיון שאין כאן גזל מתנות, שכבר נתן דמיהם לכהן זה, ובשעת ההלואה פסק להם דמים  בחזקת שהן קיימין,
ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי, או העשיר הֶעָני.


מתו -  רש"י ?: מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע 
צריך ליטול רשות מן היורשים.  רש"י ?: יטול מהם רשות: אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם - יעכבם ממעשרות עצמו 
אם הלוון בפני בית דין -
אינו צריך ליטול רשות מן היורשין.  רש"י ?: דיש כח לבית דין להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה, לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה 

גמרא על משנה ו[עריכה]

גמרא

סוגיא: נתינת תרומה למקבל שאינו נוכח לפנינו[עריכה]

ואף על גב דלא אתו לידיה?  רש"י ?: בתמיה: אף על פי שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתניתין דיפריש עליהן, וכיון דלא מטו לידיה - מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו? והיאך יצא ידי נתינה? 
אמר רב: במכרי כהונה ולויה.  רש"י ?: כמו 'איש מאת מכרו' (מלכים ב יב,ו): שהם מכיריו ואוהביו, דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה; הלכך - כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו - אסחי להו שאר כהני דעתייהו, והוה כמאן דמטו לידייהו דהני 

ושמואל אמר: במזכה להם - על ידי אחרים.  רש"י ?: כשהוא מפריש - מוסרו למעשרות ביד אוהבו, ואומר: "זכי במעשר זה לפלוני לוי", והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו 

עולא אמר: הא מני? -
רבי יוסי היא, דאמר:
עשו את שאינו זוכה - כזוכה.  רש"י ?: במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן: לרבי יוסי ב'הניזקין' (לקמן נט,ב): עני המנקף בראש הזית, ומצודות חיות ועופות, ומציאת חרש, ובבכורות (יח,ב): כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות; ובגמרא ד'שנים אוחזין' (בבא מציעא יב,ב) 'השוכר את הפועל... ילקט בנו אחריו', דאף על פי שאין זכיה לקטן - עשאוהו כזוכה, ובכולן יש לומר: מפני תקנה עשו 


כולהו כרב לא אמרי – ב'מכרי' לא קתני.
כשמואל לא קאמרי – ב'מזכה' לא קתני.

כעולא נמי לא אמרי - כיחידאה לא מוקמינן.

סוגיא: לפי איזה שער לשלם תרומה כשהמקבל אינו לפנינו[עריכה]

תנו רבנן:
המלוה מעות את הכהן, ואת הלוי ואת העני -
להיות מפריש עליהן מחלקן:
מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין,
ופוסק עמהן כשער הזול -  רש"י ?: שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות - אקבלם באותו השער של שעת הפרשה  ואין בו משום רבית.  רש"י ?: בשאר פוסקין בעינן 'עד שיצא השער', וכאן פוסק בשעת הלואה "בכך וכך" - אף על פי שלא יצא השער 
ואין שביעית משמטתו.
ואם בא לחזור -  רש"י ?: לקמן מפרש  אינו חוזר.
נתייאשו הבעלים -  רש"י ?: כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו, ועל מנת לקבלם בשנה זו; וראה שנשתדפו שדותיו, ונתייאש מאותה הלואה, ואמר "ווי לחסרון כיס" ואחר כך חזרו ונתקנו 
אין מפריש עליהם.
לפי שאין מפרישין על האבוד.  רש"י ?: דיאוש דבר האבד הוא 

סוגיות: חלקי הברייתא[עריכה]

השער הזול משמש למקרה של אי אמירה[עריכה]

אמר מר:
פוסק עמהם כשער הזול

פשיטא (מילולית: 'האם פשוט?') פתיח לדיון בשאלה על נחיצות הוראה כלשהי מהמובאה המצוטטת, המיותרת לכאורה, כי הדבר מובן מאליו.?  רש"י ?: בכל תנאי נמי: אם בא לפסוק כשער הזול - מי ימחה בידו? גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב,ב) 

הא -

קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
: אף על פי שלא פסק - כמי שפסק דמי.  רש"י ?: והכי קאמר: הפיסוק שהוא פוסק עמהן - כשער הזול הוא: שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה - יקבלם כשער הזול. 

אין ריבית בשער הזול[עריכה]

ואין בו משום רבית -
מאי טעמא?
כיון - דכי לית ליה -  רש"י ?: כגון אם נשתדפו שדותיו  לא יהיב ליה,
כי אית ליה - נמי אין בו משום רבית.

השער הזול - לא נשמט[עריכה]

ב וזה דבר השמטה: שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו: לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה'. (דברים טו:ב)

ואין שביעית משמטתו -
דלא קרינא ביה 'לא יגוש' (דברים טו ב)  רש"י ?: שאינו יכול לתובעו כלום. 

כהן יכול להתחרט[עריכה]

ואם בא לחזור אינו חוזר -
אמר רב פפא:
לא שנו - אלא בעל הבית  רש"י ?: אם בא לחזור  בכהן.  רש"י ?: אין יכול, שהרי כספו בידו, וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום, דלימא ליה "לא משכתי" 
אבל כהן - בבעל הבית: אם בא לחזור – חוזר.
דתנן:
נתן לו מעות - ולא משך הימנו פירות:
יכול לחזור בו. (בבא מציעא פ"ד,מ"ב)  רש"י ?: דכיון דעשאוהו כזוכה - יכול לטעון "לא משכת ממני פירות" 

הפרשת שיבולים יבשים חלקית[עריכה]

נתייאשו הבעלים - אין מפריש עליהן, לפי שאין מפרישין על האבוד

פשיטא (מילולית: 'האם פשוט?') פתיח לדיון בשאלה על נחיצות הוראה כלשהי מהמובאה המצוטטת, המיותרת לכאורה, כי הדבר מובן מאליו.?

לא! צריכא: דאקון.  רש"י ?: בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה 

מהו דתימא: אקנתא -  רש"י ?: דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים  מילתא היא?  רש"י ?: ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי, ולא הוי יאוש מעליא 

קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
.


סוגיא: הפרשה בבית דין ומתו[עריכה]

תניא:
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
המלוה מעות את הכהן, ואת הלוי,
...בבית דין - ומתו:
מפריש עליהן בחזקת אותו השבט.  רש"י ?: שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם, וכל לויים זוכין במעשרות; לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה 
ואת העני - בבית דין ומת:
מפריש עליו בחזקת עניי ישראל.  רש"י ?: הכא ליכא למימר בחזקת יורשין, שמא יורשים - עשירים הם! אבל בחזקת שאר עניים יפריש, ויעכבם, דהואיל ותקנת עניים הוא - ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל, כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו; הלכך: כי גבי משאר עניים - לאו גוזל את העניים הוא; 
רבי אחי אומר: בחזקת עניי עולם.

מאי בינייהו?

דף ל עמוד ב[עריכה]
איכא בינייהו - עניי כותיים.  רש"י ?: שאם אין עניי ישראל בעיר ויש עניי כותיים - מפריש לצורכם, ויעכבם לעצמו, שאף הם זוכים בהן: דכותיים - גרי אמת הם; ולתנא קמא גרי אריות הם, ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש, בכל מקום שהם. 
{{ב|העשיר העני|[המשך דבר רבי אליעזר בן יעקב: (פירוש גמרא נוחה)] - אין מפריש עליו,
וזכה הלה - במה שבידו.  רש"י ?: הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו, שהרי הלוהו על מנת שלא ליפרע הימנו 
ורבנן -
מאי שנא למיתה - דעבוד תקנתא,  רש"י ?: דקאמר 'מפריש עליו בחזקת עניי ישראל' 
ומאי שנא לעשירות - דלא עבוד תקנתא?  רש"י ?: ובהעשיר קתני 'אין מפרישין עליו' 
מיתה שכיחא,
עשירות לא שכיחא. {{רשי|?|הלכך לא חשו לה}
אמר רב פפא:
היינו דאמרי אינשי
'חברך מית – אֲשֵר.  רש"י ?: האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים 
איתעשר - לא תאשר.  רש"י ?: לא תאמן 


סוגיא: נטילת רשות מיורשי קרקע ולא כסף[עריכה]

משנתנו: המלוה מעות את הכהן, ואת הלוי ואת העני -
להיות מפריש עליהן מֵחֶלְקָן:
...מת - צריך ליטול רשות מן היורשין.

מת - צריך ליטול רשות...:
תניא:
'רבי אומר: יורשין שירשו'.
ומי איכא יורשין דלא ירתי?
אלא אמר רבי יוחנן:
שירשו קרקע,  רש"י ?: שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן  ולא שירשו כספים.

סוגיא: ירושות קטנות[עריכה]

אמר רבי יונתן:
הניח מלא מחט -  רש"י ?: כלומר הניח קרקע מועט  גובה מלא מחט.  רש"י ?: אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע 
מלא קרדום -  רש"י ?: כלומר קרקע הרבה  גובה מלא קרדום.
ורבי יוחנן אמר:
אפילו הניח מלא מחט - גובה מלא קרדום.  רש"י ?: כלומר: כל חובו, לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו 
וכמעשה דקטינא דאביי...  רש"י ?: ב'מי שהיה נשוי' בכתובות (רשי 


סוגיא: תרומת מעשר כשהמפריש מעיד על המעשר[עריכה]

תנו רבנן  רש"י ?: כולה מפרש ואזיל לה :
ישראל שאמר ללוי
'מעשר יש לך בידי'  רש"י ?: שהפרשתי מתבואתי לצורכך  -
אין חוששין  רש"י ?: [גירסת רש"י:] 'אין חושש' ישראל זה  לתרומת מעשר שבו.
'כור מעשר - יש לך בידי' -
חוששין לתרומת מעשר שבו.


מאי קאמר?

אביי: מעיד על מעשר ומייד נותן כסף תמורתו[עריכה]

אמר אביי: הכי קאמר:
ישראל שאמר ללוי 'מעשר יש לך בידי  רש"י ?: ומוכרהו לי  והילך דמיו'  רש"י ?: ונטל זה את דמיו  -
אין חוששין שמא  רש"י ?: לאחר שמכרו לוי  עשאו  רש"י ?: לוי זה  תרומת מעשר - על מקום אחר.  רש"י ?: על מעשר אחר שהיה לו בביתו; דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו - לא עביד ליה תרומת מעשר  
 רש"י ?: אבל אמר  'כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו'  רש"י ?: ונתן לו הדמים  -  רש"י ?: אסור ישראל זה לאכול הימנו, ואפילו הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו: 
חוששין: שמא  רש"י ?: לאחר שקיבל הדמים  עשאו  רש"י ?: לכולן  תרומת מעשר - על מקום אחר.  רש"י ?: על תשעה כורין שיש לו בביתו; [ונעשה מעין] מעשר הטבול לתרומת מעשר; דכיון דלא משך - יכול לחזור הלוי, ואף על פי שהוא ברשותו של ישראל - לא קנו לו מעותיו, דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות? הלכך: כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם 


רב משרשיא: מעיד על מעשר שחייב לאבא של הלוי[עריכה]

אטו ברשיעי עסקינן? דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר?
אלא אמר רב משרשיא בריה דרב אידי:
הכי קאמר:
ישראל שאמר לבן לוי:
'מעשר לאביך בידי -  רש"י ?: בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי  הילך דמיו' -
אין חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר.
'כור מעשר לאביך בידי והילך דמיו' -
חוששין: שמא עשאו אביו תרומת מעשר - על מקום אחר.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף לא עמוד א[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף לא עמוד ב[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף לב עמוד א[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף לב עמוד ב[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הדרן עלך: 'המביא גט'

פרק הבא (ד)...
  1. ^ לכאורה זהו המשך הברייתא, אך לפי הלשון הארמית, זוהי הוספה של הגמרא. בפרוש הרב שטיינזלץ כתבו: 'ומוסיפים'.
  2. ^ זהו המשך הברייתא. ראה הערה קודמת.