ביאור:בבלי גיטין דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלים בתרומה, וזה ^[1] אינו אוכל - שפיר קאמר להו!?

אמר רבא: היינו דקא מהדרי ליה במתניתין: ^[2] – 'מפני שהוא קנינו ^[3]' ^[4] דאי בעי ^[5] שקיל ארבעה זוזי מישראל ^[6]^[7] ופסיל ליה [מתרומה] כל היכא דאיתיה.

ולרבי מאיר - תינח עבד כהן, עבד ישראל מאי איכא למימר?

אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית.

אדרבה - הרי הוא מתירו בבת חורין!

עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה ^[8] שכיחא ליה פריצה ליה ^[9].

משנה:

האומר "תנו* גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה ^[10]; "תנו מנה לאיש פלוני" ומת - יתנו לאחר מיתה.

^[11]

גמרא:

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא ^[12] שצבורין ומונחין ^[13] בקרן זוית ^[14].

במאי עסקינן?: אילימא בבריא ^[15]- כי צבורין מאי הוי, הא לא משך?! ואלא בשכיב מרע - מאי איריא 'צבורין' - כי אין צבורין נמי, דהא קיימא לן ד'דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו'!?

אמר רב זביד: לעולם בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה ^[16].

רב פפא אמר: לעולם בשכיב מרע, וכאידך דרב, דאמר רב: שכיב מרע שאמר "תנו מנה לפלוני מנכסי": "מנה זה" – נותנין, "מנה" סתם - אין נותנין: חיישינן שמא מנה קבור ^[17] קאמר ^[18].

והלכתא: לקבורה לא חיישינן.

רב פפא - מאי טעמא לא אמר כרב זביד?

עמוד ב

קסבר רב פפא: כי אמר רב - לא שנא במלוה ^[19], ולא שנא בפקדון.

רב זביד - מאי טעמא לא אמר כרב פפא?

לא מיתוקמא מתניתין בשכיב מרע; ממאי? מדקתני האומר "תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה'; טעמא דמת ^[20], הא מחיים – נותנין ^[21]; ^[22]טעמא דאמר ^[23] "תנו" ^[24], הא לא אמר "תנו" ^[25] - ^[26] אין נותנין ^[27], ו^[28]שכיב מרע - אף על גב דלא אמר "תנו" ^[29] – נותנין ^[30], דתנן [גיטין פ"ו מ"ה]: בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ^[31] ואמר: "כתבו גט לאשתי" ^[32] - הרי אלו יכתבו ויתנו ^[33]; חזרו לומר: אף המפרש ^[34] והיוצא בשיירא ^[35]; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן ^[36]'.

מתקיף לה רב אשי: ומאן נימא לן דמתניתין רבי שמעון שזורי היא - דלמא רבנן היא?

גופא אמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.

אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא.

והאלקים! אמר רב אפילו במלוה.

אתמר נמי: אמר שמואל משמיה דלוי: "מלוה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.

וטעמא מאי ^[37]?

אמר אמימר: נעשה כאומר לו ^[38] בשעת מתן מעות ^[39]: "שעבדנא לך ^[40]^[41] לדידך ולכל דאתו מחמתך" ^[42].

אמר ליה רב אשי לאמימר: אלא מעתה [שכאילו אמר מהשתא]: הקנה ^[43] לנולדים ^[44], דלא הוו בשעת מתן מעות - הכי נמי דלא קנו ^[45] דאפילו לרבי מאיר, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' ^[46] - הני מילי ^[47] לדבר ^[48] שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם – לא!

אלא אמר רב אשי:

הערות[עריכה]

^ משוחרר
^ טעמא מאי 'עבד כהן שברח אוכל בתרומה'?
^ דכהן
^ הלכך
^ ההוא כהן, כשיברח עבדו
^ ומקני ליה ניהליה ושוב אינו קנינו
^ Note:מדוע צריך ארבעה זוזי? וכי אי אפשר לתת עבד במתנה, בקנין שטר? וכי מי ישלם עבור עבד שברח?
^ זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו
^ מתנהגת עמו בפריצות
^ דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה, וכי מטי לידיה - הא מית ליה משחרר, ופקעה ליה רשותיה
^ האומר "תנו גט זה לאשתי" גרסינן במתניתין, ולא גרסינן 'תן', שלא מסרם ליד שליח בחייו; לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר.
^ 'מנה' דקתני מתניתין
^ המעות
^ ואמר "מנה זה תנו לפלוני"
^ מתנות בריא במטלטלין - יכול לחזור בו עד שימשוך; ויורשו נמי מצי למיהדר ביה, אליבא דמאן דלית ליה 'מצוה לקיים דברי המת'
^ ולקמן מפרש טעמא, וצבורין בעינן, דסבר רב זביד: לא אמר רב 'קנה' אלא בפקדון, דקני ליה כל היכא דאיתיה
^ יש לו בקרקע
^ וההוא - הוא דיהב ליה
^ ואף על גב דלהוצאה ניתנה ואינה בעין, הלכך לא בעינן צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתניתין
^ הוא דלא יתנו, דאין גט לאחר מיתה
^ ולא צריך תו לאימלוכי ביה
^ ו
^ כלומר: והא דדייקינן 'הא מחיים - נותנין' טעמא דאמר מעיקרא
^ כדקתני: "תנו גט לאשתי"
^ אלא "כתבו"
^ לא הוי תלי תנא דמתניתין טעמא דלא יתנו משום מיתה, דאפילו מחיים נמי
^ עד דלימא "תנו" - מדלא קתני האומר "כתבו גט לאשתי" ומת לא יתנו לאחר מיתה - שמע מינה דאי אמר הכי - אפילו מחיים נמי לא יהבינן
^ אי ב
^ אלא "כתבו"
^ יהבינן, כרבי שמעון שזורי
^ ליהרג
^ כדי שלא תזקק ליבם
^ דמתוך שהוא בהול על נפשו - לא גמר למילתיה; ומיהו "כתבו ותנו" הוה דעתיה
^ בים
^ למדבר
^ שכיב מרע
^ במלוה קנה - הא ליתא בעינא דלקנייה
^ לוה למלוה
^ דהלואה
^ מהשתא
^ Note:זו מילת המפתח בפירוש השקלא וטריא שבגמרא.
^ הלכך כי אמר ליה "תנהו לפלוני" - איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה
^ מלוה זו
^ שזה המקבל נולד לאחר אותה הלואה
^ דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל עליה לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא, ואיהו לא היה בעולם בההיא שעתא - לא קני
^ כגון מוכר פירות דקל, או "מה שתעלה מצודתי"
^ כי מקנה
^ לאדם

[1] משוחרר

[2] טעמא מאי 'עבד כהן שברח אוכל בתרומה'?

[3] דכהן

[4] הלכך

[5] ההוא כהן, כשיברח עבדו

[6] ומקני ליה ניהליה ושוב אינו קנינו

[7] Note:מדוע צריך ארבעה זוזי? וכי אי אפשר לתת עבד במתנה, בקנין שטר? וכי מי ישלם עבור עבד שברח?

[8] זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו

[9] מתנהגת עמו בפריצות

[10] דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה, וכי מטי לידיה - הא מית ליה משחרר, ופקעה ליה רשותיה

[11] האומר "תנו גט זה לאשתי" גרסינן במתניתין, ולא גרסינן 'תן', שלא מסרם ליד שליח בחייו; לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר.

[12] 'מנה' דקתני מתניתין

[13] המעות

[14] ואמר "מנה זה תנו לפלוני"

[15] מתנות בריא במטלטלין - יכול לחזור בו עד שימשוך; ויורשו נמי מצי למיהדר ביה, אליבא דמאן דלית ליה 'מצוה לקיים דברי המת'

[16] ולקמן מפרש טעמא, וצבורין בעינן, דסבר רב זביד: לא אמר רב 'קנה' אלא בפקדון, דקני ליה כל היכא דאיתיה

[17] יש לו בקרקע

[18] וההוא - הוא דיהב ליה

[19] ואף על גב דלהוצאה ניתנה ואינה בעין, הלכך לא בעינן צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתניתין

[20] הוא דלא יתנו, דאין גט לאחר מיתה

[21] ולא צריך תו לאימלוכי ביה

[22] ו

[23] כלומר: והא דדייקינן 'הא מחיים - נותנין' טעמא דאמר מעיקרא

[24] כדקתני: "תנו גט לאשתי"

[25] אלא "כתבו"

[26] לא הוי תלי תנא דמתניתין טעמא דלא יתנו משום מיתה, דאפילו מחיים נמי

[27] עד דלימא "תנו" - מדלא קתני האומר "כתבו גט לאשתי" ומת לא יתנו לאחר מיתה - שמע מינה דאי אמר הכי - אפילו מחיים נמי לא יהבינן

[28] אי ב

[29] אלא "כתבו"

[30] יהבינן, כרבי שמעון שזורי

[31] ליהרג

[32] כדי שלא תזקק ליבם

[33] דמתוך שהוא בהול על נפשו - לא גמר למילתיה; ומיהו "כתבו ותנו" הוה דעתיה

[34] בים

[35] למדבר

[36] שכיב מרע

[37] במלוה קנה - הא ליתא בעינא דלקנייה

[38] לוה למלוה

[39] דהלואה

[40] מהשתא

[41] Note:זו מילת המפתח בפירוש השקלא וטריא שבגמרא.

[42] הלכך כי אמר ליה "תנהו לפלוני" - איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה

[43] מלוה זו

[44] שזה המקבל נולד לאחר אותה הלואה

[45] דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל עליה לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא, ואיהו לא היה בעולם בההיא שעתא - לא קני

[46] כגון מוכר פירות דקל, או "מה שתעלה מצודתי"

[47] כי מקנה

[48] לאדם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]