ביאור:בבלי גיטין דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלים בתרומה, וזה [1] אינו אוכל - שפיר קאמר להו!?

אמר רבא: היינו דקא מהדרי ליה במתניתין: [2] – 'מפני שהוא קנינו [3]' [4] דאי בעי [5] שקיל ארבעה זוזי מישראל [6][7] ופסיל ליה [מתרומה] כל היכא דאיתיה.

ולרבי מאיר - תינח עבד כהן, עבד ישראל מאי איכא למימר?

אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית.

אדרבה - הרי הוא מתירו בבת חורין!

עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה [8] שכיחא ליה פריצה ליה [9].

משנה:

האומר "תנו* גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה [10]; "תנו מנה לאיש פלוני" ומת - יתנו לאחר מיתה.

גמרא:

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא [12] שצבורין ומונחין [13] בקרן זוית [14].

במאי עסקינן?: אילימא בבריא [15]- כי צבורין מאי הוי, הא לא משך?! ואלא בשכיב מרע - מאי איריא 'צבורין' - כי אין צבורין נמי, דהא קיימא לן ד'דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו'!?

אמר רב זביד: לעולם בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה [16].

רב פפא אמר: לעולם בשכיב מרע, וכאידך דרב, דאמר רב: שכיב מרע שאמר "תנו מנה לפלוני מנכסי": "מנה זה" – נותנין, "מנה" סתם - אין נותנין: חיישינן שמא מנה קבור [17] קאמר [18].

והלכתא: לקבורה לא חיישינן.

רב פפא - מאי טעמא לא אמר כרב זביד?


עמוד ב

קסבר רב פפא: כי אמר רב - לא שנא במלוה [19], ולא שנא בפקדון.

רב זביד - מאי טעמא לא אמר כרב פפא?

לא מיתוקמא מתניתין בשכיב מרע; ממאי? מדקתני האומר "תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה'; טעמא דמת [20], הא מחיים – נותנין [21]; [22]טעמא דאמר [23] "תנו" [24], הא לא אמר "תנו" [25] - [26] אין נותנין [27], ו[28]שכיב מרע - אף על גב דלא אמר "תנו" [29] – נותנין [30], דתנן [גיטין פ"ו מ"ה]: בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר [31] ואמר: "כתבו גט לאשתי" [32] - הרי אלו יכתבו ויתנו [33]; חזרו לומר: אף המפרש [34] והיוצא בשיירא [35]; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן [36]'.

מתקיף לה רב אשי: ומאן נימא לן דמתניתין רבי שמעון שזורי היא - דלמא רבנן היא?

גופא אמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.

אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא.

והאלקים! אמר רב אפילו במלוה.

אתמר נמי: אמר שמואל משמיה דלוי: "מלוה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.

וטעמא מאי [37]?

אמר אמימר: נעשה כאומר לו [38] בשעת מתן מעות [39]: "שעבדנא לך [40][41] לדידך ולכל דאתו מחמתך" [42].

אמר ליה רב אשי לאמימר: אלא מעתה [שכאילו אמר מהשתא]: הקנה [43] לנולדים [44], דלא הוו בשעת מתן מעות - הכי נמי דלא קנו [45] דאפילו לרבי מאיר, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' [46] - הני מילי [47] לדבר [48] שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם – לא!

אלא אמר רב אשי:

הערות[עריכה]

  1. ^ משוחרר
  2. ^ טעמא מאי 'עבד כהן שברח אוכל בתרומה'?
  3. ^ דכהן
  4. ^ הלכך
  5. ^ ההוא כהן, כשיברח עבדו
  6. ^ ומקני ליה ניהליה ושוב אינו קנינו
  7. ^ Note:מדוע צריך ארבעה זוזי? וכי אי אפשר לתת עבד במתנה, בקנין שטר? וכי מי ישלם עבור עבד שברח?
  8. ^ זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו
  9. ^ מתנהגת עמו בפריצות
  10. ^ דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה, וכי מטי לידיה - הא מית ליה משחרר, ופקעה ליה רשותיה
  11. ^ האומר "תנו גט זה לאשתי" גרסינן במתניתין, ולא גרסינן 'תן', שלא מסרם ליד שליח בחייו; לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר.
  12. ^ 'מנה' דקתני מתניתין
  13. ^ המעות
  14. ^ ואמר "מנה זה תנו לפלוני"
  15. ^ מתנות בריא במטלטלין - יכול לחזור בו עד שימשוך; ויורשו נמי מצי למיהדר ביה, אליבא דמאן דלית ליה 'מצוה לקיים דברי המת'
  16. ^ ולקמן מפרש טעמא, וצבורין בעינן, דסבר רב זביד: לא אמר רב 'קנה' אלא בפקדון, דקני ליה כל היכא דאיתיה
  17. ^ יש לו בקרקע
  18. ^ וההוא - הוא דיהב ליה
  19. ^ ואף על גב דלהוצאה ניתנה ואינה בעין, הלכך לא בעינן צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתניתין
  20. ^ הוא דלא יתנו, דאין גט לאחר מיתה
  21. ^ ולא צריך תו לאימלוכי ביה
  22. ^ ו
  23. ^ כלומר: והא דדייקינן 'הא מחיים - נותנין' טעמא דאמר מעיקרא
  24. ^ כדקתני: "תנו גט לאשתי"
  25. ^ אלא "כתבו"
  26. ^ לא הוי תלי תנא דמתניתין טעמא דלא יתנו משום מיתה, דאפילו מחיים נמי
  27. ^ עד דלימא "תנו" - מדלא קתני האומר "כתבו גט לאשתי" ומת לא יתנו לאחר מיתה - שמע מינה דאי אמר הכי - אפילו מחיים נמי לא יהבינן
  28. ^ אי ב
  29. ^ אלא "כתבו"
  30. ^ יהבינן, כרבי שמעון שזורי
  31. ^ ליהרג
  32. ^ כדי שלא תזקק ליבם
  33. ^ דמתוך שהוא בהול על נפשו - לא גמר למילתיה; ומיהו "כתבו ותנו" הוה דעתיה
  34. ^ בים
  35. ^ למדבר
  36. ^ שכיב מרע
  37. ^ במלוה קנה - הא ליתא בעינא דלקנייה
  38. ^ לוה למלוה
  39. ^ דהלואה
  40. ^ מהשתא
  41. ^ Note:זו מילת המפתח בפירוש השקלא וטריא שבגמרא.
  42. ^ הלכך כי אמר ליה "תנהו לפלוני" - איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה
  43. ^ מלוה זו
  44. ^ שזה המקבל נולד לאחר אותה הלואה
  45. ^ דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל עליה לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא, ואיהו לא היה בעולם בההיא שעתא - לא קני
  46. ^ כגון מוכר פירות דקל, או "מה שתעלה מצודתי"
  47. ^ כי מקנה
  48. ^ לאדם