ביאור:בבלי גיטין דף יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה? הלא דק"ס בכת"י פיר' וו3: והלא אוכלים בתרומה, וזה[1] אינו אוכל! – שפיר קאמר להו!?
אמר רבא: היינו דקא מהדרי דק"ס בד"פ ורוב כתה"י: מהדרין ליה במתניתין:[2] – מפני שהוא קניינו[3],[4] דאי בעי[5] שקיל ארבעה זוזי מישראל[6],[7] ופסיל ליה [מתרומה] כל היכא דאיתיה.
ולרבי מאיר – תינח עבד כהן, עבד ישראל מאי איכא למימר?
אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית.
אדרבה – הרי הוא מתירו בבת חורין!
עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה[8], שכיחא ליה, פריצה דק"ס בד"ו: פריצא; בד"פ וכתה"י: ופריצא ליה[9].
משנה:
האומר "תנו גט זה לאשתי, שטר דק"ס בד"פ ורוב כתה"י: ושטר שחרור זה לעבדי" ומת – לא יתנו לאחר מיתה[10]; "תנו מנה לאיש פלוני דק"ס בד"פ ורוב כתה"י: לפלוני " ומת – יתנו לאחר מיתה.[11]
גמרא:
אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא[12] שצבורין ומונחין[13] בקרן זוית[14].
במאי עסקינן? אילימא בבריא[15] – כי צבורין מאי הוי, הא לא משך! דק"ס בכת"י ו2 נ' ביאור: ואפילו כי מת למ"ד לא אמרינן מ'ל'ד'ה' ואלא בשכיב מרע – מאי איריא 'צבורין'? כי אין צבורין נמי, דהא קיימא לן ד'דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו'!
אמר רב זביד: לעולם בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו 0לו לפלוני", במעמד שלשתן – קנה[16].
רב פפא אמר: לעולם בשכיב מרע, וכאידך דרב, דאמר רב: שכיב מרע שאמר "תנו מנה לפלוני מנכסי" דק"ס בכת"י מ' נ': נותנין. : "מנה זה" – נותנין דק"ס ובכת"י א': שאמר תנו מנה זה לפלוני מנכסיי נותנין לו. , "מנה" סתם – אין נותנין; חיישינן שמא מנה קבור[17] קאמר[18].
והלכתא: לקבורה דק"ס בכת"י מ' ופיר': למנה קבור; בכמה כתי"י אחרים: לקבור לא חיישינן.
רב פפא – מאי טעמא לא אמר כרב זביד?
קסבר רב פפא: כי אמר רב דק"ס בכת"י מ': קסבר הא דרב הונא אמר רב, ול' רב פפא. וכעי"ז בכתי"י אחרים – לא שנא במלוה דק"ס בכת"י מ', ו1-3: מלוה [19], ולא שנא בפקדון דק"ס בכת"י מ', ו1-3: פיקדון .
רב דק"ס ברוב כתה"י: ורב זביד – מאי טעמא לא אמר כרב פפא? דק"ס בכת"י ו1,2 נ': אמר לך:
לא מיתוקמא מתניתין בשכיב מרע. ממאי? מדקתני: האומר "תנו דק"ס בכת"י פיר', ו3: תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי" דק"ס בכת"י מ', א', פיר': לאשתו... לעבדו ומת – לא יתנו לאחר מיתה; טעמא דמת דק"ס בכת"י ו2: דמית. וב־ו1: דמת הוא [20], הא מחיים – נותנין[21]; [22]טעמא דק"ס בכת"י ו1,2: וטעמא דאמר[23] "תנו"[24], הא לא אמר "תנו" דק"ס בד"פ נ': כגון שהלך למדינת הים [25] אין נותנין[26], ו[27]שכיב מרע – אף על גב דלא אמר "תנו"[28] – נותנין[29], דתנן (משנה גיטין ו ה): בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר[30] ואמר: "כתבו גט לאשתי" דק"ס בד"י ורוב כתה"י: לאשתו [31] – הרי אלו יכתבו ויתנו[32]; חזרו לומר: אף המפרש[33] והיוצא בשיירא[34]; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן[35].
מתקיף לה רב אשי: ומאן דק"ס בד"פ וכתה"י: מאן נימא לן דמתניתין רבי שמעון שזורי היא? דלמא רבנן היא!
גופא, אמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו (לו) דק"ס בכתה"י: ליתא תיבת לו לפלוני", במעמד שלשתן – קנה.
אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא.
והאלהים! אמר רב אפילו במלוה.
אתמר נמי: אמר שמואל משמיה דלוי: "מלוה לי בידך, תנהו (לו) דק"ס בכתה"י: ליתא תיבת לו לפלוני", במעמד שלשתן – קנה.
וטעמא מאי[36]?
אמר אמימר: נעשה כאומר דק"ס בכתה"י וד"פ: כמי שאמר לו[37] בשעת מתן מעות[38]: "שעבדנא דק"ס ברוב כתה"י: משעבדנא לך[39] לדידך ולכל דאתו{[דקס|ברוב כתה"י|דאתי,וב־ו1: מאן דאתי}} מחמתך"[40].
אמר ליה רב אשי לאמימר: אלא מעתה [שכאילו אמר מהשתא]: הקנה[41] לנולדים[42], דלא הוו בשעת מתן מעות – הכי נמי דלא קנו דק"ס בכמה כתי"י היתה הגי': הכי נמי דקנו ותוקן כלפנינו. ובכת"י ו1 נ' ביאור דהא קיימא לן דלא קנו [43] דאפילו לרבי מאיר, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'[44], הני מילי[45] לדבר[46] שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם – לא! דק"ס בכת"י מ: אבל לדבר שלא בעולם – לא, ונ' וכי תימא הכי נמי, אם כן נתת דבריך לשיעורין!
אלא אמר רב אשי:
הערות
[עריכה]- ^ משוחרר
- ^ טעמא מאי 'עבד כהן שברח אוכל בתרומה'?
- ^ דכהן
- ^ הלכך
- ^ ההוא כהן, כשיברח עבדו
- ^ ומקני ליה ניהליה ושוב אינו קניינו
- ^ Note: מדוע צריך ארבעה זוזי? וכי אי אפשר לתת עבד במתנה, בקניין שטר? וכי מי ישלם עבור עבד שברח?
- ^ זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאוותו
- ^ מתנהגת עמו בפריצות
- ^ דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה, וכי מטי לידיה - הא מית ליה משחרר, ופקעה ליה רשותיה
- ^ האומר "תנו גט זה לאשתי" גרסינן במתניתין, ולא גרסינן 'תן', שלא מסרם ליד שליח בחייו; לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר.
- ^ 'מנה' דקתני מתניתין
- ^ המעות
- ^ ואמר "מנה זה תנו לפלוני"
- ^ מתנות בריא במטלטלין – יכול לחזור בו עד שימשוך; ויורשו נמי מצי למיהדר ביה, אליבא דמאן דלית ליה 'מצוה לקיים דברי המת'
- ^ ולקמן מפרש טעמא. וצבורין בעינן, דסבר רב זביד: לא אמר רב 'קנה' אלא בפקדון, דקני ליה כל היכא דאיתיה
- ^ יש לו בקרקע
- ^ וההוא – הוא דיהב ליה
- ^ ואף על גב דלהוצאה ניתנה ואינה בעין, הלכך לא בעינן צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתניתין
- ^ הוא דלא יתנו, דאין גט לאחר מיתה
- ^ ולא צריך תו לאימלוכי ביה
- ^ ו
- ^ כלומר: והא דדייקינן 'הא מחיים, נותנין' – טעמא דאמר מעיקרא
- ^ כדקתני: "תנו גט לאשתי"
- ^ אלא "כתבו" – לא הוי תלי תנא דמתניתין טעמא דלא יתנו משום מיתה, דאפילו מחיים נמי
- ^ עד דלימא "תנו", מדלא קתני האומר "כתבו גט לאשתי" ומת לא יתנו לאחר מיתה, שמע מינה דאי אמר הכי – אפילו מחיים נמי לא יהבינן
- ^ אי ב
- ^ אלא "כתבו"
- ^ יהבינן, כרבי שמעון שזורי
- ^ ליהרג
- ^ כדי שלא תזקק ליבם
- ^ דמתוך שהוא בהול על נפשו – לא גמר למילתיה; ומיהו "כתבו ותנו" הוה דעתיה
- ^ בים
- ^ למדבר
- ^ שכיב מרע
- ^ במלוה קנה – הא ליתא בעינא דלקנייה
- ^ לוה למלוה
- ^ דהלואה
- ^ מהשתא. Note: זו מילת המפתח בפירוש השקלא וטריא שבגמרא.
- ^ הלכך כי אמר ליה "תנהו לפלוני" – איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה
- ^ מלוה זו
- ^ שזה המקבל נולד לאחר אותה הלואה
- ^ דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל עליה לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא, ואיהו לא היה בעולם בההיא שעתא – לא קני
- ^ כגון מוכר פירות דקל, או "מה שתעלה מצודתי"
- ^ כי מקנה
- ^ לאדם