ביאור:בבלי גיטין דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איכא בינייהו שמות מובהקין [1].

והא חזרה [2] - [3] דאורייתא [4] – וקתני?

[5] אלא כי קתני - מילתא דליתא בקידושין, מילתא דאיתא בקידושין לא קתני. [6]

[7] והא חזרה גופה איתא בקידושין [8]!?

בשליחות בעל כורחה, דבגירושין איתא, ובקידושין ליתא. [9]

משנה:

כל גט שיש עליו עד כותי - פסול [10], חוץ מגיטי נשים [11] ושחרורי עבדים.

מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים - והכשיר.

גמרא:

מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי אלעזר ולא רבן שמעון בן גמליאל, דתניא: 'מצת כותי מותרת [12], ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח [13];

רבי אלעזר אוסר [14], לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות [15];

רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים - הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.' [16]

מני? אי תנא קמא - אפילו שאר שטרות נמי [17]!?

אי רבי אלעזר - אפילו גט אשה נמי לא[18]!?

ואי רבן שמעון בן גמליאל: אי דאחזוק [19] - אפילו שאר שטרות נמי, אי דלא אחזוק - אפילו גט אשה נמי לא!? וכי תימא רבן שמעון בן גמליאל היא, ודאחזוק בהא [20] ולא אחזוק בהא [21] - אי הכי מאי איריא חד [22]? אפילו תרי נמי!? אלמה אמר רבי אלעזר: 'לא הכשירו בו [23] אלא עד אחד כותי בלבד'?

לעולם רבי אלעזר [24], [25] וכגון דחתים ישראל [26] לבסוף [27],


עמוד ב

דאי לאו דכותי חבר הוה - לא [28] מחתים ליה [29] מקמיה.

אי הכי - אפילו שאר שטרות [30] נמי [31]?

אלא [32] אמרינן: '[33] רווחא שבק למאן דקשיש מיניה' [34].

הכא נמי [35] 'רווחא שבק למאן דקשיש מיניה'!?

אמר רב פפא: זאת [36] אומרת [37] 'עדי הגט אין חותמין זה בלא זה' [38].

מאי טעמא [39]?

אמר רב אשי: גזירה משום 'כולכם' [40].

גופא: אמר רבי אלעזר: לא הכשירו בו אלא עד אחד כותי בלבד. מאי קא משמע לן? תנינא: 'כל גט שיש עליו עד כותי פסול כו' [41]!?

אי ממתניתין - הוה אמינא אפילו תרי נמי [42], והאי דקתני חד - [43] משום דבשטרות אפילו חד נמי לא [והיינו סבורים שבגיטין גם בשני עדים כותים כשר] - קא משמע לן [רבי אלעזר שבגיטין כשר רק אחד].

ותרי לא? והא קתני מעשה והביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר?

אמר אביי: תני 'עדו'.

רבא אמר: לעולם תרי [44], ורבן גמליאל מיפלג פליג, [45] וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'ורבן גמליאל מכשיר בשנים; ומעשה נמי שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים - והכשיר'.

משנה:

כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים [46] - אף על פי שחותמיהם עובדי כוכבים – כשירים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

רבי שמעון אומר: אף אלו כשירין; לא הוזכרו [47] אלא בזמן שנעשו בהדיוט [48].

גמרא:

קא פסיק ותני [49]! לא שנא [50] מכר, לא שנא [51] מתנה!? בשלמא מכר [52] - [53] מכי יהיב [54] זוזי [55] קמייהו [56] - הוא דקנה [57], ושטרא ראיה בעלמא הוא [58], דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא [59], אלא מתנה [60] - במאי קא קני [61]? לאו בהאי שטרא, והאי שטרא חספא בעלמא הוא?

אמר שמואל: דינא דמלכותא [62] - דינא.

ואי בעית אימא תני 'חוץ מכגיטי נשים' [63] [64]</ref>.

רבי שמעון אומר אף אלו כשירין [לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט]:

והא לאו בני כריתות נינהו [65]?

אמר רבי זירא: ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר, דאמר 'עדי מסירה כרתי' [66].

והאמר רבי אבא: מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו שפסול [67]?

הכא במאי עסקינן?

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: תנא קמא בשיטתיה דרבי אלעזר קאי, ומדרבנן הוא דפסליה, דילמא אתי למיסמך אחתומין ולמוסרו בפניהם; ואתא רבי שמעון למימר: אם שמות מובהקים דעובדי כוכבים הן, שאין ישראל נקראין באותן שמות - לאו היינו 'מזוייף מתוכו', דמודה רבי אלעזר דכולי עלמא ידעי דעובדי כוכבים הם, ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה
  2. ^ רצה לחזור - בשניהם לרבי מאיר
  3. ^ פסולה
  4. ^ הוא, דהא כיון דבטיל משלח לשליחותיה דשליח - נמצא שאינו שלוחו, ואין כאן גירושין כלל, והיינו דאורייתא: דרחמנא אמר 'ונתן בידה', וזה לא נתן: לא הוא ולא שלוחו
  5. ^ הכי גרסינן
  6. ^ כלומר: כי פרכינן לעיל: האיכא 'מחובר' ו'לשמה' - לא תשני 'פסולא דאורייתא לא קתני' אלא אימא 'מילתא דאיתא בקידושין לא קתני' כגון 'לשמה' ו'מחובר' - איתא נמי בשטרי קידושין, כדכתיב (דברים כד ב): 'ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר': איתקוש הווייה ליציאה, אבל "בפני נכתב" - ליתיה בקידושין, דתקנתא דרבנן בעלמא היא בגיטין, דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה; ועד כותי - נמי אינו כשר בקידושין, דהאי דאכשרו בגיטין - היינו טעמא, כדלקמן (ע"ב): דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה, מה שאין כן בשאר שטרות; וערכאות - נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל, דבגט ושחרור הוא דגזרי, דילמא אתי למיסמך עלייהו, ומצרכינן ליה גיטא אחרינא, אבל בקדושין - כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה, אי אמרת 'אינה מקודשת' שרית אשת איש לעלמא!
  7. ^ ופרכינן:
  8. ^ שאם מסר שטר קידושין לשלוח, וורצה לחזור – חוזר, דאין כאן 'זכות הוא לה', דאסר לה אכולי עלמא, ומשום האי שטרא אינו מתחייב במזונותיה
  9. ^ כלומר: דומיא דגיטין לא משכחת לה בקידושין, דהא שליח זה משתלח אצלה לגרשה בעל כרחה; וכן לעבד, לשחררו על כרחו; אבל בקידושין לא היה נעשה שליח אצלה על כרחה, הילכך הכי קתני: בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים: ששליח זה היה נעשה שליח אצלן על כרחן, ואם רצה הבעל – חוזר, מה שאין כן בקידושין, דאע"ג דחוזר - לא דומיא דהני הוא.
  10. ^ דחשידי אעדות שקר
  11. ^ כדמפרש בגמרא
  12. ^ בפסח, לאכילה ולא חיישינן שמא החמיצה
  13. ^ משום חובת לילה הראשון, שהוא חייב לאכול מצה המשתמרת כדכתיב (שמות יב יח) 'בערב תאכלו מצות'; ואפילו ידעינן בה דלא החמיצה - לא נפיק בה אלא אם כן עבד לה שימור לשם חובת מצה, דכתיב (שמות יב יז) 'ושמרתם את המצות'; וכותים בקיאין הן שצריכה להשתמר 'לשמה' ועושין לה שימור
  14. ^ אף באכילה כל ימות הפסח
  15. ^ דחשדינן להו שמא מחמצין
  16. ^ וב'הכל שוחטין' מפרש דאתי רבי שמעון לאוסופי אתנא קמא אף מצוה שהיא מדברי סופרים, ואינה כתובה בתורה - אם החזיקו בה סמכינן עלייהו.
  17. ^ דהא לא חשידי
  18. ^ Note:מדוע לא רבי אלעזר – הרי בגיטי נשים לא איכפת לו עדי החתימה – שהרי לשיטתו עדי מסירה כרתי?!
  19. ^ בהלכות גיטין ושטרות
  20. ^ בגיטין ושחרורין
  21. ^ בשאר שטרות
  22. ^ דלא אכשרינן בגיטין אלא חד כותי, כדקתני מתניתין: 'עד כותי', דחד כותי וחד ישראל - הוא דמכשר אבל תרוייהו כותים לא
  23. ^ בגט אשה
  24. ^ דאמר חשידי
  25. ^ וגיטין מאי טעמא הוכשר עד כותי
  26. ^ עד השני
  27. ^ תחת כותי
  28. ^ הוה האי ישראל
  29. ^ לכותי
  30. ^ כי חתם ישראל לבסוף
  31. ^ ניכשריה
  32. ^ על כרחיך טעמא מאי לא הוי בשאר שטרות בחזקת חבר ע"י הקדמה זו?
  33. ^ האי ישראל
  34. ^ שראו את העדות עם ישראל זה החתום - ישראלים זקנים ממנו, והכותי; וכשחתם ישראל זה תחילה - היה סבור שיחתום בעל השטר עמו אחד מישראל הזקנים, לפיכך חתם בתחתית השטר, והמלוה בא והחתים אחריו את הכותי למעלה הימנו
  35. ^ בגט אשה נימא
  36. ^ מתניתין דמכשר בגט ופסיל בשאר שטרות
  37. ^ אשמעינן
  38. ^ דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה; הילכך על כרחך ישראל זה ראה את הכותי חותם למעלה, והוא חתם למטה, ואי לאו דחבר הוא - לא אחתמיה מקמיה; אבל עדי שאר שטרות - חותמין זה שלא בפני זה, הילכך איכא למיחש: ישראל זה חתם ראשון בתחתית השטר ושבק רווחא למאן דקשיש, ולא ידע שיחתמו את הכותי למעלה הימנו
  39. ^ אמרו רבנן שלא יחתמו זה שלא בפני זה
  40. ^ דתנן בפירקין דלקמן (פ"ו מ"ז; דף סו,ב): אמר לעשרה... "כולכם כתבו גט לאשתי" - אחד כותב וכולם חותמין ואי לא הוו חתמי כולהו - הוי פסול, דבקפידא תליא, דלא שוויה גיטא אלא בהכי; לפיכך תקנו: אפילו היכא דלא אמר 'כולכם' - שיהיו כל העדים נקבצים בשעת החתימה
  41. ^ ועלה קאמר 'חוץ מגיטי נשים'
  42. ^ כשרין בגט
  43. ^ לאשמועינן חומרא דשאר שטרות:
  44. ^ כותים הוו בההוא גיטא דרבן גמליאל
  45. ^ ואי אמרת 'מעשה לסתור' -
  46. ^ מקום בית וועד דיינים קבועין שלהן
  47. ^ בבית המדרש לפסול
  48. ^ על ידי עובדי כוכבים הדיוטות, שאינן דיינים ובגמרא מפרש לה
  49. ^ כל השטרות כשרין בחותמי עובדי כוכבים
  50. ^ שטרי
  51. ^ שטרי
  52. ^ שטרי מכר דארעא: לאו בהאי שטרא מיקניא
  53. ^ אלא
  54. ^ האי גברא
  55. ^ לישראל חבריה
  56. ^ דדיינין עובדי כוכבים
  57. ^ לארעא, דקרקע נקנה בכסף או בשטר
  58. ^ שלא יאמר (לא) מכרתיה ולא קבלתי מעות ובהא מילתא אינהו מהימני
  59. ^ כיון דדיינין קבועין נינהו
  60. ^ דעל ידי השטר הוא קנה אותה: במסירת השטר
  61. ^ היכי מקניא האי שטרא
  62. ^ של עובדי כוכבים
  63. ^ כל שטרות שהן כגיטי נשים: שעל ידי השטר הדבר נגמר, דהיינו נמי שטר מתנה. והוא הדין נמי דמצי לשנויי בעדי מסירה ישראל, דאינהו משוי ליה שטרא, אלא שינויא דחיקא הוא, דשנינן לעיל הכי, דהא פרכינן עלה 'מדקתני סיפא רבי שמעון כו' ואיצטריכא ליה לשנויי 'שמות מובהקין איכא בינייהו'
  64. ^ אע"ג דאוקימנא לעיל בעדי מסירה – הני מילי לתנא קמא דברייתא, דנחית למנינא, ופרכינן עלה 'והא איכא 'לשמה', ואיכא מחובר' - וליכא לתרוצי אלא בהכי; אבל תנא קמא דמתניתין - דלא נחית למנינא, ותנא 'לשמה' - לא מוקמינן ליה כרבי אלעזר, דמדרבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר - תנא קמא לא סבירא ליה
  65. ^ 'כריתה': הבדלה, לשון 'ספר כריתות' (דברים כד א): דכיון דלא שייכי בתורת גטין וקדושין - אין נעשין עדים בדבר, דכתיב 'וכתב... ונתן': מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה
  66. ^ עדי מסירת הגט הוא דכרתי, כדאמר בפרק בתרא (פו,א): אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים כו'; ורבי שמעון נמי בהכי מכשר שימסרנו לה בפני עדים ישראל
  67. ^ דאף על גב דאמר רבי אלעזר 'גט שאין עליו עדים כשר' דוקא אין עליו עדים, אבל יש בו עדים פסולין - פסול מדרבנן, דילמא קאתי למימסריה באפייהו ומיסמך עלייהו