משנה גיטין ו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ו · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

אמר לשנים: תנו גט לאשתי, או לשלשה: כתבו גט ותנו לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו.

אמר לשלשה: תנו גט לאשתי, הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין, דברי רבי מאיר.

וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין, מקובל אני באומר לשלשה: תנו גט לאשתי, שיאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין.

אמר רבי יוסיכא: נומינו לשליח, אף אנו מקובלין, שאפלו אמר לבית דין הגדול שבירושלים: תנו גט לאשתי, שילמדו כב ויכתבו ויתנו.

אמר לעשרה: כתבו גט לאשתי, אחד כותב ושנים חותמין.

כולכם כתבוכג, אחד כותב וכולם חותמין.

לפיכך אם מת אחד מהן, הרי זה גט בטל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמַר לִשְׁנַיִם: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,

אוֹ לִשְׁלֹשָׁה: כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
אָמַר לִשְׁלֹשָׁה: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ,
מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין:
מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ,
מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ:
אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין,
שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
אָמַר לַעֲשָׂרָה: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין;
כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ,
אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין.
לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן,
הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל:

נוסח הרמב"ם

אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו וייתנו לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו הם לאחרים כתובו מפני שעשאן בית דין דברי רבי מאיר וזו הלכה שלח חנינה איש אונו מבית האסורים מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים כתובו מפני שעשאן בית דין אמר רבי יוסי נומנו לשליח אף אנו מקובלים שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו וייתנו לה אמר לעשרה תנו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין כלכם כתובו אחד כותב וכלם חותמין לפיכך אם מת אחד מהם הרי הגט בטיל.

פירוש הרמב"ם

אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כו': אינו מן הנמנע שבית דין הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים ואמרו אחד כותב וכולן חותמין לפי שהתנה בזה והצריך למגרש שיאמר כמו שסדרו שהוא כשאמר לרבים כתבו יבאר ויאמר כל אחד מכם בפני עצמו ואם אמר לרבים חתמו יבאר ויאמר כל שנים מכם אי זה שנים מכם שיהיו ואם אמר לרבים הוליכו גט לאשתי יבאר ויאמר אחד מכם איזה שיהיה והוא ענין מה שאמרו כתבו כל חד מנכון חתומו כל תרי מנכון אובילו כל חד מנכון וכ"ז שלא יבאר כולם חותמין כמו שזכר אמנם שנים משום עדים והשאר משום תנאי ולכך אין אנו קפדין בשאר היותן פסולין או קרובין או שנתאחר עדותן זמן מרובה לפי שהם תנאי לעדים ומזה הטעם אנו אומרים שעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה שאנו חוששין שיאמר כולכם ויעידו מקצתם ותחשוב האשה שהוא גט כשר אחר שיש בו שני עדים ומתנאיו שיעידו כולם כמו שזכר. והל' כר' יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אמר לשנים תנו גט לאשתי - אע"ג דלא אמר כתבו ותנו, הרי אלו יכתבו בעצמן. ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב, ולא לעדים לחתום, דלאו בית דין שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו, והן הן שלוחיו הן הן עדיו. ואם אמר לג' כתבו ותנו גט לאשתי, אע"פ שהן ראוין ליעשות ב"ד, כיון דבהדיא אמר להו כתבו, לאו בית דין שוינהו אלא עדים:

אמר לג' תנו - ולא אמר כתבו:

הרי אלו יאמרו - לעדים אחרים, לכתוב ולחתום וליתן, מפני שעשאן בית דין:

מבית האסורים - משמו של רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים:

נומינו לשליח - אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש:

ילמדו - אם אינם יודעים לכתוב. ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו הן בעצמן:

פירוש תוספות יום טוב

אר"י וכו'. אמר שמואל א"ר הלכה כר"י. דאמר מילי לא מימסרן לשליח. גמ'. ועיין מ"ח דפרק בתרא:

נומינו. פירשתי בסוף יבמות:

שאפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים וכו' שילמדו ויכתבו. לשון הרמב"ם אינו מן הנמנע שב"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים. לא שיהיו סופרים:

[כולכם כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג"כ חתומו וכן מדקדק הב"י מלשון הטור בסימן ק"ך]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על המשנה) אר"י. בגמרא, הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח:

(כב) (על המשנה) לב"ד הגדול. אינו מן הנמנע שב"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה, לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים. הר"מ:

(כג) (על המשנה) כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג"כ חתומו, וכ"כ הב"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אמר לשנים:    וכו' פרק כל הגט (גיטין דף כ"ט) ובירושלמי מתני' דר' מאיר מן דבתרה אמר לשלשה ואמר רב חסדא טעמא דר"מ מה מצינו בכל מקום אחרים כותבין וב"ד חותמין והכא אחרים כותבין וב"ד חותמין. ואיתא בתשובת הרשב"א ז"ל בסי' אלף ורכ"א:

הרי אלו יכתבו ויתנו:    פי' יחתמו ולמ"ד אמרו כשר יכולין לצוות לסופר אחר לכתוב והם לבד יחתמו אלא שהרי"ף ז"ל פסק כמ"ד אמרו פסול וכמו שפירש ר"ב ז"ל להלכה למעשה אע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפ' שני דהלכות גירושין אומר אמרו הרי זה גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה וכו' וע"ש ובמגיד משנה ובכסף משנה:

וזו הלכה העלה רבי חנינא:    הגיה ה"ר יהוסף ז"ל שלח חנינה וכו':

הרי אלו יאמרו לאחרים:    פי' יכולין לומר לאחרים:

א"ר יוסי נומינו לשליח:    פי' אמרנו ואית דגרסי נָמנוֹ והערוך נראה דגריס נמינו:

שאפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט:    ובגמרא מסיק דר' יוסי תרתי אמר לפסולא בין שאמר לשלשה תנו בין שאמר אמרו לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו פסול. והנך אמוראי דפליגי בגמרא דחד אמר אמרו וכו' כשר ותעשה וחד אמר כשר ולא תעשה כזאת בישראל גזרה שמא תשכור עדים שיאמרו בשם בעלה לסופר לכתוב ולעדים לחתום אליבא דר"מ הוא דפליגי דלר' יוסי פסול לגמרי. עוד בגמרא אמר שמואל אמר רבי הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח [הגה"ה פי' רש"י ז"ל מילי בעלמא מכר להם שאין חוזרין ונמסרין לשליח אחר ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר ע"כ]. ואמר לפניו ר' שמעון בנו מאחר שר' מאיר וחנינא איש אונו חולקים על ר' יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כר' יוסי א"ל רבי לבנו ר' שמעון שתוק בני שתוק לא ראית את רבי יוסי אלמלי ראיתו נימוקי עמו. וגרסינן התם בפ' כל הגט רב אמר מתנה אינו כגט כלומר דבגט הוא דאמרי' דאם אמר כתבו גט לאשתו לא מצו לשוויי שליח למכתב גט משום דבזיון דבעל פי' שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכותבו אבל במתנה דליכא בזיון דבעל כי אמר כתוב שטר מתנה לפלוני על שדה שלי מצי לשוויי שליח פי' דס"ל לרב דטעמייהו דר"מ ור' יוסי במתני' משום בזיון דבעל הוא ובאומר לשלשה תנו בהא קמיפלגי דר"מ סבר כיון שעשאן ב"ד ודרך ב"ד לצוות לאחרים גלי אדעתיה דלא קפיד אבזיוניה ור' יוסי סבר דליכא בהכי גלויי דעתא ולשמואל דאמר דטעמא דמתני' משום דמילי לא מימסרן לשליח באומר לשלשה תנו בהא פליגי ר"מ ור' יוסי דר"מ סבר כי אמרי' דמילי לא מימסרן לשליח לבי דינא מימסרן דאלימא מילתא דבי דינא ור' יוסי סבר דכי היכי דלא מימסרן לשליח ה"נ לא מימסרן לבי דינא ושמואל אמר מתנה הרי כגט דס"ל מה הגט מילי לא מימסרן לשליח ה"נ במתנה הוו מילי ומילי לא מימסרן לשליח והלכתא כשמואל בדיני והעלה הר"ן ז"ל דלהרמב"ן ז"ל נהי דאמרי' דמתנה הרי היא כגט דוקא באומר לשנים תנו אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים פלוני ופלוני ויחתמו אינה כגט דבגט טעמא אחרינא הוא דאפילו ממנה אותם הבעל שלוחים לכך מדעתו שלא בפניהם לא מהני ולפירוש דעת הרא"ה ז"ל תלמידו ובמה שסייעו הר"ן ז"ל אפילו בגט אם ממנה אותם שלוחים מדעתו מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה נמי פסול. וכתבו בתוס' דפקח ששלח בכתב ידו למדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו כותבין ומיהו בתוספתא לא משמע הכי עיין שם בהר"ן ז"ל ובירושלמי רבי כד הוה בעי מקשייא על דר' יוסי אמר אנן עלי בייא מקשייא על דר' יוסי שכשם שבין קדשי קדשים לבין חולי חולין כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי אמר ר' ישמעאל כשם שבין זהב לעפר כך בין דורנו לדורו של אבא:

אמר לעשרה כתבו גט:    וכו' פ' שני דמכלתין דף י"ח:

ושנים חותמין וכו' וכולם חותמין:    וכו' ס"א מחתמין ה"ר יהוסף ז"ל:

לפיכך אם מת אחד מהם:    קודם שחתם הרי הגט בטל ומחק הר"י ז"ל מלת זה. וביד פרק שני דהלכות גירושין סימן ו' ובפ"ט סי' כ"ז ובטור אבן העזר סי' ק"כ:

תפארת ישראל

יכין

אמר לשנים תנו גט לאשתי:    דבב' אף שלא אמר כתבו לא שוויינהו ב"ד, לפיכך יכתבנו אחד מהן, ויחתמו שניהן, דקיי"ל חתם סופר ועד כשר [כלקמן פ"ט מ"ד]. ואם כתבו שניהן הגט וחתמוהו, לחלקת מחוקק פסול גט שנכתב מב' בני אדם ולרפ"ח [(שו"ע אה"ע, קכ)] כשר:

הרי אלו יכתבו ויתנו:    ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, דלא ב"ד שוויינהו רק עדים:

הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו:    ולאחרים ויחתמו:

וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין:    של רבי עקיבא:

אמר רבי יוסי נומינו לשליח:    אמרנו לחנניה שליח של הלכה זו:

שילמדו ויכתבו:    אף דת"ח צריך שידע, שחיטה, כתב, מילה [כחולין ד"ט א', וסימנך. לעבדו ש'כ'ם' אחד]. נ"ל דמיירי באין העדים מכירין כתב עברי, והרי צריך שיקראוהו קודם נתינה [כגיטין י"ט ב']. והרי רק בשעת הדחק גט כשר בכל לשון [כ(שו"ע אה"ע, קכו)]. ור"ל דאע"ג דת"ח צריך שידע כתב, היינו שום כתב בעולם והרי לכתחילה צריך לכתוב הגט בכתב עברי. א"נ דהא דאמרינן דת"ח צריך שידע לכתוב, היינו אפילו אינו יכול לאמן ידיו לכתוב האותיות כדינן שלא יתדמה שום אות לחבירו והרי בזה צריך ליזהר בגט, ולזה צריך אומנות יתירה שילמדנו שלא יקלקל הגט. ואף דעכ"פ ב"ד הגדול צריכין שיהיו יודעין כל הלשונות. עכ"פ א"צ שידעו כל מיני כתב הלשונות [כסנהדרין י"ז]:

ויתנו:    ולא יאמרו לאחר לכתוב, דמילי לא ממסרן לשליח [מיהו דוקא באומר אמרו. אבל בלא אמר אמרו מודו כ"ע דמילי לא ממסר [כפ"ז מ"ב], ואי"ל התם תיפוק ליה משום קפידא דבעל, דדלמא מקפיד שיכתבו הם ולא אחר [כגיטין כ"ט א']. יש לומר דאי משום האי טעמא בחלה מותר [כפ"ג מ"ה ו(שו"ע אה"ע קמא, לח)]. מיהו אנן קיי"ל גם באומר אמרו אפילו ייחד הבעל את הסופר והעדים, אם גרשה הו"ל ספק מגורשת [כ(שו"ע אה"ע קכ, ד)]. ועמ"ש רפ"ב דקידושין:

אמר לעשרה כתבו גט לאשתי:    לרבותא דסיפא נקט י'. מיהו ה"ה בפחות מזה. וכל כתובו שנזכר במשנתינו היינו דאמר כתבו וחתמו [(שו"ע אה"ע, קכ)]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים