מלאכת שלמה על גיטין ו
<< · מלאכת שלמה · על גיטין · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
האומר התקבל: בירושלמי תני התקבל אחר הניזקין ואחריו מי שאחזו וכן נראה ברב אלפסי ז"ל שכתב בסוף פירקין דהתקבל דתנן בפירקין דלקמן אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו וכו' והיא משנה ב' כפ' מי שאחזו כתב עלה דההיא מתני' כבר כתבינן לה בפרקא דמקמי האי וכתבו תוס' ז"ל דכן נראה לר"ת דהניזקין בתר השולח משום דאיירי במילי דהוו מפני תקון העולם והשתא הדר למילתיה דאיירי בשליחות ואיידי דאיירי באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו תנא בתריה מי שאחזו דאיירי נמי באומר כתבו ואיידי דתנן במי שאחזו מגורשת ואינה מגורשת תנא בתריה הזורק דקתני בה מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בסוף פירקין על דברי ספר התרומה ז"ל וז"ל ואפשר דכיון דרב אשי בהיא בתרא אוקמה למתני' דפ' מי שאחזו כר' יוסי ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ובחדא מסכת יש סדר ופירקין דהתקבל ודאי מקמא פירקא דמי שאחזו הוא שכן הוא סדרן של פרקים הניזקין בתר השולח דתקון העולם הוא דקמפרש ואזיל וכל עצמו לא נשנה במסכת זו אלא מפני כך ואח"כ חוזר לענין ראשון של שליחות ותני התקבל ואיידי דתני בפ' התקבל אמר לשנים כתבו ותנא נמי מי שהיה מושלך בבור ואמר כתבו תנא נמי מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתי שסמכו ענין לו ואיידי דתנא התם זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורש' תנא הזורק דתנן בי' ספק קרו' לו ספק קריו' לה מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל ז"ל אבל הרא"ש ז"ל משמע דגריס מי שאחזו קודם התקבל כאשר הוא שם בפסקיו מסודר ועוד שבסוף פירקין דהתקבל כתב על ההיא משנה דפ' מי שאחזו דתנן בפירקין דלעיל אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו וכו'. וכן נראה גרסת רש"י ז"ל עיין במ"ש בשמו ז"ל שם בפ' מי שאחזו סי' ב:
אם רצה לחזור יחזוד: דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו ומיהו כי מטי גיטא לידה מיגרשה ואפילו דבטל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך קאמר ופי' רש"י ז"ל ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דה"ק מתני' בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה ע"כ וגרסי' בירושלמי בכל אתר את אמר התקבל כזכה [כו' עי' בתוי"ט] ואיתה להאי בבא בירושלמי פ' הפאה נתנת. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל בשם כל הספרים שראה אם רצה להחזיר יחזיר אם רצה להחזיר לא יחזיר וכו':
האשה שאמרה התקבל לי גטי אם רצה לחזור: כלומר ואם אמרה לו מתחילה האשה התקבל ונתנו לה באחת משתי לשונות הללו רצה לחזור לא יחזור ואי גרסי' הילך אתיא מתני' אפילו כר' נתן דפליג בברייתא ארבי באם אמר הולך אם רצה להחזיר יחזיר אבל בהילך גם הוא סובר דאם רצה להחזיר לא יחזיר דהילך כזכי דמי וכתב הר"ן ז"ל אם רצה לחזור לא יחזיר ומיהו דוקא בשא"ל הבעל התקבל גט זה לאשתי או בא"ל הולך דמפורש בגמרא דבהכי סגי דמשמע הכי אבל א"ל הילך גט זה לאשתי רצה לחזור לא יחזיר לפי דעת הרי"ף ז"ל שהוא פוסק דהולך לאו כזכי דמי ע"כ. וביד פ' ששי דהל' גירושין סי' י'. לפיכך כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר לו הבעל לזה שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות בידה אלא שליח שלי תהא להוליכו בידה אם רצה לחזור כל זמן שלא הגיע לידה יחזור שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והרי אמר לא יהא גט עד שיגיע גט לידה רש"י ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל ואין הלשון נוח בכך לפיכך נ"ל דה"פ דסד"א דכי תנן בהאומר התקבל רצה לחזור יחזור היינו משום דכיון דאיתתא לא ניחא לה לאו כל כמינה לזכות לה גיטא על ידי אחר דחוב הוא לה אבל כשעשאתו היא שליח לקבלה סד"א שאע"פ שאמר הבעל לשליח שאין רצונו שיקבלנו מחמת שליחותה אלא שיזכה בו מיד מחמת הבעל דליסגי ונימא דאם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל דאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו להי כלומר בשליחותה אלא הריני מזכהו לה על ידך והולך ותן לה למ"ד הולך כזכה א"נ דאמר לו הילך דלכ"ע הוי כזכה דכמו שאמרה משמע דהכי מוקמי' לה בגמרא אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגליא דעתה דניחא לה משום דכי תנן ברישא דהאומר התקבל אם רצה לחזור יחזור היינו אפילו היכא דגליא דעתה וניחא לה וכטעמא דאמרינן בירושלמי הגע לעצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ע"כ:
אלא הולך ותן לה: משמע בגמרא דאיכא מאן דתני הילך ותן לה:
אף האומרת טול לי גיטי: לשון קבלה הוא וכן נמי טול לי ושא לי ויהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובטור אבן העזר סי' ק"מ וכוליה פירקין התם בסי' קמ"א:
משנה ב[עריכה]
האשה שאמרה התקבל לי גיטי: ואיתה בתוס' פ' מרובה (בבא קמא דף ע') וביד רפ"ו דהלכות גירושין ובטור א"ה סי' ק"מ:
שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע: בגמ' פריך לרב חסדא דס"ל גבי בעל אומר לפקדון נתתי הגט ביד השליש והשליש אומר לא כי אלא לגירושין דשליש נאמן פרכי' עליה ממתני' דאמאי בעי עדים כלל לא בקבלה ולא באמירה תיסגי באמירת השליח בלבד דהא הימניה בעל ואשה נמי ומהדרינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהמניה הא קרעו ואע"פ שהקרעים בידו בפנינו אין שליש אא"כ השלישות בידו דמגו דאי הוה בעי עביד השתא מאי דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל זה שקרעו אין בידו למוסרו בידה. ופרכי' תינח בפנינו אמרה בדין הוא דצריך שנים אלא קבל למה לי לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל והרי הוא בידו בפנינו והא ודאי קבליה [הגה"ה ומשמע דלקבלה יהביה ניהליה ולא להולכ' ע"כ] ומשני דמתני' ר"א היא דאמר אין גט כשר בלא עידי מסירה ולכך לא סגי במה שראיהו בידו שלם כיון שלא ראו הקבלה כך פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו תוס' והר"ן ז"ל דלא נהירא דהא אמרינן בפ' השולח לא צריכא אלא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה משום דזימנין דמייתי סהדי או אזלי למדינת הים ולקמן בפ' המגרש תנן במילתיה דר' אלעזר גוביה שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם אלא ודאי הכא מיירי בשאין עדים חתומין אבל אם עדים חתומין בו כשר אפילו אין כאן עדי מסירה לפנינו דמסתמא נמסרי בפני עדים ונעשה כדין ובעי' בו בגמרא לברורה למתני' דלמה לי למקרעיה ומשני משום דבשעת השמד שנו כי' שגזרו על המצות ויש שיטה אחרת בסוגיא זו להרי"ף ז"ל ע"ש בהר"ן ז"ל:
אפילו הן הראשונים והן האחרונים: א"ת מאי ואפילו אדרבא הכי עדיף טפי דלא הוי חצי דבר וי"ל משום דבכת אחת דומה לשקר דהיכי מיתרמי שהיו בשעת אמירה ובשעת קבלה וגבי גט הוה לן למיחש שמא שכרתם האשה כדאשכחן בסוף פירקין באומר אמרו דחיישינן שמא תשכור עדים והדר קאמר או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם אפילו לאותו יחידי לא חיישינן שמא שכרתו וא"ת לר' עקיבא דאמר במרובה ובחזקת הבתים דבר ולא חצי דבר היכי מכשירינן הכא שתי כיתי עדים וי"ל דלמ"ד בגמרא שליש נאמן לומר לגירושין נתת לי הגט לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה וכוליה דבר הוא ואפילו למ"ד בעל נאמן לומר לפקדון נתתי לך הגט ה"מ כששלשתם בעיר בעל שליש ואשה דאמרינן אי איתא דלגרושין יהביה בעל לשליש ולא לפקדון לדידה הוה יהיב לה הלכך כיון דאם אין שלשתם בעיר לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה כוליה דבר הוא תוס' ז"ל וז"ל הר"ן ז"ל ואיכא למידק מאי אפילו אדרבא הכי עדיף טפי דבשני כתי עדים מיחזי כחצי דבר אע"ג דלאו חצי דבר הוא שהרי מכיון שמינתו שליח נעשה ידו כידה ולכשיתן לו תתגרש מיד מ"מ כשהן הראשונים והם האחרונים עדיף טפי דליכא לספוקי במידי. וי"ל דסד"א מיחזי כשקרא שהיאך אפשר [פי' עיין בתוי"ט] וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו והרמב"ן נר"ו כתב דהכא לא הוי תני דבר דכיון שמנתו שליח נעשה ידו כידה מעכשיו ולכשיתן לו תתגרש ]מידן וכן אלו שראו שקבל כאילו ראו שקבלה היא בעצמה שהרי ידו כידה ומ"מ טפי הוה עדיף כשהראשונים הם האחרונים דלא מיחזי מיהא החצי דבר ותרצו בתוס' כשהראשונים הה אחרונים הייתי אומר שיש לחוש לדבר קצת דדיבר רחוק הוא שילווהו עדי האמירה עד מקום הקבלה קמ"ל והרמב"ן נר"ו כתב בכאן לשון אפילו לאו לרבותא אלא למעט בעדים והכי קתני צריכה שתי כיתי עדים ואם רצו והולכין למקום הבעל אינה צריכה אלא כת אחת ע"כ:
נערה המאורסה: ירושלמי ר"פ שני דקדושין. ופי' רש"י ז"ל בקדושין פ' שני דף מ"ג במהדורא שנית דה"ה לקטנה והא דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה ע"כ. וכן בתוס' שם וכאן. וכתב הר"ן ז"ל וטעמא דמילתא דכיון דנערה נמי ברשות אביה היא ואפ"ה היא עצמה מקבלת את גיטה אף בקטנה י"ל כן כל שיש בה דעת דמציא זכיא לנפשה וכן דעת הרז"ה ז"ל אבל הרי"ף ז"ל דעתו כפי מה שפירש רש"י ז"ל כאן דהיא פי' דוקא הנערה יש לה יד דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה את עצמה והיא מקבלת את גיטה והשתא נמי לא שנא אלמא ס"ל לרש"י ז"ל דדוקא נערה אבל קטנה לא ואפילו יש בה דעת. וכן דעת הרי"ף ז"ל דקטנה אביה מקבל גיטה ולא היא אפילו יש בה דעת וכתב הר"ן ז"ל. כאן וגם בפ' האיש מקדש דף תר"מ תירוץ בעד הרי"ף ז"ל דלא תיקשי ליה מההיא סוגיא דפ' שני דקדושין וכתב עוד שהרמב"ן ז"ל תירץ עוד ואמר דלרבא דהוה ס"ל התם דנערה עושה שליח לקבל גיטה הוה ס"ד דיד אביה יד יתירה הוא דזכי ליה רחמנא ולטעמיה אפשר דאפילו קטנה נמי מקבלת גיטה בחיי אביה ואיהו הוא דהוה ס"ד לאוקומה למתני' בשיש לה אב אבל כיון דקיימא לן כרב נחמן דפשט ליה דאין עושה שליח אין נערה במקום אב אלא כשליח שמנתה תורה לפי שירדה תורה לסוף דעתו של אב שאין לו קפידא בגירושין שישנן בעל כרחה ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים כלל אביה ולא היא דהדרינן לפשטא דמתניתין דתנן נערה ולא קתנו קטנה להודיעך כחו דר' יהודה דאם איתא דלרבנן אפי' קטנה כחה דהתירא הוה עדיף ליה לאשמועינן ועוד סייעיה הרמב"ן ז"ל לדברי הרי"ף מדגרסי' בירושלמי בפירקין דהתקבל גבי הך מתני' נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת היא ואביה אם יש בה דעת היא ולא אביה פירוש מתני' אתא לפרושי דדוקא נקט מאורסה דאילו נשואה היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה ודוקא נמי נערה דאילו קטנה מאורסה אביה ולא היא נשאת היא ואביה כלומר היא ואביה שוין בדבר פי' שלא היא ולא אביה ובקטנה שאין בה דעת עסיקינן ואם יש בה דעת היא ולא אביה ומדמפליג בסיפא בין יש בה דעת לאין בה דעת ש"מ דרישא דקטנה בין יש בה דעת בין שאין בה לעולם אביה ולא היא כדברי הרי"ף ז"ל וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל ולפי שיטה זו הא דתנן וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ופירשנו על דעת ר"ת ז"ל דאינה יכולה להתגרש ע"י עצמה קאמר בקטנה שאין לה אב עסיקינן דכשיש בה דעת מתגרשת ע"י עצמה וזו אינה יכולה להתגרש דאי בשיש לה אב אפילו בשיש לה דעת נמי אביה ולא היא ולר' יהודה נמי בשאין לה אב איצטריכא דהא סיפא ככולי עלמא אתיא עכ"ל ז"ל. ושם בגמרא אמר ריש לקיש כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקדושין ור' יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקדושין דברי הכל אביה ולא היא גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה לרבנן קדושין דמדעתה דהא בעינן דעת מקנה אביה ולא היא ומתני' דהתם ר"פ האיש מקדש האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו כו' דשמעת מינה בו ולא בה ד"ה היא. וביד ר"פ שני דה"ג סי' י"ח:
ר' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת: גרסי' וכן הגיה ה"ר יהוסוף ז"ל ופי' רש"י ז"ל שם בקדושין באחת בגוף אחד ע"כ. וכן פי' ג"כ הר"ן ז"ל ובהא פליגי ת"ק ור' יהודה דת"ק סבר ידא יתירתא זכי לה רחמנא ור' יהודה סבר במקום אביה יד דילה לאו כלום היא ופירשו תוס' ז"ל יד יתירה זכי לה רחמנא היינו יד האב דיד עצמה עיקר שיש לה בבגרות ולא ניתן לה יד האב לבטל כח ידה ור' יהודה סבר דבטל כח ידה וניתן לה יד האב ע"כ. אבל במהדורא ראשונה פי' רש"י ז"ל נערה המאורסה דוקא נערה אבל קטנה דוקא אביה ולא היא אם יש לה אב וכמו שכתבנו והא דאמרינן בגמ' רבנן סברי יד יתירה זכי לה רחמנא היינו יד עצמה שניתוסף לה כשהיא נערה דכשהיתה קטנה לא היה לה יד כי אם יד האב ור' יהודה סבר וכו' וכתב בחדושי הרשב"א ז"ל דהראב"ד ז"ל כתב ג"כ שם בקדושין דדוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא ומתני' דקתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה הא כשיגיע גט לידה מיהא מגורשת אע"פ שיש לה אב כדמשמע התם מוקמי' לה דוקא בשנתן לה אביה רשות לקבל את גיטה דה"ל כמי שמוחל לה אוחו זכות שיש לו עליה לאותה שעה והרי היא ברשות עצמה בשעת קבלת הגט ואין פירושו מחוור בעיני דאי בנותן רשות מאי קא דייק ממתני' הא נערה ה"ז גט שאני התם דנתן לה אביה רשות ומיהו בעיקר הדין כך נראית סברתו של הרב אלפסי ז"ל שכתב וכו' ע"כ:
וכל שאינה יכולה: וכו' סתמא היא בין לת"ק בין לר' יהודה ודעת רש"י ז"ל דאינה יכולה להתגרש כלל אפילו ע"י אביה אבל ר"ת ז"ל חולק עליו וס"ל דע"י אביה ודאי מתגרשת והביא ראיות לדבר והיא דעת רבינו האי גאון ז"ל בתשובותיו והיא ג"כ דעת בעל ההלכות בהלכות מיאון וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל ולשון משנתנו מוכיח כדברי רש"י ז"ל דקתני אינה יכולה להתגרש דמשמע אינה יכולה כלל לא ע"י עצמה ולא ע"י אביה ע"כ. ובברייתא בגמרא תניא איזוהי קטנה שהיא יודעת לשמור את גיטה כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. ובגמרא אמר רבא שלשה מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת ע"י עצמה אע"פ שאביה קבל קדושי' שהן קדושי התורה וק"ק אמאי לא תני במתני' וכל שאינה יודעת לשמור את גיטה וכו' כדתני בברייתא ודוחק לומר דמשום דבעי למיתני אינה יכולה להתגרש נקט נמי וכל שאינה יכולה דהא בפי"ג דיבמות נמי סימן ב' נקט נמי גבי קדושין כל שאינה יכולה לשמור את קדושיה אינה צריכה למאן. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והן כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון פי' אבל פחות מזמן זה אינה צריכה אפי' מיאון הגיע לעונת נדרים וכו' וזו היא גרסת הרי"ף ז"ל אבל רש"י ז"ל גריס במדה ראשונה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון ובמדה שנית גריס וכנגדו בקטנה מתגרשת ע"י עצמה אע"פ שאביה קבל קדושיה והקשה הר"ן ז"ל וא"ת היכי מפליג בין שיעור גירושין לשיעור קדושין דהא כי חד לישנא אתמר בהו דהכא תנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש והתם נמי בפ' ב"ש דיבמות תנן כל שאינה יכולה לשמור את קדושיה אינה צריכה למאן הא יודעת צריכה למאן וי"ל לפי גרסת הרי"ף ז"ל דהיינו טעמא משום דבקדושין איכא קדושי כסף שהן צריכין שמירה מעולה ומש"ה בעי שתגיע לעונת הפעוטות אבל בגט שאינו צריך שמירה כל כך בצרור וזורקו אגוז ונוטלו סגי ולפי גרסת רש"י ז"ל י"ל שלא רצו להתיר אישות דאורייתא בפחות מעונת הפעוטות אבל בקדושין למיאון הקדימו הזמן שאין כאן צד קולא עכ"ל ז"ל:
משנה ג[עריכה]
קטנה שאמרה התקבל: וכו' בפירקין דף ס"ג ובירוש ר"פ שני דקדושין:
עד שיגיע הגט לידה: ס"א על ידה וס"א לא גרסינן מלת הגט:
לפיכך אם רצה הבעל להחזיר: פי' קודם שיגיע הגט לידה יחזיר שאין הקטן עושה שליח והך מתני' אוקימנא לה בפ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ד) בשאין לה אב דאם יש לה אב מאי אריא קטנה דאין עושה שליח אפי' נערה נמי בחיי אביה אין עושה שליח לקבל את גיטה דהכי פשטינן לה התם דחסורי מחסרא וה"ק קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט בד"א בשאין לה אב אבל יש לה אב בין לקטנה בין לנערה ואמר אביה צא וקבל לבתי גיטה ורוצה הבעל לחזור לא יחזור:
אבל אם: וכו' מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת אבל והגיה ואם גם כתב בס"א ל"ג בהאי בבא אם רצה להחזיר לא יחזיר רק אם רצה להחזיר יחזיר. וביד פ"ה דהלכות גירושין סי' ט':
האומר תן גט זה: וכו' פ' האיש מקדש (קידושין דף נ') ובירושלמי מוקי לה דלא כר' אלעזר עיין עליו:
האשה שאמרה התקבל: וכו' פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ט) ובפ' גט פשוט דף ס"ה:
ור"א מכשיר: דבעל כרחה מתגרשת דמנא ידעא דניחא ליה לבעל למיתביה לה התם הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו:
הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר: וביד שם פ"ט סי' ל"ג ל"ד ושם כתב מגיד משנה ובספרים שלנו כתוב במשנה הבא לי גיטי ממקום פלוני ורבינו הוא גורס למקום פלוני ושני הדברים אמת מן הטעם שכתבתי פ' ששי ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל בריש פירקין ומתני' דפירקי' דייקא לי דאשה עושה שליח להולכה דתנן הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר ואם איתא שאין האשה עושה שליח להבאה פשיטא דכשר שאינו שליח שלה אלא שליח הבעל ולא משמע דאיצטריך לאשמועינן הכי משום דמיירי בשא"ל הילך כמו שאמרה דודאי כיון שנותנו לה במקום אחר משמע שעושה אותו שליח להולכה ופשיטא דכשר ועוד דסתמא לא משמע הכי אלא ודאי משמע דאשה עושה שליח להולכה וקמ"ל שכיון שאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר ע"כ:
משנה ד[עריכה]
הבא לי גיטי: וכו' ביד שם פרק ששי סי' ד' ה' ורפ"ט דהלכות תרומות:
אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום: בירוש' פ"ד דדמאי ובגמ' פריך וגיטא מיהא הוי אע"ג דשמא קבלו במקום אחר ואפילו כשיגיע שם היכי הוי גיטא והא אמרת רישא לא הוי גיטא דקתני התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר פסול ומשני לא צריכא דאמרה ליה התקבל לי גיטא במתא מחסיא וזימנין דמשכחת ליה בבבל והכי קאמרה ליה משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה מיניה גיטא מיהא לא הוי עד דמטית למהא מחסיא דמדקאמרה ליה הכי מכלל דלא קפדא אי מקבל לה בדוכתא אחרינא. ושם בהלכות תרומות לא העתיק רק המשנה כלשונה. והקשה הר"ן ז"ל וא"ת וכיון דאינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא היכי הוי גט כלל דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל וה"ל כטלי גיטיך מע"ג קרקע ואי מיירי כשהבעל עושה אותו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם נעשה שליח לקבלה הרי לא חזרה שליחות אצל הבעל וי"ל דהאי משעה ראשונה שליח קבלה הוא וידו כידה אלא שהתנתה עמו שלא תתגרש אלא באותו מקום וה"ל כאומר לאשה ה"ז גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום ועל דעת מי שאומר שהאשה עושה שליח להולכה ולקבלה אתי שפיר שמשעה ראשונה נעשה שליח להבאה מחמת האשה וכי מטי מתא מחסיא הוי שליח קבלה שלה עכ"ל ז"ל. [הגה"ה פי' שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו וניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחות הויא שליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד וקיי"ל דאינה שליחות ע"כ]:
ר' אלעזר אוסר מיד: בגמרא פריך פשיטא דהא מראה מקום היא לו דהא א"ר אלעזר לעיל אשה כיון דלאו בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא אלא כמראה מקום שם תמצאנו ומשני לא צריכא דאמרה ליה זיל למזרח דאיתיה במזרח וקא אזיל האי שליח למערב מהו דתימא לא תיתסר מיד דבמערב הא ליתיא לבעל קמ"ל דילמא בהדי דקאזיל מיפגע פגע ביה ויהיב ליה גיטא ונראה דר' אלעזר גרסי' בלי יו"ד הכא ובמתני' דלעיל מתרי טעמי חדא מדקא מדכר אביי בפ' האיש מקדש ובפ' גט פשוט לר' אלעזר דסבר מראה מקום הוא לו בתר רשב"ג ור' שמעון ותו מדכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל ולית הלכתא כותיה דר' אלעזר חדא דהא קיימא לן כסתם מתני' ועוד דהא אוקימנא בפ' גט פשוט בשיטה וכו' ע"כ ומדלא כתבו ותו דר' אליעזר שמותי הוא ש"מ דודאי דר' אלעזר גרסי' והוא ר' אלעזר בן שמוע כנודע ועיין במ"ש ברפ"ח דתרומות דמפרש בירושלמי דמודה ר' אלעזר שאם אמרה הבא לי גיטי ממקום פלוני [עי' בתוי"ט]:
משנה ה[עריכה]
פטרוה: גמ' תניא ר' נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום וכתב רש"י ז"ל ולי נראה דגרסינן אפכא דְפַּטְרוּהָ בלשון צואה הוא כמו שלחוה דברו שברו אותו והוא לשון גט פיטורין שהוא דגש אבל פַּטְרוּהָ בלשון צואה הוא רפה כמו אמרו שלחו מכם שמעו מלכים אף פִּטְרוּ הוא לשון פיטור וחובה דאי לשון פיטורין היה לו להדגיש פטרוה. ועוד כתב הר"ן ז"ל בשם רש"י ז"ל פי' אחר פַּטְרוּהָ בחירק תחת הפ"א דבריו קיימין אבל בפתח ובדגש לאו כלום הוא ע"כ. אמר רבא ר' נתן דבבלאה הוא פי' שעלה מבבל דייק בין פיטרוה לפטרוה מפני שבבבל מספרין לפעמי' בלשון עבריו פעמים בלשון ארמי הלכך כי אמר פַּטְרוּהָ לשון גט פיטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פטרוה בלי דגש [רק הפ"א בחירק] ספר לשון טברי ואמר לשון פיטור וחובה אבל תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא וכל ספורו לשון עברי לא דייק ואפי' הדגיש לא הוי גט. וביד פ' שני דהל' גירושין סי י':
היוצא בקולר ואמר כתבו גט ותנו לאשתי: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב ויש ס"א דלא גרסי' ונתנו ואכן כן הוא בדפוס במסכת טבול יום פ"ד וצ"ע ע"כ. וכולה מתני' עד סוף סי' ו' ביד שם סי' י"ב י"ג ועיין בטור ח"מ סי' ר"נ וכתוב שם בספר הלבוש סעי' ח' והיוצא בשיירא למלחמה אכן באבן העזר סי' קמ"א סעי' י"ו לא הזכיר שם מלת למלחמה ורש"י ז"ל פי' יוצא בשיירא למדבריות וכתוב שם בב"י משמע מדבריו שאם אינו יוצא למדברות אלא הולך מעיר לעיר שלא בדרן המדבר לא טריד ע"כ: ואיתא להאי בבא במכלתין פ"ק דף י"ג ובכתובות ר"פ אע"פ ובפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ו) ובפ' הקומץ רבא דף ל' ובפ' בהמה המקשה (חולין דף ע"ה):
הרי אלו יכתכו ויתנו: ובלבד שיתנו הגט בחייו הרא"ש ז"ל:
אף המסוכן: אומר מסוכן אני הר"ן ז"ל ובירושלמי אמרו כל שקפץ עליו החולי וכן הוא שם ביד פ' שני אבל ר"ב ז"ל העתיק מפי' רש"י ז"ל שפירש מסוכן חולה ומשמע דלכל תולה קרי ליה מסוכן וכתוב בתוי"ט שכן הבין הב"י דברי רש"י ז"ל כפו הנראה מלשונו ז"ל וקשה לי דא"כ אמאי לא תנן חולה מי לא תנן לישנא דחולה במשנה ה' פ"ג ובמשנה ג' פירקין דלקמן ע"כ וי"ל דכיון שהוא לשון תנא מיוחד נקט כלישניה. אח"כ מצאתי שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו ירוש' א"ר מנא לא סוף דבר בקולר שסכנה אלא אפי' בקולר של ממון שכל קולר בחזקת סכנה ועוד גרסי' התם תני אף החולה תני רב יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן מה בין חולה למסוכן חולה בדרך ארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי ע"כ. ובגמ' אמר רב הונא מתנתו כגיטו מה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתובו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מיניה ע"כ. וכתב הרי"ף ז"ל דאתא לאשמועינן דהני ד' דתנינן במתני' כולהו כשכיב מרע דמצוה מחמת מיתה לגמרי ונקנין דבריהם באמירה בעלמא וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח דהל' זכיה ומתנה אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב דלא הוה כמצוה מחמת מיתה אלא יוצא בקולר ומסוכן אבל מפרש ויוצא בשיירא דינן במתנותיהם כבריא לגמרי ולא מיקרו באמירה ולא נשתנה דינם אלא לענין גט שאנו אומרים שכיון שאמרו כתבו דעתן לגרש שלא לעגן את נשותיהם וכן דעת הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל העלה כדברי הראשונים ז"ל ע"ש ועיין ג"כ בנמוקי יוסף פ' מי שמת דף רל"ב:
משנה ו[עריכה]
מי שהיה: וכו' ר"פ המדיר ובבבלי ובירושלמי דיבמות ס"פ האשה בתרא ובטור א"ה סי' ק"כ:
כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו: פי' רש"י ז"ל הטעם בר"פ המדיר דכיון דאמר יכתוב שלוחותיה קעביד שהוא לשון צואה לשומע קולו ר"ל כל השומע קולו ורוצה לכתוב יכתוב ועיין בהר"ן ז"ל שהקשה ותירץ על פי' זה וכתב עוד בשם הרמב"ן ז"ל ומסתברא באמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו ושמעו שלשה שאחד כותב ושנים חותמין ואינו צריך במעמד כולן שאע"פ שאמר כל השומע לא נתכוון זה לרבות בעדים אלא ליתן רשות לכל שנים שאיזה שירצה יהא רשאי לכתוב ע"כ. ובגמרא פריך וליחוש שמא שד הוא ומשני כשראו לו דמות אדם וגם כן בבואה דבבואה דנקיטינן דלית בהו בבואה דבבואה. והדר פריך ודילמא צרה היא ומתכוונת לקלקלה ומשני תנא דבי ר' ישמאעל בשעת הסכנה כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי כותבים ונותנים אע"פ שאין מכירין אם זהו שפירש שמו. והרמב"ם ז"ל סובר בפ' שני מהלכות גירושין דהשתא במסקנא כי היכי דלא חיישינן לצרה לא חיישינן נמי לשד אבל ר"ח ז"ל ס"ל דדוקא לחששא דצרה משום דלא שכיחא סמכינן אתנא דבי ישמעאל אבל לשד חיישינן אי לא חזינן בבואה דבבואה מפני שמזיקין מצויין בבורות ומיהו דוקא בבורות א"נ בשדות הוא דחיישינן לשד וכדתנן בפ' בתרא דיבמות מעשה באחד שעמד על ראש ההר וכו' אבל בעיר אפילו בלילה לא חיישינן לשד ועיין בהר"ן ז"ל:
הבריא שאמר: וכו' פ' השוחט (חולין דף ל"ט) ובטור א"ה סי' קמ"א:
אמר רשב"ג אמרו חכמים אם מעצמו: וכו' כך הגירסא בירושלמי כמות שהוא בדפוס וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ורשב"ג לאו לאפלוגי אתא:
ואם הרוח דְחָיַיתוֹ אינו גט: כך הגיה ונקד ה"ר יהוסף ז"ל. ובתוספתא שנינו ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו אם לאלתר נפל כותבים ונותנין אני אומר מעצמו נפל ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ונותנין אני אומר הרוח דחפתו אבל הרמב"ם ז"ל כתב שם בפ' שני אם נסתפק לנו אם מעצמו נפל ואם הרוח דחפתו ה"ז גט עד שיודע לך שהרוח דחפתו ע"כ: וזה לשון ספר הלבוש ספק אם מעצמו נפל ספק אם הרוח דחפתו אם לאלתר נפל ה"ז גט שאנו תולין בכאן להקל לומר שהוא מדעתו נפל ובהול היה דאלת"ה איזה רוח עועים עברה לפניו לומר כתבו גט לאשתי בלא תנו ולעלות מיהו לגג וליפול אם לא היה דעתו להפיל עצמו ומתוך הבהלה לא אמר תנו ואם לא נפל לאלתר ה"ז ספק מגורשת דשמא הרוח דחפתו ע"כ: בתוספתא הבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה:
משנה ז[עריכה]
אמר לשנים: וכו' פרק כל הגט (גיטין דף כ"ט) ובירושלמי מתני' דר' מאיר מן דבתרה אמר לשלשה ואמר רב חסדא טעמא דר"מ מה מצינו בכל מקום אחרים כותבין וב"ד חותמין והכא אחרים כותבין וב"ד חותמין. ואיתא בתשובת הרשב"א ז"ל בסי' אלף ורכ"א:
הרי אלו יכתבו ויתנו: פי' יחתמו ולמ"ד אמרו כשר יכולין לצוות לסופר אחר לכתוב והם לבד יחתמו אלא שהרי"ף ז"ל פסק כמ"ד אמרו פסול וכמו שפירש ר"ב ז"ל להלכה למעשה אע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפ' שני דהלכות גירושין אומר אמרו הרי זה גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה וכו' וע"ש ובמגיד משנה ובכסף משנה:
וזו הלכה העלה רבי חנינא: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל שלח חנינה וכו':
הרי אלו יאמרו לאחרים: פי' יכולין לומר לאחרים:
א"ר יוסי נומינו לשליח: פי' אמרנו ואית דגרסי נָמנוֹ והערוך נראה דגריס נמינו:
שאפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט: ובגמרא מסיק דר' יוסי תרתי אמר לפסולא בין שאמר לשלשה תנו בין שאמר אמרו לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו פסול. והנך אמוראי דפליגי בגמרא דחד אמר אמרו וכו' כשר ותעשה וחד אמר כשר ולא תעשה כזאת בישראל גזרה שמא תשכור עדים שיאמרו בשם בעלה לסופר לכתוב ולעדים לחתום אליבא דר"מ הוא דפליגי דלר' יוסי פסול לגמרי. עוד בגמרא אמר שמואל אמר רבי הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח [הגה"ה פי' רש"י ז"ל מילי בעלמא מכר להם שאין חוזרין ונמסרין לשליח אחר ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר ע"כ]. ואמר לפניו ר' שמעון בנו מאחר שר' מאיר וחנינא איש אונו חולקים על ר' יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כר' יוסי א"ל רבי לבנו ר' שמעון שתוק בני שתוק לא ראית את רבי יוסי אלמלי ראיתו נימוקי עמו. וגרסינן התם בפ' כל הגט רב אמר מתנה אינו כגט כלומר דבגט הוא דאמרי' דאם אמר כתבו גט לאשתו לא מצו לשוויי שליח למכתב גט משום דבזיון דבעל פי' שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכותבו אבל במתנה דליכא בזיון דבעל כי אמר כתוב שטר מתנה לפלוני על שדה שלי מצי לשוויי שליח פי' דס"ל לרב דטעמייהו דר"מ ור' יוסי במתני' משום בזיון דבעל הוא ובאומר לשלשה תנו בהא קמיפלגי דר"מ סבר כיון שעשאן ב"ד ודרך ב"ד לצוות לאחרים גלי אדעתיה דלא קפיד אבזיוניה ור' יוסי סבר דליכא בהכי גלויי דעתא ולשמואל דאמר דטעמא דמתני' משום דמילי לא מימסרן לשליח באומר לשלשה תנו בהא פליגי ר"מ ור' יוסי דר"מ סבר כי אמרי' דמילי לא מימסרן לשליח לבי דינא מימסרן דאלימא מילתא דבי דינא ור' יוסי סבר דכי היכי דלא מימסרן לשליח ה"נ לא מימסרן לבי דינא ושמואל אמר מתנה הרי כגט דס"ל מה הגט מילי לא מימסרן לשליח ה"נ במתנה הוו מילי ומילי לא מימסרן לשליח והלכתא כשמואל בדיני והעלה הר"ן ז"ל דלהרמב"ן ז"ל נהי דאמרי' דמתנה הרי היא כגט דוקא באומר לשנים תנו אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים פלוני ופלוני ויחתמו אינה כגט דבגט טעמא אחרינא הוא דאפילו ממנה אותם הבעל שלוחים לכך מדעתו שלא בפניהם לא מהני ולפירוש דעת הרא"ה ז"ל תלמידו ובמה שסייעו הר"ן ז"ל אפילו בגט אם ממנה אותם שלוחים מדעתו מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה נמי פסול. וכתבו בתוס' דפקח ששלח בכתב ידו למדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו כותבין ומיהו בתוספתא לא משמע הכי עיין שם בהר"ן ז"ל ובירושלמי רבי כד הוה בעי מקשייא על דר' יוסי אמר אנן עלי בייא מקשייא על דר' יוסי שכשם שבין קדשי קדשים לבין חולי חולין כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי אמר ר' ישמעאל כשם שבין זהב לעפר כך בין דורנו לדורו של אבא:
אמר לעשרה כתבו גט: וכו' פ' שני דמכלתין דף י"ח:
ושנים חותמין וכו' וכולם חותמין: וכו' ס"א מחתמין ה"ר יהוסף ז"ל:
לפיכך אם מת אחד מהם: קודם שחתם הרי הגט בטל ומחק הר"י ז"ל מלת זה. וביד פרק שני דהלכות גירושין סימן ו' ובפ"ט סי' כ"ז ובטור אבן העזר סי' ק"כ: