משנה גיטין ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ו · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

האומר: כתבו גט ותנו לאשתי, גרשוה, כתבו איגרת יז ותנו לה, הרי אלו יכתבו ויתנו.

פטרוה, פרנסוה, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום.

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ואמר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו.

חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא.

רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹמֵר:

כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי,
גָּרְשׁוּהָ,
כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
פִּטְרוּהָ,
פַּרְנְסוּהָ,
עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס,
עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים:
הַיּוֹצֵא בַּקּוֹלָר וְאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
חָזְרוּ לוֹמַר:
אַף הַמְּפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
אַף הַמְּסֻכָּן:

נוסח הרמב"ם

האומר: כתבו גט - ותנו לאשתי,

גרשוה,
כתבו איגרת - ותנו לה,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
פטרוה, פרנסוה,
עשו לה כנימוס,
עשו לה כראוי,
לא אמר כלום.
בראשונה היו אומרין -
היוצא בקולר ואמר: כתבו גט לאשתי,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
חזרו לומר - אף המפרש, והיוצא בשיירה.
רבי שמעון השזורי אומר: אף המסוכן.

פירוש הרמב"ם

היוצא בקולר - מי שיוצא מבית הסוהר לידון מאת המלך.

ומפרש - המפרש בים.

ויוצא בשיירה - היוצא בדרך ללכת במדבר עם השיירה.

ודי מאלו באמרם כתבו בלבד, ואף על פי שלא אמרו "ותנו", לפי שהעניין מחייב שהוא גם כן רצה שיתנו לה גט ושיגרשנה מרשותו.

והלכה כרבי שמעון שזורי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כתבו אגרת וכו' - שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין:

פטרוה לא אמר כלום - דלמא לשון פטור וחובד קאמר, להקל מעליה חובות שחייבת:

פרנסוה - לשון עשיית צרכיה כמו מוציאים לפרנסה וכו'. הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא, שלא תהא זקוקה ליבם, אי צרכי מלבוש וכסות הוא:

כנימוס - כחוק. לא ידעינן אי חוק גט אי חוק מזון וכסות. וכן כראוי:

היוצא בקולר - ליהרג בדין המלכות:

ואמר כתבו - אע"פ שלא אמר תנו:

יכתבו ויתנו - דאגב פחדיה. טריד ולא פריש:

המפרש - לים:

והיוצא בשיירא - למדבריות:

המסוכן - חולה יח. והלכה כר"ש שזורי:

פירוש תוספות יום טוב

האומר כתבו גט וכו'. לשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות ספר כריתות אשה. גט. גרשוה נמי כבר נהגו לקרות גירושין. כתבו אגרת ותנו לה. גם זה לשון הגט כו'. רש"י.

רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן. פי' הר"ב חולה. וכן לשון רש"י. ומדלא כתב חולה המסוכן. ש"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. וכן הבין דבריו הב"י כפי הנראה מלשונו. וקשה לי דא"כ אמאי לא תנן חולה. מי לא תנן לישנא דחולה במ"ה פ"ג ובמ"ג פרק דלקמן. והרמב"ם פ"ב מהלכות גירושין [הלכה י"ב] כתב. מסוכן והוא אדם שקפץ עליו החולי במהרה והכביד חליו מיד. [ומ"ה פרק בתרא דטבול יום כתב הר"ב חולה הנוטה למות]. ומ"ש הר"ב דהלכה כרבי שמעון שזורי דהכי גרסינן בשחיטת חולין פרק בהמה המקשה. הרי"ף. ובירושלמי איתא בפירקין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) גט כו'. כולהו לשון ב"א הם, לקרות ספר כריתות אשה, גט, גרושין, אגרת. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) ומדלא כתב חולה המסוכן, ש"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. ועמ"ש הר"ב פ"ד דטבול יום מ"ה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פטרוה:    גמ' תניא ר' נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום וכתב רש"י ז"ל ולי נראה דגרסינן אפכא דְפַּטְרוּהָ בלשון צואה הוא כמו שלחוה דברו שברו אותו והוא לשון גט פיטורין שהוא דגש אבל פַּטְרוּהָ בלשון צואה הוא רפה כמו אמרו שלחו מכם שמעו מלכים אף פִּטְרוּ הוא לשון פיטור וחובה דאי לשון פיטורין היה לו להדגיש פטרוה. ועוד כתב הר"ן ז"ל בשם רש"י ז"ל פי' אחר פַּטְרוּהָ בחירק תחת הפ"א דבריו קיימין אבל בפתח ובדגש לאו כלום הוא ע"כ. אמר רבא ר' נתן דבבלאה הוא פי' שעלה מבבל דייק בין פיטרוה לפטרוה מפני שבבבל מספרין לפעמי' בלשון עבריו פעמים בלשון ארמי הלכך כי אמר פַּטְרוּהָ לשון גט פיטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פטרוה בלי דגש [רק הפ"א בחירק] ספר לשון טברי ואמר לשון פיטור וחובה אבל תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא וכל ספורו לשון עברי לא דייק ואפי' הדגיש לא הוי גט. וביד פ' שני דהל' גירושין סי י':

היוצא בקולר ואמר כתבו גט ותנו לאשתי:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב ויש ס"א דלא גרסי' ונתנו ואכן כן הוא בדפוס במסכת טבול יום פ"ד וצ"ע ע"כ. וכולה מתני' עד סוף סי' ו' ביד שם סי' י"ב י"ג ועיין בטור ח"מ סי' ר"נ וכתוב שם בספר הלבוש סעי' ח' והיוצא בשיירא למלחמה אכן באבן העזר סי' קמ"א סעי' י"ו לא הזכיר שם מלת למלחמה ורש"י ז"ל פי' יוצא בשיירא למדבריות וכתוב שם בב"י משמע מדבריו שאם אינו יוצא למדברות אלא הולך מעיר לעיר שלא בדרן המדבר לא טריד ע"כ: ואיתא להאי בבא במכלתין פ"ק דף י"ג ובכתובות ר"פ אע"פ ובפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ו) ובפ' הקומץ רבא דף ל' ובפ' בהמה המקשה (חולין דף ע"ה):

הרי אלו יכתכו ויתנו:    ובלבד שיתנו הגט בחייו הרא"ש ז"ל:

אף המסוכן:    אומר מסוכן אני הר"ן ז"ל ובירושלמי אמרו כל שקפץ עליו החולי וכן הוא שם ביד פ' שני אבל ר"ב ז"ל העתיק מפי' רש"י ז"ל שפירש מסוכן חולה ומשמע דלכל תולה קרי ליה מסוכן וכתוב בתוי"ט שכן הבין הב"י דברי רש"י ז"ל כפו הנראה מלשונו ז"ל וקשה לי דא"כ אמאי לא תנן חולה מי לא תנן לישנא דחולה במשנה ה' פ"ג ובמשנה ג' פירקין דלקמן ע"כ וי"ל דכיון שהוא לשון תנא מיוחד נקט כלישניה. אח"כ מצאתי שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו ירוש' א"ר מנא לא סוף דבר בקולר שסכנה אלא אפי' בקולר של ממון שכל קולר בחזקת סכנה ועוד גרסי' התם תני אף החולה תני רב יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן מה בין חולה למסוכן חולה בדרך ארץ מסוכן כל שקפץ עליו החולי ע"כ. ובגמ' אמר רב הונא מתנתו כגיטו מה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתובו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מיניה ע"כ. וכתב הרי"ף ז"ל דאתא לאשמועינן דהני ד' דתנינן במתני' כולהו כשכיב מרע דמצוה מחמת מיתה לגמרי ונקנין דבריהם באמירה בעלמא וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח דהל' זכיה ומתנה אבל הרב רבינו יונה ז"ל כתב דלא הוה כמצוה מחמת מיתה אלא יוצא בקולר ומסוכן אבל מפרש ויוצא בשיירא דינן במתנותיהם כבריא לגמרי ולא מיקרו באמירה ולא נשתנה דינם אלא לענין גט שאנו אומרים שכיון שאמרו כתבו דעתן לגרש שלא לעגן את נשותיהם וכן דעת הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל העלה כדברי הראשונים ז"ל ע"ש ועיין ג"כ בנמוקי יוסף פ' מי שמת דף רל"ב:

תפארת ישראל

יכין

ותנו לאשתי:    או שאמר:

הרי אלו יכתבו ויתנו:    דכולן לשון גירושין הן:

עשו לה כנימוס:    כנהוג:

לא אמר כלום:    דאפשר שכוונתו שיפטרוה מבע"ח ושיעסקו בצרכיה:

בראשונה היו אומרים היוצא בקולר:    הוא שלשלת שמשימין סביב לצואר מי שיוצא ליהרג [כסנהדרין ד"ז ב']. מיהו גם בנתפס על עסקי ממון, כל קולר בחזקת סכנה.

ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו:    דאגב פחדיה שכח לומר תנו, אבל כך נתכוון בדבריו:

אף המפרש:    לים:

והיוצא בשיירא:    [קאראוואנע], שיוצא בחברותא למדבר במקום סכנה, וטרוד עי"ז, אף שאין סכנתו ברור כ"כ כיוצא בקולר:

אף המסוכן:    בחולי:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים