ביאור:בבלי גיטין דף סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה] או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד [1] מצטרף עמהן.

גמרא:

איתמר: [2] בעל אומר 'לפקדון [3]' ושליש אומר לגירושין [4]", [5] - מי נאמן? רב הונא אמר: בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן: רב הונא אמר בעל נאמן - דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה - הוה יהיב לה ניהלה; ורב חסדא אמר שליש נאמן - דהא הימניה [6]!

מתיב רבי אבא: 'הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם; כיצד? זה אומר 'כך' וזה אומר 'כך' - שליש נאמן'.

שאני ממון דאיתיהיב למחילה [7].

והא תניא 'וכן לגיטין'?

גיטי ממון [8].

והתניא 'וכן לשטרות'?

מידי גבי הדדי תניא [9]?

תנן: האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" צריכה שתי כיתי עדים: שנים שיאמרו "בפנינו אמרה" ושנים שיאמרו "בפנינו קבל וקרע"' – ואמאי [10]? ליהמניה לשליש [11]?

מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה [12] דליהמניה [13]? [14]

תינח 'אמרה'; 'קיבל' למה לי [15]?

אמר רב: הא מני – רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי [16].

קרע למה לי [17]?

אמר רב יהודה אמר רב: בשעת הגזירה [18] שנו.

אמר רבה: ומודה רב הונא, דאי אמרה איהי "לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה" – מהימנא.

מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי [19] מהימנא?

אלא: אי אמרה "קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה" – מהימנא: מיגו דאי בעיא אמרה "לדידה יהביה ניהליה בעל".

בעל אמר "לגירושין [20]", ושליש אומר "לגירושין" והיא אומרת "נתן לי ואבד" - אמר רבי יוחנן: הוה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים.

ואמאי? וליהימניה לשליש?

מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה?

ולהימניה לבעל, דאמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: 'בעל שאמר "גירשתי את אשתי" – נאמן' [21]?

מי קאמר "גירשתי" [22]?

ולימא [23] 'חזקה שליח עושה שליחותו', דאמר רבי יצחק: האומר לשלוחו "צא וקדש לי אשה" סתם, ומת שלוחו - אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו [24]!


עמוד ב

הני מילי לחומרא [25], אבל לקולא לא.

וליהמנה לדידה מדרב המנונא, דאמר רב המנונא: 'האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" נאמנת, חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה'?

הני מילי היכא דליכא דקא מסייע לה, אבל היכא דמסייע לה - מעיזה ומעיזה.

משנה:

נערה המאורסה היא ואביה [26] מקבלין את גיטה [27].

אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד; וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש.

גמרא:

במאי קמיפלגי?

רבנן סברי ידא יתירתא זכי לה רחמנא, ורבי יהודה סבר: במקום אביה יד דילה לאו כלום היא [28].

וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה:

תנו רבנן: קטנה היודעת לשמור את גיטה – מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת [29]; ואיזו היא 'קטנה יודעת לשמור את גיטה'? כל שמשמרת גיטה ודבר אחר'.

מאי קאמר?

אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה [30].

מתקיף לה רב הונא בר מנוח: הא - שוטה בעלמא היא [31]!

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר.

אמר רב יהודה אמר רבי אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו [32] - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים [33]; חפץ ומחזירו לאחר שעה [34] זוכה בין לעצמו ובין לאחרים [35].

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: דא ודא אחת היא [36].

מאי 'דא ודא אחת היא' [37]?

אמר רב חסדא: אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.

מתיב רב חיננא וורדאן [38]: כיצד משתתפין במבוי [39]? מניח את החבית [40], ואומר "הרי זו לכל בני המבוי" ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים'

האי שפחה - היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה [41]? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות, וקתני 'זוכה לאחרים'?

שאני שיתופי מבואות – דרבנן [42].

אמר רב חסדא: אישתיק וורדאן [43].

מאי הוה ליה למימר?

כל דתקון רבנן

הערות[עריכה]

  1. ^ שלישי שנעשה עד בזו ובזו
  2. ^ גט שנתון ביד שליש:
  3. ^ נתתיו בידך
  4. ^ נתת לי שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי
  5. ^ והאיש והאשה יחד בעיר
  6. ^ כשמסרו בידו
  7. ^ שאם מחלו מחול; הלכך שליש נאמן, דכיון שהאמינו ומסר בידו - נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו, ולהאמין כל מה שיאמר, אבל במילתא דאיסורא - אין בידו להאמין
  8. ^ שאין 'גט' אלא לשון שטר
  9. ^ 'וכן לגיטין', 'וכן לשטרות' דנימא מדהא לשטרות דממון - קמייתא לגיטי נשים? הני - תרי תנאי נינהו, ותרוייהו בממון איירי [ואחד מסר דבריו בלשון "שטרות" ואחד מסר את אותה הלכה בלשון "גט", ושניהם לגיטי ממון התכוונו]
  10. ^ ואמאי בעי עדים כלל, לא בקבלה ולא באמירה
  11. ^ אלא באמירתו בלבד להימניה, דהא הימניה בעל
  12. ^ בפנינו להראותו לנו
  13. ^ הא קרעו!
  14. ^ ואף על פי שהקרעים בידו בפנינו - אין שליש אל אם כן השלישית בידו; דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר - נאמן נמי על אמירתו, אבל זה שקרעו - אין בידו למוסרו בידה.
  15. ^ לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל? הרי הוא בידו בפנינו, והא ודאי קבליה
  16. ^ דאמר אין גט כשר בלא עדי מסירה
  17. ^ כלומר למה לי למקרעיה
  18. ^ שעת גזרת המלכות הוה, שגזרו על המצות
  19. ^ כי אמרה משמיה
  20. ^ נתתיו לשליש למוסרו לה
  21. ^ דמה לו לשקר הרי בידו לגרשה
  22. ^ שליח להולכה הוא דעבד [והבעל אינו יודע מה עשה השליח]
  23. ^ כיון דבעל נאמן דמסריה להאי על מנת לגרשה, נימא
  24. ^ שמא זו קרובת ארוסתו שקדש לו שלוחו היא, אל אם כן חזר שלוחו לומר לו "פלונית קדשתי לך" או "לא קדשתי לך שום אשה"
  25. ^ כי הא דרבי יצחק
  26. ^ או היא או אביה
  27. ^ היא - יש לה יד, דהא גדולה היא; ואביה נמי זכאי לקבלו; ומכל מקום יד דידה כדקיימא קיימא, דהא גדולה היא, ואם היתה יתומה - היא מהוה את עצמה [מקבלת קידושין], והיא מקבלת את גיטה, והשתא נמי לא שנא
  28. ^ דלגמרי אוקמה רחמנא ברשותיה כל ימי נערות, אלא אם כן ניסת
  29. ^ דכתיב 'ושלחה מביתו': מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת. הכי דרשינן לה ביבמות בפרק 'חרש שנשא' (קיג,ב); הלכך אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת
  30. ^ שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו, וסבורה שהוא גיטה
  31. ^ ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה, דמדלא קתני 'שמשמרת שטר אחר' - מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה
  32. ^ קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו
  33. ^ אם זיכה אדם לחברו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר
  34. ^ כשתובעין אותו ממנו
  35. ^ ומדרבנן
  36. ^ שתי תקנות אלו דינן שוה
  37. ^ שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות
  38. ^ מאנשי וורדניא - מקום
  39. ^ להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן
  40. ^ שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין
  41. ^ הרי היא יוצאת בסימנין
  42. ^ דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים
  43. ^ נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה