ביאור:בבלי גיטין דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"איגניב לן כסא דכספא" [1]!

בהדי דקא מעייני ואתי - אשכחוה דכרוכה בסודריה. אמרי ליה [2]: חזי מר דלא מיכל קא בעי, אלא לצעורן!

אמר להו: אנא מיכל אכלי, וטעמי [3] ביה טעמא דחיורא [4]!

אמרי ליה: חיורא לא עביד לן האידנא [5].

אמר להו: בדקו בדוכתיה [6], דאמר רב חסדא: אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא [7] - לקותא היא [8].

בדוק, אשכחוה.

כי קא נפיק - כרו ליה בירא [9], ושדו ליה ציפתא עילויה [10], ואמרי ליה: ליתי מר לינח [11]!

נחר ליה רב חסדא מאחוריה [12].

אמר ליה [13] לינוקא: פסוק לי פסוקיך!

אמר ליה: (שמואל ב ב כא) [ויאמר לו אבנר:] נטה לך על ימינך או על שמאלך [ואחז לך אחד מהנערים וקח לך את חלצתו; ולא אבה עשהאל לסור מאחריו] [14].

אמר ליה לשמעיה: מאי קא חזית?

אמר ליה: ציפיתא דשדיא.

אמר ליה: הדר מינה [15].

לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא: מנא הוה ידע מר?

אמר ליה: חדא - דנחר לי מר; ועוד - דפסק לי ינוקא פסוקא; ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.

(קהלת ב ח) [כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות,] עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות;

'שרים ושרות' - אלו מיני זמר;

'ותענוגות בני האדם' - אלו בריכות [16] ומרחצאות

'שדה ושדות': הכא [17] תרגימו שידה ושידתין [18]; במערבא אמרי שידתא [19].

אמר רבי יוחנן: שלש מאות מיני שדים היו בשיחין [20], ושידה עצמה - איני יודע מה היא [21].

אמר מר: 'הכא תרגימו שידא ושידתין' - שידה ושידתין למאי איבעי ליה? דכתיב (מלכים א ו ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו' [ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו]; אמר להו לרבנן: היכי אעביד [22]? אמרו ליה: איכא שמירא [23] דאייתי משה לאבני אפוד [24].

אמר להו: היכא אישתכח?

אמרו ליה: אייתי שידה ושידתין כבשינהו [25] [26] אהדדי, אפשר דידעי ומגלו לך.

אייתי שידה ושידתין, כבשינהו אהדדי, אמרי: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע.

אמר להו: היכא איתיה [27]?

אמרי ליה איתיה בטורא פלן [28]; [אשמדאי] כריא ליה בירא [29], ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא [30] וחתמיה בגושפנקיה [31], וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא, ואתי סייר ליה לגושפנקיה [32] ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל.

שדריה לבניהו בן יהוידע, יהב ליה שושילתא דחקיק עלה שם ועזקתא דחקיק עלה שם, וגבבי דעמרא [33] וזיקי דחמרא [34]. אזל כרא בירא מתתאי [35], ושפינהו למיא [36] וסתמינהו [37] בגבבי דעמרא [38], וכרא בירא [39] מעילאי [40], ושפכינהו לחמרא, וטמינהו [41] [42].

סליק יתיב באילנא.

כי אתא [43] סייריה לגושפנקא [44], גלייה, אשכחיה חמרא! אמר כתיב (משלי כ א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם, וכתיב (הושע ד יא) זנות ויין ותירוש יקח לב; לא אישתי. כי צחי - לא סגיא ליה, אישתי, רוה וגנא [45].

נחית [46], אתא, שדא ביה שושילתא, סתמיה [47].

כי אתער - הוה קא מיפרזל [48].

אמר ליה: שמא [שמו] דמרך [49] עלך! שמא דמרך עלך!

כי נקיט ליה ואתי, מטא דיקלא, חף ביה [50] – שדייה; מטא לביתא – שדייה; מטא גבי כובא [51] דההיא ארמלתא [52] – נפקא,


עמוד ב

איחננא ליה [53]; כפא לקומתיה מיניה [54], איתבר ביה גרמא; אמר: היינו דכתיב (משלי כה טו) [בארך אפים יפתה קצין] ולשון רכה תשבר גרם [55].

חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא - אסקיה [56] לאורחיה [57]; חזא רויא [58] דהוה קא טעי באורחא - אסקיה לאורחיה [59]; חזא חדוותא דהוו קמחדי לה [60] - בכה. שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא: עביד לי מסאני לשב שני – אחיך [חייך, צחק]; חזא ההוא קסמא דהוה קסים – אחיך.

כי מטא להתם - לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי. יומא קמא אמר להו: אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?

אמרו ליה: אנסיה מישתיא [61].

שקל לבינתא אותיב אחברתה.

אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו: הכי אמר לכו: הדור אשקיוה.

למחר אמר להו: ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?

אמרו ליה: אנסיה מיכלא.

שקל לבינתא מחברתה, אותבה אארעא.

אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו: הכי אמר לכו: נגידו מיניה מיכליה [62].

[לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה; שקל קניא [63] ומשח ארבעה גרמידי [אמות], ושדא קמיה, אמר ליה: מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ארבע גרמידי!? השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי?

אמר ליה: לא קא בעינא מינך מידי; בעינא דאיבנייה לבית המקדש, וקא מיבעי לי שמירא.

אמר ליה: לדידי לא מסיר לי, לשרא דימא מסיר ליה, ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה [64].

ומאי עבד ביה?

ממטי ליה לטורי [הרים] דלית בהו ישוב [65], ומנח לה אשינא דטורא, ופקע טורא [66], ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב, והיינו דמתרגמינן [’דוכיפת'(ויקרא יא יט)] 'נגר טורא'.

בדקו קינא דתרנגולא ברא [67] דאית ליה בני, וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי [68]; כי אתא - בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא, ואותביה עלויה.

רמא [69] ביה קלא, שדייה, שקליה, אזל. חנק נפשיה [70] אשבועתיה.

אמר ליה בניהו: מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה [71]?

אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה - זכי לעלמא דאתי.

ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה?

אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא, ועבדי ליה ניחא נפשיה, כי היכי דליכליה לעלמא.

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית?

אמר ליה: בעי מימת גברא בגו תלתין יומין, ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין [72].

מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא "עביד לי מסאני לשב שנין" אחיכת?

אמר ליה: ההוא שבעה יומי לית ליה [73], מסאני לשב שנין בעי?

מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים – אחיכת?

אמר ליה: דהוה יתיב אבי גזא דמלכא [74]; - לקסום מאי דאיכא תותיה!

תרחיה גביה [75] עד דבנייה לבית המקדש. יומא חד הוה קאי לחודיה [76], אמר ליה: כתיב (במדבר כד ח) [אל מוציאו ממצרים] 'כתועפות ראם לו' [יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ] [77], ואמרינן 'כתועפות' - אלו מלאכי השרת; 'ראם' - אלו השדים; מאי רבותייכו מינן [78]? אמר ליה: שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך [79] ואחוי לך רבותאי.

שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה – בלעיה; אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא, פתקיה [80] [זרק אותו] ארבע מאה פרסי.

על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.

(קהלת ב י) [וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי] וזה היה חלקי מכל עמלי; מאי 'וזה'?

רב ושמואל: חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו [81].

היה מחזר על הפתחים. כל היכא דמטא – אמר: (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים; כי מטא גבי סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך [82] - מאי האי?

אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה.

אמר להו: לא.

שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו?

שלחו להו: אין, קאתי.

שלחו להו: בידקו בכרעיה [83].

שלחו להו: במוקי קאתי [84], וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה!

אתיוה לשלמה, והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם.

כי עייל - חזייה – פרח; ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה, והיינו דכתיב (שיר השירים ג ז-ח) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, איש חרבו על יריכו מפחד בלילות.

רב ושמואל: חד אמר: מלך והדיוט [85] [86]; וחד אמר: מלך והדיוט ומלך.

לדמא דרישא [87]: ליתי שורבינא [88], ובינא [89] ואסא דרא [90] וזיתא, וחילפא [91] וחילפי דימא [92], ויבלא [93], ולישלוקינהו בהדי הדדי, ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא;

ואי לא - ליתי ורדא [94] חיורא דקאי בחד דרא [95], ולישלקיה ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא.

לצליחתא [96]: ליתי תרנגולא ברא, ולישחטיה בזוזא חיורא [97] אההוא גיסא דכייב ליה [98] - ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה – וליתלייה [99] בסיפא דבבא [100], דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה.

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיו רואים אותו כרך בסודריה, ורוצין לבדוק מהו
  2. ^ לריש גלותא
  3. ^ טעמתי
  4. ^ בשר בעלת שחין
  5. ^ לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין
  6. ^ בעור היו בודקין במקום ריסתנא זו, בכף הירך, ותמצאנו בעור שהוא לבן
  7. ^ טלאי לבן בעור שחור
  8. ^ שם בבשר, ונהפך העור ללבן
  9. ^ חפרו גומץ שיפול בו
  10. ^ השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו
  11. ^ לשכב במשכבו
  12. ^ עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו (ירמיהו ח)
  13. ^ רב ששת
  14. ^ פסוק הוא בעשהאל
  15. ^ חזור מעליה לימין או לשמאל
  16. ^ לרחוץ בהן בצונן
  17. ^ בבבל
  18. ^ שד זכר ושד נקבה
  19. ^ 'שידה': עגלה למרכבת נשים ושרים
  20. ^ באותו מקום
  21. ^ מה דמותה ומה טיבה; ויש אומרים שידה עצמה ראש כולן, ואִמָן - איני יודע מאי היא
  22. ^ בלי כלי ברזל
  23. ^ בריה מששת ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו
  24. ^ דאמרינן במסכת סוטה (מח,ב): אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו, שנאמר 'פתוחי חותם' ואין מסרטין עליהם באיזמל, שנאמר 'במלואתם': שלא יהו חסרות כלום! אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן
  25. ^ כפאם ביסורין לומר לו היכן הוא
  26. ^ 'כבשינהו' – לחצן, לשון מכבש של בגדים (שבת קמא א)
  27. ^ אשמדאי שאוכל לכבשו
  28. ^ בהר פלוני
  29. ^ כָרָה לו שם בור
  30. ^ אבן
  31. ^ בחותמו
  32. ^ בודקו שלא נגע אדם בו לגלות בורו
  33. ^ גיזות צמר
  34. ^ נודות יין
  35. ^ במורד ההר למטה מבורו של אשמדאי
  36. ^ כגון 'השופה יין לחמריה' (בבא מציעא ס ב): הריק מי בור העליון לתוך התחתון דרך נקב שנקב בשפה שבין שתי הבורות, ומתוך שהראשון קרקעיתו גבוהה מקרקעית התחתון - נרוקו המים לתוכו מאליהן
  37. ^ לנקבים שבין זה לזה
  38. ^ כדי שֶכשֶיָשִים יין בעליון - לא יזוב ממנו לתחתון
  39. ^ אחרינא
  40. ^ לבורו של אשמדאי
  41. ^ מילא אותן שתי בורות עפר כדי שלא יבין אשמדאי
  42. ^ 'טמינהו': סתמן, כדמתרגמינן 'סתמום פלשתים' (בראשית כו): טמנון פלישתאי
  43. ^ אשמדאי
  44. ^ ומצאו שלם
  45. ^ נשתכר ונרדם
  46. ^ בניהו מן האילן
  47. ^ סגר השלשלת סביב צוארו שלא יוכל ראשו לצאת
  48. ^ משתגע ומתעסק לנתקה הימנו
  49. ^ הקב"ה
  50. ^ נתחכך בו
  51. ^ צריף קטן כמו 'כובא דציידי'
  52. ^ אלמנה היתה דרה בו
  53. ^ לימשך מעליו שלא יחוף בו
  54. ^ לצד אחר ואיסתלק עובי כתיפיו מן הבית
  55. ^ על ידי לשון רכה, ש'חננה' - מענה רך - נשברה עצמי
  56. ^ העלהו
  57. ^ להטותו אל הדרך
  58. ^ שיכור
  59. ^ אל הדרך
  60. ^ ראה הכנסת כלה שהיו מרבין בשמחה מאד
  61. ^ שתה הרבה
  62. ^ משכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט
  63. ^ קנה
  64. ^ מאמינו בשבועתו כשנשבע לו להחזירו לו
  65. ^ של זרעים ואילנות להתפרנס שם
  66. ^ מתבקע מעט כמין חריץ, עד שמשליך שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם ומתפרנס מהם
  67. ^ בדקו עד שהיו בקיאין היכן יש קן של דוכיפת דהוא תרנגולא ברא
  68. ^ זכוכית, כדי שיראה את בניו ולא יוכל ליכנס אצלם, ויהא צריך לשמיר לבקע הזכוכית
  69. ^ שלוחו של שלמה
  70. ^ התרנגול
  71. ^ מה חששת לו
  72. ^ עד שיביא שתי שערות, ויהא ראוי לחליצה; ויודע היה זה שעתידה להמתין שלש עשרה שנה
  73. ^ אינו בטוח לחיות שבעה ימים שמא למחר ימות
  74. ^ תחתיו היה אוצר גדול זהב וכסף טמון
  75. ^ איחר אצלו שלמה לאשמדאי; 'תרח' בלשון ארמי – איחור, כדאמרינן בבבא קמא (פ,ב): מאן תרח ניתרח שמואל
  76. ^ שלמה אצל אשמדאי
  77. ^ להקדוש ברוך הוא יש לו תועפות ראמים למשלחתו וליפרע פורענות בשליחותו
  78. ^ שנשתבח הקב"ה בכם
  79. ^ טבעתו היה שם חקוק עליה
  80. ^ דחהו
  81. ^ לבושו; ובביאורי טהרות דרב האי ראיתי: קודו: מקידה של חרס לשתות מים (סוטה לב ב)
  82. ^ אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, שזה אומר "הייתי מלך" ואינו אומר דבר שטות אחרת
  83. ^ שרגליו של שד דומות לשל תרנגולים
  84. ^ אינו בא לשכב יחף, אלא באנפילאות; קאלצונ"ש בלעז
  85. ^ היה
  86. ^ שלמה לא חזר שוב למלכותו
  87. ^ חולי כאב הראש הבא מחמת דם
  88. ^ מין ארז כדאמרינן בראש השנה (כג,א) 'תאשור': שורבינא
  89. ^ ערבה
  90. ^ הדס לח
  91. ^ צפצפה: עץ ששמו פופליי"ר
  92. ^ גירופל"א
  93. ^ מין עשב
  94. ^ רוס"א
  95. ^ כל עלין שלו מצד אחד זה למעלה מזה
  96. ^ כאב חצי הראש
  97. ^ בדינר של כסף צרוף ישחטנו
  98. ^ שיזוב הדם על חצי הראש ששם הכאב
  99. ^ לתרנגולא שחוט
  100. ^ במזוזות הפתח