קטגוריה:משלי כ א

א. מקובל לפרש את הפסוק: "לץ שותה היין". מה הקשר בין לץ לבין יין?

1. ע"פ ר' יונה גירונדי, ישנם חמישה סוגים של לצים, ואחד מהם הוא "המתלוצץ בדבר שפתיים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בליבו, אך מדרך השמחים ללא דבר, ולא כחוק השחוק"; הגדרה זו מתאימה לתיאור מעשיו של מי שמשתכר: "ורוצה לומר, כי משתה היין גורם לשלושה דברים רעים. האחד, להיות האיש מתלוצץ. והשני, להיות הומה ובעל דברים... והשלישי, כל שוגה בו לא יחכם" (שערי תשובה ג קעז).

- אולם, הגדרה זו אינה מתאימה לפסוקים הרבים שבהם לץ נרדף לרשע.

2. לץ הוא אדם רע הלועג לזולת ומבזה אותו: הפסוק בא להזהיר, שמי ששותה יותר מדי יין, עלול להיות לץ ולהתחיל ללעוג לאחרים, ומי ששותה שכר, עלול להיות הומה, לדבר יותר מדי.

- אולם, אדם שמשתכר לא בהכרח לועג לאחרים - בדרך-כלל הוא רק מתבדח ומדבר שטויות.

ב. לענ"ד, נושא הפסוק אינו שותה היין, אלא היין עצמו - היין הוא לץ:3. היין מתלוצץ ולועג לאדם - האדם חושב שיצליח לשתות קצת ולהישאר שפוי, אבל היין צוחק עליו וגורם לו לאבד את חכמתו.

האלכוהול, העולה לראשו של השותה, כביכול מבזה את כל דברי החכמה שנמצאים שם, משפיל אותם מהמעמד הרם שלהם, ומשתלט על המוח במקומם.

4. ויש מפרשים שלץ הוא מסית ומדיח (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב" עמ' 251): היין מסית את האדם לסטות מדרך הישר.

1. קשר בין יין לליצנות נזכר גם בנבואת תוכחה של ישעיהו למושלי העם:

• (ישעיהו כח א): "הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים, הֲלוּמֵי יָיִן"*,
• (ישעיהו כח יד): "לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן, מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם".

2. קשר בין יין למריבות נזכר גם ב(משלי כג כט): "לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מדונים[מִדְיָנִים] לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ"*.