ביאור:לץ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים[עריכה]

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: לץ

בימינו, ליצן הוא אדם שתפקידו להצחיק ולהתבדח. אך בלשון המקרא לֵץ הוא אדם שמזלזל ולועג לזולת. ההבדלים הם מהותיים:

א. בעוד שהצחוק מקרב בין בני אדם, הזלזול פוגע מרחיק, ולכן הלץ נזכר במקרא כמה פעמים יחד עם הרשעים:

  • (ישעיהו כט כ): "כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹקדֵי אָוֶן . מחטיאי אדם בדבר, ולמוכיח בשער יקשון, ויטו בתוהו צדיק".
  • (תהלים א א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב".
  • (משלי ט ז): "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ".
  • (משלי כא כד): "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן"( פירוט ).
  • (משלי כד ט): "זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ".
  • גם בתלמוד: "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה:... כת לצים , כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע" (רב חסדא בשם רבי ירמיה בר אבא, סנהדרין קג. ) .
  • וגם בחסידות: "הכניסה לרע הוא ע"י ליצנות... לץ הוא הביאה וכניסה לכל מיני טומאה... והם מארבעה כתות שאין מקבלים פני שכינה, פירוש, המעכבים ומבלבלים המחשבה בתפילה ובעת רצונו לידבק בו יתברך במחשבות זרות" ( צדקת הצדיק רסד ) .

ב. בעוד שהבדיחה פותחת את המחשבה לאופקים חדשים ומגדילה את היצירתיות, הלעג סוגר את המחשבה ופוגע במוטיבציה ללמוד רעיונות חדשים:

בחינה עצמית - האם אני לץ?[עריכה]

  • האם אני מתייחס בזלזול ובשנאה למי שמותח עליי ביקורת? (משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון... אל תוכח לץ פן ישנאך"( פירוט ).
  • האם ההורים כבר לא מנסים לגעור בי כי יודעים שאין סיכוי שאקשיב? (משלי יג א): "בן חכם מוסר אב; ולץ לא שמע גערה"( פירוט ).
  • הציעו לי ללכת להרצאה של אדם חכם שיכול להוכיח לי שאני טועה. האם אנסה להתחמק? (משלי טו יב): "לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ"(ראו לצים וביקורת ).
  • האם הבדיחות שלי גורמות למריבות? (משלי כט ח): "אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף"( פירוט ).
  • האם אני מזלזל בסכנות גדולות, ומרגיש שאני חסין בפני המוות? (ישעיהו כח יד): "לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן , מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. כִּי אֲמַרְתֶּם 'כָּרַתְנוּ בְרִית עם מוות, ואֶת שאוֹל עָשִׂינוּ חוזה... כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ...' וְעַתָּה, אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם, כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ד' ה' צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ"

איך להתייחס ללץ?[עריכה]

הליצנות סוגרת את האדם ו"מגנה" עליו בפני ביקורת: "כמו המגן המשוח בשמן, אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם, כן הלצון מפני התוכחה והמרדות. כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות, מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה." (רמח"ל, מסילת ישרים ה , מפסידי מידת הזהירות) .

לכן, כשרואים אדם לץ, אין טעם לנסות למתוח עליו ביקורת או לחנך אותו. הדבר עלול רק לגרום נזק, (משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע - מומו. אל תוכח לץ פן ישנאך..."( פירוט ).

המקרה היחיד שבו צריך לייסר את הלץ הוא, כאשר יש פתיים שעלולים לשמוע את דבריו ולהתפתות ללכת בדרכו. זה כמובן לא יחזיר את הלץ למוטב, וזה גם עלול להביא קלון על מי שמייסר אותו, אך זה חיוני כדי להציל את הפתיים, (משלי יט כה): "לץ תכה ופתי יערים, והוכח לנבון יבין דעת..."( פירוט ). וכך נוהג ה', (משלי יט כט): "נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים".

גם החכמה, המנסה לשכנע את הפתיים לבוא ולשמוע בקולה, לא מנסה לפנות ישירות אל הלצים (בגוף שני); היא רק פונה אל הפתיים ומנסה להזהיר אותם מחברתם של הלצים, (משלי א כב): "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם , וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת"( פירוט ).

כשמנהלים דיון (למשל בפורום באינטרנט), ומישהו מביע לעג וזלזול ומפריע לדיון הרציני, צריך לגרש אותו מהדיון, (משלי כב י): "גרש לץ , ויצא מדון, וישבת דין וקלון"( פירוט ). חז"ל קבעו, שגם הקב"ה בעצמו מגרש את הלצים מעל פניו, ו"כת הלצים... אינם מקבלים פני שכינה" (ראו ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה ). ראו גם: עז בארון הקודש - על לץ שהשתנה לטובה אחרי שהחליטו לגרשו מבית המדרש .

דרך אחרת להתמודד עם לצים היא ללעוג להם בחזרה - כך נוהג ה', משלי ג לד: "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ , ולעניים[וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן חֵן"; אולם, דרך זו לא מומלצת לכל אדם, לא כל אדם מסוגל להתמודד עם לץ מנוסה במגרש הביתי שלו...

פסוקים נוספים[עריכה]

(משלי כ א): "לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם"- נראה לי שהפסוק מדבר לא על אדם לץ, אלא על כך שהיין הוא לץ (בהשאלה) - היין לועג לחכמתו של האדם ועושה ממנו צחוק ( פירוט ).

מקורות ופירושים נוספים[עריכה]

פירשנו את המילה לץ לפי משמעותה בלשון חז"ל ובלשון ימי הביניים. הסבר מפורט על משמעות הליצנות נמצא בדברי הרב יונה גירונדי ( שערי תשובה ג קעד-קעז ) . הוא כתב שיש חמישה סוגי לצים, מהחמור אל הקל:

  • א. הלועג לאנשים אחרים בדבריו: "איש לשון הנותן דופי בבני אדם", ע"פ (משלי כא כד): "זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן".
  • ב. המזלזל באנשים אחרים: "כי יבוז להם בליבו", ע"פ משלי ג לד: "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ , ולעניים[וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן חֵן"
  • ג. הלועג או מזלזל ברעיונות, כגון ערכים או הצעות לפעולה: "מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות", ע"פ (תהלים קיט נא): "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי".
  • ד. העוסק באופן קבוע בשיחות-סרק, מריץ "צחוקים": "הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים", ע"פ (תהלים א א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", ודומה לזה כתב המהר"ל: "שהולכים אחר דברי הבלים והבאי שאין להם מציאות, כמו דרך הלצים שמתעסקים בדברים של תהו וריק אין בו ממש, והלץ אשר הלך אחר הדברים שאין בהם ממש ראוי שיהיה מרוחק מן השם יתעלה אשר הוא מציאות מחוייב" (מהר"ל, דרוש לשבת תשובה עמ' עט) , "הליצנות הם דברי הבאי, שעושה מעשים שאין בהם ממש כלל, כמו שהוא כל ליצנות, ולפיכך אין רואה פני שכינה, אשר בשמו אות הה"א ראשונה שהוא מורה כי הוא יתברך ברא כל העולם ואין בעולם דבר אחד של ריקן והבל ושל בטלה, רק כל הבריאה הוא לצורך, אף שרואה האדם ויחשוב כי דבר זה הוא לבטלה, אבל אין הדבר כך כלל, רק הכל לצורך. לכך אין רואה פני שכינה הלץ שהולך אחר דברי הבאי ודברי בטלה" (מהר"ל, נתיבות עולם נתיב האמת א ) .
  • ה. האומר דברי לעג לא מתוך זלזול אלא רק "בצחוק": "המתלוצץ בדבר שפתים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בליבו, אך מדרך השמחים ללא דבר", ע"פ משלי כ א: "לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם".

אולם, יש שפירשו, שבלשון המקרא משמעות המילה לץ היא שונה:

1. המילה לץ היא מהשורש לוצ , ויש שפירשו שהוא דומה לשורש לוז שמשמעו סוטה מדרך הישר (ראו נלוז = עקום ונסתר ): "ושורש לוץ קרוב לשורש לוז, ובערבי לאץ, שעניינם עיוות ועיקום... אין עניינו כלל בכל המקרא מלעיג או בדחן, אלא איש עיקש הנוטה מן הדרך הישרה ותועה אחרי שרירות ליבו..." (שד"ל על ישעיהו כח יד) . פירוש זה עשוי להתאים לפסוקים:

  • (תהלים קיט נא): "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי"= זדים ניסו להטות את דרכי, להסית אותי.
  • (משלי יד ט): "אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם, וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן"= האשם יעוות את דרכם של האוילים ( פירושים נוספים ).
  • (משלי יט כח): "עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן"= יעוות משפט ( פירושים נוספים ).

2. המילה לץ מזכירה גם את המילה מליצה , ולכן יש שפירשו שלץ הוא אדם רשע היודע לדבר במליצות, כלומר דמגוג (ראו דעת מקרא על משלי) .

3. ויש ששילבו את שני הפירושים, ופירשו לץ = אדם שמסית ומחטיא אחרים - מדבר במליצות וגורם להם ללוז ולנטות מדרך הישר (ע"פ אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 251) :

  • (ישעיהו כט כ): "כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן; מחטיאי אדם בדבר ולמוכִּיח בשער יקשון..."- לץ הוא אחד מ" מחטיאי אדם בדבר ", מסית.
  • (ישעיהו כח יד): "לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם... כי אמרתם כרתנו ברית את מוות... ועתה אל תתלוצצו ..."- מושל העם מדברים במליצות כדי להסית את העם לכרות ברית עם מצרים.
  • (תהלים א א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב"- לצים הם אנשים שמנסים לשכנע את האדם לשבת איתם. וחז"ל פירשו פסוק זה על הנחש, שהסית את האישה ואמר לה: "מעץ זה אכל וברא את העולם, ואם אתם תאכלו בממנו תבראו עולמות כמותו, שנאמר: והייתם כאלהים, אלא כל אומן שונא בר אומנותו, מכאן שהיה ליצן ." ( ילקוט שמעוני על תהלים, רמז תריג ) .
  • (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"- פירש רש"י "זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה" ( פירושים נוספים ).
  • (משלי כ א): "לֵץ הַיַּין, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם"- היין מסית את האדם מדרך החכמה ( פירוט ).


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:לץ - המזלזל ולועג לאנשים ולערכים


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-31.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/lc