מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< |
ספר משלי • פרק ט"ו • פסוק י"ב |
>> מהדורת הכתיב :
לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך.
המהדורה המנוקדת :
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.
המהדורה המוטעמת :
לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה . לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא .
מהדורות נוספות
המהדורה הדקדוקית :
לֹ֣א לֹ֣א - מילית, שלילה3808 יֶאֱהַב יֶאֱהַב - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד157 ־לֵ֭ץ לֵ֭ץ - תואר, זכר, יחיד, נפרד3887 הוֹכֵ֣חַֽ הוֹכֵ֣חַֽ - פועל, הפעיל, מקור מוחלט3198 ל֑ וֹ ל֑ - מילת יחסוֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד אֶל אֶל - מילת יחס413 ־חֲ֝כָמִ֗ים חֲ֝כָמִ֗ים - תואר, זכר, רבים, נפרד2450 לֹ֣א לֹ֣א - מילית, שלילה3808 יֵלֵֽךְ יֵלֵֽךְ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד3212 ׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור ) :
לֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יֶאֱהַב־לֵ֭ץ דחי (משנה, דרגא 3)
הוֹכֵ֣חַֽ מונח (משרת, דרגא 5) ל֑וֹ אתנחתא (מלך, דרגא 2)
אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)
לֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יֵלֵֽךְ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פיסוק ופירוש מודרני : לֹא יֶאֱהַב לֵץ
הוֹכֵחַ לוֹ שמותחים עליו ביקורת, ולכן- , אֶל
חֲכָמִים היודעים להוכיחלהרחבה לֹא יֵלֵךְ.
פרשנות מסורתית:
כתיב:
לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך.
מנוקד:
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.
עם טעמים:
לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה .
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(משלי טו יב ): "
הוכח לו " - פירוש, להוכיח.
אל חכמים " - אל בית חכמים.
"
לא ילך " - שיחשוב שיוכיחו, על כן יסור מהם.
• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא יאהב לץ הוכח לו ". הנה הלץ לא יאהב התוכחת ולזאת הסבה גם כן לא יאהב החכמה ולזה לא ילך אל חכמים ללמד חכמתם:
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא יאהב " - בעבור ש
לא יאהב התוכחה , לזה
לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו.
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא יאהב לץ הוכח לו ", הלץ הוא המתלוצץ על חקי החכמה והמוסר יען שאין יכולים לבררם לו בראיות השכל, אבל על התוכחה שהוא וכוח השכל בראיות לא יוכל להתלוצץ, רק ששונא התוכחה ונשמר ממנה, ועז"א יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, אבל המוכיח ללץ בראיות לא יקלהו כי נכנע הוא לוכוח השכל, רק ששונא את המוכיח וע"כ נשמר מלכת אל חכמים, הוא אינו נשמר מפני המוסר שע"ז יתלוצץ, רק מפני התוכחה, ומפני שלא יאהב התוכחה, לכן
"
לא ילך אל חכמים ", וכבר בארתי בפי' התו"ה קדושים סי' מ"ג שיש הבדל בין יכח שאחריו למ"ד ובין יכח שאחריו את, יכח שאחריו ל' מתוכח עמו ע"פ השכל בעניני חכמה ומוסר ואינו מוכיח על דבר פרטי, ויכח שאחריו את מוכיחו על דבר פרטי, ועז"א אל תוכח לץ פן ישנאך, וכשאינו מוכיח על דבר פרטי, אינו שונא ובכ"ז לא יאהב התוכחת:
"
לץ הוכח ". עמ"ש למעלה
(ט' ז' ):
פרשנות מודרנית:
ביאור מפורט על הפסוק
פסוק זה באתרים אחרים:
הכתר
•
על התורה
•
ספריא
•
תא שמע
•
אתנ"כתא
•
סנונית
•
שיתופתא
•
תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי טו יב"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.
