קטגוריה:משלי טו יב

מה המשמעות המעשית של הפסוק?

1. אבחנה עצמית: אני יכול לאבחן ולדעת מה מצבי הרוחני, לפי הרצון שלי לפגוש חכמים. האם אני מרגיש אי-רצון ללכת אל אנשים חכמים, כי אני חושש שהם ימתחו עליי ביקורת? אם כן, כנראה יש בי צד לֵץ = המזלזל בחכמה. אני לא מספיק מעריך את החכמה, ומעדיף לוותר על חכמה כדי להימנע מאי-הנעימות של שמיעת ביקורת.

2. עצה למורים: יש מורים חכמים האוהבים למתוח ביקורת על התלמידים. הביקורת יכולה להועיל, אבל היא גם עלולה להרחיק חלק מהתלמידים, שיעדיפו לא לבוא לשיעור בכלל. אם אותם מורים יקבלו את כל התלמידים במאור-פנים ובלי למתוח ביקורת, התלמידים יבואו לשיעור בשמחה. ומתוך שהם מתעסקים בתורה, האור שבה יחזיר אותם למוטב גם בלי ביקורת.

פסוקים נוספים מלמדים שהלץ אינו אוהב לשמוע ביקורת:

• (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"*.
• (משלי יג א): "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה"*.

ומצד שני, מי שאוהב לשמוע תוכחות הולך אל החכמים המלמדים אותו דעת:

• (משלי טו לא): "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין"*.
• (משלי יב א): "אֹהֵב מוּסָר - אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר"*.