ביאור:משלי טו כט
משלי טו כט: "רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע."
תרגום מצודות: רחוק ה' מלשמוע את תפילתם של רשעים, אבל תפילת צדיקים ישמע.
תרגום ויקיטקסט: ה' רחוק מרשעים, ורק לעתים רחוקות מתייחס לתפילתם; אולם ה' קרוב לצדיקים, שומע ומתייחס ברצינות לכל תפילה שלהם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טו כט.
דקויות
[עריכה]בהמשך לפסוק הקודם, המתאר את דיבורם המחושב של הצדיקים לעומת דיבורם הרע של הרשעים*, הפסוק שלנו מלמד שגם כוח התפילה תלוי בכוח הדיבור - ככל שאדם שומר יותר על דיבורו, כך גם ה' שומע יותר לתפילתו:
רחוק ה' מרשעים - המדברים רע על הזולת - ואינו מייחס חשיבות לדבריהם כאשר הם מתפללים אליו;
ולעומתם, ה' קרוב אל הצדיקים - השומרים על פיהם - ותפילת צדיקים ישמע.
מכאן, מי שרוצה לדבר עם ה' - צריך לדבר יפה גם עם בני אדם.
הניגוד בין חצאי הפסוק
[עריכה]ההקבלה בין חצאי הפסוק אינה מושלמת - לכאורה היה צריך להיות "רחוק ה' מרשעים וקרוב לצדיקים", או "לא ישמע ה' תפילת רשעים ותפילת צדיקים ישמע".
מכאן, שגם רשעים יכולים להתפלל באופן שה' ישמע את תפילתם, אולם הם צריכים להתאמץ הרבה יותר בתפילתם, לטהר ולכוון את ליבם; משל לאדם העומד רחוק מרעהו, שיכול לשמוע אותו רק אם יצעק חזק.
הקבלות
[עריכה]הקשר בין פסוק 28 לפסוק 29 נזכר כבר בדברי ר' יונה גירונדי: "בעבור שהרשעים יביעו פיהם רעות, ונותנים חתיתם בארץ החיים, רחוק ה' יתברך מהם, וישמע תפילת הצדיקים המשתדלים תמיד להכניע ליבם"; וכן רמ"ד וואלי.ואבן עזרא קישר לכאן גם את פסוק 27: "עוכר, לב, רחוק - שלושה דבקים: הבוצע, שהוא הגוזל, מסבב שיעכור ביתו מתנות השוחד; לב צדיק - יחשוב לענות על דין הצדק; יביע - כנחל נובע, פירוש: ידבר הרעות, כדי להטות דין; על כן: רחוק השם מהם, ו ישמע תפלת הצדיקים" (אבן עזרא).
הפסוק שלנו מתאר את השפעתו של כוח הדיבור על קבלת התפילה; פסוקים נוספים בספר משלי מתארים את השפעתם של גורמים נוספים:
כוח השמיעה, (משלי כח ט): "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה - גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה"*;
כוח המחשבה, (משלי טו כו): "תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע, וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם"*;
כוח המעשה, (משלי טו ח): "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה', וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ. תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְ רָשָׁע, וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב"*.
הגישה של ספר תהלים מקלה יותר:
(תהלים לד יט): "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" - ה' קרוב לשמוע את תפילתו של כל אדם שליבו נשבר ורוחו מדוכאת;
(תהלים קמה יח): "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" - ה' קרוב לכל אדם שקורא אליו, בתנאי שהקריאה היא אמיתית.
וכך הסבירו חכמי המדרש: "בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה, יותר מחכמתו של אביו: דוד אמר קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת; ושלמה אמר רחוק ה' מרשעים - אלו שאין עושים תשובה כל עיקר, ותפילת צדיקים ישמע - בשעה שמתפללין עם הציבור" (רבי אחא בר חנינא, מדרש משלי (בובר) טו כט).
לפי ספר דברים, ה' קרוב אל כל עם ישראל כאשר הם קוראים אליו, (דברים ד ז): "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"*; בהתאם לכך, הסבירו חכמי המדרש את הפסוק שלנו, על ההבדל בין נביאי אומות העולם לנביאי ישראל (ויקרא רבה א יג).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/15-29