עם טעמים:
אַל־תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן־יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"אל", והגם שהלץ אינו מקלה ומבזה רק את היוסר אותו לא את המוכיחו ע"י ראיות ווכוח השכל, כי לא יוכל להתלוצץ על דבר המבורר מן השכל, בכ"ז אינו אוהב גם את תוכחת השכל, וכמ"ש לקמן (ט"ו י"ב) לא יאהב לץ הוכיח לו אל חכמים לא ילך, וימנע עצמו מן החכמים שלא יתוכחו עמו בראיות השכל, וא"כ העצה שגם "אל תוכח לץ" אף בתוכחת השכל ווכוח, שגם שלא יקלה אותך, "פן ישנאך", אחר שאינו אוהב התוכחה ישנא אותך בעבור זה, אמנם "הוכח לחכם" עמו תתוכח ותוכיחו, כי הוא "יאהבך", כי הוא אוהב את התוכחה, ועפ"ז יאמר שנערות החכמה אשר נשלחו להזמין את הפתי ואת החסר לב לסעודת החכמה, הם יקראו גם אל החכמים להיות מקרואי המשתה, והגם שהחכמים כבר קבלו חקי החכמה ויודעים אותם, בכ"ז.
