ביאור:משלי ט יח
משלי ט יח: "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ."
תרגום מצודות: והנמשך אחריה אין נותן לב לדעת כי שם הוא מקום הרפאים, הם המתים שנרפו ונחלשו על-ידי המיתה, רוצה לומר: הנמשך אחר התאווה הוא מעותד למות על ידה; בעומק הגיהנם ירדו הקרואים ממנה ובאים לה.
תרגום ויקיטקסט: ומי שמתפתה ובא אל ביתה, לא יודע שימצא שם רק רפיון וחולשה, וכל הקרואים שהיא מזמינה לסעודתה מתים ונקברים בעמקי שאוֹל.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ט יח.
דקויות
[עריכה]מיהם הרפאים?
[עריכה]1. רפאים הם "המתים, שנרפו ונחלשו על-ידי המיתה", כלומר "הנמשך אחר התאווה, הוא מעותד למות על-ידה" (מצודת דוד), מוות חומרי או רוחני, "כי על-ידי העבירה תיכרת הנפש ותלך לאבדון" (מלבי"ם).
2. רפאים מסמלים גם רפיון, חולשה של כוחות הגוף והנפש. מי שמתפתה לקחת מים גנובים, לא יידע איך למצוא מים בכוחות עצמו, וכאשר המים הגנובים ייגמרו לו - ירפו ידיו והוא יישאר צמא.
הפתי חושב שהוא הולך "לעשות חיים", ואינו מודע לכך שהליכה מוגזמת אחר התאוות מחלישה את גופו ומקרבת את מותו.
הקבלות
[עריכה]הכסילות בל ידעה מה (פסוק 13), וגם הפתי ההולך אחריה לא ידע.
הכסילות יושבת במרומי קרת (פסוק 14), אבל את ההולכים אחריה היא מורידה אל עמקי שאול (ע"פ ילקוט מעם לועז). וכן ב(משלי כב יד): "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת, זְעוּם ה' יפול[יִפָּל] שָׁם"*וב(משלי כג כז): "כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/09-18