ביאור:משלי י א
משלי י א: "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה: בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ."
תרגום מצודות: לפי שעד כה דבר בשבח התורה, וכאילו היא תאמר אמריה, ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו - לכן נאמר שוב משלי שלמה, כאלו הוא ספר אחר.
בן חכם ישמח אב - בראותו יושב במושב חכמים; ובן כסיל תוגת אמו - כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו, ובכל עת רואה שטותו, ועצבונה מרובה.
תרגום ויקיטקסט: כאן מתחיל אוסף חדש של משלי שלמה - משלים קצרים, שכל אחד מהם כולל פסוק אחד בן שתי צלעות.
הורים! השקיעו בחינוך ילדיכם, כי בן חכם ישמח את אביו, ובן כסיל יהיה תוגה (יגון וצער) לאמו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י א.
דקויות
[עריכה]להשקיע בחינוך
[עריכה]1. על-פי הפשט, הפסוק מלמד את ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם לחכמה, כי "הבן... השקוד ללמוד תורה עד שנעשה חכם, משמח את אביו יותר מכל שאר הבנים שעוסקים במשא ומתן ומכניסים הון ועושר בביתו, כי העושר אינו מתקיים לעולם ותלוי במזל, אבל החכמה תחיה בעליה והיא ירושה עולמית" (ע"פ רמ"ד וואלי על משלי טו20)
2. אולם, מניתוח מבנה הקטע נראה שהפסוק עוסק, לא סתם בחינוך, אלא בחינוך מסוג מיוחד - חינוך כלכלי - שההורים חייבים להעניק לבניהם על-מנת שיצליחו ולא יביישו אותם; להסביר לילדים מה הן הדרכים הנכונות לנהל את רכושם. כמה רמזים מקשרים בין הפסוקים בפיסקה (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על אישי התורה"):
- פסוק 1 ופסוק 5 עוסקים בבנים ובהשפעתם על הוריהם - בן חכם, בן כסיל, בן משכיל, בן מביש.
- פסוק 2 ופסוק 3 עוסקים ברשע וצדק ובהשפעתם על המצב הכלכלי, ושניהם מתחילים במילה "לא".
- פסוק 4 ופסוק 5 עוסקים בתכונות נוספות המשפיעות על המצב הכלכלי - חריצות, רמיה ועצלות.
ייתכן שהנושא המשותף לכל הפסקה הוא, החינוך הכלכלי שההורים צריכים לתת לילדיהם; חובתם של ההורים להסביר לילדיהם, מה לעשות כדי להתעשר, ומה לא לעשות.
מדוע האב שמח והאם עצובה?
[עריכה]מדוע בן חכם ישמח דווקא אב, ובן כסיל הוא התוגה דווקא של אמו, ולא להיפך? מדוע האב זוכה דווקא בשמחה, והאם "זוכה" דווקא בצער? כמה פירושים:
1. המילה "אב" מהצלע הראשונה מתייחסת גם לצלע השניה, והמילה "אם" מהצלע השניה מתייחסת גם לצלע הראשונה, ומשמעות הפסוק היא "בן חכם ישמח אביו ואמו, ובן כסיל תוגת אביו ואמו"; ובלשון השירה המקראית מקובל להשמיט מילים שחוזרות על עצמן בשני חלקי הפסוק, לשם קיצור וגיוון (ראו דעת מקרא). לפי פירוש זה אין הבדל בין האב לאם; ואכן רוב הפסוקים אינם מבחינים בין האב לאם, למשל:
- (משלי יז כה): "כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל; וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ" - הכסיל מצער גם את אביו וגם את אמו;
- (משלי כג כה): "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" - החכם משמח גם את אביו וגם את אמו.
2. באופן טבעי, האַם שמחה בבנה גם כשהוא לא חכם - מעצם העובדה שהוא בנה. היא נעשית עצובה רק כשבנה ממש כסיל (ע"פ דוד ישראל אינגבר, "חכמת החיים").
3. הפסוק מתייחס למציאות מצערת, שבה לבנים כסילים אין מסגרות חינוכיות ראויות, אין מי שידאג ויטפל בהם. כשהאב יוצא החוצה הוא לוקח עמו את הבן החכם ומתפאר בו, ולכן "בן חכם ישמח אב"; אבל בבן הכסיל הוא מתבייש, ולכן הוא משאיר אותו בבית, אצל האם, ו"בן כסיל תוגת אמו" (הרב י.מ. לאו על-פי הגאון מווילנה).
4. האֵם סובלת הרבה כדי להביא את הילד לעולם - היא נושאת אותו ברחמה תשעה חודשים, ויולדת אותו בְעֶצֶב. כשהוא יוצא כסיל, היא נזכרת בכל הצער והסבל שעברה, כביכול, לחינם. זאת בניגוד לאב, שתפקידו ביצירת הילד הרבה יותר קל.
5. האב והאם מסמלים מהויות רוחניות: האב מסמל את מצוות "עשה" הקשורות לכבוד, והאם מסמלת את מצוות "לא תעשה" הקשורות ליראה (ראו אב ואם בספר משלי); הבן החכם מקיים מצוות עשה ומשמח את אביו, והבן הכסיל עובר על מצוות לא-תעשה ומצער את אמו.
6. לפירוש נוסף ראו "הקבלות".
הקבלות
[עריכה]1. האדם היחיד בתנ"ך שנקרא בן חכם היה שלמה המלך עצמו, (מלכים א ה כא): "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד, וַיֹּאמֶר 'בָּרוּךְ ה' הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה'".
דוד רצה מאד לבנות את בית המקדש, אך ה' אסר עליו. הבן החכם שנולד לו בוודאי שימח אותו מאד, כי יכל לסמוך עליו שימשיך את דרכו וישלים את שאיפת חייו:
(דברי הימים א כב ט): "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו; הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב, וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם".
גם חירם, שהיה חבר טוב של דוד, שמח שיש לו בן הממשיך את דרכו.
לכן בן חכם ישמח אב.
אולם לאחר מותו של דוד, שלמה התקלקל ונשא נשים נכריות, (מלכים א יא א): "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת...".
זאת בניגוד גמור לעצתה של החכמה ב(משלי ז ד): "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אֲחֹתִי אָתְּ', ו'מֹדָע' לַבִּינָה תִקְרָא; לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה"*. שלמה, לפי ההגדרות של ספר משלי עצמו, נהג כבן כסיל.
באותו זמן, אביו כבר לא היה בחיים, אבל אמו, בת-שבע, ראתה אותו בכסלותו. לפי חכמי המדרש, היא אף הוכיחה אותו על כך:
(משלי לא א): "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אשר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ..." "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ, וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין" (ראו מדרש משלי לא).
לכן בן כסיל תוגת אמו (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד").
לפי זה, הכותרת "משלי שלמה" היא דו-משמעית - לא רק "משלים של שלמה", אלא גם "משלים על שלמה" - שְלֹמֹה הוא גם המֹשֵׁל וגם המָשָׁל!
2. בפרק טו נמצא פסוק דומה, (משלי טו כ): "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב; וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ". לדעתי, הפסוק שלנו מיועד להורים - לעודד אותם שישקיעו בחינוך ילדיהם כדי שיזכו לשמחה; והפסוק ההוא מיועד לבנים - ללמד אותם שינהגו בחכמה, שישמחו את הוריהם ולא יבזו אותם.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-01