ביאור:משלי י כה
משלי י כה: "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם."
תרגום מצודות: מיד כאשר תעבור הסופה (כאשר תבוא הפורעניות) - יוכרת הרשע ואיננו; אבל הצדיק - הוא דומה ליסוד העולם, שאינו זז ממקומו.
תרגום ויקיטקסט: כמו מעבר של סופה, החולפת מעל הראש ונעלמת במהירות, כך גם הרשע, מתגאה ועולה לגדולה אבל גם חולף ונעלם במהירות; וכמו יסוד, שהוא נמוך אבל מחובר לאדמה וקיים לעולם, כך גם הצדיק, עניו ושפל-רוח אבל יציב ומתקיים לאורך זמן.
/ כאשר עוברת סופה, אסון מהיר ופתאומי, העם הרשע אינו מצליח לשמור על אחדות, מתפזר לכל עבר ואיננו; אולם העם הצדיק מצליח לשמור על שיתוף פעולה ועזרה הדדית גם במהלך הסופה, הצדיקות שלו היא יסוד אשר מחזיק מעמד לעולם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י כה.
דקויות
[עריכה]כעבור סופה ואין רשע
[עריכה]סופה = סערה, צרה או מלחמה הבאה במהירות מאת ה'. כעבור סופה - ניתן לפרש לפי שתי משמעויות שונות של האות כ:
1. כ- = כאשר-: כאשר עוברת הסופה, מגלים שאין רשע; לרשע אין שורשים, הוא חושב רק על הטווח הקצר, כשקצת קשה הוא מתייאש, ולכן אינו יכול לשרוד בתקופות סוערות (מלבי"ם).
2. כ- = כמו-: כמו סופה, שגורמת הרבה הרס אך בסוף שוככת ומשאירה את העולם שקט, כך גם הרשע, שוטף את העולם וגורם הרבה הרס אך בסוף עובר ונעלם (דעת מקרא).
וצדיק יסוד עולם
[עריכה]ניתן לפרש לפי שתי משמעויות שונות של המילה עולם:
1. עולם = נצח (המשמעות המקובלת בלשון המקרא): הצדיק הוא יסוד שקיים לעולם; לצדיק יש שורשים, הוא חושב על הטווח הארוך, גם כשהמצב קשה והתקופה סוערת הוא לא מתייאש, בניגוד לרשע שנשבר מהר (ראב"ע, דעת מקרא).
2. עולם = תבל (המשמעות המקובלת בלשון חז"ל ובלשון ימינו): הצדיק הוא היסוד של כל העולם, בזכותו יש קיום ויציבות לעולם כולו, בניגוד לרשע הגורם רק הרס (ר' יונה גירונדי, מצודות). וכדברי חז"ל: "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר וצדיק יסוד עולם" (רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן, בבלי יומא לח ב; רב כהנא, גטין סא א), "הארץ... עומדת... על עמוד אחד, וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם" (רבי אלעזר בן שמוע, בבלי חגיגה יב ב).
פרט וכלל
[עריכה]הפסוק מתייחס לא רק לאנשים פרטיים אלא לקבוצות או עמים:
בקבוצה של רשעים, כל אחד מהם חושב רק על עצמו, ולכן, כאשר סופה עוברת ביניהם, כל אחד בורח כדי להציל את עורו, והקבוצה איננה; אך בקבוצה של צדיקים, כל אחד חושב גם על הזולת, הם עוזרים זה לזה להתמודד עם הסופה; הצדיקות שלהם היא כמו יסוד, שורש, המאפשר להם להתקיים לעולם.
לעם צדיק יש שורשים, הוא חושב על הטווח הארוך, גם כשהמצב קשה והתקופה סוערת הוא לא מתייאש: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" (הרב יהושע וייצמן, ה'תשס"ה. ע"פ אורות התחיה ד).
הקבלות
[עריכה]הפסוק התקיים כפשוטו בימי נוח: "כעבור סופה ואין רשע - זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם - זה נח" (בראשית רבה ל א). נוח הצדיק בוודאי סבל מאד מכל הרשעים שסביבו; המבול נועד לא רק להשמיד את הרשעים, אלא גם להציל את נוח - הצדיק היחיד - שלא יישחת גם הוא. וכאשר עברה הסופה (המבול) - התגלה שאין יותר אף רשע בעולם, והצדיק - נוח - יכל לייסד את האנושות מחדש, ויסוד זה החזיק מעמד לעולם (רמ"ד ואלי).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-25