מ"ג משלי טו יג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לב שמח ייטב פנים ובעצבת לב רוח נכאה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים
וּבְעַצְּבַת־לֵ֗֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"ייטיב" - מן (בראשית כד טו): "טובת מראה", ייפה הפנים.
"רוח נכאה" - ונשברת היא, על כן לא תלמוד הדעת.
אבל "לב נבון", שישמח ואין לו עוצב בעולם, הוא "יבקש" ללמוד "דעת".רלב"ג
רבנו יונה גירונדי
• לפירוש "רבנו יונה גירונדי" על כל הפרק •
עתה, ראה עונש הלב השמח בחטא ובאיוולת, (גם) כי עיקר הנאת הגוף ישים בחטא! שעיקר הנאתו תגיע מן השמחה, וגם ניכרת בו, כי "לב שמח ייטיב פנים".
גם, לעומת זה תשקול שכר לב השמח במצוות והמצטער על החטא.
והרשעים ישמחו בחטא וברשע, שנאמר (משלי טו כא): "איוולת - שמחה לחסר לב";
והצדיקים - שמחתם בעבודת ה' יתברך, שנאמר (תהלים קיט קסב): "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", ונאמר (תהלים לב יא): "שמחו בה' וגילו צדיקים".
והעניין הזה שכתבנו נכבד מאד, על כן סמך למקרא הזה (משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת", כי שמחתו בחכמה, כי השמחה שורש כל התענוגים, שגם בגוף ניכרת, וכאשר ביארנו.
גם, אמרו: החכם - תורתו יצהיל פנים, שנאמר (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו".
ואפשר, על דרך רחוקה, שבא ללמד, כי תרגיש כאשר לא יאהב לץ התוכחת, באשר לא ייטיב ליבו את פניו בשמעו את דברי התוכחת.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"לב שמח" - שמחת הלב תיטיב מאור הפנים וזהרו, ובעבור עצבת לב נשברה הרוח וישפל בעיני עצמו.
מצודת ציון
"נכאה" - נשברה, כמו (תהלים קט): "ונכאה לבב".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ייטב". נמשך לשתים, ורוח כולל הכחות הנפשיות כולם:הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
"ובעצבת לב רוח נכאה" - כי השתוקקות האדם למצוה לעשותה או לשאר דברים היא באה מהרוח השורה בו, כמו שפירשנו למעלה, אבל מי שליבו עצב - הרוח שלו נכאה, פירוש: שבורה, ונפשו קצה בכל דבר, ואינו עושה כלל.
וכן בתורה הם: פשט, רמז, דרש וסוד, ובכל אחד פנים בפני עצמו, כמו שאמרו (סופרים טז ב): "פנים אימות למקרא... פנים שוחקות לש"ס, פנים מסבירות לאגדה". וכן, (דברים ה ד): "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", והיינו, לכל פנים שבתורה הסביר להם "פנים". וזהו: "לב שמח ייטיב פנים".
"ובעצבת לב רוח נכאה", כמו שנאמר, (ישעיהו נט כא): "רוחי אשר עליך...".