ביאור:בבלי גיטין דף מה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ורב ענן ^[1] - ברייתא ^[2] לא שמיע ליה ^[3].

ואי מדשמואל ^[4] - ממאי 'דאינה מכורה' ומעות חוזרין? דילמא 'אינה מכורה' ^[5] ומעות מתנה נינהו, מידי דהוה אמקדש את אחותו, דאיתמר: המקדש את אחותו: רב אמר: מעות ^[6] חוזרין ^[7], ושמואל אמר: מעות מתנה'?

אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי חזית ^[8] דקנסינן ללוקח? נקנסיה למוכר?

אמר ליה: לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב ^[9].

אמר ליה: אי לאו עכברא - חורא מנא ליה ^[10]?

מסתברא היכא דאיכא איסורא ^[11] - התם קנסינן.

ההוא עבדא דערק מחוצה לארץ לארץ; אזל מריה אבתריה ^[12]; אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: נכתוב לך שטרא אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא, ואי לא - מפקנא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה, דתניא: (שמות כג לג) לא ישבו בארצך ^[13] פן יחטיאו אותך לי וגו' [כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש]; יכול בגויים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר? תלמוד לומר: (דברים כג טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו ^[14] אשר ינצל אליך מעם אדוניו; מאי תקנתו? (דברים כג יז – הפסוק הבא) עמך ישב בקרבך וגו' [במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו]; וקשיא ליה לרבי יאשיה האי 'מעם אדוניו' – 'מעם אביו' מיבעי ליה? אלא אמר רבי יאשיה: במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר ^[15]; וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה האי 'אשר ינצל אליך': 'אשר ינצל מעמך' מיבעי ליה ^[16]? אלא אמר רבי אחי ברבי יאשיה: בעבד שברח מחו"ל לארץ ^[17] הכתוב מדבר.

תניא אידך: 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר ^[18];

היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתב ליה הכי "לכשאקחך - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו" ^[19].

רב חסדא ערק ליה עבדא לבי כותאי ^[20].

שלח להו: הדרוה ניהלי!

שלחו ליה 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'!

שלח להו: (דברים כב ג) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך [אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם].

שלחו ליה: והכתיב 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'?

שלח להו: ההוא - בעבד שברח מחו"ל לארץ, וכדרבי אחי ברבי יאשיה.

ומאי שנא דשלח להו כדרבי אחי ברבי יאשיה?

משום דמשמע להו קראי ^[21].

אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי; שלח להו: שדרוה לי!

שלחו ליה: שלח סימנא!

שלח להו: דחיוורא כריסיה.

שלחו ליה: אי לאו דנחמני את ^[22] - לא הוה משדרנא ליה ניהלך - אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו?

משנה:

אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם, ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם ;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני תקנת השבויין ^[23].

גמרא:

איבעיא להו: האי 'מפני תיקון העולם' - משום דוחקא דצבורא הוא ^[24]? או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי ^[25]? ^[26]

תא שמע: דלוי בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי דינרי זהב ^[27]!

אמר אביי: ומאן לימא לן דברצון חכמים עבד? דילמא שלא ברצון חכמים עבד?

ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת שבויין:

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דליכא אלא חד ^[28].

בנתיה דרב נחמן בחשן קדרא בידייהו ^[29] קשיא ליה לרב עיליש כתיב (קהלת ז כח) [אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי] אדם אחד מאלף מצאתי ^[30] ואשה בכל אלה לא מצאתי' - הא איכא בנתיה דרב נחמן?

גרמא להו מילתא ואשתביין, ואישתבאי איהו נמי בהדייהו. יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי; אתא עורבא וקא קרי ליה! אמר ליה ^[31]: מאי קאמר ^[32]? אמר ליה: 'עיליש ברח' 'עיליש ברח'! אמר: 'עורבא שיקרא הוא, ולא סמיכנא עליה'.

אדהכי אתא יונה וקא קריא; אמר ליה: מאי קאמרה? אמר ליה: 'עיליש ברח' 'עיליש ברח'! אמר: כנסת ישראל כיונה מתילא ^[33], שמע מינה מתרחיש לי ניסא; אמר: איזיל אחזי בנתיה דרב נחמן, אי קיימן בהימנותייהו – אהדרינהו! אמר: נשי - כל מילי דאית להו - סדרן להדדי ^[34]בבית הכסא. שמעינהו דקאמרן: "עדי ^[35] גוברין ^[36], ונהרדעי ^[37] גוברין ^[38]! לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא ^[39] דלא ליתו אינשין ולישמעי וליפרקינן"!

^[40]

קם, ערק; אתא איהו ^[41] וההוא גברא ^[42] לדידיה; איתרחיש ליה ניסא - עבר במברא ^[43], וההוא גברא אשכחוה וקטלוה. כי הדרן ואתן, אמר: הוו קא בחשן קידרא בכשפים.

משנה:

ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן

עמוד ב

[המשך המשנה] מפני תיקון העולם ^[44].

גמרא:

אמר ליה רב בודיא לרב אשי: 'יתר על כדי דמיהן' - הוא דאין לוקחין, הא בכדי דמיהן – לוקחין; שמע מינה: ספר תורה שנמצא ביד עובד כוכבים - קורין בו ^[45].

דילמא ^[46] לגנוז ^[47]?

אמר רב נחמן: נקטינן: ספר תורה שכתבו מין ^[48] – ישרף ^[49]; כתבו עובד כוכבים – יגנז ^[50]; נמצא ביד מין – יגנז ^[51]; נמצא ביד עובד כוכבים - אמרי לה 'יגנז' ^[52], ואמרי לה 'קורין בו' ^[53].

ספר תורה שכתבו עובד כוכבים: תני חדא 'ישרף' ותניא אידך 'יגנז' ותניא אידך 'קורין בו'!?

לא קשיא: הא דתניא 'ישרף' - ר"א היא, דאמר ^[54]: 'סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים; והא דתניא 'יגנז' האי תנא הוא, דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא ^[55]: ספר תורה, תפלין ומזוזות שכתבן מין, ומסור ^[56], עובד כוכבים, ועבד, אשה ^[57] וקטן וכותי ^[58] וישראל מומר - פסולין שנאמר (דברים יא יח) [ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם] וקשרתם [אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם] (דברים יא כ) וכתבתם [על מזוזות ביתך ובשעריך] - כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ^[59]. והא דתניא 'קורין בו' - האי תנא הוא, דתניא: 'לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן; ומעשה בעובד כוכבים אחד בצידן, שהיה כותב ספרים והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו'.

ורבן שמעון בן גמליאל - עיבוד לשמן בעי, כתיבה לשמן לא בעי? דתניא: ציפן ^[60] זהב, או שטלה ^[61] עליהן עור בהמה טמאה ^[62] – פסולות ^[63]; עור בהמה טהורה – כשרות, ואף על פי שלא עיבדן לשמן. רבי שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן.'!

אמר רבה בר שמואל: בגר שחזר לסורו ^[64].

'לסורו'? כל שכן דהוי ליה מין!?

אמר רב אשי: שחוזר לסורו משום יראה ^[65].

תנו רבנן: מעלין בדמיהן ^[66] עד כדי טרפעיק ^[67].

מאי 'טרפעיק'?

אמר רב ששת: איסתירא ^[68].

ההיא טייעתא ^[69] דאייתי חייתא ^[70] דתפילי לקמיה דאביי; אמר לה 'יהבת לי ריש ריש ^[71] – בתמרי' אימליא זיהרא ^[72] שקלא, שדתינהו בנהרא.

אמר: לא אבעי לי לזלזולינהו באפה כולי האי.

משנה:

המוציא את אשתו משום שם רע ^[73] - לא יחזיר;

משום נדר ^[74] - לא יחזיר ^[75].

רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים ^[76] - לא יחזיר ^[77], ושלא ידעו בו רבים ^[78] – יחזיר ^[79].

רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם ^[80] - לא יחזיר ^[81], ושאינו צריך חקירת חכם ^[82] – יחזיר ^[83].

אמר רבי אלעזר: לא אסרו זה ^[84] אלא מפני זה ^[85].

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו "קונם אם איני מגרשיך", וגרשה - והתירו לו חכמים שיחזירנה ^[86] מפני תיקון העולם ^[87].

גמרא:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: והוא שאמר לה ^[88] "משום שם רע אני מוציאך",

הערות[עריכה]

^ דלא ידע בהי מנייהו אמר
^ דלעיל
^ דלפשוט מינה
^ וא"ת לפשוט מדשמואל, דאמר 'אינה מכורה כל עיקר' - אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין
^ לענין דפרישית לעיל
^ של קידושין
^ דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשם פקדון
^ במכירת העבד
^ חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו
^ הגניבה
^ והנה העבד ביד הלוקח
^ להשיבו בחזקה
^ בשבעה אומות כתיב
^ אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו
^ כאן הזהיר הכתוב לבית דין: שאם מכרו - לא יסגירנו ללוקח, אלא יצא לחירות
^ אשר יתפרש 'מעמך': מן ארץ ישראל, להוציאו לחו"ל, כמו 'אשר הציל אלהים מאבינו' (בראשית לא)
^ דהיינו 'אשר ינצל אליך': לארץ
^ והזהיר הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו
^ 'לכשאקחך' - וכי זבין ליה – הוה ליה משוחרר למפרע; ומהכא אמרינן ביבמות (צג,ב) דרבי - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'
^ חו"ל היא ורב חסדא נמי בבבל הוה
^ פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי והן אינן שומעין לדברי חכמים, להכי לא שלח להו כרבי
^ כלומר מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר
^ בגמרא מפרש לה
^ אין לנו לדחוק הצבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו
^ דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי, מפני שמוכרין אותן ביוקר
^ ונפקא מינה: אם יש לו אב עשיר, או קרוב, שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור.
^ אלמא משום דוחקא דציבורא הוא
^ שבוי; תנא קמא חייש לתיקון העולם כולו: שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים; ורבי שמעון לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן ביסורין
^ מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין האור שולטת בהן שצדקניות הן
^ שהוא צדיק
^ רב עיליש לההוא גברא
^ ההיא עורבא
^ כיונה נמשלה דכתיב יונתי תמתי (שיר השירים ה)
^ נועצות יחד
^ אלו השבאין
^ בעלינו הן
^ ישראלים
^ אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו; כלומר: כשם שהם היו בעלינו - כך אלו בעלינו; אין אנו צריכין עוד להם
^ שירחיקונו מכאן
^ 'עדי' – אלו, כמו 'עדא אמרה' - זאת אומרת (פסחים נג ב)
^ רב עיליש
^ ואותו האיש המבין בלשון העופות
^ מעבר המים, ולא יכלו להשיגו עוד
^ אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא ליגרבו ולייתו טפי
^ ולא חיישינן שמא הוא כתבו לשם עבודת כוכבים; ופלוגתא היא לקמיה
^ הך דדייקא מתניתין: 'הא בכדי דמיהן לוקחין' -
^ קאמר, ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא, וגונזין אותו מספיקא
^ האדוק בעבודת כוכבים, כגון כומר
^ דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו
^ כדלקמן
^ ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא
^ מספיקא שמא הוא כתבו
^ דספק ספיקא הוא: שמא ישראל כתבו, ואם תמצא לומר הוא כתבו - שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם עבודת כוכבים
^ בשחיטת חולין בפרק שני (לח,ב)
^ שם מקום
^ מלשין
^ עבד ואשה אינן בקשירה, דמצות עשה שהזמן גרמא היא, דלילה ושבת - לאו זמן תפילין הוא
^ גירי אריות הן
^ מומר ומסור - הרי פרקו מעליהן עול
^ לתפילין
^ לשון טלאי כלומר: עשה חיפוי כיס שלהן
^ בעור בהמה טמאה
^ דכתיב (שמות יג) בפיך מן המותר בפיך
^ 'לסורו' – רע; וההוא דצידן - גר הוה וחזר לסורו, ויודע דבעי 'לשמן'
^ וירא לנפשו שלא יהרגוהו הכותים
^ אע"פ ששנינו 'אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן' - טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים
^ אבל בדבר מועט להעלות בדמיהן - טרפעיק - לא מוכחא מילתא כולי האי
^ סלע מדינה: שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר; והכי מפרש בכתובות פרק אף על פי (סד,א)
^ ישמעאלית
^ שק קטן
^ זוג זוג של ראש ושל זרוע
^ נתמלאת ארס מרוב כעס
^ שיצא עליה לעז זנות
^ שנדרה, ואמר "אי אפשי באשה נדרנית"
^ ואפילו נמצאו דברים בדאים, או הנדר - התירו חכם; וטעמא - פליגי בה אמוראי: איכא למאן דאמר: משום קלקולא, ואיכא למאן דאמר: קנס הוא, שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים
^ שנדרתו ברבים
^ דאין לו הפרה; ורבי יהודה לא חייש לקלקולא, אלא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים; הלכך אי נדרה נדר ברבים - פריצות הוא בנדרים וקנסוה
^ דיש לו הפרה
^ לא קנסוה
^ לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה, ואין הבעל יכול להפר
^ דרבי מאי סבר: טעמא - משום קלקולא; הלכך: נדר שאינו יכול להפר, אבל חכם יכול להתיר - יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר, ויאמר 'אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר - לא הייתי מגרשה'
^ אלא הוא יכול להפר
^ לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר "אילו הייתי יודע כו'" שהרי נדר פתוח הוא, והיה לו להפר ולא היפר
^ שצריך חקירת חכם להחזיר
^ שאינו צריך; דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקול, לפי שאינו יכול לומר "אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך", דאנן סהדי דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין: בפני חכם, לילך לבית דינו ולישאל על נדרה; אלא מפני נדר שאינו צריך חכם, ובעל יכול להפר - אסרו את כולן, שלא יאמר "אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך"
^ בגמרא מפרש מאי קאמר ומה אשמועינן
^ בגמרא מפרש
^ בשעת גירושין

[1] דלא ידע בהי מנייהו אמר

[2] דלעיל

[3] דלפשוט מינה

[4] וא"ת לפשוט מדשמואל, דאמר 'אינה מכורה כל עיקר' - אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין

[5] לענין דפרישית לעיל

[6] של קידושין

[7] דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשם פקדון

[8] במכירת העבד

[9] חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו

[10] הגניבה

[11] והנה העבד ביד הלוקח

[12] להשיבו בחזקה

[13] בשבעה אומות כתיב

[14] אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו

[15] כאן הזהיר הכתוב לבית דין: שאם מכרו - לא יסגירנו ללוקח, אלא יצא לחירות

[16] אשר יתפרש 'מעמך': מן ארץ ישראל, להוציאו לחו"ל, כמו 'אשר הציל אלהים מאבינו' (בראשית לא)

[17] דהיינו 'אשר ינצל אליך': לארץ

[18] והזהיר הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו

[19] 'לכשאקחך' - וכי זבין ליה – הוה ליה משוחרר למפרע; ומהכא אמרינן ביבמות (צג,ב) דרבי - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'

[20] חו"ל היא ורב חסדא נמי בבבל הוה

[21] פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי והן אינן שומעין לדברי חכמים, להכי לא שלח להו כרבי

[22] כלומר מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר

[23] בגמרא מפרש לה

[24] אין לנו לדחוק הצבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו

[25] דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי, מפני שמוכרין אותן ביוקר

[26] ונפקא מינה: אם יש לו אב עשיר, או קרוב, שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור.

[27] אלמא משום דוחקא דציבורא הוא

[28] שבוי; תנא קמא חייש לתיקון העולם כולו: שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים; ורבי שמעון לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן ביסורין

[29] מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין האור שולטת בהן שצדקניות הן

[30] שהוא צדיק

[31] רב עיליש לההוא גברא

[32] ההיא עורבא

[33] כיונה נמשלה דכתיב יונתי תמתי (שיר השירים ה)

[34] נועצות יחד

[35] אלו השבאין

[36] בעלינו הן

[37] ישראלים

[38] אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו; כלומר: כשם שהם היו בעלינו - כך אלו בעלינו; אין אנו צריכין עוד להם

[39] שירחיקונו מכאן

[40] 'עדי' – אלו, כמו 'עדא אמרה' - זאת אומרת (פסחים נג ב)

[41] רב עיליש

[42] ואותו האיש המבין בלשון העופות

[43] מעבר המים, ולא יכלו להשיגו עוד

[44] אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא ליגרבו ולייתו טפי

[45] ולא חיישינן שמא הוא כתבו לשם עבודת כוכבים; ופלוגתא היא לקמיה

[46] הך דדייקא מתניתין: 'הא בכדי דמיהן לוקחין' -

[47] קאמר, ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא, וגונזין אותו מספיקא

[48] האדוק בעבודת כוכבים, כגון כומר

[49] דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו

[50] כדלקמן

[51] ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא

[52] מספיקא שמא הוא כתבו

[53] דספק ספיקא הוא: שמא ישראל כתבו, ואם תמצא לומר הוא כתבו - שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם עבודת כוכבים

[54] בשחיטת חולין בפרק שני (לח,ב)

[55] שם מקום

[56] מלשין

[57] עבד ואשה אינן בקשירה, דמצות עשה שהזמן גרמא היא, דלילה ושבת - לאו זמן תפילין הוא

[58] גירי אריות הן

[59] מומר ומסור - הרי פרקו מעליהן עול

[60] לתפילין

[61] לשון טלאי כלומר: עשה חיפוי כיס שלהן

[62] בעור בהמה טמאה

[63] דכתיב (שמות יג) בפיך מן המותר בפיך

[64] 'לסורו' – רע; וההוא דצידן - גר הוה וחזר לסורו, ויודע דבעי 'לשמן'

[65] וירא לנפשו שלא יהרגוהו הכותים

[66] אע"פ ששנינו 'אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן' - טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים

[67] אבל בדבר מועט להעלות בדמיהן - טרפעיק - לא מוכחא מילתא כולי האי

[68] סלע מדינה: שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר; והכי מפרש בכתובות פרק אף על פי (סד,א)

[69] ישמעאלית

[70] שק קטן

[71] זוג זוג של ראש ושל זרוע

[72] נתמלאת ארס מרוב כעס

[73] שיצא עליה לעז זנות

[74] שנדרה, ואמר "אי אפשי באשה נדרנית"

[75] ואפילו נמצאו דברים בדאים, או הנדר - התירו חכם; וטעמא - פליגי בה אמוראי: איכא למאן דאמר: משום קלקולא, ואיכא למאן דאמר: קנס הוא, שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים

[76] שנדרתו ברבים

[77] דאין לו הפרה; ורבי יהודה לא חייש לקלקולא, אלא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים; הלכך אי נדרה נדר ברבים - פריצות הוא בנדרים וקנסוה

[78] דיש לו הפרה

[79] לא קנסוה

[80] לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה, ואין הבעל יכול להפר

[81] דרבי מאי סבר: טעמא - משום קלקולא; הלכך: נדר שאינו יכול להפר, אבל חכם יכול להתיר - יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר, ויאמר 'אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר - לא הייתי מגרשה'

[82] אלא הוא יכול להפר

[83] לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר "אילו הייתי יודע כו'" שהרי נדר פתוח הוא, והיה לו להפר ולא היפר

[84] שצריך חקירת חכם להחזיר

[85] שאינו צריך; דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקול, לפי שאינו יכול לומר "אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך", דאנן סהדי דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין: בפני חכם, לילך לבית דינו ולישאל על נדרה; אלא מפני נדר שאינו צריך חכם, ובעל יכול להפר - אסרו את כולן, שלא יאמר "אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך"

[86] בגמרא מפרש מאי קאמר ומה אשמועינן

[87] בגמרא מפרש

[88] בשעת גירושין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]