ביאור:בבלי גיטין דף מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ורב ענן [1] - ברייתא [2] לא שמיע ליה [3].

ואי מדשמואל [4] - ממאי 'דאינה מכורה' ומעות חוזרין? דילמא 'אינה מכורה' [5] ומעות מתנה נינהו, מידי דהוה אמקדש את אחותו, דאיתמר: המקדש את אחותו: רב אמר: מעות [6] חוזרין [7], ושמואל אמר: מעות מתנה'?

אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי חזית [8] דקנסינן ללוקח? נקנסיה למוכר?

אמר ליה: לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב [9].

אמר ליה: אי לאו עכברא - חורא מנא ליה [10]?

מסתברא היכא דאיכא איסורא [11] - התם קנסינן.

ההוא עבדא דערק מחוצה לארץ לארץ; אזל מריה אבתריה [12]; אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: נכתוב לך שטרא אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא, ואי לא - מפקנא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה, דתניא: (שמות כג לג) לא ישבו בארצך [13] פן יחטיאו אותך לי וגו' [כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש]; יכול בגויים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר? תלמוד לומר: (דברים כג טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו [14] אשר ינצל אליך מעם אדוניו; מאי תקנתו? (דברים כג יז – הפסוק הבא) עמך ישב בקרבך וגו' [במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו]; וקשיא ליה לרבי יאשיה האי 'מעם אדוניו' – 'מעם אביו' מיבעי ליה? אלא אמר רבי יאשיה: במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר [15]; וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה האי 'אשר ינצל אליך': 'אשר ינצל מעמך' מיבעי ליה [16]? אלא אמר רבי אחי ברבי יאשיה: בעבד שברח מחו"ל לארץ [17] הכתוב מדבר.

תניא אידך: 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר [18];

היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתב ליה הכי "לכשאקחך - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו" [19].

רב חסדא ערק ליה עבדא לבי כותאי [20].

שלח להו: הדרוה ניהלי!

שלחו ליה 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'!

שלח להו: (דברים כב ג) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך [אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם].

שלחו ליה: והכתיב 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'?

שלח להו: ההוא - בעבד שברח מחו"ל לארץ, וכדרבי אחי ברבי יאשיה.

ומאי שנא דשלח להו כדרבי אחי ברבי יאשיה?

משום דמשמע להו קראי [21].

אביי אירכס ליה חמרא בי כותאי; שלח להו: שדרוה לי!

שלחו ליה: שלח סימנא!

שלח להו: דחיוורא כריסיה.

שלחו ליה: אי לאו דנחמני את [22] - לא הוה משדרנא ליה ניהלך - אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו?

משנה:

אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם, ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם ;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני תקנת השבויין [23].

גמרא:

איבעיא להו: האי 'מפני תיקון העולם' - משום דוחקא דצבורא הוא [24]? או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי [25]? [26]

תא שמע: דלוי בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי דינרי זהב [27]!

אמר אביי: ומאן לימא לן דברצון חכמים עבד? דילמא שלא ברצון חכמים עבד?

ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת שבויין:

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דליכא אלא חד [28].

בנתיה דרב נחמן בחשן קדרא בידייהו [29] קשיא ליה לרב עיליש כתיב (קהלת ז כח) [אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי] אדם אחד מאלף מצאתי [30] ואשה בכל אלה לא מצאתי' - הא איכא בנתיה דרב נחמן?

גרמא להו מילתא ואשתביין, ואישתבאי איהו נמי בהדייהו. יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי; אתא עורבא וקא קרי ליה! אמר ליה [31]: מאי קאמר [32]? אמר ליה: 'עיליש ברח' 'עיליש ברח'! אמר: 'עורבא שיקרא הוא, ולא סמיכנא עליה'.

אדהכי אתא יונה וקא קריא; אמר ליה: מאי קאמרה? אמר ליה: 'עיליש ברח' 'עיליש ברח'! אמר: כנסת ישראל כיונה מתילא [33], שמע מינה מתרחיש לי ניסא; אמר: איזיל אחזי בנתיה דרב נחמן, אי קיימן בהימנותייהו – אהדרינהו! אמר: נשי - כל מילי דאית להו - סדרן להדדי [34]בבית הכסא. שמעינהו דקאמרן: "עדי [35] גוברין [36], ונהרדעי [37] גוברין [38]! לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא [39] דלא ליתו אינשין ולישמעי וליפרקינן"!

[40]

קם, ערק; אתא איהו [41] וההוא גברא [42] לדידיה; איתרחיש ליה ניסא - עבר במברא [43], וההוא גברא אשכחוה וקטלוה. כי הדרן ואתן, אמר: הוו קא בחשן קידרא בכשפים.

משנה:

ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן


עמוד ב

[המשך המשנה] מפני תיקון העולם [44].

גמרא:

אמר ליה רב בודיא לרב אשי: 'יתר על כדי דמיהן' - הוא דאין לוקחין, הא בכדי דמיהן – לוקחין; שמע מינה: ספר תורה שנמצא ביד עובד כוכבים - קורין בו [45].

דילמא [46] לגנוז [47]?

אמר רב נחמן: נקטינן: ספר תורה שכתבו מין [48] – ישרף [49]; כתבו עובד כוכבים – יגנז [50]; נמצא ביד מין – יגנז [51]; נמצא ביד עובד כוכבים - אמרי לה 'יגנז' [52], ואמרי לה 'קורין בו' [53].

ספר תורה שכתבו עובד כוכבים: תני חדא 'ישרף' ותניא אידך 'יגנז' ותניא אידך 'קורין בו'!?

לא קשיא: הא דתניא 'ישרף' - ר"א היא, דאמר [54]: 'סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים; והא דתניא 'יגנז' האי תנא הוא, דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא [55]: ספר תורה, תפלין ומזוזות שכתבן מין, ומסור [56], עובד כוכבים, ועבד, אשה [57] וקטן וכותי [58] וישראל מומר - פסולין שנאמר (דברים יא יח) [ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם] וקשרתם [אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם] (דברים יא כ) וכתבתם [על מזוזות ביתך ובשעריך] - כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה [59]. והא דתניא 'קורין בו' - האי תנא הוא, דתניא: 'לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן; ומעשה בעובד כוכבים אחד בצידן, שהיה כותב ספרים והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו'.

ורבן שמעון בן גמליאל - עיבוד לשמן בעי, כתיבה לשמן לא בעי? דתניא: ציפן [60] זהב, או שטלה [61] עליהן עור בהמה טמאה [62] – פסולות [63]; עור בהמה טהורה – כשרות, ואף על פי שלא עיבדן לשמן. רבי שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן.'!

אמר רבה בר שמואל: בגר שחזר לסורו [64].

'לסורו'? כל שכן דהוי ליה מין!?

אמר רב אשי: שחוזר לסורו משום יראה [65].

תנו רבנן: מעלין בדמיהן [66] עד כדי טרפעיק [67].

מאי 'טרפעיק'?

אמר רב ששת: איסתירא [68].

ההיא טייעתא [69] דאייתי חייתא [70] דתפילי לקמיה דאביי; אמר לה 'יהבת לי ריש ריש [71] – בתמרי' אימליא זיהרא [72] שקלא, שדתינהו בנהרא.

אמר: לא אבעי לי לזלזולינהו באפה כולי האי.

משנה:

המוציא את אשתו משום שם רע [73] - לא יחזיר;

משום נדר [74] - לא יחזיר [75].

רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים [76] - לא יחזיר [77], ושלא ידעו בו רבים [78] – יחזיר [79].

רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם [80] - לא יחזיר [81], ושאינו צריך חקירת חכם [82] – יחזיר [83].

אמר רבי אלעזר: לא אסרו זה [84] אלא מפני זה [85].

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו "קונם אם איני מגרשיך", וגרשה - והתירו לו חכמים שיחזירנה [86] מפני תיקון העולם [87].

גמרא:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: והוא שאמר לה [88] "משום שם רע אני מוציאך",

הערות[עריכה]

  1. ^ דלא ידע בהי מנייהו אמר
  2. ^ דלעיל
  3. ^ דלפשוט מינה
  4. ^ וא"ת לפשוט מדשמואל, דאמר 'אינה מכורה כל עיקר' - אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין
  5. ^ לענין דפרישית לעיל
  6. ^ של קידושין
  7. ^ דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשם פקדון
  8. ^ במכירת העבד
  9. ^ חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו
  10. ^ הגניבה
  11. ^ והנה העבד ביד הלוקח
  12. ^ להשיבו בחזקה
  13. ^ בשבעה אומות כתיב
  14. ^ אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו
  15. ^ כאן הזהיר הכתוב לבית דין: שאם מכרו - לא יסגירנו ללוקח, אלא יצא לחירות
  16. ^ אשר יתפרש 'מעמך': מן ארץ ישראל, להוציאו לחו"ל, כמו 'אשר הציל אלהים מאבינו' (בראשית לא)
  17. ^ דהיינו 'אשר ינצל אליך': לארץ
  18. ^ והזהיר הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו
  19. ^ 'לכשאקחך' - וכי זבין ליה – הוה ליה משוחרר למפרע; ומהכא אמרינן ביבמות (צג,ב) דרבי - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם'
  20. ^ חו"ל היא ורב חסדא נמי בבבל הוה
  21. ^ פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי והן אינן שומעין לדברי חכמים, להכי לא שלח להו כרבי
  22. ^ כלומר מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר
  23. ^ בגמרא מפרש לה
  24. ^ אין לנו לדחוק הצבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו
  25. ^ דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי, מפני שמוכרין אותן ביוקר
  26. ^ ונפקא מינה: אם יש לו אב עשיר, או קרוב, שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור.
  27. ^ אלמא משום דוחקא דציבורא הוא
  28. ^ שבוי; תנא קמא חייש לתיקון העולם כולו: שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים; ורבי שמעון לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן ביסורין
  29. ^ מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין האור שולטת בהן שצדקניות הן
  30. ^ שהוא צדיק
  31. ^ רב עיליש לההוא גברא
  32. ^ ההיא עורבא
  33. ^ כיונה נמשלה דכתיב יונתי תמתי (שיר השירים ה)
  34. ^ נועצות יחד
  35. ^ אלו השבאין
  36. ^ בעלינו הן
  37. ^ ישראלים
  38. ^ אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו; כלומר: כשם שהם היו בעלינו - כך אלו בעלינו; אין אנו צריכין עוד להם
  39. ^ שירחיקונו מכאן
  40. ^ 'עדי' – אלו, כמו 'עדא אמרה' - זאת אומרת (פסחים נג ב)
  41. ^ רב עיליש
  42. ^ ואותו האיש המבין בלשון העופות
  43. ^ מעבר המים, ולא יכלו להשיגו עוד
  44. ^ אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא ליגרבו ולייתו טפי
  45. ^ ולא חיישינן שמא הוא כתבו לשם עבודת כוכבים; ופלוגתא היא לקמיה
  46. ^ הך דדייקא מתניתין: 'הא בכדי דמיהן לוקחין' -
  47. ^ קאמר, ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא, וגונזין אותו מספיקא
  48. ^ האדוק בעבודת כוכבים, כגון כומר
  49. ^ דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו
  50. ^ כדלקמן
  51. ^ ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא
  52. ^ מספיקא שמא הוא כתבו
  53. ^ דספק ספיקא הוא: שמא ישראל כתבו, ואם תמצא לומר הוא כתבו - שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם עבודת כוכבים
  54. ^ בשחיטת חולין בפרק שני (לח,ב)
  55. ^ שם מקום
  56. ^ מלשין
  57. ^ עבד ואשה אינן בקשירה, דמצות עשה שהזמן גרמא היא, דלילה ושבת - לאו זמן תפילין הוא
  58. ^ גירי אריות הן
  59. ^ מומר ומסור - הרי פרקו מעליהן עול
  60. ^ לתפילין
  61. ^ לשון טלאי כלומר: עשה חיפוי כיס שלהן
  62. ^ בעור בהמה טמאה
  63. ^ דכתיב (שמות יג) בפיך מן המותר בפיך
  64. ^ 'לסורו' – רע; וההוא דצידן - גר הוה וחזר לסורו, ויודע דבעי 'לשמן'
  65. ^ וירא לנפשו שלא יהרגוהו הכותים
  66. ^ אע"פ ששנינו 'אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן' - טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים
  67. ^ אבל בדבר מועט להעלות בדמיהן - טרפעיק - לא מוכחא מילתא כולי האי
  68. ^ סלע מדינה: שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר; והכי מפרש בכתובות פרק אף על פי (סד,א)
  69. ^ ישמעאלית
  70. ^ שק קטן
  71. ^ זוג זוג של ראש ושל זרוע
  72. ^ נתמלאת ארס מרוב כעס
  73. ^ שיצא עליה לעז זנות
  74. ^ שנדרה, ואמר "אי אפשי באשה נדרנית"
  75. ^ ואפילו נמצאו דברים בדאים, או הנדר - התירו חכם; וטעמא - פליגי בה אמוראי: איכא למאן דאמר: משום קלקולא, ואיכא למאן דאמר: קנס הוא, שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים
  76. ^ שנדרתו ברבים
  77. ^ דאין לו הפרה; ורבי יהודה לא חייש לקלקולא, אלא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים; הלכך אי נדרה נדר ברבים - פריצות הוא בנדרים וקנסוה
  78. ^ דיש לו הפרה
  79. ^ לא קנסוה
  80. ^ לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה, ואין הבעל יכול להפר
  81. ^ דרבי מאי סבר: טעמא - משום קלקולא; הלכך: נדר שאינו יכול להפר, אבל חכם יכול להתיר - יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר, ויאמר 'אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר - לא הייתי מגרשה'
  82. ^ אלא הוא יכול להפר
  83. ^ לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר "אילו הייתי יודע כו'" שהרי נדר פתוח הוא, והיה לו להפר ולא היפר
  84. ^ שצריך חקירת חכם להחזיר
  85. ^ שאינו צריך; דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקול, לפי שאינו יכול לומר "אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך", דאנן סהדי דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין: בפני חכם, לילך לבית דינו ולישאל על נדרה; אלא מפני נדר שאינו צריך חכם, ובעל יכול להפר - אסרו את כולן, שלא יאמר "אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך"
  86. ^ בגמרא מפרש מאי קאמר ומה אשמועינן
  87. ^ בגמרא מפרש
  88. ^ בשעת גירושין