ביאור:בבלי גיטין דף עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומטמא לה [1]; כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שאינה צריכה הימנו גט שני [2] - דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: בעילתה תלויה [3];

רבי יוסי אומר: בעילתה ספק [4].

וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות' [5].

מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יוסי?

אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו: לרבי מאיר לא מייתי [הבועלה] אשם תלוי [6], ולרבי יוסי [7] מייתי [8] אשם תלוי.

'וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת' - חכמים היינו רבי יוסי?

איכא בינייהו דרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה [9].

משנה:

"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - הרי זו מגורשת, ותתן.

"על מנת שתתני לי מיכן ועד שלשים יום" - אם נתנה לו בתוך שלשים יום – מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי", ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה [10].

גמרא:

מאי "ותתן"?

רב הונא אמר: והיא תתן.

רב יהודה אמר: לכשתתן.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שנתקרע הגט [11] או שאבד: רב הונא אמר: והיא תתן [12]: אינה צריכה הימנו גט שני; רב יהודה אמר: לכשתתן - צריכה הימנו גט שני [13].

ותנן נמי גבי קידושין כי האי גוונא, דתנן: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז" - הרי היא מקודשת, ויתן'; ואיתמר: מאי 'ויתן'? רב הונא אמר: והוא יתן; רב יהודה אמר: לכשיתן. מאי בינייהו? איכא בינייהו: שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר [14]: רב הונא אמר: והוא יתן: תנאה בעלמא הוא, מקיים תנאיה ואזיל [15]; רב יהודה אמר: לכשיתן: לכי יהיב לה - הוא דהוו קידושין, השתא לא הוו קידושין.

וצריכא: דאי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב הונא 'והוא יתן' - משום דלקרובה קאתי [16], אבל גבי גירושין - דלרחוקה קאתי [17] - אימא מודה ליה לרב יהודה;

ואי אשמעינן גבי גירושין - בהא קאמר רב הונא 'והיא תתן': משום דלא כסיף למיתבעה [18], אבל גבי קידושין - דכסיפא למיתבעיה - אימא מודי ליה לרב יהודה;

ואי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב יהודה 'לכשיתן': משום דכסיפא למיתבעיה, אבל גבי גירושין - דלא כסיף למיתבעה - אימא מודה ליה לרב הונא;

ואי אשמעינן גבי גירושין - בהא קאמר רב יהודה 'לכשתתן': משום דלרחוקה קאתי, אבל גבי קידושין - דלקרובה קאתי - אימא מודה ליה לרב הונא! – צריכא.

מיתיבי: '"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - אף על פי שנקרע הגט או שנאבד – מגורשת, ולאחר לא תנשא עד שתתן [19]', ועוד תניא: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומת: נתנה [20] - אינה זקוקה ליבם, לא נתנה - זקוקה ליבם [21].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים.'

עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר '"לי" - ולא ליורשי' ומר [22] סבר '"לי" - [23] ואפילו ליורשי [24]', וכולי עלמא מיהא תנאה הוי [25], תיובתא דרב יהודה!

אמר לך רב יהודה: הא מני? רבי היא; דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי [26], ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.

ואמר רבי זירא: כי הוינן בבבל, אמרינן: הא דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי - פליגי רבנן עליה; כי סליקי - אשכחתיה לרבי אסי, דיתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא "במהיום ולאחר מיתה" [27];


עמוד ב

והתניא [28] "מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט - דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט.

ולרב יהודה דאמר ב'על מנת' פליגי - אדמיפלגי [29] ב"מהיום ולאחר מיתה" - ליפלגי ב'על מנת' [30]?

[31] להודיעך כחו דרבי [32].

וליפלגו ב'על מנת', ולהודיעך כחן דרבנן?

כח דהיתירא עדיף ליה.

על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום וכו' [אם נתנה לו בתוך שלשים יום – מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת]:

פשיטא!?

מהו דתימא קפידיה לאו קפידא, ולזרזה קאתי - קא משמע לן.

אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן כו' [אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי", ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה]:

מאי תנא [33], דקתני מעשה [34]?

חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אם אמר לה "על מנת שתתני לי איצטליתי, ואבדה איצטליתו" -איצטליתי דוקא קאמר לה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: תתן לו את דמיה [35]; ואמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי" ואבדה אצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה "מחולים לך" – מהו [36]?

תיבעי לרבנן תיבעי לרבן שמעון בן גמליאל:

תיבעי לרבנן [37] עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא דלא אחלה גבה, אבל הכא - הא קאמר לה 'מחולים לך' [38]? או דלמא אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר אלא דקא מפייסה ליה בדמי, אבל לגמרי – לא?

אמר ליה: אינה מגורשת.

איתיביה: 'האומר לחבירו "קונם שאתה נהנה לי [39] אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין": רבי מאיר אומר: אסור עד שיתן, וחכמים אומרים: אף זה [40] יכול להתיר את נדרו [41] שלא על פי חכם [42], ואומר [43] "הריני כאילו התקבלתי" [44]!

הכי? השתא: התם - לצעורה קא מכוין, ולא ציערה; הכא - משום הרווחה הוא [45], והא לא איצטריך!

ההוא גברא דאמר ליה לאריסיה: "כולי עלמא [46] דלו תלת דלוותא [47] ואכלי ריבעא [48]; את דלי ארבעה [49] ואכול תילתא"; לסוף אתא מיטרא [50]. אמר רב יוסף: הא לא דלה [51]!

רבה אמר: הא לא איצטריכא [52].

לימא רב יוסף דאמר כרבנן, ורבה דאמר כרבן שמעון בן גמליאל [53]?

ותיסברא? והא קיימא לן 'הילכתא כוותיה דרבה' [54] ובהא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [55]!

אלא לעולם כרבנן [56]; רב יוסף – כרבנן; ורבה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלצעורה קא מיכוין [57], אבל הכא - משום הרווחה הוא, והא לא איצטריך.

תנן התם [58]: בראשונה [59] היה נטמן יום שנים עשר חדש [60] כדי שיהא חלוט לו [61]; התקין הלל הזקן שיהא חולש [62] את מעותיו ללשכה [63] ויהא שובר את הדלת [64] ונכנס, ואימתי שירצה - הלה יבוא ויטול את מעותיו', ואמר רבא מתקנתו של הלל [65] נשמע: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו מדעתו – מגורשת; על כורחו - אינה מגורשת: מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה

הערות[עריכה]

  1. ^ אי כהן הוא
  2. ^ אם מת, דסמוך למיתה הוי גט
  3. ^ הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה: אם מת מן החולי - הבא עליה פטור; דלרבי מאיר משמע ליה "מעת שאני בעולם" - היינו משעת נתינה, והכי קאמר לה: "הרי זה גיטך מעת שאני בעולם אם מתי", הלכך כשמת - איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה; ואם לא מת - הבא עליה בחטאת
  4. ^ לכשימות; דמשמע ליה "מעת שאני בעולם"; ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא: שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה - שמא אינה זו, ואינה גרושה; הילכך: אם ימות - מביא הבא עליה אשם תלוי, ואם לא ימות - בחטאת ודאי
  5. ^ והיינו נמי כרבי יוסי, דמייתי אשם תלוי, דספיקא משוו לה; ולקמן מפרש: מזוני איכא בינייהו
  6. ^ אם ימות, אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל
  7. ^ אם ימות
  8. ^ מביא זה
  9. ^ כלומר איכא בינייהו מזוני, וכדרבי זירא, ולא דפליגי בדרבי זירא: דתרוייהו אית להו דרבי זירא, ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי 'מגורשת ואינה מגורשת', דקסבר: לית לה מזוני; ואף על גב דרבי יוסי דמתניתין תנא 'מגורשת ואינה מגורשת' - תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי, והיינו חכמים דברייתא
  10. ^ בגמרא פריך: מאי תנא דתנא 'מעשה' [כלומר: מה מסביר המעשה]
  11. ^ קודם מתן מעות
  12. ^ תנאי בעלמא הוא, וכי מקיימא ליה - איגלאי מילתא דמשעת נתינה - גיטא הוי, דכל 'על מנת' - מעכשיו הוא, ועל מנת כן דליקיים
  13. ^ דלכשתתן - כבר אזל ליה גיטא
  14. ^ קודם מתן מעות
  15. ^ והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום
  16. ^ הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה
  17. ^ ומסתמא בקושי הוא מגרשה, הילכך 'לכשתתן' קאמר, וקסבר: אדהכי והכי - מפייסנא לה
  18. ^ מעותיו, הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות, ו"מעכשיו" קאמר לה
  19. ^ דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל
  20. ^ לפני מותו
  21. ^ ולא סגי לה ליתן ליורשים
  22. ^ רבי שמעון [בן גמליאל]
  23. ^ משמע
  24. ^ כשאיני
  25. ^ ולא תלה הגט בשעת מתן מעות; דאי "לכשתתן" קאמר - נהי נמי ד"לי" - ואפילו ליורשי משמע, מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה
  26. ^ דהכי קאמר: מעכשיו יהא גט, על מנת שתקיימי התנאי
  27. ^ דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי, ולרבי ודאי תנאה הוי
  28. ^ בניחותא, דשמעינן מינה: מדאצטריכו לאיפלוגי בהא - מכלל דב'על מנת' מודו
  29. ^ בהך מתניתא
  30. ^ לאשמועינן דב'על מנת' פסלי רבנן, וכל שכן הא
  31. ^ ומשני: להכי איפליגו בהכי:
  32. ^ מיהו רבנן ב'על מנת' - נמי פסלי
  33. ^ לעיל מינה בדמים
  34. ^ מאי ראיה? אין שונין מעשה במשנה אלא לראיה
  35. ^ דלא איכוין אלא להרווחה דידיה
  36. ^ מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא
  37. ^ דאמרי דָמים - לאו במקום איצטלית קיימי, ודמים לאו איצטלית הן
  38. ^ הא אחלינהו, והוי כאילו קבל מעות ממש, דמחילה כקבלה
  39. ^ קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני
  40. ^ אם רצה הנודר
  41. ^ מאיליו
  42. ^ בלא שאלת התרת חכם
  43. ^ לו
  44. ^ אלמא מחילה כקבלה
  45. ^ שהיה צריך לצורך בנו
  46. ^ כל שאר האריסים שבמקום זה
  47. ^ משקין התבואה שלש פעמים בשנה
  48. ^ ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה
  49. ^ השקה את השדה ארבעה פעמים
  50. ^ בזמן השקאה רביעית
  51. ^ ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום
  52. ^ ומזלו גרם
  53. ^ דדמים במקום אצטלית - הכא נמי מטר במקום השקאה
  54. ^ בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה, ענין, ומחצה
  55. ^ דאמר לקמן: חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה
  56. ^ כלומר: תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה
  57. ^ דסתם מגרש את אשתו - מתוך איבה הוא מגרשה, הלכך מספיקא אמרינן לצעורה איכוון, ולא תלינן למימר 'להרווחה איכוון' - לקולא
  58. ^ במסכת ערכין (לא,ב)
  59. ^ הקונה בית בעיר חומה
  60. ^ שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו
  61. ^ כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו'
  62. ^ זורק; כמו חולש על גוים (ישעיהו יד): מטיל גורל
  63. ^ מתוקנת לכך
  64. ^ של ביתו
  65. ^ דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה