ביאור:בבלי גיטין דף נט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אנא הואי במניינא דבי רבי [1] ומינאי דידי מנו ברישא [2].

והאנן תנן: 'דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול [3], ודיני נפשות מתחילין מן הצד' [4]?

אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: שאני מנינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחילין [5].

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד [6].

ולא? הא הוה יהושע?

הוה אלעזר.

הא הוה אלעזר [7]?

הוה פנחס.

והא הוה פנחס [8]?

הוו זקנים [9].

הא הוה שאול[10]?

הוה שמואל.

והא נח נפשיה [11]?

כולהו שני [12] קאמרינן [13].

והא הוה דוד?

הוה עירא היאירי [14].

והא נח נפשיה?

כולהו שני בעינן.

הא הוה שלמה?

הוה שמעי בן גרא.

והא קטליה?

כולהו שני קאמרינן.

הא הוה חזקיה [15]?

הוה שבנא [16].

הא איקטיל [17]?

כולהו שני קאמרינן.

והא הוה עזרא?

הוה נחמיה בן חכליה.

אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני אומר: מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

ולא? והא הוה הונא בר נתן!?

שאני הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי.

משנה:

חרש רומז ונרמז [18]; ובן בתירא אומר: קופץ ונקפץ [19] במטלטלין [20].

הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.

גמרא:

אמר רב נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין [21] - דברי הכל ברמיזה [22].

פשיטא! 'במטלטלין' תנן [23]!

מהו דתימא 'אף במטלטלין' [24] - קא משמע לן [25].

איכא דאמרי: אמר רב נחמן: כמחלוקת במטלטלין - כך מחלוקת בגיטין.

והאנן 'במטלטלין' תנן?

אימא 'אף במטלטלין'.

הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין:

ועד כמה?

מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה: כבר שית, כבר שב.

רב כהנא אמר: כבר שב, כבר תמני.

במתניתא תנא: כבר תשע, כבר עשר.

ולא פליגי: כל חד וחד לפי חורפיה.

וטעמא מאי?

אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: משום כדי חייו [26].

[27]: (מלכים ב י) ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי הבעל.

מאי 'מלתחה'?

אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: דבר הנמלל ונמתח [28].

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: שיגר לו בוניים בן נוניים [29] לרבי: סיבני וחומס סלסלה ומלמלא [30]: סיבני וחומס - כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא [31]; סלסלה ומלמלא - כפיסתקא [32] ופלגי דפיסתקא. מאי 'מלמלא'? דבר הנמלל ונמתח.

וטעותן [33] עד כמה [34]?

אמר רבי יונה אמר רבי זירא: עד שתות, כגדול [35].

בעי אביי: מתנתו מאי [36]?

רב יימר אמר אֵין מתנתו מתנה; מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה.

אפכוה [37] ושדרוה לקמיה דרב מרדכי [38]; אמר ליה: זילו אמרו לבר מר [39]: לאו הכי הוה עובדא - כי הוה קאי מר [40] חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא [41], ואמרנא ליה: 'מתנתו מאי?' ואמר לן: 'מתנתו מתנה, אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת.

משנה:

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום:

כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל מפני דרכי שלום [42].

מערבין בבית ישן [43] מפני דרכי שלום [44].


עמוד ב
[המשך המשנה]

בור שהוא קרוב לאמה [45] - מתמלא ראשון [46] מפני דרכי שלום [47].

מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום [48].

רבי יוסי אומר: גזל גמור [49].

מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום.

רבי יוסי אומר: גזל גמור.

עני המנקף [50] בראש הזית - מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום.

רבי יוסי אומר: גזל גמור.

אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רב מתנה דאמר קרא (דברים לא ט) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה [51] אל הכהנים בני לוי [52] [הנשאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל] - אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא, והדר לוי.

רבי יצחק נפחא אמר: מהכא: (דברים כא ה) ונגשו הכהנים בני לוי [כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע] - אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי? נינהו אלא כהן ברישא, והדר לוי.

רב אשי אמר: מהכא: (דברי הימים א כג יג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים [הוא ובניו עד עולם, להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם].

רבי חייא בר אבא אמר: מהכא: (ויקרא כא ח) וקדשתו [כי את לחם אלקיך הוא מקריב, קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם] - לכל דבר שבקדושה

תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון [53], ולברך ראשון [54], וליטול מנה יפה ראשון [55].

אמר ליה אביי לרב יוסף: 'מפני דרכי שלום'? דאורייתא היא!

אמר ליה: דאורייתא, [56] ומפני דרכי שלום.

כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום?

אלא אמר אביי [57]: [58] לכדמר [59], דתניא: שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינין [60]; הבוצע [61] - הוא פושט ידו [62] תחלה [63], ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו - הרשות בידו; ואמר מר עלה: לא שנו [64] אלא בסעודה [65], אבל בבית הכנסת [66] – לא [67], דאתו לאינצויי [68].

אמר רב מתנה: הא דאמרת בבית הכנסת לא - לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים, דשכיחי רבים, אבל בשני ובחמישי – לא.

איני! והא רב הונא [69] קרי בכהני בשבתות וימים טובים!? שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי - כהני חשיבי דא"י - מיכף הוו כייפי ליה.

אמר אביי: נקטינן [70]: אין שם כהן - נתפרדה חבילה [71].

ואמר אביי: נקטינן: אין שם לוי - קורא כהן [72].

איני! והאמר רבי יוחנן: כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון [73], לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם [74]'!?

כי קאמרינן - באותו כהן [75].

מאי שנא 'לוי אחר לוי' - דאיכא פגם שניהם?

דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא.

כהן אחר כהן נמי אמרי חד מינייהו לאו כהן הוא?

כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא [76].

[77] הכי נמי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא [78].

אלא [79] אמרי: [80] ממזרת או נתינה [81] נסיב, ופסליה לזרעיה [82].

הכא נמי [83] אמרי: גרושה או חלוצה נסיב ואחליה לזרעיה [84]?

[85] סוף סוף לוי מי קא הוי [86].

ולמאן [87]? אי ליושבין [88] - הא קא חזו ליה [89]!?

אלא ליוצאין [90].

שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו: אחריהן [91]

הערות[עריכה]

  1. ^ באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה
  2. ^ ממני שאלו תחלה, בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה, והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים; ואני שמעתי שקטן שבהם היה
  3. ^ כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין
  4. ^ מן הקטנים ולא מן הגדול, שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו, שלא לחלוק עליו, משום 'לא תענה על רב' (שמות כג); ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפרק קמא דסנהדרין (ב,א): לא כהטייתך לטובה כו', ולא ילמדו זכות
  5. ^ משום 'לא תענה על ריב'; וכתיב חסר בלא יו"ד, ודרשינן 'לא תענה על רַב': לא תחלוק על מופלא שבבית דין; ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות, ואף על גב דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות
  6. ^ שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו
  7. ^ יחיד לאחר שנפטר יהושע
  8. ^ לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו
  9. ^ שקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו, כדכתיב (יהושע כד): אשר האריכו ימים אחרי יהושע
  10. ^ גדול בתורה היה, אלא שלא לימד לאחרים, כדאמרינן בעירובין (נג,א): שאול לא גלי מסכתא, להכי כתיב ביה 'בכל אשר יפנה ירשיע'
  11. ^ דשמואל קודם שאול
  12. ^ משעמד בגדולה
  13. ^ תהא תורה וגדולה במקום אחד, וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה
  14. ^ גדול בתורה היה, כדאמרינן במועד קטן (טז,ב): דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות
  15. ^ מלך יהודה; גדול בתורה היה, כדאמרינן בחלק (סנהדרין צד ב)
  16. ^ גדול בתורה היה, כדאמרינן בסנהדרין (כו,א): שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא, וחזקיה בחד סרי ריבוותא
  17. ^ סנחריב הרגו, כדאמרינן ב'זה בורר' (שם)
  18. ^ רמיזה - בידיו ובראשו; מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים
  19. ^ 'קפיצה': עקימת שפתים, שנאמר 'קפצה פיה' (איוב ה), ואינו סימן ניכר כרמיזה
  20. ^ אם מכר מטלטלין
  21. ^ דקיימא לן חרש שנשא משנתחרש - אם רצה להוציא יוציא
  22. ^ כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות קיב ב)
  23. ^ במילתיה דבן בתירא
  24. ^ קאמר, וכל שכן בגיטין; דלא תימא 'גיטין הוא, דקילי, משום דבקפיצה כנס - בקפיצה יוציא, אבל מטלטלין שנפלו בירושה – לא, משום הכי תנן 'מטלטלין'
  25. ^ רב נחמן: מטלטלין דוקא נקט בן בתירא, ולא בגיטין ובקרקעו:ת לא ברמיזה ולא בקפיצה, דהכא הוא: משום כדי חייו תקון רבנן, כדלקמן
  26. ^ דאי לאו זביניה זבינא - לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה
  27. ^ ביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה
  28. ^ בגדי פשתן הן, שחוטן נמתח על ידי מלילה: שמולל באצבעותיו כשהוא טווה
  29. ^ ישראל עשיר הוה
  30. ^ ארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב
  31. ^ טלית גדולה למידתו, וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי
  32. ^ גלנ"ט שאוכלים חזירים
  33. ^ של פעוטות
  34. ^ הדרא
  35. ^ עד שתות קנה הקונה, ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח
  36. ^ במטלטלין - משום כדי חייו הוא; זביני - אִין, מתנה – לא~ או דלמא מתנתו נמי מתנה, דעבדו ליה נייח נפשיה
  37. ^ בני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר
  38. ^ כמאן סבירא ליה
  39. ^ לבנו של רבי: דרב מרדכי - תלמידו של רב אשי היה; בכמה מקומות, ובמסכת סוטה (מו,ב) אמרינן גבי לויה: תלמיד לרב אין לו שיעור; רב מרדכי אלויה לרב אשי כו'
  40. ^ רב אשי
  41. ^ סולם של עליית בית המדרש
  42. ^ כי היכי דלא ליתו לאינצוי,י תקינו להו רבנן האי סידרא; דכיון דתקנתא דרבנן היא - תו לא מצינן לשנויי ולמימר "אנא קרינא ברישא"
  43. ^ בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר
  44. ^ ובגמרא מפרש לה
  45. ^ אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות, ורגילין לעשות בורות, שאם תיבש האמה - ימלאו מן הבור וישקו השדות, ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא
  46. ^ ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהן קרובין למוצא האמה, ואחר כך ימלאו התחתונים; וכשהוא ממלאו - סוכר את האמה עד שיתמלא
  47. ^ שלא תהא מחלוקת ביניהם: "אני אסכור ראשון", דהא תקנתא דרבנן הכי, ואף על פי שאינו דין
  48. ^ מדאורייתא כל כמה דלא מטא לידיה - לאו גזל הוא; ובגמרא מפרש ליה במצודות שאין להן תוך דליקני ליה כליו
  49. ^ בגמרא מפרש: גזל גמור מדבריהם; וטעמא דרבי יוסי בכולהו: דקסבר: עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור - כזוכה
  50. ^ חותך, כמו 'ונקף סבכי היער' (ישעיהו י) וכמו 'ונשאר בו עוללות כנוקף זית' (שם יז)
  51. ^ שיקראו בה
  52. ^ כהנים, והדר בני לוי
  53. ^ בכל דבר כבוד, בין בתורה בין בישיבה - הוא ידבר בראש
  54. ^ בסעודה
  55. ^ אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה - אומר לו "ברור וטול איזה שתרצה"
  56. ^ ותורה אמרה כן,
  57. ^ 'דרכי שלום' דקתני מתניתין
  58. ^ אתא
  59. ^ רבה בר נחמני, שהיה רבו
  60. ^ אין צריכין להמתין
  61. ^ כגון בעל הבית, שהוא מברך המוציא, ואפילו הוא קטן
  62. ^ בקערה
  63. ^ ללפת בו את פרוסת המוציא
  64. ^ דחולק כבוד לרבו
  65. ^ כדאמרן
  66. ^ לענין לקרות בתורה בבית הכנסת
  67. ^ אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל
  68. ^ דלא ליתו שארא לאנצויי, ולמימר "אנא נמי קרינא ברישא"; והיינו דקתני מתניתין 'כהן קורא ראשון כו' - כמה שכתוב בתורה, ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום
  69. ^ ישראל הוה
  70. ^ מסורת מאבותינו
  71. ^ נפסק הקשר: איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבי יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם; אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו: שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים
  72. ^ במקום לוי
  73. ^ שלא יאמרו הראשון אינו כהן; ולקמיה פריך: והא קא חזו דסליק ממנינא
  74. ^ לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו, ויאמרו: 'ראשון אינו לוי, לפיכך חזר וקרא לוי',אי נמי שני אינו לוי, אלא ישראל' ולקמיה פריך: גבי כהן נמי, אמאי ליכא נמי פגם שניהם, דאתו למימר 'שני לאו כהן הוא אלא לוי'
  75. ^ עצמו יחזור ויקרא במקום לוי
  76. ^ ולא מצי למימר 'לוי הוא', הלכך לראשון הוא דאיכא פגמא
  77. ^ ופרכינן: דכוותיה:
  78. ^ על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא, ומאי פגמא איכא?
  79. ^ על כרחך היינו פגמא:
  80. ^ אבוה -
  81. ^ מן הגבעונים שגזר דוד עליהם
  82. ^ ואחליה מקדושת לוייה, והוי ישראל פסול, ובמקום ישראל קורא
  83. ^ כהן שני
  84. ^ מקדושת כהונה, והרי הוא כישראל
  85. ^ ומשני הואיל ובלוי קרא - ליכא פגמא; דאי סלקא דעתך 'חלל הוא'
  86. ^ שיקרא במקום לוי! הלכך על כרחך: כיון דאבוה כהן - אין זה חלל, ואין כאן פגם אלא לראשון
  87. ^ מי פגמו
  88. ^ עד שיגלל ספר תורה
  89. ^ להאי כהן ראשון, דסליק למנין שבעה
  90. ^ שלא ימתינו ויצאו
  91. ^ דכהן ולויי