ביאור:בבלי גיטין דף נט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אנא הואי במניינא דבי רבי ^[1] ומינאי דידי מנו ברישא ^[2].

והאנן תנן: 'דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול ^[3], ודיני נפשות מתחילין מן הצד' ^[4]?

אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: שאני מנינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחילין ^[5].

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ^[6].

ולא? הא הוה יהושע?

הוה אלעזר.

הא הוה אלעזר ^[7]?

הוה פנחס.

והא הוה פנחס ^[8]?

הוו זקנים ^[9].

הא הוה שאול^[10]?

הוה שמואל.

והא נח נפשיה ^[11]?

כולהו שני ^[12] קאמרינן ^[13].

והא הוה דוד?

הוה עירא היאירי ^[14].

והא נח נפשיה?

כולהו שני בעינן.

הא הוה שלמה?

הוה שמעי בן גרא.

והא קטליה?

כולהו שני קאמרינן.

הא הוה חזקיה ^[15]?

הוה שבנא ^[16].

הא איקטיל ^[17]?

כולהו שני קאמרינן.

והא הוה עזרא?

הוה נחמיה בן חכליה.

אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני אומר: מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

ולא? והא הוה הונא בר נתן!?

שאני הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי.

משנה:

חרש רומז ונרמז ^[18]; ובן בתירא אומר: קופץ ונקפץ ^[19] במטלטלין ^[20].

הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.

גמרא:

אמר רב נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין ^[21] - דברי הכל ברמיזה ^[22].

פשיטא! 'במטלטלין' תנן ^[23]!

מהו דתימא 'אף במטלטלין' ^[24] - קא משמע לן ^[25].

איכא דאמרי: אמר רב נחמן: כמחלוקת במטלטלין - כך מחלוקת בגיטין.

והאנן 'במטלטלין' תנן?

אימא 'אף במטלטלין'.

הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין:

ועד כמה?

מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה: כבר שית, כבר שב.

רב כהנא אמר: כבר שב, כבר תמני.

במתניתא תנא: כבר תשע, כבר עשר.

ולא פליגי: כל חד וחד לפי חורפיה.

וטעמא מאי?

אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: משום כדי חייו ^[26].

^[27]: (מלכים ב י) ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי הבעל.

מאי 'מלתחה'?

אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: דבר הנמלל ונמתח ^[28].

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: שיגר לו בוניים בן נוניים ^[29] לרבי: סיבני וחומס סלסלה ומלמלא ^[30]: סיבני וחומס - כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא ^[31]; סלסלה ומלמלא - כפיסתקא ^[32] ופלגי דפיסתקא. מאי 'מלמלא'? דבר הנמלל ונמתח.

וטעותן ^[33] עד כמה ^[34]?

אמר רבי יונה אמר רבי זירא: עד שתות, כגדול ^[35].

בעי אביי: מתנתו מאי ^[36]?

רב יימר אמר אֵין מתנתו מתנה; מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה.

אפכוה ^[37] ושדרוה לקמיה דרב מרדכי ^[38]; אמר ליה: זילו אמרו לבר מר ^[39]: לאו הכי הוה עובדא - כי הוה קאי מר ^[40] חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא ^[41], ואמרנא ליה: 'מתנתו מאי?' ואמר לן: 'מתנתו מתנה, אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת.

משנה:

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום:

כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל מפני דרכי שלום ^[42].

מערבין בבית ישן ^[43] מפני דרכי שלום ^[44].

עמוד ב

[המשך המשנה]

בור שהוא קרוב לאמה ^[45] - מתמלא ראשון ^[46] מפני דרכי שלום ^[47].

מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום ^[48].

רבי יוסי אומר: גזל גמור ^[49].

מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום.

רבי יוסי אומר: גזל גמור.

עני המנקף ^[50] בראש הזית - מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום.

רבי יוסי אומר: גזל גמור.

אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רב מתנה דאמר קרא (דברים לא ט) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה ^[51] אל הכהנים בני לוי ^[52] [הנשאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל] - אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא, והדר לוי.

רבי יצחק נפחא אמר: מהכא: (דברים כא ה) ונגשו הכהנים בני לוי [כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע] - אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי? נינהו אלא כהן ברישא, והדר לוי.

רב אשי אמר: מהכא: (דברי הימים א כג יג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים [הוא ובניו עד עולם, להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם].

רבי חייא בר אבא אמר: מהכא: (ויקרא כא ח) וקדשתו [כי את לחם אלקיך הוא מקריב, קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם] - לכל דבר שבקדושה

תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון ^[53], ולברך ראשון ^[54], וליטול מנה יפה ראשון ^[55].

אמר ליה אביי לרב יוסף: 'מפני דרכי שלום'? דאורייתא היא!

אמר ליה: דאורייתא, ^[56] ומפני דרכי שלום.

כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום?

אלא אמר אביי ^[57]: ^[58] לכדמר ^[59], דתניא: שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינין ^[60]; הבוצע ^[61] - הוא פושט ידו ^[62] תחלה ^[63], ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו - הרשות בידו; ואמר מר עלה: לא שנו ^[64] אלא בסעודה ^[65], אבל בבית הכנסת ^[66] – לא ^[67], דאתו לאינצויי ^[68].

אמר רב מתנה: הא דאמרת בבית הכנסת לא - לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים, דשכיחי רבים, אבל בשני ובחמישי – לא.

איני! והא רב הונא ^[69] קרי בכהני בשבתות וימים טובים!? שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי - כהני חשיבי דא"י - מיכף הוו כייפי ליה.

אמר אביי: נקטינן ^[70]: אין שם כהן - נתפרדה חבילה ^[71].

ואמר אביי: נקטינן: אין שם לוי - קורא כהן ^[72].

איני! והאמר רבי יוחנן: כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון ^[73], לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם ^[74]'!?

כי קאמרינן - באותו כהן ^[75].

מאי שנא 'לוי אחר לוי' - דאיכא פגם שניהם?

דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא.

כהן אחר כהן נמי אמרי חד מינייהו לאו כהן הוא?

כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא ^[76].

^[77] הכי נמי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא ^[78].

אלא ^[79] אמרי: ^[80] ממזרת או נתינה ^[81] נסיב, ופסליה לזרעיה ^[82].

הכא נמי ^[83] אמרי: גרושה או חלוצה נסיב ואחליה לזרעיה ^[84]?

^[85] סוף סוף לוי מי קא הוי ^[86].

ולמאן ^[87]? אי ליושבין ^[88] - הא קא חזו ליה ^[89]!?

אלא ליוצאין ^[90].

שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו: אחריהן ^[91]

הערות

^ באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה
^ ממני שאלו תחלה, בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה, והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים; ואני שמעתי שקטן שבהם היה
^ כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין
^ מן הקטנים ולא מן הגדול, שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו, שלא לחלוק עליו, משום 'לא תענה על רב' (שמות כג); ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפרק קמא דסנהדרין (ב,א): לא כהטייתך לטובה כו', ולא ילמדו זכות
^ משום 'לא תענה על ריב'; וכתיב חסר בלא יו"ד, ודרשינן 'לא תענה על רַב': לא תחלוק על מופלא שבבית דין; ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות, ואף על גב דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות
^ שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו
^ יחיד לאחר שנפטר יהושע
^ לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו
^ שקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו, כדכתיב (יהושע כד): אשר האריכו ימים אחרי יהושע
^ גדול בתורה היה, אלא שלא לימד לאחרים, כדאמרינן בעירובין (נג,א): שאול לא גלי מסכתא, להכי כתיב ביה 'בכל אשר יפנה ירשיע'
^ דשמואל קודם שאול
^ משעמד בגדולה
^ תהא תורה וגדולה במקום אחד, וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה
^ גדול בתורה היה, כדאמרינן במועד קטן (טז,ב): דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות
^ מלך יהודה; גדול בתורה היה, כדאמרינן בחלק (סנהדרין צד ב)
^ גדול בתורה היה, כדאמרינן בסנהדרין (כו,א): שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא, וחזקיה בחד סרי ריבוותא
^ סנחריב הרגו, כדאמרינן ב'זה בורר' (שם)
^ רמיזה - בידיו ובראשו; מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים
^ 'קפיצה': עקימת שפתים, שנאמר 'קפצה פיה' (איוב ה), ואינו סימן ניכר כרמיזה
^ אם מכר מטלטלין
^ דקיימא לן חרש שנשא משנתחרש - אם רצה להוציא יוציא
^ כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות קיב ב)
^ במילתיה דבן בתירא
^ קאמר, וכל שכן בגיטין; דלא תימא 'גיטין הוא, דקילי, משום דבקפיצה כנס - בקפיצה יוציא, אבל מטלטלין שנפלו בירושה – לא, משום הכי תנן 'מטלטלין'
^ רב נחמן: מטלטלין דוקא נקט בן בתירא, ולא בגיטין ובקרקעו:ת לא ברמיזה ולא בקפיצה, דהכא הוא: משום כדי חייו תקון רבנן, כדלקמן
^ דאי לאו זביניה זבינא - לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה
^ ביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה
^ בגדי פשתן הן, שחוטן נמתח על ידי מלילה: שמולל באצבעותיו כשהוא טווה
^ ישראל עשיר הוה
^ ארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב
^ טלית גדולה למידתו, וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי
^ גלנ"ט שאוכלים חזירים
^ של פעוטות
^ הדרא
^ עד שתות קנה הקונה, ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח
^ במטלטלין - משום כדי חייו הוא; זביני - אִין, מתנה – לא~ או דלמא מתנתו נמי מתנה, דעבדו ליה נייח נפשיה
^ בני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר
^ כמאן סבירא ליה
^ לבנו של רבי: דרב מרדכי - תלמידו של רב אשי היה; בכמה מקומות, ובמסכת סוטה (מו,ב) אמרינן גבי לויה: תלמיד לרב אין לו שיעור; רב מרדכי אלויה לרב אשי כו'
^ רב אשי
^ סולם של עליית בית המדרש
^ כי היכי דלא ליתו לאינצוי,י תקינו להו רבנן האי סידרא; דכיון דתקנתא דרבנן היא - תו לא מצינן לשנויי ולמימר "אנא קרינא ברישא"
^ בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר
^ ובגמרא מפרש לה
^ אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות, ורגילין לעשות בורות, שאם תיבש האמה - ימלאו מן הבור וישקו השדות, ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא
^ ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהן קרובין למוצא האמה, ואחר כך ימלאו התחתונים; וכשהוא ממלאו - סוכר את האמה עד שיתמלא
^ שלא תהא מחלוקת ביניהם: "אני אסכור ראשון", דהא תקנתא דרבנן הכי, ואף על פי שאינו דין
^ מדאורייתא כל כמה דלא מטא לידיה - לאו גזל הוא; ובגמרא מפרש ליה במצודות שאין להן תוך דליקני ליה כליו
^ בגמרא מפרש: גזל גמור מדבריהם; וטעמא דרבי יוסי בכולהו: דקסבר: עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור - כזוכה
^ חותך, כמו 'ונקף סבכי היער' (ישעיהו י) וכמו 'ונשאר בו עוללות כנוקף זית' (שם יז)
^ שיקראו בה
^ כהנים, והדר בני לוי
^ בכל דבר כבוד, בין בתורה בין בישיבה - הוא ידבר בראש
^ בסעודה
^ אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה - אומר לו "ברור וטול איזה שתרצה"
^ ותורה אמרה כן,
^ 'דרכי שלום' דקתני מתניתין
^ אתא
^ רבה בר נחמני, שהיה רבו
^ אין צריכין להמתין
^ כגון בעל הבית, שהוא מברך המוציא, ואפילו הוא קטן
^ בקערה
^ ללפת בו את פרוסת המוציא
^ דחולק כבוד לרבו
^ כדאמרן
^ לענין לקרות בתורה בבית הכנסת
^ אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל
^ דלא ליתו שארא לאנצויי, ולמימר "אנא נמי קרינא ברישא"; והיינו דקתני מתניתין 'כהן קורא ראשון כו' - כמה שכתוב בתורה, ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום
^ ישראל הוה
^ מסורת מאבותינו
^ נפסק הקשר: איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבי יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם; אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו: שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים
^ במקום לוי
^ שלא יאמרו הראשון אינו כהן; ולקמיה פריך: והא קא חזו דסליק ממנינא
^ לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו, ויאמרו: 'ראשון אינו לוי, לפיכך חזר וקרא לוי',אי נמי שני אינו לוי, אלא ישראל' ולקמיה פריך: גבי כהן נמי, אמאי ליכא נמי פגם שניהם, דאתו למימר 'שני לאו כהן הוא אלא לוי'
^ עצמו יחזור ויקרא במקום לוי
^ ולא מצי למימר 'לוי הוא', הלכך לראשון הוא דאיכא פגמא
^ ופרכינן: דכוותיה:
^ על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא, ומאי פגמא איכא?
^ על כרחך היינו פגמא:
^ אבוה -
^ מן הגבעונים שגזר דוד עליהם
^ ואחליה מקדושת לוייה, והוי ישראל פסול, ובמקום ישראל קורא
^ כהן שני
^ מקדושת כהונה, והרי הוא כישראל
^ ומשני הואיל ובלוי קרא - ליכא פגמא; דאי סלקא דעתך 'חלל הוא'
^ שיקרא במקום לוי! הלכך על כרחך: כיון דאבוה כהן - אין זה חלל, ואין כאן פגם אלא לראשון
^ מי פגמו
^ עד שיגלל ספר תורה
^ להאי כהן ראשון, דסליק למנין שבעה
^ שלא ימתינו ויצאו
^ דכהן ולויי

[1] באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה

[2] ממני שאלו תחלה, בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה, והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים; ואני שמעתי שקטן שבהם היה

[3] כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין

[4] מן הקטנים ולא מן הגדול, שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו, שלא לחלוק עליו, משום 'לא תענה על רב' (שמות כג); ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפרק קמא דסנהדרין (ב,א): לא כהטייתך לטובה כו', ולא ילמדו זכות

[5] משום 'לא תענה על ריב'; וכתיב חסר בלא יו"ד, ודרשינן 'לא תענה על רַב': לא תחלוק על מופלא שבבית דין; ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות, ואף על גב דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות

[6] שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו

[7] יחיד לאחר שנפטר יהושע

[8] לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו

[9] שקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו, כדכתיב (יהושע כד): אשר האריכו ימים אחרי יהושע

[10] גדול בתורה היה, אלא שלא לימד לאחרים, כדאמרינן בעירובין (נג,א): שאול לא גלי מסכתא, להכי כתיב ביה 'בכל אשר יפנה ירשיע'

[11] דשמואל קודם שאול

[12] משעמד בגדולה

[13] תהא תורה וגדולה במקום אחד, וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה

[14] גדול בתורה היה, כדאמרינן במועד קטן (טז,ב): דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות

[15] מלך יהודה; גדול בתורה היה, כדאמרינן בחלק (סנהדרין צד ב)

[16] גדול בתורה היה, כדאמרינן בסנהדרין (כו,א): שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא, וחזקיה בחד סרי ריבוותא

[17] סנחריב הרגו, כדאמרינן ב'זה בורר' (שם)

[18] רמיזה - בידיו ובראשו; מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים

[19] 'קפיצה': עקימת שפתים, שנאמר 'קפצה פיה' (איוב ה), ואינו סימן ניכר כרמיזה

[20] אם מכר מטלטלין

[21] דקיימא לן חרש שנשא משנתחרש - אם רצה להוציא יוציא

[22] כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות קיב ב)

[23] במילתיה דבן בתירא

[24] קאמר, וכל שכן בגיטין; דלא תימא 'גיטין הוא, דקילי, משום דבקפיצה כנס - בקפיצה יוציא, אבל מטלטלין שנפלו בירושה – לא, משום הכי תנן 'מטלטלין'

[25] רב נחמן: מטלטלין דוקא נקט בן בתירא, ולא בגיטין ובקרקעו:ת לא ברמיזה ולא בקפיצה, דהכא הוא: משום כדי חייו תקון רבנן, כדלקמן

[26] דאי לאו זביניה זבינא - לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה

[27] ביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה

[28] בגדי פשתן הן, שחוטן נמתח על ידי מלילה: שמולל באצבעותיו כשהוא טווה

[29] ישראל עשיר הוה

[30] ארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב

[31] טלית גדולה למידתו, וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי

[32] גלנ"ט שאוכלים חזירים

[33] של פעוטות

[34] הדרא

[35] עד שתות קנה הקונה, ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח

[36] במטלטלין - משום כדי חייו הוא; זביני - אִין, מתנה – לא~ או דלמא מתנתו נמי מתנה, דעבדו ליה נייח נפשיה

[37] בני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר

[38] כמאן סבירא ליה

[39] לבנו של רבי: דרב מרדכי - תלמידו של רב אשי היה; בכמה מקומות, ובמסכת סוטה (מו,ב) אמרינן גבי לויה: תלמיד לרב אין לו שיעור; רב מרדכי אלויה לרב אשי כו'

[40] רב אשי

[41] סולם של עליית בית המדרש

[42] כי היכי דלא ליתו לאינצוי,י תקינו להו רבנן האי סידרא; דכיון דתקנתא דרבנן היא - תו לא מצינן לשנויי ולמימר "אנא קרינא ברישא"

[43] בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר

[44] ובגמרא מפרש לה

[45] אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות, ורגילין לעשות בורות, שאם תיבש האמה - ימלאו מן הבור וישקו השדות, ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא

[46] ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהן קרובין למוצא האמה, ואחר כך ימלאו התחתונים; וכשהוא ממלאו - סוכר את האמה עד שיתמלא

[47] שלא תהא מחלוקת ביניהם: "אני אסכור ראשון", דהא תקנתא דרבנן הכי, ואף על פי שאינו דין

[48] מדאורייתא כל כמה דלא מטא לידיה - לאו גזל הוא; ובגמרא מפרש ליה במצודות שאין להן תוך דליקני ליה כליו

[49] בגמרא מפרש: גזל גמור מדבריהם; וטעמא דרבי יוסי בכולהו: דקסבר: עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור - כזוכה

[50] חותך, כמו 'ונקף סבכי היער' (ישעיהו י) וכמו 'ונשאר בו עוללות כנוקף זית' (שם יז)

[51] שיקראו בה

[52] כהנים, והדר בני לוי

[53] בכל דבר כבוד, בין בתורה בין בישיבה - הוא ידבר בראש

[54] בסעודה

[55] אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה - אומר לו "ברור וטול איזה שתרצה"

[56] ותורה אמרה כן,

[57] 'דרכי שלום' דקתני מתניתין

[58] אתא

[59] רבה בר נחמני, שהיה רבו

[60] אין צריכין להמתין

[61] כגון בעל הבית, שהוא מברך המוציא, ואפילו הוא קטן

[62] בקערה

[63] ללפת בו את פרוסת המוציא

[64] דחולק כבוד לרבו

[65] כדאמרן

[66] לענין לקרות בתורה בבית הכנסת

[67] אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל

[68] דלא ליתו שארא לאנצויי, ולמימר "אנא נמי קרינא ברישא"; והיינו דקתני מתניתין 'כהן קורא ראשון כו' - כמה שכתוב בתורה, ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום

[69] ישראל הוה

[70] מסורת מאבותינו

[71] נפסק הקשר: איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבי יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם; אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו: שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים

[72] במקום לוי

[73] שלא יאמרו הראשון אינו כהן; ולקמיה פריך: והא קא חזו דסליק ממנינא

[74] לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו, ויאמרו: 'ראשון אינו לוי, לפיכך חזר וקרא לוי',אי נמי שני אינו לוי, אלא ישראל' ולקמיה פריך: גבי כהן נמי, אמאי ליכא נמי פגם שניהם, דאתו למימר 'שני לאו כהן הוא אלא לוי'

[75] עצמו יחזור ויקרא במקום לוי

[76] ולא מצי למימר 'לוי הוא', הלכך לראשון הוא דאיכא פגמא

[77] ופרכינן: דכוותיה:

[78] על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא, ומאי פגמא איכא?

[79] על כרחך היינו פגמא:

[80] אבוה -

[81] מן הגבעונים שגזר דוד עליהם

[82] ואחליה מקדושת לוייה, והוי ישראל פסול, ובמקום ישראל קורא

[83] כהן שני

[84] מקדושת כהונה, והרי הוא כישראל

[85] ומשני הואיל ובלוי קרא - ליכא פגמא; דאי סלקא דעתך 'חלל הוא'

[86] שיקרא במקום לוי! הלכך על כרחך: כיון דאבוה כהן - אין זה חלל, ואין כאן פגם אלא לראשון

[87] מי פגמו

[88] עד שיגלל ספר תורה

[89] להאי כהן ראשון, דסליק למנין שבעה

[90] שלא ימתינו ויצאו

[91] דכהן ולויי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]