ביאור:בבלי גיטין דף סט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לברוקתי [1]: ליתי עקרבא דשב חומרי [2] ונייבשיה בטולא [ונייבש את העקרב בצל] [3], ונישחוק תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה [4], ולימלי [5] תלתא מכחלי [6] בהאי עינא ותלתא מכחלי בהאי עינא [7]; טפי לא לימלי, דאי לא [8] פקע עיניה.
לשברירי דליליא [9]: ניתי שודרא ברקא [10], וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא [11], וניטרפו ינוקי חספא אבתריה [12], ולימרו ליה [13]: אסא כלבא אכסא תרנגולא [14]; וליגבי שב אומצי [15] משבעה בתי, וליתבינהו ניהליה [16] בצינורא דדשא [מזוזת הבית] וניכלינהו בקלקולי [17] דמתא; בתר הכי לפשוט שודרא ברקא [18], ונימרו הכי: "שברירי דפלוני בר פלוניתא שבקינהו לפלוני בר פלוניתא" וליחרו [וינשפו] לכלבא בבביתא דעיניה [19].
לשברירי דיממא [חולה בעורון יום, שאור היום מסנוור אותו]: ליתי שבעה סומקי [20] מגווא דחיותא [מתוך חיות; אולי: מתוך חיות שעומדות ללדת], וניטוינהו [ולצלות אותם] אחספא [בתוך][21] דאומנא [22], וליתיב איהו מגואי [בתוך הבית] ואיניש אחרינא מאבראי [מבחוץ], ונימא ליה עוירא [העור בעורון יום] [23] [לאיש הרואה, שיושב בחוץ]: "הב לי דאיכול"; ונימא ליה האיך פתיחא [האיש הרואה]: "סב איכול"; ובתר דאכיל - ליתבריה לחספא; דאי לא - הדרי עילויה [עלולה העורון לחזור].
לדמא דאתי מנחירא: ליתי גברא כהן דשמיה 'לוי', וליכתוב ליה 'לוי' למפרע [בסדר כתיבה הפוך: קודם יכתוב את האות י, אחרכך את האות ו, אחר כך את האות ל];
ואי לא - ליתי איניש מעלמא, וניכתוב ליה "אנא פפי שילא בר סומקי' [24] למפרע [בסדר הפוך];
ואי לא - ניכתוב ליה הכי "טעם דלי במי כסף; טעם דלי במי פגם" [25];
ואי לא - ליתי עיקרא [שרש] דאספסתא, ואשלא דפורייא [26] עתיקא [ישנה], וקורטסא [27], ומוריקי [28] וסומקא דלוליבא [29] ונקלינהו [ולשרוף אותם] בהדי הדדי, וליתי גבבא דעמרא [רש"י בבא בתרא עד,א ד"ה שקל גבבא דעמרא: לקח גיזת צמר...] וניגדול [30] תרתי פתילתא [שתי פתילות], ולטמיש בחלא [31] וניגדבל בקיטמא הדין [32] וניתיב [ולהושיב] בנחיריה [בנחיריו];
ואי לא - ליחזי אמת המים דאזלת [הזורמת] ממזרח כלפי מערב, ונפסע וניקום חד כרעא [רגל אחת] להאי גיסא [בצד זה של אמת המים] וחד כרעא להאי גיסא, ונישקול טינא [טיט] בידיה דימינא [ביד ימינו] מתותי כרעא דשמאליה [מתחת רגלו השמאלית], ובידיה דשמאלא [ובידו שמאלית] מתותי כרעא דימיניה [מתחת רגלו הימנית], וניגדול תרתי פתילתא דעמרא, וניטמיש בטינא, וניתיב בנחיריה;
ואי לא - ליתיב [לישיב] תותי [תחת] מרזבא [מרזב], ונייתו מיא [ויביאו מים במרזב] ולישדו עליה [וישפכו עליו] [33], ולימרו "כי היכי דפסקי הני מיא - ליפסוק דמיה דפלניא בר פלניתא".
לדמא דאתי מפומא: בדקינן ליה בגילא [34] דחיטתא [קש מחיטה, כפי שמסביר רש"י להלן]; אי סריך [35] - מריאה קאתי, ואית ליה תקנתא;
ואי לא - מכבדא קאתי, ולית ליה תקנתא.
אמר ליה רב אמי לרב אשי: והאנן איפכא תנן (חולין מב א): 'ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, הריאה שניקבה או שחסרה [- טרפה]’!?
אמר ליה: כיון [36] דמפומיה קאתי [37] - אימר איתמוחי איתמח [38].
אמר מר: 'אי מריאה קאתי אית ליה תקנתא'; מאי תקנתיה?
ליתי שבעה כוני [39] מפירמא דסילקא [40] ושבעה כוני פירמא דכרתי, וחמשה כוני פרידא [41] ותלתא כוני דטלפחי [עדשים], וכונא דכמונא [כמון; "קימל" בלע"ז] וכונא דחבלי [פשתן], וכנגדן [42] כנתא פטירתא [43], וליבשיל וליכול, ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת [או: שיכר [אולי: בירה] של חודש טבת, שאז השיכר חזק; או 'טבת' מלשון: טובה, כלומר: בירה חריפה, שהיא טובה].
לככא [44]: אמר רבה בר רב הונא: ליתי תומא יחידאה [45], ונימרסיה [46] במישחא [שמן, עך פי רוב שמן זית] ומילחא [ומלח], ונתביה [ולהניחו] אטופראי דאליונא [47] דההוא גיסא דכייב ליה [בצד שבו כואב לו], ונהדר ליה גדנפא דלישא [באופן מילולי: כנף של עיסה; כלומר: לשים על הבוהן שעליו השום הטחון בשמן ומלח כסוי או עטיפה מבצק], וניזדהר לבישריה [48] דקשי לחיורא [49].
לחינכי [50]: אמר רבי יוחנן: חומתי כי ממרו [51] - ועיקרא דחומתי [52] עדיף [53] מממרו [54] - ונינקוט בפומיה; הני [55] – לאוקומי [56];
לבשולי [57]: לייתי פארי דריש נפייא [58], וטלפחי בעפרייהו [59], ושובלילתא [60], וחומרתא דכשותא [61], ונינקוט כאמגוזא [62] בפומיה;
לאיפתוחי [63]: לינפח ליה חבריה [64] תחלי חיורתא בגילא דחיטתא [65];
לאסוקי [66]: ליתי עפרא מטולא דבית הכסא [67], וניגבול בדובשא, וניכול, דמעלי ליה [טוב לו, מועיל לו].
לברסם [68]: ליתי כי פיסתקא דנישדור [69] וכי אמגוזא [שיעור כאגוז] דחלבניתא דובשניתא [70], ומלי תרוודא [71] דובשא חיורא, ומלי נטלא [72] בת מחוזא חמרא נקידא [73], ונישלוקינהו בהדי הדדי; וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה [74];
ואי לא: ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי
וניטייפיה אתלת קלחי כרבא [75] וניבחשיה בגווזא דמרמהין [76], וכי בשיל גווזא במרמהין - בשיל ליה כוליה;
ואי לא: ליתי נפקי דכלבא חיורא [77], וניגבול בנטפא [78], וכמה דאפשר [79] - נפקא לא ניכול [80], דמפריק [81].
לגירא [82]: ליתי גירא דלילתא [83], וניפכיה [84], ונשדי מיא עלויה ונשתי;
ואי לא - ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא, וניזדהר מגילויא [85].
לגילויא: אנפקא [86] דחמרא חייא.
למורסא: אנפקא דחמרא באהלא תולאנא [87].
לפירחא דליבא [88]: ליתי תלת ברושייאתא [89] דשערי, ונשטרינהו בכמכא [90] דלא עבר עילויה ארבעין יומין [91], וניכול ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא [92].
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וכל שכן דפרח ליביה [93]!
אמר ליה: אנא - ליוקרא דליבא [94] אמרי;
לפירחא דליבא: ליתי תלת ברושייאתא דחיטי, ונישטרינהו בדובשא, וניכול ונישתי אבתרייהו חמרא חייא.
לצרחא דליבא [95]: ליתי תלת ביעי נינייא [96], וביעתא דכמונא וביעתא דשומשימי וליכול.
לכאב מעי: ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא, וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא.
רבין דמן נרש עבד לה לברתיה דרב אשי מאה וחמשין מהני דידן [97], ואתסיא.
לכירצא [98]: אנפקא [כרביעית] דחמרא באטרפא דעראה [99].
לכירצא חיורא: ליתי ביזרא גלגילא [100], וניציירה בשיסתג [101], וניתייריה [ולשרות] במיא, ונשתיה, ונזדהר מבינתא [102], דאי לא - מנקבא לה למעייניה [103].
למיסר [104]: סיסין [105] רטיבא במיא.
למישרא [106]: - [סיסין] יבישתא במיא; וסימנך [107]: איצא [108] רטיבא [109] דסכר נהרא [110].
לטחלא [111]: ליתי שב ביני דמיא [112] ונייבשינהו בטולא [בצל], וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא;
ואי לא - ליתי טחלא דציפרתא דלא איפתח [113], ונטחיא בתנורא [ידביק או יכניס בתנור], ונוקי להדיה [114] ונימא [ויאמר]: "כי היכי דיביש האי טחלא - נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא";
ואי לא [115] - ניטחייה [116] ביני אורבי [117] דביתא חדתא, ונימא הכי [118];
ואי לא - ליבקי [119] שכבא דשכיב בשבתא [120] ונישקליה לידיה [121] ונותבה אטחליה [122] [יניח יד של המת מעל לטחול של החולה] ונימא "כי היכי דיביש הא ידא - נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא";
ואי לא - ניתי ביניתא [123], וניטווייה [124] בי נפחא [125], וניכליה במיא דבי נפחא [126], ונישתי ממיא דבי נפחא.
- ההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא - אישתחיט ולא אישתכח לה טחלא;
ואי לא: ליפתח חביתא דחמרא לשמיה [127]
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא - לא אתי לקמיה דמר [128], אלא [יש להמליץ] מרגל בפת שחרית, דמעליא לכולי גופיה.
לרושחתא [129] [טחורים או תולעים האזור פי הטבעת]: ליתי אקיקא [130], ואילווא [131], ואספירכא [132] ומרתכא [133] וחומרתא דפילון [134] ושיאפא דחמימתא [135] ונינקט [136] בשחקי דכיתנא [מפשתן] בקייטא [137], ודעמר גופנא [מצמר גפן] בסיתוא [138];
ואי לא לישתי שיכרא מרקא.
לשיגרונא [139]: ליתי פתיא דמוניני [140], וניגנדריה [141] שיתין זימני [142] אהא מטחתיה [143] ושיתין זימני אהא מטחתיה.
לצמירתא [144]: ניתי תלת ניטופייתא [145] מישחא דכופרא [146], ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי [147], ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא [148], ולישדי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום;
ואי לא - ליתי אונא דזיקא [149] ולתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין;
ואי לא - ליתי חוטא דזהוריתא [150] דשדתיה דומה בת דומה [151], וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין;
ואי לא - ליתי כינה דזכר ונקבה וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום;
- וכי משתין - נשתין אסיסנא יבישתא [152] בצינורא דדשא, ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה [153], דמעליא לכולהו צימרא [154].
לצימרא ברא: ליתי תלתא גריבי [155] סופלי [156], ותלתא גריבי אטרף אדרא [157], ונישלוקינהו כל חד לחודיה, וליתיב בינייהו, ולתבינהו [ולהניח אותם] בתרתי משיכלי [158], וניתי פתורא [שולחן] וננח עילויה, וניקום מעילוי האי [ויעמוד רכון מעל לאחד מהם] ולותיב עילוי האי [וישים מעליו את השני], ומעילוי האי ולותיב עילוי האי [ויחליף את מקום הכלים] עד דניסק ביה הבלא [עד שיתחמם הרבה ויזיע] ולסחי מינייהו [ויתרחץ במימיהם]; וכי שתי [159] - ממיא דאדרא לישתי, [160] ממיא דסופלי לא לישתי, משום דמיעקרי [161].
לצימרא גוונא [חום פנימי]: ליתי שבעה בוני [162] דסילקא, משב משארי [163], ונישלוקינהו בעפרייהו [164], וניכול ונישתי אטרף אדרא בשיכרא או
הערות
[עריכה]- ^ חולי שבעין שקורין טייל"א
- ^ מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה
- ^ כלומר שלא מחמת שמש
- ^ שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו
- ^ ישום בעינו
- ^ מכחול הוא כנף עוף [בעברית של ימינו: נוצה של תרנגול] או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין
- ^ שלשה פעמים
- ^ מיזדהר דלא לימלי טפי
- ^ סנורים הבאות על האדם בלילה
- ^ חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה
- ^ יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל
- ^ יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו
- ^ לחש זה
- ^ זקן כלב שוטה תרנגול
- ^ חתיכות בשר
- ^ בני הבתים להנך אומצי
- ^ אשפות
- ^ יתיר הקשר מרגלו
- ^ בבבת עינו
- ^ טחולים
- ^ כלי חרס מנוול
- ^ שמקיזין לתוכו דם
- ^ לפתיחא
- ^ לחש הוא
- ^ לחש הוא
- ^ חבל של מיטה
- ^ נייר של מוכין
- ^ קרוג
- ^ דבר אדום [חום]: ; בכורות ו,א: אימא (ולד חמור בצורת סוס) חמור אדום בעלמא הוא (רש"י: ולחייב בבכורה) קמשמע לן (המשך רש"י: סתם סוסים אדומים הם) הגדל בלולב
- ^ לשון 'גדילים': יעשה פתילה מן הצמר
- ^ ישרה בחומץ
- ^ יגלגלנו באפר, וידבק האפר בו
- ^ דרך מרזב
- ^ אישטריי"ס
- ^ נדבק הקש בדם
- ^ דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה
- ^ עולה למעלה ונפיק דרך הפה
- ^ כולה כבדא, ולא נשתייר הימנה כלום, ונפל לריאה דרך קנה הכבד, שמחובר לקנה של ריאה
- ^ מלא אגרוף
- ^ קניבת תרדים; מצינדור"א
- ^ מין עשב; ויש אומרים מדיירישר"ש
- ^ כשיעור כל אלו
- ^ אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה
- ^ חולי השינים הפנימים
- ^ ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד
- ^ ישחקנו
- ^ על צפורן של בוהן יד
- ^ שלא יגע אותו שום בבשרו
- ^ צרעת
- ^ אבעבועות הגדילים בגרון, כמין גלנט; ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן
- ^ עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו; כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי
- ^ שורש החימום פילטרו
- ^ לרפואה
- ^ ממרו: "שבדמוני'" - לשון מורי
- ^ חומתי וממרו
- ^ לאוקומי החולי, שלא ינפח יותר מדאי
- ^ לבשולי האבעבועות, שתקבץ לחה שלהן לתוכן, שתהא יוצאה כשיבקעו אותו
- ^ סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין
- ^ עדשים עם עפר שנתלשו בהן
- ^ תלתן; פינוגר"י
- ^ פרח שבכשות; הומלו"ן
- ^ כשיעור אגוז
- ^ לפתוחי האבעבועות של אשטרנגיילו"ן: שיבקעו ותצא הליחה
- ^ בגרונו
- ^ שהוא חלול, ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד, ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה, וינפח חבירו בראש האחר, ויצאו השחלים, ויפלו ויחנו על החולי
- ^ להעלות בשר לרפאות הביקוע
- ^ מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות, ומתוקנות כעין מושב
- ^ חולי שקורין צוריי"ר; והוא בא מן הראש דרך החוטם
- ^ כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא
- ^ חלבנה מתוקה שקורין גלמא
- ^ כף
- ^ כלי מחזיק רביעית
- ^ יין צלול יפה שאינו אדום
- ^ זה סימן יהיה לך: לכשיבשל הנשדור - בידוע ששאר סמנין מבושלין, לפי שהוא קשה
- ^ יטיפנו על שלשה קלחי כרוב בכלי
- ^ יגיס את הקדירה בקיסם של עץ ששמו מרמהין
- ^ צואה של כלב לבן
- ^ צרי
- ^ לו ברפואה אחרת או להתאפק בחוליו
- ^ לא יאכל צואת הכלבים
- ^ מנתק אבריו
- ^ חולי שקורין אשפונט"א
- ^ חץ של לילית אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד
- ^ העוקץ למטה ובית יד למעלה
- ^ שיהו במקום שאין נחש מצוי
- ^ זהו רביעית; וכן שם הכלי
- ^ אהלות אדום כמין תולעת שני
- ^ שלבו פורח; פשמיי"ר בלע"ז
- ^ חלות
- ^ ישרה אותם בכותח; טרכנריי"ד בלע"ז
- ^ שנעשה הכותח
- ^ מזוג במים הרבה
- ^ שדברים חלשים הן כל אלו ומתישין כחו של אדם
- ^ שלבו כבד עליו
- ^ כאב הלב
- ^ מינט"ה
- ^ פילפלין שלנו
- ^ תולעים שבמעים
- ^ עלה של עץ ארע שקורין לוריי"ר ופריו קורין ביי"ש
- ^ זרע אורוגא
- ^ יקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן
- ^ יזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע
- ^ למיעיו
- ^ לעצור את השלשול
- ^ פוליאו"ל
- ^ לשלשל אדם עצור
- ^ שלא תחליף לשתות לח לשלשל ויבש לעצור
- ^ שם עשב
- ^ וכשהוא לח
- ^ סוכרין בו נהרות, כך הלח סותם
- ^ שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי
- ^ שבע עלוקות של מים בלעז שנשוא"ש
- ^ עז שלא ילדה
- ^ יעמוד כנגדו
- ^ אי ליכא תנורא
- ^ לההוא טחלא
- ^ יטיח אותו בכותל וידבק בין שורות הכותל וייבש שם
- ^ כי היכי דיביש האי טחלא כו'
- ^ 'ליבקי' - לשון בקיאות
- ^ יטרח עד שידע היכן יש מת שמת בשבת
- ^ דשכבא
- ^ וניתי להדיה טחלא דחולה
- ^ דג
- ^ בנורא
- ^ יצלנו בגחלים שלפני הנפח
- ^ אותם שמכבה בהן את הברזל
- ^ יקנה חבית של יין לשתייתו; כלומר: ישתה יין טוב תמיד הרבה
- ^ לשאל רפואה שהיין רפואה לו
- ^ תחתוניות
- ^ עשב ששמו קקול"י
- ^ אלואיי"ן
- ^ כסף חי [עופרת לבנה; או: כספית נוזלת]
- ^ קוגילו"ן, והוא מפסולת הכסף: מקום שחופרין כסף מן הקרקע ויוצקים אותו ומעלה ריתחא והוא מרתחא
- ^ בוטון שהנשים תולות בצואריהן, של זהב או של כסף, ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון, ודומה לעלי גפנים, כדתניא בתורת כהנים: שלא יערב קימוס במר, מי גלובקיא בשמן, עלי גפנים בפילון
- ^ צואת יונים ולשון מורי צואת תרנגולין
- ^ כל אלו
- ^ שהם קרים בקייטא [בקיץ]
- ^ שהן חמים בסתוא, וישים באותו מקום
- ^ חולי הירכים והקלבוסת שקורין הנק"א
- ^ כלי מלא ציר דגים קטנים
- ^ יגלגלו
- ^ ששים פעמים
- ^ על ירך זה, למעלה בקילבוסת שקורין הנק"א
- ^ אבן הגדילה בגיד ועוצרת השתן
- ^ טיפות
- ^ פסולת של זפת והוא עיטרן
- ^ סחיטת כרישין
- ^ יין נקי
- ^ אוזן של נוד
- ^ חוט של זהורית
- ^ שטואתו אשה חשודה בת חשודה
- ^ על סנה יבש
- ^ יהא זהיר באבן היוצאת ממנו לשומרה
- ^ חולי שקורין פיוור"י
- ^ סאין
- ^ גרעיני תמרים
- ^ עלין של עץ ששמו אדר
- ^ עריבות
- ^ דקיימא לן: הרוחץ בחמין - שותה מהם, והם רפואה לו במסכת שבת (מא,א)
- ^ אבל
- ^ עושין אותו עקר מלהוליד
- ^ מלא יד
- ^ משבעת ערוגות
- ^ עפר העולה בשרשיהם