ביאור:בבלי גיטין דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

זקן [1] שאני, דידע לאקנויי [2]!

אלא אמר רבא – מהכא [בבא בתרא פ"י מ"ח]: 'ערב היוצא לאחר חיתום שטרות [3] - גובה [4] מנכסים בני חורין [5].

אמר רב אשי: מאי קושיא? דלמא גברא שאני, דידע לאקנויי!

אלא אמר רב אשי: מהכא [גיטין פ"ב מ"ה; דף כב,ב]: אשה כותבת את גיטה [6] והאיש כותב את שוברו [7], שאין קיום הגט אלא בחותמיו.

אמר רבא: כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו [8] - קנאתהו [9] ומתגרשת בו. ואמאי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה [10]? וכי תימא: בעומד - והאמר רבא: 'כל שאילו מהלך לא קנה - עומד ויושב לא קנה'?!

והלכתא – בכפות [11].

ואמר רבא: כתב לה גט ונתנו בחצרו, וכתב לה שטר מתנה עליו - קנאתהו ומתגרשת בו;

וצריכא: דאי אשמעינן עבד - הוה אמינא דוקא עבד, אבל חצר - ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן [12], ואי אשמעינן חצר - הוה אמינא דוקא חצר, אבל עבד - ליגזר כפות אטו שאינו כפות! קא משמע לן.

אמר אביי: מכדי חצר מהיכא איתרבי? מידה: מה ידה דאיתא [13] בין מדעתה ובין בעל כורחה - אף חצרה [14] דאיתא בין מדעתה ובין בעל כורחה [15], והא מתנה - מדעתה איתא, בעל כורחה ליתא [16]!

מתקיף לה רב שימי בר אשי: והא שליחות לקבלה [17], דמדעתה איתא, בעל כורחה ליתא [18] - וקא הוי שליח לקבלה!?

ואביי - אטו שליחות מידה איתרבי? מ'ושלח' 'ושלחה' (דברים כד א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתו) איתרבי! [19]

ואי בעית אימא: שליחות לקבלה נמי אשכחן בעל כורחה, שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כורחה [20].

[על הכל כותבין:] על העלה של זית [ועל הקרן של פרה - ונותן לה את הפרה, על יד של עבד - ונותן לה את העבד]:

בשלמא יד דעבד -


עמוד ב

לא אפשר למקצייה [21], אלא קרן של פרה - ליקצייה וליתביה לה?

אמר קרא (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב [לה ספר כריתת] ונתן [בידה ושלחה מביתו] - לה: מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה.

רבי יוסי הגלילי אומר [אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים]:

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

דתניא: ' (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה) ספר [כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין לי אלא ספר [22], מנין לרבות כל דבר? - תלמוד לומר: 'וכתב לה' - מכל מקום [23];

אם כן - מה תלמוד לומר 'ספר'? מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל - אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל'.

ורבנן?

אי כתיב 'בספר' [24] – כדקאמרת; השתא דכתיב 'ספר' - לספירת דברים הוא דאתא [25].

ורבנן - האי 'וכתב' - מאי עבדי ליה [26]?

מיבעי להו 'בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף [27]': סלקא דעתך אמינא אקיש יציאה להוייה [28]: מה הוייה [29] בכסף - אף יציאה נמי בכסף - קא משמע לן.

ואידך [ריה"ג]?

נפקא ליה מ'ספר כריתות' [30]: ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.

ואידך [רבנן]?

מיבעי ליה דבר הכורת בינו לבינה [31], כדתניא: "הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה כריתות [32]; "עד שלשים יום" - הרי זה כריתות.

ואידך [ריה"ג]?

מ'כרת' 'כריתות' [33].

ואידך?

'כרת' 'כריתות' לא דרשי.

משנה:

אין כותבין במחובר לקרקע [34]; כְּתָבוֹ במחובר, תלָשוֹ וחתָמוֹ ונתָנוֹ לה – כשר [35].

רבי יהודה פוסל עד שתהא כתיבתוֹ וחתימתוֹ בתלוש.

רבי יהודה בן בתירא אומר: אין כותבין לא על הנייר המחוק [36] ולא על הדיפתרא [37] מפני שהוא יכול להזדייף;

וחכמים מכשירין [38].

גמרא:

כתבו על המחובר - והאמרת רישא אין כותבין?

אמר רב יהודה אמר שמואל: [39] והוא ששייר מקום התורף [40] [41]; וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: והוא ששייר מקום התורף; וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא ששייר מקום התורף;

ורבי אלעזר היא [42], דאמר: עדי מסירה כרתי [43], והכי קאמר: אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף; כתבוֹ לטופס ותלשו, כתבוֹ לתורף ונתנוֹ לה – כשר.

וריש לקיש אמר: חתמוֹ שנינו [44], ורבי מאיר היא, דאמר 'עדי חתימה כרתי', והכי קאמר: אין כותבין תורף - גזירה שמא יחתום; כתבוֹ לתורף, תלשוֹ, חתמוֹ ונתנוֹ לה – כשר.

כתבוֹ על חרס של עציץ נקוב – כשר, דשקיל ליה [45] ויהיב ליה ניהלה [46].

על עלה של עציץ נקוב: אביי אמר: כשר, ורבא אמר: פסול;

אביי אמר 'כשר':

הערות[עריכה]

  1. ^ שהוא חכם
  2. ^ וידע שאינו שטר אלא אם כן מקנהו לו לגמרי, וגמר דעתיה ומקני; אבל אשה לא ידעה כולי האי, ולא גמרה לאקנויי בדעתה, אלא בשאלה בעלמא
  3. ^ לאחר שנחתם השטר - כתב הערב כתב ידו 'ואני ערב'
  4. ^ המלוה ממנו
  5. ^ אבל לא ממשעבדי; כיון דליכא שטר בעדים - לית ליה קלא, והוה ליה כמלוה על פה; אלמא כל אדם נמי מקנה, דהא האי שטרא - כשחתם בו הערב לאחר זמן - כבר היה מסור למלוה, והיאך נכסי הערב הזה משתעבדים בו, והא בעינן 'ספר מקנה' - אי לאו דאקנייה ניהליה מלוה לערב, וחתם והדר מסריה ניהליה
  6. ^ ומקניא ליה לבעל, ויהיב לה ניהלה
  7. ^ פרעון הכתובה, שפרע, ומקנהו לאשה, והיא מחתמת עדים ומוסרתו לו לראיה בידו
  8. ^ על העבד
  9. ^ לעבד בשטר מתנה זה, והגט שבידו, דהוה ליה האי עבד כחצרה וגיטה וחצירה באו לה כאחד
  10. ^ דכי אמור רבנן 'חצרו של אדם קונה לו' - לאו בחצר מהלכת אמור, דשאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי, ורבא גופיה אמרה דלא קני ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא ט ב)
  11. ^ דאינו ראוי להלך
  12. ^ כגון נתן לה גט בחצר חבירו, והלך בעל חצר ומכר לה את החצר או נתן לה במתנה, והא - ודאי אינה מגורשת, דמאן מגרש לה? דכשנתן הבעל הגט - בחצר לא שלה היתה דתקני לה חצרה כאילו נותנו בידה; וכי אתא האי חצר לידה - לאו מכח הבעל אתיא לה דניהוי 'נותן לה החצר והגט ביחד'
  13. ^ בגירושין
  14. ^ בעינן נמי
  15. ^ דלהוי בין מדעתה בין בעל כרחה, כגון חצר שהיתה שלה קודם שזרק הגט לתוכה
  16. ^ דאי אמרה 'אי אפשי לקבל מתנה ממנו' - לא קניא לה להא חצר, ולא מיגרשה ביה, דהא אמרה 'לא ניחא לי למיקני'
  17. ^ אשה עושה שליח לקבלה מדעתה
  18. ^ אבל בעל כרחה אינו נעשה שלוחה שתתגרש בקבלתו; אבל הבעל עושה שליח להולכה ונותן לה על כרחה
  19. ^ בפרקין ד(לקמן סב,ב) דנפקא לן מ'ושלח' 'ושלחהּ' - קרי ביה 'ושלחה' בלא מפיק ה"א
  20. ^ אביה מקבל גיטה כדנפקא לן בכתובות בפרק 'נערה' (מז,א) מ'ויצאה... והיתה' (דברים כד ב)
  21. ^ דשייך במצות, ואינו רשאי לחבל בו, ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי אברים - אלמא אינו רשאי לחבל בו
  22. ^ משמע קלף
  23. ^ מדלא כתב 'ונתן ספר כריתות בידה'
  24. ^ משמע: יכתוב בקלף, ומצית למימר דכי רבי מ'וכתב לה' - דומיא דקלף הוא דרבי
  25. ^ אין זו אלא 'וכתב ספירת דברי כריתות', ועל כל מה דבעי - לכתוב
  26. ^ לדידהו לא איצטריך לרבות כל דבר, שהרי לא קבע הכתוב דבר לכתיבתו, ומ'ונתן' ספר כריתות שמעינן
  27. ^ אם אמר לה "הילך פרוטה והתגרשי לי בה"
  28. ^ כדכתיב 'ויצאה... והיתה לאיש אחר' (דברים כד ב)
  29. ^ קידושין, שמהוה בהן עצמה לבעל
  30. ^ מדסמך כריתות לספר
  31. ^ שלא יהא בו תנאי המקשרן יחד אלא תנאי הכורת ומבדיל ביניהם
  32. ^ שהרי כל ימיה קשורה בו
  33. ^ דמצי למיכתב 'ספר כרת'
  34. ^ דכתיב 'וכתב... ונתן' - שאינו מחוסר קציצה
  35. ^ בגמרא פריך: הא אמרת אין כותבין
  36. ^ יכול לחזור ולמוחקו עד [מקום חתימת] העדים, ולכותבו, ויעביר תנאי שהיה בו, ולא מוכחא מילתא - דהא עדים נמי על המחק חתומים!
  37. ^ וכן דיפתרא אין מחק שלו ניכר; ובגמרא מפרש מאי דיפתרא
  38. ^ בגמרא מפרש לה
  39. ^ סיפא, דקתני כשר -
  40. ^ וכתבו לאחר תלישה
  41. ^ 'תורף' = גִלוּיוֹ של שטר: מקום האיש והאשה והזמן
  42. ^ מתניתין, דבעי כתיבה בתלוש
  43. ^ דדריש 'וכתב' דקרא - אכתב הגט, ולא אחתימת עדים, רבי אלעזר היא, דאמר: חתימת הגט אינה מן התורה אלא מפני תיקון העולם; הילכך 'וכתב' דקרא - אכתב הגט קאי
  44. ^ בסיפא דמתניתין: תלשוֹ חתמוֹ 'ונתנֹו לה – כשר, ואף על פי שנכתב כולו במחובר, דכי כתיב 'וכתב' דקרא - אחתימת עדים, שהיא עיקר
  45. ^ לכוליה עציץ
  46. ^ ואין כאן מחוסר קציצה; ואין לחוש שמא ישבר החרס ויתן לה החתיכה, והויא ליה קציצה - דלא מפסיד ליה לעציץ